ב-2011 היה צ'ארלי שין גם על גג העולם וגם במרתף שלו. 'שני גברים וחצי', הסדרה הקומית שהקפיצה אותו סוף-סוף למעמד כוכב-על, הייתה הלהיט הגדול ביותר בטלוויזיה. אבל כשהמצלמות כבו, שין היה בהתמוטטות מוחלטת, נאבק בהתמכרות לסמים, אלכוהול והימורים. הוא לא ישן בלילות ובמקום זאת היה מעלה קליפים מוטרפים לגמרי. בין היתר הפך את המילה winning (מנצח) לכזו שמקושרת למי שבטוחים שהם חיים את חייהם הטובים ביותר, כשבפועל הם מתרסקים. בשיא המשבר המאוד-מתוקשר, יצא שין להתקפה פומבית ברוטאלית על יוצר 'שני גברים וחצי', צ'אק לורי, קרא לו "ליצן", "טיפש", "תולעת" והוסיף הערות בניחוח אנטישמי על כסף ושליטה. בסופו של דבר פוטר שין מהסיטקום המצליח, דמותו נשלחה למוות והוא הוחלף בידי אשטון קוצ'ר, עד ש'שני גברים וחצי' ירדה מהמסך ב-2015.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
עבור צ'אק לורי, הפרשה כולה הייתה טראומה קשה. הוא אחד מיוצרי הקומדיה המצליחים בהיסטוריה של הטלוויזיה. חוץ מ'שני גברים וחצי', ברזומה שלו נמצאים להיטים בסדר גודל שכבר לא רואים היום, מ'דארמה וגרג', דרך Mom, 'מייק ומולי' ועד מפלצת 'תיאוריית המפץ הגדול' ואחריה 'שלדון הצעיר'. יותר מכך, הקריירה של שין אף פעם לא הצליחה להמריא למקומות שהבטיחה ההופעה בסרט ׳פלאטון׳ בשנות ה-80, ועל הליהוק ל'שני גברים וחצי' הוא צריך להודות ללורי כל חייו. אז לעבור כזה זובור ציבורי בידי שין, זה משהו שלורי באמת לא ציפה לו, והוא נפגע קשות. "במשך שנים לא יכולתי לצפות בשידורים החוזרים של 'שני גברים וחצי'", אומר עכשיו לורי, "זה כאב מדי, היה מביך ומשפיל וחשבתי שלעולם לא אוכל לראות את הסדרה הזו שוב".
לקח ללורי בן ה-71 עשור להפסיק לכאוב. כשישב עם שותפו הקבוע לכתיבה, ניק באקיי, ליצור סדרה על סוכן הימורי ספורט לא חוקיים בלוס-אנג׳לס, הם רצו לשלב כוכב הוליוודי שיגלם גרסה של עצמו. זה נשמע הגיוני לסיפור - סלבריטאים רבים נמשכו ונמשכים לעולם ההימורים, כך שסביר להניח שלסוכן השכונתי יהיו גם כמה לקוחות סלבריטאים. לורי החליט שהוא רוצה את צ'ארלי שין.
3 צפייה בגלריה
צ'רלי שין ב'בוקי'. "לא יודע מה הניע את זה, אולי הייתה לי מפרצת קלה במוח"
(צילום: באדיבות HOT)
"לא יודע מה הניע את זה", הוא אומר. "אולי הייתה לי מפרצת קלה במוח, אבל התקשרתי לניק בלילה ואמרתי לו שאנחנו צריכים ללכת על צ'ארלי שין, יש לו את כל מה שצריך, כולל ניסיון ארוך בהימורי ספורט. אני זוכר שצ'ארלי היה מספר לי על הסט סיפורים מעולם ההימורים שלא האמנתי שהם אמיתיים. זה היה חלק מהעולם שלו, הוא היה מהמר כבד. ניק שאל, 'אתה בטוח שאתה יכול לחזור לעבוד איתו?' עניתי שבשלב הזה אני כבר בסדר עם כל מה שקרה, אני במקום טוב, זה נמצא בעבר וזה לא כואב יותר. זה משהו שקרה למישהו אחר".
