גל מלכה נמצאת בשבוע ה-37 להיריון ואמורה ללדת בחודש הבא. אלמלא המלחמה, היא הייתה מחכה עם תוכניות הילודה עוד כמה שנים. עד 7 באוקטובר, הקריירה הייתה בראש מעייניה. היא פרצה עם החיילת חגו, דמות משנה של ערסית משובבת נפש ב'המפקדת', והתנחלה סופית בלבבות כפונדקאית בדרמה 'בגוף שלישי'. הכל רק נפתח לה. בעיקר התיאבון לעוד תפקידים לנעוץ בהם את השיניים. אבל כאמור, אז הגיעה המלחמה שסידרה למלכה את הראש. סדר העדיפויות התהפך.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
"בשלושת השבועות שבן (רובין, בן זוגה) היה בעזה, הכל השתנה לי בראש", מלכה מדווחת. "הבנתי שאני רוצה חיים שלווים עם בעל וילדים בריאים. ליהנות מהפשטות. בלילה אחד, חסרת אונים, הדלקתי נרות והתפללתי לַקָבָּה. הבטחתי שאם בן חוזר חי הביתה, אני מביאה לו ילדים. אין מצב שאני לא אהיה אמא מהזוגיות המדהימה הזו".
אתם ביחד עשר שנים, נשואים שלוש שנים. זה לא היה מהלך טבעי של זוגיות, הצעד הבא?
"לא בער לי להביא ילדים. הקריירה הייתה אצלי במקום הראשון. מבחינתי, זה היה להמשיך לעבוד ועוד ארבע שנים, אולי, לחשוב על ילד אחד. בן כבר הכי רצה להיות אבא, אבל אמר לי 'אני איתך'. הוא מאוד תומך בקריירה שלי. אם אצטרך לטוס לעבוד בחו"ל לשנה, הוא יעזוב הכל ויבוא איתי".
רבות דובר וסופר בסרטון שהעלתה מלכה, ובו בן, צלף ולוחם בצנחנים, מתקשר אחרי שלושה שבועות של דממה אלחוטית מלב עזה, בדיוק כשהיא החלה בטקס הפרשת החלה שערכה בביתה לשלומו. יום למחרת הטלפון, הוא חזר הביתה. "כולם הגיעו לראות אותו ואז הלכו מהר, להשאיר אותנו לבד. אמרו לעצמם שבטח נקפוץ אחד על השני, ניכנס למיטה. זה ממש לא היה הסיפור. זה היה מורכב בימים הראשונים", מלכה נזכרת, "הוא הגיע בן אדם אחר. הוא היה זר ונורא עייף. גם אני הייתי זרה, ירדתי בשלושה שבועות חמישה קילו מדיכאון וסטרס. זה היה כזה 'היי' וחיבוק עדין. אני מסתכלת עליו ורואה בעיניים שלו שעברו עליו מיליון ואחד דברים.
"הוא התקלח וישבתי לידו במקלחת בשקט. אנחנו בית רועש, הכל בצעקות 'מה להביא לך לאכול', פתאום אני מוצאת את עצמי שואלת בנימוס אם הוא רוצה לאכול משהו והוא עונה לי, 'לא, תודה'. זה כמו היכרות חדשה. כשהוא הלך לישון, התכתבתי עם אמא שלי וחברות: 'איזה מוזר, אני לא יודעת איך להתנהג'".
מתי סיפרת לו שאת רוצה ילד ממנו?
"בערב הלכנו לאכול המבורגר שהוא אוהב. הוא אכל בביסים גדולים ואני אמרתי לו שאני רוצה להיכנס להיריון. הוא נחנק. שאל אותי, 'את רצינית?' אמרתי לו שמאוד, שאם לא יהיה לי ילד ממנו ולא נמשיך את החיים, אין לנו זכות להתקיים פה".
