זה קרה לפני חודשיים. רננה רז נאלצה להגיד לבנה בן השמונה שאולי תכף יגיע שוטר לקחת אותה לתחנה. הסיבה? קטע מפודקאסט שבו התארחה חולל הוריקן ברשת, ומחוצה לה. "זה היה הרגע הכי קשה - לספר לילדים שלי מה קורה, לתווך להם את המציאות. הדברים האלה הופכים בעייתיים ומסוכנים כשמעורבים ילדים", היא מודה; "כשזה התחיל, אמרתי לעצמי שאספר לעומר, הבכורה שלי בת ה-13, כשתחזור הביתה. אבל בדרך חברות שלה שלחו לה אייטם עם תמונה שלי מאתר בידור שבו כתוב שנפתחה חקירה במשטרה נגדי, והיא שלחה לי את זה באימה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
מבהיל.
"מאוד. זה היה לי מאוד קשה. את יודעת, אני גם לא יודעת אם נפתחה נגדי חקירה במשטרה, לא זימנו אותי לחקירה. אז אמרתי, אוקיי, אני אסביר לילדים שלי את המציאות. והמציאות היא שיש אנשים שאומרים שאני קוראת לאלימות, שזה דבר מאוד מוזר להסביר להם אחרי שחיים שלמים אני מחנכת אותם שאלימות היא לא הפתרון. ואז אני צריכה להסביר להם שזה מה שאומרים שאמרתי. אני מסבירה להם שיש מישהו שסובב את הדברים כך שזה יישמע ככה. פתאום אני צריכה להסביר להם שיש אנשים שזה מה שהם עושים: מחפשים את רעתו של האחר, וכרגע זה מופנה כלפי אמא שלהם. קשה לספר לילדים שלך משהו שהיית רוצה שפחות יהיו איתו במגע. והדבר השלישי שהייתי צריכה להסביר להם, שאולי ידפוק שוטר ואצטרך ללכת לתחנה. ואני מנסה לעשות את כל זה נורא חמוד ונעים".
איך?
"אני אומרת למורי, 'אם יבוא שוטר, הכל יהיה בסדר'. אני רואה את העיניים שלו נפתחות, וזה היה רגע מכמיר לב, כי ראיתי שהוא מבין מה זה אומר, מבין איפה אנחנו חיים. זה היה רגע שלא אשכח בחיים, איך שהוא פקח את העיניים וראיתי שהוא מבין הכל. הרגע הכי קשה מבחינתי בסיפור הזה. כי זה לא שאני מספרת להם שעשיתי פשע, שדדתי בנק, רצחתי מישהו ויבוא שוטר. מה שאני מספרת להם זה שאולי יגיע שוטר על משהו שאמרתי או לא אמרתי. פתאום זו אופציה".
יממה קודם לכן היוצרת בת ה-46 הבינה שמשהו לא כשורה. "קיבלתי פתאום מלא אימוג'יז נורא מפחידים. לא הבנתי למה זה קשור, ואז אני מקבלת עוד הודעות, ועוד הודעות, כאילו העירו מישהו, ואז ראיתי שינון מגל פירסם קטע מתוך הפודקאסט של סתיו שפיר שבו התארחתי שלושה חודשים קודם לכן. קטע מתוך שיחה, שנחתך ומוסגר במנותק מהמשמעות שאליה כיוונתי".
3 צפייה בגלריה
רננה רז. "אמרתי שאלימות זו בחירה שהממשלה עשתה, לא האזרחים. ושאלימות מחוללת רק עוד ועוד אלימות"
(צילום: יונתן בלום)
בקטע הזה אמרת, "אני חושבת שהדבר הזה יסתיים רק באלימות. אני מצטערת שאני אומרת את זה, אבל אני מרגישה שהאנשים שכרגע נמצאים בשלטון והלחימו את עצמם לכיסא הם אנשים מאוד אלימים, והם לא פשוט יתעוררו מחר בבוקר ויגידו 'טוב, הבנו שאתם לא רוצים שנהיה פה אז להתראות'. יצטרכו לפרק את זה באלימות, אני אומרת את זה בצער… זה לא מתוך בחירה, לא תהיה ברירה. בהתנגדות יש סוג של אלימות, אין מה לעשות".
