ביולי 1925 התנהל משפטו של המורה ג'ון תומאס סקופס בעיירה דייטון שבמדינת טנסי בדרום ארצות הברית. סקופס הואשם כי בניגוד לחוק הנוהג בטנסי הוא לימד את תלמידיו את יסודות תורת האבולוציה של צ'רלס דרווין. התביעה התבססה על חוק שהתקבל חודשים אחדים קודם לכן בבית הנבחרים של המדינה וכונה על שמו של מעלה הצעת החוק, "תקנת באטלר". באטלר היה איכר מקומי, שהתברך בשלוש שנות לימוד. החוק פסק קנס כספי על מי שיורה בבתי הספר במדינה הנהנים מכספי המדינה את תורת הכפירה הקובעת כי מוצא האדם ביצורים נמוכים. טענה זו, קבעו המחוקקים, סותרת את עיקרי סיפור הבריאה המובא בתנ"ך, שהוא דברי אלוהים חיים וכל מילה בו היא אמת קדושה.
יזמים מקומיים, אך בעיקר ארגוני זכויות אזרח מן הצפון, ביקשו לאתגר את חוקיות "חוק באטלר" ולהציגו כהפרה בוטה של חוקת המדינה. כך נולד הרעיון לאתר מורה מקומי בטנסי, שיתנדב ויצהיר כי עבר על החוק והורה לתלמידיו את "תורת הכפירה", כפי שהיא נפרשת בספר לימוד שהוציאה לאור מערכת החינוך במדינה. ג'ון סקופס הרים את הכפפה, הצהיר על חטאו וזומן לעמוד לדין. העיתונות חזתה סיפור גדול ומסעיר, אך ההתפתחויות בדייטון חרגו מכל המצופה. כשהתבררה זהותם של גיבורי העלילה, תובעים ונתבעים, נהרו אל טנסי גדודי עיתונאים מכל המדינה וסקרנים שלא היו מוכנים להפסיד את ההצגה הגדולה. ואכן, אחד משלושת גיבורי המחזה, כפי שהוא נפרש בספרה המזהיר של ברנדה וויינאפל, היה הנרי מנקן, עיתונאי ציני, פרובוקטיבי ושנון שעבד ב"בולטימור סאן". הוא הכתיר את ההליך המתגלגל בדייטון בתואר "משפט הקופים", והכינוי דבק. ובכלל, יש לציין כי לקופים היה תפקיד חשוב ובולט בכל ימי המשפט ואחריו. הגדיל לעשות אחד מתיירי המשפט שהוליך ברחובות דייטון קוף לבוש בבגדים שהזכירו לצופים בו את פרקליטיו הסוטים של סקופס, אנשי הצפון.
הסוגיה שנדונה במשפט הייתה חשובה מאין כמוה בתולדות ארצות הברית, והצהרות ועדויות שני הצדדים אכן האירו את ממדי המשבר הערכי והלאומי שארצות הברית הייתה שקועה בו כ-60 שנה לאחר מלחמת האזרחים ושחרור העבדים. אך אין ספק כי שני המתגוששים הענקים שהתייצבו זה מול זה בבית המשפט הלוהט בדייטון הם שהוסיפו למשבר הלאומי גם את ממד הדרמה האנושית, התיאטרלית של המשפט.
בראש המגנים והתוקפים את תורת האבולוציה עמד ויליאם ג'נינגס ברייאן. ג'נינגס ברייאן נמנה עם מנהיגיה הבולטים של המפלגה הדמוקרטית. שלוש פעמים התמודד מטעמה על תפקיד נשיא ארצות הברית והפסיד. ג'נינגס ברייאן בא לדייטון להגן על האמונה, להחזיר עטרה ליושנה ולהציל את התנ"ך מכל תוקפיו. מנגד ניצב הגלדיאטור הגדול של חופש האמונה, הנאבק בכל גילוי של כפייה דתית, עורך הדיו קלרנס דארו.
עורכי הדין של ההגנה ביקשו להסתייע בעדויותיהם של בכירי המדענים מכל תחומי מדעי החיים שיעמדו בפני השופט והתובעים, ויוכיחו כי אין שום דרך ללמד את היווצרות העולם שבו אנו חיים בלא להיעזר בתובנות תורת האבולוציה ומשנתו של דרווין. המדענים גם ביקשו להוכיח כי יכול אדם לדבוק ברעיונות האבולוציה, ובה בעת לא לאבד את אמונתו הדתית.