התקשרת לצ׳ארלי?
"לא ישירות, התקשרתי לסוכן שלו וחיברו אותנו בטלפון. צ'ארלי היה אדיב, נשמע אסיר תודה ומאוד רצה לעשות את זה. גם הוא כבר נמצא במקום הרבה יותר טוב, פיזית, רגשית ורוחנית. הייתה לנו שיחה נהדרת. זה היה כמו לדבר עם חבר ותיק שלא דיברת איתו הרבה זמן. שלחתי לו את התסריט ונפגשנו ביום הראשון של החזרות בפעם הראשונה אחרי הרבה שנים, התחבקנו וזה היה פשוט נפלא. אז הוא התיישב וקרא את התפקיד שלו. אני רוצה קודם כל לעשות סדרה מצחיקה, אבל התוספת הזו של להשיג קלוז'ר עם צ'ארלי שין שווה לי המון".
'בוקי', הסדרה החדשה של לורי ובאקיי, שמשודרת ב-HOT VOD וב-NEXT TV בימי רביעי ב-HOT3, שונה כמעט מכל מה שהם עשו בעבר. ולא רק כי הם יוצאים מהסלון המשפחתי הכל כך אהוב על סדרות המיינסטרים החביבות שלהם. 'בוקי' היא סדרת HBO, ולורי ובאקיי מחבקים בכל הכוח את החופש שיש להם להגיד מה שהם רוצים, בכמה זמן שהם רוצים ומבלי לצאת להפסקות פרסומות. "תמיד רציתי לעשות סדרה עם דמות שנמצאת באזור האפור הזה, סוג של פושע קטן ולא מזיק", אומר לורי. "לא רציתי רוצח פסיכופת, את זה 'בארי' כבר כיסתה. ניק הגיע עם הרעיון של סוכן הימורים וזה היה בדיוק מה שחיפשתי".
לתפקיד הראשי הם ליהקו את סבסטיאן מניסקלקו, הסטנדאפיסט רחב הכישרון שעשה תפקידים טובים ב'האירי' וב'הספר הירוק'. אליו מצטרף עומאר ג'יי. דורסי ('קווין שוגר', 'הזדמנות שנייה') כשחקן פוטבול מקצועני לשעבר, המשמש כסיידקיק של מניסקלקו והאיש שמפעיל את האגרופים כשצריך. יחד הם מעבירים את ימיהם באיסוף כספי הימורים ברחבי לוס-אנג'לס, ובעיקר מנסים פשוט לשרוד את היום. התוצאה מצחיקה למדי, אבל גם נוגעת ברלוונטיות של כלכלת האינטרנט המשבשת.
3 צפייה בגלריה
מתוך 'בוקי'. "הם כמעט דמויות טרגיות. כל הבוקיז שדיברנו איתם מסרבים לקבל את המציאות של ההכחדה"
(צילום: באדיבות HOT)
"החבר'ה האלה היו פושעים כל החיים כי הימורי ספורט היו לא חוקיים", אומר ניק באקיי. "עכשיו ההימורים כן חוקיים בהרבה מדינות, ופתאום הם מאבדים את העבודה שלהם כי כולם מהמרים באינטרנט. הם כמעט דמויות טרגיות, כי העבודה שלהם תמיד הייתה לא חוקית, וכשסוף-סוף הפכה חוקית, מישהו אחר מרוויח במקומם. כל הבוקיז שדיברנו איתם מסרבים לקבל את המציאות של ההכחדה, אבל הם יודעים שעכשיו הם במצב של נהגי המוניות שפתאום צריכים להתמודד עם אובר".
לורי: "דיברנו עם הרבה סוכני הימורים, ולנו ככותבים זה היה ממש מרגש כי אלה דמויות אדירות עם סיפורים נפלאים, אבל גם היה חשוב לנו לא להפוך הכל לבדיחה, כי מדובר בסופו של דבר במשהו מאוד לא בריא. יש לנו סצנה שבה רופא מבצע ניתוח לב פתוח, אחות מחזיקה לו באוזן טלפון והוא מהמר. זה מטורף, אבל לפחות הטלפון עטוף בניילון כך שהוא סטרילי".