"נתחיל מזה שלאורך הפודקאסט אמרתי כמה וכמה פעמים שהמצב הזה כואב לי ומדיר שינה מעיניי. לא סתם חתכו את זה, כי כשאת מבינה את ההקשר הרחב ברור שמה שאני אומרת זה לא מה שאני רוצה שיקרה, אלא מה שאני חושבת שעומד לקרות. מי שיש לו כוונת זדון יכול להפוך את הדברים שלי לכאלה, ומי שבאמת היה רוצה לדעת מה אני חושבת ואומרת יכול לעשות את הפעולה של בחינת ההקשר של הדברים. בכל פעם שיש התנגשות בין החוק לבין האינטרס של הממשלה, הממשלה בוחרת במודע או להפר את החוק - או לשנות אותו. הדבר הזה כשלעצמו, אלים. והאלימות הזאת מופנית כלפי המדינה, כלפי מערכת המשפט, כלפינו, האזרחים. אמרתי שאלימות זו בחירה שהממשלה עשתה, לא האזרחים. ושאלימות מחוללת רק עוד ועוד אלימות. אני לא אדם שחושב שאלימות היא פתרון, אני לא מתנהגת ככה, ובטח שלא אקרא לאנשים לפעול באלימות".
ומה שיצא מהסרטון זה שעודדת אלימות אזרחית.
"לא רק זה, אלא שאני קוראת לאנשים לפעול באלימות, כי רק זאת הדרך. כשמה שאמרתי באמת זה שיש אסקלציה של המצב".
לא כעסת על עורכי הפודקאסט שחתכו את השיחה כך כדי, למשל, לייצר טראפיק?
"אני לא חושבת שעורכי הפודקאסט חתכו את זה. אני חושבת שינון מגל העלה את הקטע בצורה נטולת הקשר. ודרך אגב, זה חלק מהאסטרטגיה - לצייר אנשים אחרים כאלימים. כשאתה מתנהג באלימות, כדי לטשטש את זה אתה רוצה להגיד, 'הנה, אבל הם נוקטים אלימות'. הסיפור שלי באמת מופרך, כי אני חושבת שאפשר להגיד עליי הרבה דברים, אבל 'אלימה' זה לא משהו שהוא באזורים שלי בכלל. אני יודעת שהיו קולות שיצאו להגנתי ואמרו, 'היא לא מסוגלת לפגוע בזבוב'; ראשית, אני מאוד מעריכה את זה, אבל אני לא רוצה שיגנו עליי בגלל שאני עדינת נפש. אני רוצה שיגנו עליי כי אלה לא דברים שאמרתי. ושנית, אני לא עדינת נפש, אבל אני לא בן אדם אלים. הרגשתי שהסיפור שלי הוא משהו יותר גדול ממני ומאיך אני חווה את זה".
כשהיא בעיצומה של מתקפה ברשתות ומחוצה להן, רז בחרה דווקא לשתוק. "כשזה התחיל, ידעתי מה עומד להתרחש", היא חושפת, "כי לצערי זו לא הפעם הראשונה שזה קורה לי. ב-2018, אחרי שעבר חוק הלאום והתפרסמה התמונה של אוליבייה פיטוסי, שבה רואים את השרים והח"כים בליכוד מדושני עונג אחרי שהעבירו את החוק, צייצתי בטוויטר 'פנויה גם לקמפיין ישראל מתביישת, אם מישהו בעניין'. גם אז הלכתי לישון וקמתי לתוך בלגן, כך שידעתי מה עומד להתרחש. הבנתי שיש איזו סופה בדרך אליי, שהתקשורת תשחק בתוך המשחק הזה ושאני נכנסת לתוך משהו לא נעים, אבל לקחתי נשימה, גייסתי את כוחות הנפש שלי בשביל לא להכניס את עצמי לתוך הדבר ההרסני הזה. זה מפחיד, זה מעציב, זה כואב".
