הוצאה לאור, גם הוצאה מחודשת, של שתי נובלות ("רומנים קצרים", בפי המחברת) של נטליה גינצבורג היא חגיגה ספרותית.
שתי הנובלות ראו אור במקור ב-1977 (גינצבורג נולדה ב-1916). כבר מתחילת הקריאה ב"משפחה", הראשונה שבהן, מבעבעת שמחה בקורא, מפעפעת בו חדווה. מה מקורה? כמו בכל פגישה עם סופר גדול שיודע את מלאכתו, חלק מהשמחה נובע מהתבוננות ברב-אמן מיומן ומהתחושה שאתה בידיים טובות, שאפשר להרפות ולהישען על מורה הדרך או אפילו על הסבל שנושא אותך בדרך שנפקחת לאורך. חלק מהחדווה נוגע להומניזם העמוק והמפוכח שמאפיין את הכתיבה של גינצבורג ואחזור אליו בהמשך. אבל אצל גינצבורג נוסף גורם דיצה אחר, הנוגע לריבוי הפרטים המאפיין את הכתיבה שלה. ריבוי הפרטים, כפי שהם נערמים תחת ידיה של גינצבורג, גורם לרינה מכמה כיוונים שונים: א. הוא מדגים את דיוק ודקות (שני מונחים שכשלעצמם הם קרובים אך שונים) הכתיבה, את הרזולוציה החדה שלה. ב. הפרטים הופכים את הריאליזם של גינצבורג לחי וחד-פעמי, ריבוים עולה בקנה אחד עם תפיסת החיים והספרות הרעננה שביטא כל כך יפה איטאלו סבבו, סופר שגינצבורג כמובן מכירה, ברומן האיטלקי הקלאסי שלו מ-1923, "תודעתו של זנו": "החיים אינם יפים או לא יפים, החיים הם מקוריים!" ג. הפרטים בעלי המשמעות בסיפורת, איכשהו, בדרך מעט מסתורית, גואלים את מצבור הפרטים התפלים השוכנים בתודעתנו כתוצאה מניסיון חיינו ומעיקים עליה; כאילו נמצא פשר למצבור הפרטים הלא-שימושיים שאנו צוברים בעל כורחנו בתודעתנו כחלק מפעולת ההכרה השגרתית.
"משפחה" הוא שם אירוני במכוון לנובלה המתארת על ידי מספר חיצוני מערכת יחסים חברתית ואינטימית הנמשכת כמעט חיים בוגרים שלמים ואינה מערכת משפחתית כפשוטה. קרמינֶה דונאטי, בזמן ההווה של הסיפור, הוא ארכיטקט בן 40 נשוי ואב לילד. איוואנה ריביירה, בת 37, היא מתרגמת ואם לילדה. השניים היו נאהבים בבגרותם הצעירה ואף נולדה להם בת שמתה בגיל שנה וחצי. מאז הם נותרו ביחסי קרבה אמיצים. למשפחה הזו מצטרפת השכנה של איוואנה, איזָה מֶלי שמה, ומתאו טראמונטי, נגן צעיר והומוסקסואל. הנה קרמינה, באמצע הנובלה, ברגע של התבהרות ביחס לחייו ולקשריו: "הוא חשב בינו לבין עצמו ששני האנשים האלה, איוואנה ומתאו, הם האנשים שבמחיצתם הוא מרגיש הכי טוב בעולם. קל לו להיות במחיצתם. כשהיה במחיצת כל האחרים — עם נינֶטה [אשתו], עם החברים השונים של נינטה, עם הקרובים השונים של נינטה, וגם עם הארכיטקטים שעבדו איתו בסטודיו — חש שעליו להתכנס לתנוחה מכווצת ונפתלת, וחש שבה-בעת הוא הופך טיפש ומעוות". והנה, כעבור תקופת חיים ו-16 עמודים שוב מגיע קרמינה למסקנה, "שאיוואנה, עם כל מה שסובב אותה, היא החלק הכי מוצלח בחיים שלו, המחוז היחיד שממנו הוא שואב דבר-מה שעושה אותו נבון יותר, מוזר יותר וחזק יותר". שימו לב לדימוי הגיאוגרפי ("המחוז") ויותר מכך, לשרבוב המפתיע של שם התואר "מוזר" בהכרת התודה של קרמינה. "החיים מקוריים", כאמור.
הנובלה השנייה, "בורגנות", קצרה מהראשונה (כ-50 עמודים לעומת 70). היא גם מעט פחות טובה מקודמתה, כלומר טובה מאוד אבל לא מצוינת. ומעניין לחשוב מדוע, אף נוח יותר לעשות זאת במקרה כזה כשאין ההשוואה חוטאת בהעדפת אדם אחד על משנהו. גם כאן ישנו דיון בקבוצת אנשים קאמרית, אבל קשרי המשפחה ביניהם ממשיים. אילאריה בוסקיבו היא אלמנה ותיקה הגרה בסמוך לבתה, אורורה, וחתנה, אלדו, כשמעליה מתגורר גיסה הרווק, פייטרו בוסקיבו, אמרגן תיאטרון המפרנס את כל החמולה (שכוללת גם עוזרות בית). חייהם ופרטי חייהם נפרשים במיומנות גדולה, כשגור אצל גינצבורג. האהבות, האכזבות, הפרידות. כאן, כמעט כדמויות נוספות, ואולי לא כמעט, אך גם כאמצעי מלכד של הנובלה, נפרשים חייהם גם אהבתם גם שנאתם של כמה חתולים שמגדלת בזה אחר זה אילאריה. בתה של אילאריה מהרהרת לקראת סוף הנובלה במה שהניב ניסיון החיים שלה: "נזכרה שפעם אמרה שיש שלושה דברים שצריך לדחות מחייך, זאת אומרת הצביעות, הוויתור והאומללות. אלא שאי-אפשר למצוא מחסה מפני שלושת הדברים הללו. הם פולשים לחיים ואין דרך להרחיק אותם. הם חזקים יותר ופיקחים יותר מהאדם הפשוט".
אנחנו קוראים ואוהבים את גינצבורג גם בגלל הפיכחון הלא-אמריקאי הזה שמחלחל בכלל יצירתה. האומללות היא חלק מהחיים; יש דבר מה מרגיע בתפיסה הזו שהינה מלנכולית אך לא דיכאונית.
אז מדוע "משפחה" טוב יותר מ"בורגנות"? קודם כל, האירוניה בשם הנובלה הראשונה ברורה לי ואילו הבחירה בשם השנייה פחות. שנית, המציאות עצמה המתוארת ב"משפחה" (כאמור, "משפחה" שמושתתת על חברות) מקורית יותר, מעניינת יותר. שלישית, המבנה ב"משפחה" חזק יותר, יעיל יותר. גינצבורג פותחת בסיפור של "המשפחה" הולכת יחדיו לראות סרט אימה. לאחר עמודים אחדים היא חוזרת לרקע של היכרותם ופורשת בתזזיתיות מרהיבה את עשרות שנות היכרות זו. לבסוף היא חוזרת להווה, לאירוע המתרחש בקדמת הנובלה. המבנה המסתייע בשושלת החתולים המתחלפים בנובלה השנייה אינו יעיל באותה מידה.
"משפחה", נטליה גינצבורג, תרגום: מירון רפופורט, הוצאה לאור: הספריה החדשה, 127 עמודים.
פורסם לראשונה: 00:00, 06.09.24