4 צפייה בגלריה
גל מלכה. "אמרתי לו שאם לא יהיה לי ילד ממנו ולא נמשיך את החיים, אין לנו זכות להתקיים פה"
(צילום: טל עבודי)
הראשונה ששמעה על ההיריון הייתה חברתה הטובה, השחקנית עינת הולנד. זה היה בתא שירותים בקניון של בית החולים איכילוב. לוקיישן נאה. "ישבתי עם עינת לקפה בדיוק כשגיסתה התקשרה וביקשה שתבוא לבקר אותה במחלקת יולדות. חשבתי שזה מוזר שהשיחה הגיעה בדיוק כשאני שם, והחלטתי לבדוק אם אני בהיריון. באיכילוב קפצתי לסופר-פארם ולחשתי לרוקחת, 'איזו בדיקת היריון הכי טובה?' הייתי חייבת לדעת. אמרתי לאלוהים 'תעשה שיהיו לי שני פסים'. הסתכלתי, וראיתי שאני בהיריון. התקשרתי לעינת שתבוא. היא נכנסה לתא, סיפרתי וצרחתי.
"חברות הכינו אותי שזו תקופה של לחץ וזה יכול לקחת זמן. סיימתי את הגלולה האחרונה בחפיסה, וזה קרה. אפילו לא עקבתי אחרי הביוץ. נקלטתי על הוואן. אני חושבת שבגלל שזה היה רצון סופר-דופר-עמוק והתכוונתי בכל מילה ובכל נשימה, זה גרם להיריון לקרות".
זו תקופה רעועה מאוד להביא חיים חדשים לעולם. את לא חוששת לגדל פה ילדים?
"יש איזה ציור שנחקק לי בזיכרון של חיילים מתחת לאדמה, מחזיקים אותה, ומעליה, אנשים הולכים בשמש וילדים משחקים. אנשים מתו כדי שנחיה פה ונקים משפחות. אני לא מפחדת, בן יגן עלינו".
בתרחיש של טיל איראני, צלף בצנחנים זה פחות רלוונטי.
"אם נמות, אז נמות. בינתיים, יש לנו יש בית חם שבנינו בעבודה קשה, יש מרפסת ודשא, יש שלושה כלבים בבית, ארבעה סוסים בחוץ, ויש זוג הורים שאוהב אותו. זו איכות החיים הכי טובה שיכולה להיות לילד".
מלכה (30) יושבת בביתה היפה, שיכול לדגמן בפינטרסט, בנחלה המשפחתית במושב נווה מבטח שבמועצה האזורית באר טוביה. מרחק של שעה מתל-אביב. הוויטרינה השקופה מביאה את הנוף הירוק לתוך הסלון. את רהיטי העץ בחצר, שולחן, ספסל ונדנדה, בנה בן, שעובד בחברה החקלאית המשגשגת של המשפחה. הם גרים בצמוד להוריו ואחיו ולאורווה המשפחתית. עד כמה מדובר באידיליה? ובכן, בצהריים, אמו של בן דופקת בדלת וקוראת למלכה לבוא לאכול. על מדפי הספרים בסלון, זה לצד זה, '50 גוונים של אפור' ויונה וולך, 'לידה פעילה' לצד ספר הדרכה ללידה רוחנית "ליד ה'".
"בן עובד היום באזור חולתה, אז אני צמודה לחמ"ל בסלולרי", היא מתנצלת. "הוא היה צריך לחזור לסבב שני של מילואים בספטמבר, לעשות קו בצפון. אמרתי לו שדי, אני צריכה שיהיה איתי. הסברנו לצבא שזה היריון ראשון. הם הסכימו לחכות שאלד, ואז הוא ילך".
בימים אלה היא נחה בבית, אך קוצרת את פירות עשייתה. העונה השלישית והאחרונה של 'המפקדת' תעלה בקרוב בכאן 11, ותכף יוצא הסרט 'פינק ליידי' של ניר ברגמן, שם יש לה תפקיד מכובד. לאחרונה גם קיבלה את הקמפיין הראשון שלה ללייף סטייל. עד החודש החמישי עוד שיחקה במחזמר 'סוף העולם שמאלה' של תיאטרון חיפה. "כבר היה קשה לשחק ילדה בת 17 עם בטן שיוצאת. גם כל ההצגה אני רצה, קופצת ושרה. היו לי בחילות וכבר לא היה לי אוויר".
