"היונה הצחורה של קורדובה" הוא הזדמנות שנייה של קוראי העברית להיפגש עם יצירתה של הסופרת דינה רובינה, ילידת טשקנט שעלתה לישראל בתחילת שנות ה-90. ההיכרות עם כתיבתה, כ-30 שנה אחרי התרגום הראשון ("שם משפחה כפול"), משיקה להיכרות עם גיבור הרומן, הרפתקן נועז וזייפן של יצירות אמנות. בשני המקרים אנחנו פוגשים מקצוענים שמתענגים מאמנותם. בעוד רובינה ביססה את עצמה ככותבת מצליחה ברוסית - "היונה הצחורה" הוא אחד מעשרות ספרי פרוזה שכתבה ברוסית, בהם רומנים, נובלות, סיפורים, מסות וספרות מסע - כישרונו הווירטואזי של זכאר קורדובין בזיוף יצירות אמנות אמור להישאר עלום לחלוטין. אבל לאורך הרומן, קל להרגיש את ההצטלבות בין סגנון הכתיבה השופע, המשועשע והדשן של רובינה (קל להידבק בנטייתה למחרוזות של שמות תואר) למבטו של הגיבור בנשים, ביצירות אמנות, בכל מה שראוי להתענג ממנו, להכניע, לטעום. "כמה הוא אהב את השלב הזה בעבודה", כותבת רובינה, "כשתוספות הצבע כבר נתפסו, ועכשיו צריך לצפות את הציור בשכבה חדשה... זה דומה להגברה ההדרגתית של מתח העונג במעשה האהבה, כשבפנים הכול רוטט כמו מיתר דרוך של קשת, מוכן ומזומן לקום ולנחול".
2 צפייה בגלריה
עטיפת הספר "היונה הצחורה של קורדובה", מאת דינה רובינה
עטיפת הספר "היונה הצחורה של קורדובה", מאת דינה רובינה
עטיפת הספר "היונה הצחורה של קורדובה", מאת דינה רובינה
(באדיבות כתר הוצאה לאור)
פתיחת הספר מציגה את קורדובין מתכונן למשימת עוקץ מורכבת. בעוד רובינה מתארת אותו דוחס במיומנות את בגדיו למזוודה, נערמים זה על גבי זה גם המאפיינים לדמותו כהרפתקן נועז ומסוגנן, גבר של נשים. "הוא התעכב על החולצות, החליף את זו שבגון השמנת בחברתה הכחולה, ומצרור העניבות שבארון שלף עניבה שתתאים לה - עניבת תכלת כהה ממשי... וכמובן, החפתים- איך אפשר בלי חפתים. הזוג ההוא, שקיבל במתנה מאירינה. וגם האחר, שקיבל במתנה ממרגו - לזאת יש עין חדה. יפה. עכשיו המומחה לבוש לתפארת לכל חמשת ימי הפרויקט הספרדי. המילה 'מומחה', שקורדובין הגה בליבו, בידרה אותו עד כדי כך, שהוא פרץ בצחוק אדיר, ואפילו נפל אפיים על הספה, לצד המזוודה הפתוחה, וצחק בקול רם ובהנאה גלויה במשך כשתי דקות". בסופו של הצחוק המתגלגל, קורדובין שולף מבין התחתונים והגרביים אקדח.
הקוראים, מנקודה זאת, הופכים לקהל מול שחקן המתכונן להופעת חייו. אנחנו מוזמנים לראות לאן יוביל הצחוק חסר הפחד הזה, ההנאה הזאת מהעמדת פנים כהליכה על חבל דק. רובינה בונה את הסיפור כציור בשכבות. בחזיתו, קורדובין מתפקד כדמות כריזמטית ומתעתעת. כפי שמבהירה עטיפת הספר, שמעוצבת כצידו האחורי של בד ציור ממוסגר, קו העלילה המשלים חושף את צידו האחורי של הדיוקן הזה. הקרעים, הצלקות, ההיסטוריה המשפחתית. סיפור החניכה העקלקל של ילד פרוע, בן לאישה יהודייה מאוקראינה, שהפך לבסוף לגרסה אמנותית של ג'יימס בונד, חוקר אמנות במסווה, שמתרוצץ בין הרי ירושלים, ספרד ומרתפי הוותיקן.
המבנה העלילתי הזה מייבא לתחילת שנות האלפיים, לתעשייה הענפה של זיופי אמנות ברוסיה ובשכנותיה, את המשפחה הספרותית של גיבורים ברוח המאה ה-19: נערי הפרובינציה לשעבר, הגנדרנים השאפתניים שבוראים לעצמם ביוגרפיה חדשה בהסתערות על הכסף הגדול והעיר הגדולה. את המכורים לריגוש שבמרדף, בחיקוי, בהולכת השולל. ועם זאת, הספר נדחף לשני כיוונים מנוגדים מבחינה סגנונית וקצבית. מצד אחד, מחשבה מהורהרת על היחסים שבין זיוף ומקור, בתרבות כלכלית וטכנולוגית שמאפשרת לזיוף לפרוח, להשתכלל, להשתרבב למוזיאונים ולבתי המכירות הגדולים והחשובים ביותר. מצד שני, קריצה מתמדת לכיוונים מלודרמטיים או סנסציוניים יותר. בדומה להליכה של קורדובין על הקו שבין קידום מכירות אנין ובוטה, בין אנינות ורעבתנות, הספר נע בין כיוונים אינטלקטואליים לריגושים זולים וקצרי טווח.
2 צפייה בגלריה
הוותיקן
הוותיקן
הוותיקן
(צילום: AP Photo/Andrew Medichini)
התוצאה מקנה לספר איכות ייחודית אך מעורבת לפעמים, ומעצבת קריאה שיש בה משהו דשן ונינוח, אבל גם קוצר רוח שדוחף את הדיוקן של קורדובין לשוק הפשפשים הספרותי: קללה משפחתית, גורל יהודי, עלילת נקמה. הבטחות שהספר בו בזמן מנפנף בהן, מעכב אותן ובסופו של דבר פותר אותן במין בולמוס לא לגמרי משכנע ולא לגמרי מזין. חלקים נרחבים בספר נקראים כמין יומן מסע פואטי שמתענג על נופים אקזוטיים וקולנועיים, על תיאור טכניקה של ציור וזיוף. אבל מתוך המבט המתענג והשבע הזה, ומתוך הכישרון להוליך את הקוראים לעולמות מסקרנים - לתעשיית הזיוף, לאוקראינה היהודית שאחרי השואה - מבליחה לעיתים שאיפה להחזיק בחוטים רבים מדי מבחינה נרטיבית. בעוד שכבת צבע, בעוד אפיזודה שנרמזת בנקודה אחת ומופיעה לבסוף כעבור עשרות ומאות עמודים, אחרי שהתיאבון שהיא מעוררת כבר התקרר, נשכח ופנה לכיוונים אחרים.
מצד אחד, קשה לדמיין את הרומן העסיסי הזה בלי הנטייה לשפע וריבוד נרטיבי. מצד שני, מה בסופו של דבר מסתתר מאחורי המסכות, עטיפות הפלסטיק והגלויות לתיירים המרכיבות את דיוקנו של קורדובין? אולי רק מזוודה ריקה, ואולי, רומן קצת יותר ממוקד ושרירי.
"היונה הצחורה של קורדובה", דינה רובינה, תרגום מרוסית: יונה גונופולסקי, הוצאה לאור: כתר, 456 עמודים
פורסם לראשונה: 00:00, 23.08.24