הדרמה הגדולה והמפתיעה הגיעה לשיאה כאשר קלרנס דארו דרש להעלות לדוכן העדים את ויליאם ג'נינגס ברייאן. דארו הבהיר את נחיצותה של עדות זו ברצונו להוכיח את רעיעותה של טענת התביעה לקדושתה ואמיתותה של כל מילה בתנ"ך, ובכלל זה של סיפור הבריאה. דארו פתח בטענה כי לספר הספרים גרסאות ותרגומים שונים, שסותרים לעיתים זה את זה. "על איזה ספר אתה מסתמך?" פתח דארו ושאל את ברייאן. "כל מה שנכתב בו מבטא אמת שאין בלתה", השיב ברייאן. ימים אחדים לפני הופעתו במשפט כינס דארו נבחרת של חוקרים והורה להם לחפש סתירות ותמיהות בתנ"ך, ובעיקר בסיפור הבריאה. את היבול הלא-מפתיע הזה הציג לפני ברייאן. האם אתה גורס שהעולם נברא בשישה ימים? האם אתה מאמין שהשמש סובבת סביב כדור הארץ? מהו לדעתך גילו של העולם? ועוד שאלות שכל קורא בספר מכיר אותן. ברייאן נעמד כחומה לשמע שאלותיו המתריסות של דארו שעוררו ספקות במוחם של פונדמנטליסטים ותיקים. אך דארו הצליח להשמיע קול של ספק מפיו של ברייאן, שירד מן הדוכן מותש ומוכה.
כצפוי, תכסיסיו של דארו לא הועילו, והשופט הטיל על סקופס קנס של 100 דולר ופקד עליו לחדול מהוראת תורתו של דארווין. הפרקים הבאים בסאגת משפט הקופים מעניינים פחות. בתום משפט הערעור הורו שופטי בית המשפט העליון של ארצות הברית להפסיק את המשפט הביזארי הזה ולהסיר את האשמה מן המורה מטנסי בשל משגה טכני שנפל בהליך הראשון.
לא קשה להבין את הנטייה להתמקד בצדדים הדרמטיים של "משפט הקופים", שהרי היו בו כל המרכיבים הנדרשים לכך. אך ברנדה וויינאפל, מחברת הספר, אינה מסתפקת בתיאור מפגש הענקים, וטוענת בשכנוע רב כי את מאורעות דייטון יש להבין על רקע היסטורי רחב יותר של פרק מטריד בתולדות ארצות הברית. ההתנגשות בטנסי ביטאה את כישלונה של מלחמת האזרחים לאחד את הצפון והדרום. העבדים שוחררו לכאורה, אך הגזענות העמיקה ופנתה לכיוונים אלימים. הנוכחות הבולטת של אנשי הקו קלוקס קלאן על תלבושתם בדייטון, התמיכה של ברייאן בהם, וההיתר שניתן להם באותם ימים לארגן צעדה קולנית ומתריסה בלב וושינגטון, העידו במידה רבה על רוח האומה.
המשפט הפך לסמל ששב והזכיר לחוגים הליברליים בארצות הברית את הסכנות המאיימות על הדמוקרטיה בארצם. ברנדה וויינאפל נמנעת במודע מהדגשת הלקחים של "משפט הקופים" לימינו. שמו של טראמפ אינו מוזכר בספר, וגם לא המגמה המתפשטת של הטלת חרמות ואיסורים על ספרי לימוד שיש בהם נימות ליברליות. היו מבקרים שמחו על הכרעתה של וויינאפל, אך מיד נמצאו לה מגינים שטענו במידה רבה של שכנוע, כי מי שחי בארצות הברית בשנים האחרונות אינו נדרש לאצבע המאשימה של המחברת כדי להבין שהמדינה בצרות.
Keeping the Faith: God, Democracy, and the Trial that Riveted a Nation, ברנדה וויינאפל, הוצאה לאור: Random House, עמודים: 510
פורסם לראשונה: 00:00, 06.09.24