"מהר מאוד בן התחיל לקבל הודעות מהצוות והבין שהמצב מאוד-מאוד חמור. לי הוא משקר שהכל טוב. ברמה שכשאני מקבלת סרטון של גופת חייל שנחטפת לעזה, בן אומר לי שזו בובה"
ב-7 באוקטובר הם ישנו בבית כשהתחילו האזעקות. "היינו שעתיים בממ"ד עם כל המשפחה של בן. אנחנו חצי שעה מחבל אשכול, האזעקות לא הפסיקו. מהר מאוד הוא התחיל לקבל הודעות מהצוות והבין שהמצב מאוד-מאוד חמור. לי הוא משקר שהכל טוב. זה ברמה שכשאני מקבלת סרטון של גופת חייל צה"ל שנחטפת לעזה, בן אומר לי שזו בובה, שחמאס רוצים להלחיץ אותנו".
בן עושה לך 'החיים יפים' בגלל שאת ניצולת הפיגוע בבורגס?
"אני מאוד-מאוד חרדתית ומאובחנת כפוסט-טראומטית. הייתי בפיגוע תופת, בתוך אוטובוס שהתפוצץ. אם כולם חוששים, אצלי זה אקסטרה. כשאני מסתכלת על השמיים ויש נקודות לבנות של יירוט, מתחילות לי רעידות, קוצר נשימה. במחשבה שלי, טיל עכשיו ייפול לי על הראש. אני מכירה את המזל שלי. או שהוא מבריק, מנצח, או שהוא חרא. כשאני ממשיכה לקבל עוד תמונות ועוד סרטונים, ואני מבינה שזה אמיתי, אני מקיאה כמה פעמים מלחץ וחרדה. לא מצליחה לנשום. מאבדת את זה. בן רצה ללבוש מדים ולצאת. התחלתי לצרוח בבית 'אני גמורה, אני שבורה. אל תזוז מטר'".
אז מה הוא עושה?
"אמר לי, 'הכל בסדר, אני איתך'. כשנכנסתי להתקלח, הוא ישב על האסלה והשגיח עליי. יותר מאוחר הוא ניסה שוב לצאת, ואז היו התרעות שיש מחבלים בצומת עד הלום, שזה רבע שעה מאיתנו. אין אותי. אמרתי לו, 'אתה מפקיר אותי. יבואו הביתה וירצחו אותי'. מבחינתי אין סיפור אחר. אני לא יכולה להגיד 'לי זה לא יקרה', כי זה קרה לי כשהייתי בת 17. בעיניים שלי, מרגע שאבא שלי נהרג בתאונת דרכים, בן הוא האדם היחיד בחיים שלי שיכול לשמור עליי. הוא נשאר".
תפקיד קשה נתת לו.
"הוא לא רק בן הזוג שלי והמאהב שלי, הוא גם אבא שלי. הוא הכל בשבילי. במשך יומיים, בן ואני הלכנו יד ביד. כמו תאומים סיאמיים. החברים שלו ירדו לדרום והוא עמד ושמר מחוץ לדלת של השירותים כשהייתי בפנים".
ואז גייסו אותו?
"הוא נסע לבסיס כמה ימים אחרי 7 באוקטובר, עוד לפני שקיבל צו 8. הוא לא יכול היה לשאת את זה שהוא בבית. לי הוא אמר שהוא רק קופץ לראות מה העניינים וחוזר, ואז התקשר מהבסיס והודיע לי שהוא נשאר לישון. צרחתי עליו בטלפון, 'תחזור הביתה עכשיו! כשתקבל צו 8 תלך. לא להמציא המצאות, לא ללכת סתם".