מה עשית?
"העברתי את הטלפון שלי למצב שרק הקרובים אליי יכולים לתפוס אותי. זה מאוד עזר לי, כי לא הסתכלתי מה כתבו עליי. זה גם לא רלוונטי, כי בן אדם שיושב ומקלל אותי לא באמת מכיר אותי. בכל יום שלא הגבתי נגלה לי עוד צד בתוך הסיפור הזה. ביום הראשון תוקפים אותי ואני רוצה לתקוף חזרה, כי הייתי מלאה בזעם. ביום השני נוספה אצלי גם תחושה של עוול, כי מהדורות החדשות מיסגרו את הדברים שאמרתי בצורה הזו, ואני אומרת, איך זה יכול להיות שאף אחד לא מתקשר לשאול אותי אם זה באמת מה שאמרתי? אני מדברת על חדשות, לא על תוכניות אחרות, שכן התקשרו ופשוט לא היה לי שום עניין לשחק את המשחק הזה".
3 צפייה בגלריה
רננה רז. "ידעתי שאני רוצה להגיב בעצמי, אבל גם לתת לעצמי זמן להבין איך אני רוצה להגיב"
(צילום: אביטל פלג)
לא רצית להגיב?
"לא. ידעתי שאני רוצה להגיב בעצמי, אבל גם לתת לעצמי זמן להבין איך אני רוצה להגיב, כי באינסטינקט הראשוני ברור שרציתי לתקוף בחזרה. אבל אני לא בן אדם אלים, אז אני לא רוצה לתקוף. אז המתנתי עוד יום, ופתאום אמרתי רגע, אני רוצה שאנשים שהם לא לרעתי יגידו לי מה הם שמעו במה שאמרתי. זה לא מקטין בשום צורה את מידת האחריות והזדוניות שהייתה למי שעשה לי את זה, אבל יש לי שליטה על איך אגיב, וזה דבר שהוא יקר ערך. הדרך שבה אגיב זה הדבר שאני משאירה בעולם. שלושה ימים אחרי שזה התלקח פירסמתי תגובה בפייסבוק, ושם זה נגמר. עברו לתקוף מישהו אחר. בן הזוג שלי, אור, היה עוגן משמעותי עבורי בימים האלה".
החוויה הזו תשפיע על חופש הביטוי שלך?
"היא תשפיע במובן שאם יהיו לי ספקות שאת מה שאני אומרת אפשר לסובב, אגיד אלף פעם את ההקשר. אני לא רוצה לשקר ולהגיד שאני לא סופרת את זה, כי זה דבר שיש לו משקל בחיים, אבל אגייס את כוחות הנפש שלי ואת האמונה שלי בזה שאנשים צריכים להתבטא. אנחנו חיות בתקופה שאנשים מבינים שפוליטיקה משפיעה על החיים ועל המוות שלנו, אז איך אנחנו יכולות לשתוק לגביה?!"
איפה המקום של תרבות היום?
"אני מרגישה שהתפקיד של תרבות זו הפעולה של לשבת עם מישהו בשבר. זה יכול להיות בשיר שאת שרה לו, בשיעור תנועה, בזה שאת מקשיבה לסיפור שלו וכותבת אותו. זו פעולה אנושית. יש פה עשרות אנשים שמתהלכים בינינו שבורים. ומלא אנשים שלקחו את הרגע וישבו איתם״.