3 צפייה בגלריה
צ'אק לורי. "אני עובד כבר 35 שנה מול קהל באולפן. אני יודע אם בדיחה תנחת היטב או לא"
(צילום: Willy Sanjuan, AP)
יכולתם לעשות את 'בוקי' במיינסטרים?
באקיי: "זה היה הרבה פחות כיף. מצחיק לחשוב על גרסת היקום המקביל במיינסטרים. 'מותק, אני בבית, הילדים שוב מחטטים לי בתיק עם המזומנים'".
לורי: "פה אין לנו צנזורה וגם אין מגבלות זמן. סדרה ב-CBS צריכה להיות 21 דקות ו-34 שניות או משהו כזה, ובעולם הסטרימינג את פשוט יכולה לספר סיפור, ייקח כמה זמן שייקח".
מצד שני, אולי יותר קשה לעשות סיטקום בלי קהל צוחק שנותן פידבק לבדיחה.
לורי: "אני עובד כבר 35 שנה מול קהל באולפן, והוא עכשיו קצת בראש שלי גם אם הוא לא מולי. אני יודע אם בדיחה תנחת היטב או לא".
באקיי: "כשהבדיחה לא טובה, יש תחושת ריקנות כזו בלב. ולפעמים הבדיחה מצחיקה אותך, אבל את מבינה שהיא כנראה תמות בחוץ".
לורי: "ניק ואני היינו על הסט כל יום, כל דקה, כדי לעבוד עם השחקנים, לשגע את הבמאים, ולעשות מה שהיינו עושים גם כשהיה לנו קהל, שזה לנסות לשפר את החומר עד הרגע האחרון".
מה ההבדל הגדול ביותר בין לעשות משהו כמו 'תיאוריית המפץ הגדול' ל'בוקי', או שזה בדיוק אותו הדבר?
לורי: "כוכב הצפון, בשבילי, הוא לשמור את זה הכי פשוט שאפשר, כי כל דבר מסובך מעצבן אותי. התפקיד שלי ככותב קומדיה הוא לגרום לך לצחוק. זה באמת כל כך פשוט. מהניסיון שלי, את צוחקת על דמויות שאכפת לך מהן, את חייבת סוג של חמלה או אמפתיה או מה שלא תהיה המילה, כדי להיקשר אליהן. זה מה שלמדתי עוד בתחילת הדרך, כשעבדתי על ׳רוזאן׳. היא הייתה דמות מלאת כעס ולא תמיד נעימה, אבל הייתה מוקפת באנשים שאהבו אותה, וזה משדר לקהל שיש כאן דמות שכדאי להשקיע בה. ולכן גם חשוב לעשות ליהוקים טובים. שלדון ב׳תיאוריית המפץ הגדול׳ הוא לא דמות שהיה קל לאהוב, אבל בצורה שג׳ים פרסונס גילם אותו, החברים שלו אהבו אותו בכל מקרה, וזה גם נתן לקהל רישיון לאהוב אותו".
שניכם צריכים לצחוק מבדיחה כדי שהיא תישאר בתסריט?
לורי: "לא תמיד. לפעמים מישהו מאיתנו יגיד לשני 'סמוך עליי בעניין הזה. תן לי את הבדיחה הזו'. יש לנו הזדמנות לקחת סיכונים. זה נהדר".
באקיי: "זה לא נהדר, זה תהליך משפיל, כי את כל הזמן מגלה שאת טועה. אנחנו יכולים להילחם על השארת בדיחה בחדר הכתיבה, אבל אז מגיעים לצילומים וזה כל כך רע, שאחד מאיתנו יפנה אל השני ויגיד, 'צדקת, עכשיו מה עושים?'".