ההצלה של מלכה הגיעה, כמו אצל רבים אחרים, בדמות עשייה. "בהתחלה פתחתי חמ"ל מהבית. כתבתי באינסטגרם: 'אני צריכה 100 מטענים וגופיות לבנות, מי מביא לי'. זה נתן לי נשימה. אבל כשנפתחו החמ"לים הגדולים, החמ"ל שלי מיצה את עצמו. התחלנו לנסוע לבתי מלון של מפונים. פעם עם הקאסט של 'בעלת החלומות' (HOT) ופעם עם הצוות של 'המפקדת'. אני שומעת סיפורים, מחזקת, ובוכה בצד. הכאב שלי התגמד".
מתי בן מתגייס?
"חגגנו לו יומולדת 31 צנוע ב-14.11, רק עם חברים קרובים, למחרת הוא קיבל טלפון מהצבא. הפעם אני חייבת לתת לו ללכת. אם לא, הוא לא היה סולח לי. אספתי את עצמי, עזרתי לו לארוז. דחפתי לו תהלים לתיק. אמרתי לו, 'ביי, תהיה חזק'. איך שהוא יצא, גיז'דרתי כמו איזה לא נורמלית. התקפלתי על הרצפה, בוכה ובוכה.
"אחרי יום, הוא מתקשר ואומר לי, 'אני נכנס'. אני אומרת לו בתמימות 'לאן?' סיפר לי שאמרו להם לכתוב מכתב פרידה ושהוא לא כותב כי הוא מפחד ממנחוס, אבל שאדע שהוא הכי אוהב אותי בעולם ושהוא יחזור. שמעתי אצלו משהו אחר, קול רך. גם פחד".
איפה הוא נלחם?
"בג'באליה. הוא היה באירוע שזה או המחבל, שצולף בכל הצוות, או שהוא מוריד אותו, ובמקרה זה היה בן שהצליח לירות ראשון. זו טראומה מטורפת. גם אם הוא מחבל, זה לא בטבע שלנו, של אנשים טובים כמו בן והחיילים שם, להרוג. זה משהו שאתה סוחב על הכתפיים".
"בן היה באירוע שזה או שהמחבל צולף בכל הצוות או שהוא מוריד אותו. במקרה זה היה בן שהצליח לירות ראשון. זאת טראומה מטורפת"
איך שרדת את הנתק?
"מש"קית של היחידה פתחה קבוצת ווטסאפ לכל הנשים וכל ערב כתבה שהכל בסדר. יום אחד, אני שומעת שמישהו מהגדוד שלו נהרג, מתקשרת למש"קית ואומרת לה שאני בקריסת מערכות. היא אמרה לי, 'תכתבי מכתב ואני אדאג שיכניסו את זה פנימה'".
אפיל של מלחמת יום כיפור, מכתבים בכתב יד לחזית.
"כן. רציתי קצת להקליל אז כתבתי לו שהייתה מכת עכברים בבית, שהכלב הטמבל יצא בגשם ועשה בוץ בכל הבית... גם על הסט של 'המפקדת' כולם ידעו שהטלפון שלי לא על שקט, למקרה שבן יתקשר. אבל הוא לא התקשר. לא שמעתי ממנו שלושה שבועות".
ואז החלטת לעשות הפרשת חלה?
"אני מאוד אוהבת את הדת ומאוד קרובה לדת. כשבן גויס, הלכתי פעם בשבוע לשיעור תורה בגני טל (יישוב דתי סמוך) וזה מאוד חיזק אותי. בלילות הדלקתי נר ודיברתי עם ה'. אמרתי לו, 'מה קורה, הקדוש ברוך הוא? עוד יום עבר, קשה לי, אני לא מצליחה להציל את הנפש שלי'. דיברתי איתו בדיבור הכי עמוק שיכול להיות.
"היו הרבה ימים שהרגשתי שבן צריך אותי, שהתדרים שלנו נפגשו. בוקר אחד החלטתי לעשות הפרשת חלה, לכסות מכל הכיוונים, שלא יקרה לו כלום. הזמנתי 30 נשים כבר לאותו ערב. אחרי שקראתי את הברכה של ההפרשה והרמתי את הבצק, הטלפון צילצל. ביקשתי מחברה לבדוק מי מתקשר. היא הצמידה את הטלפון לאוזן שלי ושמעתי לחישה 'בייבי'. נפלתי לרצפה. הוא סיפר שהגיע בן-אדם שהוא לא מכיר, באמצע פעילות, נתן לו טלפון כשר ואמר לו, 'תתקשר לאשתך'".