'טיפול לילי', סדרת הדרמה המשודרת ב-yes וב-+STING ושפרקה האחרון שודר השבוע, הזכירה רז לקהל שהיא גם שחקנית טלוויזיה מצוינת. בפרק מטלטל במיוחד, זהירות ספוילרים! היא גילמה את שירן, אשתו של הגיבור הראשי לואי מנסור (יוסף סוויד) שהתאבדה לאחר מאבק ממושך בדיכאון. "אני אסירת תודה שקיבלתי את התפקיד הזה. רענן כספי (יוצר הסדרה, ר"א) כותב מדהים".
הצלחת להתחבר לדמות שמחליטה לעשות צעד כל כך טרגי?
"זו שאלה ממש טובה, כי אני לא תופסת את עצמי כטיפוס דיכאוני. הייתי צריכה לצאת למסע ולנסות להבין מציאות שבה את באמת לא רואה אור, ואז הסבל כל כך גדול שמוות הוא הקלה. ראיתי את זה מקרוב, היה לי חבר ממש טוב שהתאבד כשהייתי בהיריון. היינו חברים מגיל 16. אז ראיתי את זה, וגם כשהייתי קרובה לזה מאוד זה היה מקום שהיה לי קשה להשלים איתו. בתוך דיכאון יש גם צד של זעם, של ביקורתיות, של נוקשות שאת מפעילה כלפי עצמך. אלה צדדים שקיימים בי. זה משהו שיכולתי להיאחז בו".
"אני גם נורא מזדהה עם החרדה שתוקפת אותך כשאת נהיית אמא, או דברים שקשורים להורות, להיריון", היא ממשיכה, "אני לא חושבת שהיה לי דיכאון אחרי לידה, אבל אני חושבת שלחלוטין הלידה הייתה אירוע כל כך מטלטל שיכולתי לחזור להיות בקשר עם עצמי רק אחרי שנתיים".
היוצרת המוערכת לא חוסכת בביקורת גם ביצירותיה. מאז 2015 היא רצה עם ההצגה 'השימוע', שנוצרה בעקבות פרשת פיטוריו של המורה אדם ורטה, ושעליה קיבלה רז את פרס שולמית אלוני. תוך שהיא משחזרת בפני הקהל את תוכן השימוע שבעקבותיו פוטר המורה שהביע דעות פוליטיות בשיעוריו, היא כאילו מניחה את האקדח המעשן שהציב אותה בסערה המדוברת. "כשההצגה עלתה היו ניסיונות לתייג אותה כשמאלנית, אבל אני לא חושבת שאפשר להגיד את זה אחרי שצופים בה. אני גם מרגישה שבחיים פה מתנגחים בטקסט הזה כל פעם מכיוון אחר. כאמנית זה משאיר את ההצגה מאוד רלוונטית, אבל זו רלוונטיות שמעציבה אותי כאזרחית".
את ה'בוגי ווגי', סדנת תנועה לילדים שיצרה יחד עם הרקדנית עילאיה שליט, הפכה רז לכלי תרפויטי. "בכל שלישי אני נוסעת לים המלח, שם אני עובדת עם ארבעה גנים. עם הילדים של ניר עוז עבדתי כשהם עוד היו באילת והיום אני פוגשת אותם בקריית-גת. זו הקריאה שלי".
יש סיפור שנגע בך במיוחד?
"אספר לך סיפור שאומר הכל. יש לנו ב'בוגי' סיפורים שאנחנו תמיד מקריאות חלק מהם, ואז אומרות 'את המשך הסיפור תמשיכו לקרוא בבית עם אבא או עם אמא'. זה משפט שאני לא יכולה להגיד עכשיו. אני לא יכולה להגיד 'תמשיכו לקרוא בבית', כי אני לא יודעת מה קרה לבית שלהם. אני לא יכולה להגיד להם 'תמשיכו לקרוא עם אבא או עם אמא', כי אני לא יודעת מה קורה עם ההורים שלהם. אני חושבת שזה מספר את כל הסיפור של האסון שאנחנו נמצאות בו, שהדברים הכי מובנים מאליהם, שזה בית, אבא ואמא, לא מובנים מאליהם".
פורסם לראשונה: 00:00, 30.08.24