'בוקי' היא הסדרה השלישית של לורי ובאקיי בפלטפורמת סטרימינג, כולל 'שיטת קומינסקי' הנהדרת בנטפליקס. הם מאוד נהנים מהחופש הזה שנחת עליהם, לא רק כי הם יכולים להשתולל, אלא גם כי הם מסכימים עם ג׳רי סיינפלד שכבר אין הרבה קומדיות טובות בטלוויזיה משום שכולם פוחדים להגיד משהו לא נכון.
באקיי: "אנחנו מהדור שבו בחדרי הכתיבה הכל הולך. רק כשאני יוצא החוצה אני מבין שאני אומר דברים שכבר לא מקובלים, ותופס את עצמי. אבל את לא יכולה לכתוב קומדיה מתוך פחד. כל מעשה יצירתי עם פחד הוא שילוב רע. אם אנשים מנסים לכתוב קומדיה עם ספר חוקים, אז קורה מה שאני רואה היום בטלוויזיה, שזה די רע. אנשים הולכים על קצות האצבעות ומה שיוצא זה משהו שגם לא פוגע באף אחד וגם לא מצחיק אף אחד. הקומדיה שלי צמחה מתוך כעס, מתוך תסכול, מתוך התפיסה שלי את העולם, וכל זה לא בהכרח מגיע ממקור אנרגיה נעים. אני לא יכול להגיד לעצמי 'רגע, לפני שאכתוב את הבדיחה הזו, צריך להבין מה קורה בחדר בכל רמה: פוליטיקה, דת, מה אתם אוהבים לאכול'".
ניק באקייצילום: Shutterstockלורי: "האם אנחנו מסכימים על הגדרות מגדר".
באקיי: "כן, מגדר ורמות סוכר בדם. אוקיי, אם הסכמנו על הכל, אז עכשיו אני יכול להמשיך? זה בלתי אפשרי. אנחנו אולד סקול, אנחנו מוכנים לצחוק על הכל".
לורי: "אני זוכר רגע שבו התלבטנו לגבי בדיחה, הסתכלתי על ניק ואמרתי, 'אתה יודע מה? אנחנו עושים את זה הרבה זמן, לעזאזל, אנחנו יכולים להגיד מה שבא לנו. אם זה מרגיז מישהו, אוקיי, תתגברו על זה'".
באקיי: "אנחנו יודעים שלזעזע את הקהל זה קל וזול. להיות מצחיק זה קשה. אבל רגע מצחיק זה משהו ששווה לקחת סיכון בשבילו, כי אם אנחנו לא גורמים לצחוק, אז בשביל מה אנחנו בכלל כאן? אני מסתכל על חצי מהסדרות שמועמדות לאמי ולא מבין למה הן בכלל בקטגוריה של קומדיה. הן לא מצחיקות. וזה שהן לא מצחיקות פוגע ברגשות שלי, אבל משום מה לאף אחד לא אכפת מהרגשות שלי כשהוא כותב בדיחות לא מצחיקות".
כמעט כל הסדרות שלכם עוסקות באנשים שמחפשים קהילה או משפחה. יש לזה בסיס אוטוביוגרפי?
לורי: "במבט לאחור זה באמת נראה כמו נרטיב מתוכנן מראש, אבל לא חשבתי על זה אף פעם ככה. זה פשוט קרה כי הסדרות שאני הכי אוהב באמת מתארות כל מיני סוגי משפחות. אפילו 'המשרד' הייתה על משפחה. או 'חופשי על הבר'. הם לא היו קשורים בדם, אבל הם היו משפחה. כשעשינו את 'תיאוריית המפץ הגדול', היו לנו כל כך הרבה מגבלות תקציביות, אז חלק גדול מהסצנות היו פשוט דמויות שיושבות ואוכלות יחד. זה מה שמשפחות נהגו לעשות, וזה קצת נעלם. אני חושב שארוחת ערב משפחתית זה משהו שאנחנו כמהים אליו. וכשאת רואה את זה בתוכנית טלוויזיה, מרגיע אותך לדעת שזו עדיין אפשרות, אפילו אם אלה אנשים שאת לא קשורה אליהם".
פורסם לראשונה: 00:00, 30.08.24