ראיתי בסרטון שעם כל ההתרגשות זכרת להעביר את הטלפון לאמא שלו, שגם תדבר איתו.
"כשדיברתי איתו, הרגשתי שהיא רועדת לידי. אמא שלו איבדה ילד, אח של בן, כשהיה בן 11, מחיידק טורף. זכרתי שעם כל הרגשות שלי, יש פה גם אמא שמתגעגעת לבן שלה".
כמיטב הקלישאות, מלכה, שפרצה רק לפני שלוש שנים וכבר הספיקה לזכות פעמיים בפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה לשחקנית המשנה הטובה ביותר ‑ על תפקידיה ב'המפקדת' ו'בגוף שלישי' - ובפרס השחקנית הטובה בפסטיבל הטלוויזיה הצרפתי הנחשב 'סיריס מאניה' ‑ חלמה מגיל אפס להיות שחקנית. היא שלישית מתוך ארבעה ילדים. נולדה בכפר ורבורג לאמא גננת ולאבא שהיה מנהל תשתיות של חברת כבלים. "כל הילדות שלי הייתי בחוגים של תיאטרון ומשחק. גם עשיתי בגרות חמש יחידות בתיאטרון. לא עברתי את האודישן האחרון במיונים לתיאטרון צה"ל והלכתי להיות מפקדת טירונים. חגו היא בעצם כל החיילות הבעייתיות שעברו לי בידיים".
4 צפייה בגלריה
גל מלכה ב'המפקדת'. "חגו היא בעצם כל החיילות הבעייתיות שעברו לי בידיים"
(צילום: רן מנדלסון, באדיבות כאן 11)
אבל עוד לפני פרק הצבא, היא הייתה צריכה לאסוף את עצמה אחרי הפיגוע הנורא שעברה בבורגס, בולגריה, שבו נהרגו חמישה אנשים. "זה היה אז יעד פופולרי לצעירים לפני צבא. נסעתי עם חברה וכשנחתנו בשדה, אמרו לנו לעלות על אוטובוס מספר 3, שייקח אותנו לבית המלון. כשעלינו, חברה שלי שאלה למה מישהו שם נוגע לנו בתיקים. מסתבר שזה היה המחבל. עוד הספקתי לענות לה שהם לא כמונו, הם מתורבתים, מסדרים לנו את התיקים. כשאחד הנוסעים ירד לשאול מה הוא עושה, הוא התפוצץ. אחרי זה התברר שהמחבל היה אמור לעלות לאוטובוס ולהתפוצץ, וכולנו היינו מתים, אבל קיבל רגליים קרות, ופוצצו אותו מרחוק ליד תא המטען.
"ברגע שהתיישבנו היה בום אדיר, האוטובוס עף למעלה וירד. את עוצמת עיניים, וכשאת פותחת אותן את בעולם אחר. חלקי אנשים, איברים שרופים, אנשים שלא מגיבים, מישהו שרץ בלי יד החוצה. הכל עשן סמיך וקשה לנשום. אנשים דחפו אחד את השני כדי לצאת, יצר הישרדות, גם אני. אפילו לא חשבתי מה עם החברה שלי. פגשתי אותה בחוץ".
נפגעת?
"בהתחלה חשבתי שהלכה לי היד. היא הייתה מלאה בחתיכות בשר ודם. ואז בבית חולים, ירדו ממני גושים שלא היו שייכים אליי. סיוט. היו לי רסיסים בראש, באוזניים וברגליים. בארץ גילו שיש לי קרעים בעור התוף, פגיעה בשמיעה וטינטון לכל החיים, שהעוצמות שלו משתנות לפי רמת הסטרס שאני נמצאת בו. למרות הכל, החלטתי שאני לא מוציאה נכות בביטוח לאומי. אחותי הייתה לוחמת במג"ב ואח שלי היה במגלן ורציתי להתגייס".
הזכרת שאת פוסט-טראומטית.
"במטווחים בצבא, הייתי משתתקת. עוד שנייה, הלב נעצר מחרדה. מחיאות כפיים? פחד אלוהים, נכנסת לחרדה. במקומות סגורים, תמיד מסתכלת איפה החלונות, שאם מישהו נכנס, לאן אני יכולה לברוח. הייתי בטיפול בנט"ל, זה לא עזר. בצבא היה פסיכיאטר שנתן לי כדורים והם הכניסו אותי לדיכאון. הבנתי ששום דבר לא עוזר לי, רק לדבר עם אמא שלי ואחותי. בהמשך, כמפקדת, עשיתי מור"ק לכל מחזור טירונות חדש על הפיגוע, זה היה כמו עיבוד מחדש של הכל. זה הבריא אותי".
4 צפייה בגלריה
גל מלכה. "בצבא היה פסיכיאטר שנתן לי כדורים והם הכניסו אותי לדיכאון. הבנתי ששום דבר לא עוזר לי - רק לדבר עם אמא שלי ואחותי"
(צילום: טל עבודי)
אחרי הצבא עבדה כרפתנית שמטפלת ביונקים, חשבה ללמוד וטרינריה. "פה במושב, אין להגשים חלומות. תל-אביב נראתה רחוקה. נראה לי גדול מהחיים להיות שחקנית. ואז אבא שלי נהרג בגיל 49. מישהו נרדם על ההגה, אבא שלי בדיוק חזר מיום עבודה, הנהג סטה לנתיב הנגדי ופגע בו".
עצוב נורא.
"הייתי ילדה של אבא. הוא גידל אותי, לקח אותי למשחקי כדורגל. היה לי אבא נדיר. אחרי שהוא מת, הפכתי לאדם אחר. התבגרתי. כשנפגעתי בבורגס, הבנתי שהחיים זמניים. אחרי המוות של אבא שלי, זה קיבל גושפנקה סופית. שאלתי את עצמי, מה הדבר שאני הכי רוצה בעולם?"
מלכה כתבה בגוגל "בית ספר למשחק", השם יורם לוינשטיין נשמע לה מוכר והיא נרשמה לבחינות. "באודישן השני שרתי 'כאב של לוחמים' של עידן עמדי. לא הייתה יותר סחית, פריפריאלית ממני. יורם אמר לי, 'תעשי את השיר כשאת מסטולה'. שרתי והתנדנדתי, הוא צחק והעביר אותי. את האודישן השלישי לא עברתי. זה היה בקבוצות, עם כל התותחים של עירוני א'. הייתי בסטנד ביי".
ואז התפנה מקום?
"התקשרתי למזכירה וביקשתי לדבר עם יורם. אמרתי לו, 'אין לי כלום בחיים. אני חייבת להתקבל. תן לי צ'אנס'. יורם, שקולט חארטות מרחוק, שמע איזו אמת טהורה ואמר, 'בסדר, התקבלת'".
בתחילת הדרך, אמרו לך משהו על נקודת החן במצח? יעצו לך להוריד?
"כשפרצתי והצטלמתי, אמרו לי, 'מה זו הפלולה הזו?' היה דיבור אם להשאיר אותה בצילום או להוריד. אמרתי, 'תשאירו, ברור'. גם לאילנית לוי יש פלולה שהיא לא מסתירה. אין לי שום אישיו איתה. היא מהממת. הבעיה רק שיוצאות שם הרבה שערות ואני צריכה להוריד אותן".
לאחרונה, השחקנית האהובה בימים כתיקונם הצליחה להרגיז את קהל העוקבים שלה, כשהעלתה לאינסטגרם את הטקס שערכה לגילוי מין העובר. במקרה שלה, עוברית. בסרטון היא מגלה את מין העובר כששני כלביה יוצאים מהבית כשלצווארם קשור בלון ורוד. אחרי שהגיבה בהלם ובבאסה וסיפרה שרצתה בכלל בן ‑ קיבלה מטח עגבניות מהעוקבים. ואם לדייק, מהעוקבות. ועכשיו לגרסתה: "אמרתי לרופאה לכתוב לי בפתק את מין העובר ולשים במעטפה. נתתי את הפתק לחברה שלי, קורל. היא הלכה לקנות את הבלונים. הרעיון שהכלבים ייצאו עם הבלונים היה שלי. זה היריון ראשון ובא לי קצת להיות קיטשית. כל המלחמה היה לי בראש שיהיה לי בן חזק, שיחרע לי את הבית, יעשה בלגנים. אני טום בוי, מה לי ולבנות?"
ואז הכלבונים החמודים יוצאים עם בלונים ורודים.
"הייתי בשוק. מה, יש לי עוברית קטנה עם פאפוש? אין בולבול, אתם בטוחים? זה הפתיע אותי, למרות שהתרגשתי ברמות שיש לי בת. העליתי את זה, וכולם יצאו עליי. 'חולת נפש', 'מסכנה התינוקת', 'טעות שהיא יצאה לאישה כמוך', 'תסתמי ותלדי'. אנשים שרוטים על כל המוח".
"כל המלחמה היה לי בראש שיהיה לי בן חזק, שיחרע לי את הבית, יעשה בלגנים. אני טום בוי, מה לי ולבנות? מותר לי להיות אנושית ולהתבאס"
מעליב. ראיתי את הסרטון. תגובה הורמונלית ומופתעת. לג'יט.
"הדבר הזה התלקח מול העיניים שלי. אחד מגיב ואז השני מרשה לעצמו גם. אומרים לי, 'נשים לא יכולות להיכנס להיריון ואת נקלטת בשנייה, ואז את בוכה שיש לך בת ולא בן'. אבל כל אחד וסיפור החיים שלו. את לא הצלחת להיקלט, אבל אני איבדתי את אבא שלי בגיל 19. היריון זו ברכה וזה נס גדול, אבל מותר לי להיות אנושית ולהתבאס, ואפשר כצופה לדלג הלאה. זו שכתבה 'איזו טעות שהילדה בתוכך', היא דולה. אני נכנסת לפרופיל שלה והיא מחזיקה תינוקות שנולדו. כתבתי לה והיא התנצלה".
הייתה בתוך זה, אולי, ביקורת מובלעת על זה שאת חוגגת היריון בימים כל כך קשים.
"אנשים לא יודעים מה קורה לי בבית. אף אחד לא יודע שב-12 בלילה אני משתנקת מקוצר נשימה, כי בטעות ראיתי חדשות או שסיפרו על עוד גופות חטופים שהוחזרו. זה עושה לי צירים. אם יש לנו אפשרות ליהנות מבריאה של תינוק, אנחנו נחגוג את זה ונחגוג את זה ביג טיים".
אגב, את הולכת להפגנות לשחרור החטופים?
"הלכתי לבקר משפחות חטופים, הלכתי להפגנות ושיתפתי באינסטגרם פרויקטים של משפחות החטופים. בשלב מתקדם של ההיריון, נשארתי רק עם האינסטגרם. צריך להחזיר אותם היום".
ומה דעתך על ההפגנות להחלפת השלטון?
"אני לא הולכת, הן אלימות וקשות".
מצד מי? המפגינים או המשטרה?
"זה לא משנה. אני לא יכולה להיות שם פיזית ושזה ישפיע עליי. אני חושבת שכל מי שישב בממשלה ב-7.10 צריך ללכת הביתה".
תחשפי את הבת ברשתות או שתשימי סמיילי על הפנים שלה כמו סלביות אחרות?
"אני חולה על הרשתות. כל היום אני שם, אבל לא אראה את התינוקת בהתחלה. לא הטלתי וטו שלא אחשוף אותה עד גיל 18, אבל אני רוצה ללמוד להיות אמא ולדעת לתפעל את האירוע, לפני שאני מתקשרת אותה באינסטגרם".
