בשנת 2023 הוציא המחוז השני בגודלו במדינת יוטה שבארצות הברית את התנ"ך מספריות בתי הספר. כמה חודשים מוקדם יותר העבירה המדינה השמרנית והדתית ברובה חוק שמקל על צנזור ספרים במערכת החינוך, והורה מודאג החליט להמחיש את האבסורד בחוק החדש בכך שיגיש את התנ"ך להיבחן לפיו. כצפוי, ספר הספרים לא עמד בדרישות המחמירות שניסחו מאמיניו, והוחרם. זוהי רק עדות אחת לטירוף המערכות האוחז בשנים האחרונות באמריקאים, בעיקר בימנים שבהם, בכל הנוגע לספרי ילדים. בשנת 2023 חלה עלייה של כ-40 אחוזים במספר הכותרים שהועמדו להחרמה בהשוואה לשנה שקדמה לה, ובמדינת טקסס בלבד הוחרמו כ-850 כותרים רובם הגדול עוסקים בחוויות חיים של מיעוטים, נשים וחברי קהילת הלהט"ב.
באיידהו התדפקו הורים חמושים על דלתה של מנהלת ספרייה ציבורית בדרישה שתסיר כותרים מסוימים ממדפי הילדים, וארגונים כמו Moms for Liberty פועלים בדרכים מילוליות יותר אך אגרסיביות לא פחות להחרמת ספרים שאינם עולים בקנה אחד עם דעותיהם השמרניות. ספריות בתי הספר הפכו זירת מאבק פוליטית, עם נבחרי ציבור במדינות שמרניות שמחריפים את מחויבותם לצנזורה בשנת בחירות, והנושא אף מוזכר לא פעם בהתמודדות הנוכחית לנשיאות, בעיקר מהצד הדמוקרטי שמעמיד את התנגדותו לצנזורת ספרי ילדים ונוער בשורה אחת עם הנושא החם של הקמפיין: זכות האישה על גופה.
כאמור, רובם הגדול של המחרימים, בוודאי האלימים שבהם, משתייכים לצד השמרני-דתי-ימני של המפה הפוליטית. עם זאת, בשנים האחרונות אפשר לראות גם יוזמות ליברליות להחרמת ספרים, בעיקר כאלה המכילים ביטויים ודימויים סטריאוטיפיים וגזעניים. כך הוחרמו כמה מספריהם של מארק טווין וד"ר סוס, "על עכברים ואנשים" מאת סטיינבק ועוד.
בשנת 2018 החליט איגוד הספריות האמריקאי להסיר את שמה של סופרת הילדים הנודעת לורה אינגלס וילדר מאחד מפרסי ספרות הילדים החשובים במדינה בשל היחס לילידים ולשחורים כפי שמופיע בספריה, ובראשם "בית קטן בערבה", שהיווה במשך עשורים חלק מקאנון ספרות הילדים האמריקאית. לאחרונה יצא הספר בתרגום מחודש ומצוין לעברית של אבירמה גולן, וזוהי הזדמנות לבחון מקרוב את הדברים: הסיפור מגולל את קורותיה של הילדה לורה, הנודדת עם משפחתה להתיישב באזור הסְפָר של מערב ארצות הברית במחצית השנייה של המאה ה-19. תיאוריה הנפלאים את הטבע, הקשיים, השמחות והסכנות שחוו היא ובני משפחתה משקפים נאמנה את הזמן ואת המקום בהם היא עוסקת. וכך גם האופן שבו דמויותיה חושבות ומתבטאות: המתיישבים הלבנים רואים באינדיאנים פראים הנמצאים כמעט ברמה אחת עם בעלי החיים, ותופסים את עצמם כמי שמביאים תרבות וקדמה לאזור ולכן זכאים לעשות באדמה כבשלהם. הם נרתעים ממנהגי הילידים מבלי לנסות להכיר אותם, את תרבותם ואת שפתם: "למה את לא אוהבת אינדיאנים, אמא?" שואלת לורה ונענית ב"מפני שאני לא אוהבת אותם, פשוט מאוד", תשובה גזענית אך מעודנת יחסית לזו של השכנים הגורסים כי "אינדיאני טוב הוא אינדיאני מת". גם אביה של לורה, שדווקא שואף ליחסי שלום עם האינדיאנים ומוצג כדמות גזענית פחות, בטוח שיש לו זכות להתיישב על אדמתם.
הדמויות הללו חושבות ומתבטאות כך מפני שבני אדם אמיתיים חשבו והתבטאו כך באחת התקופות המכוננות וגם השנויות ביותר במחלוקת בהיסטוריה של ארצות הברית. אולי לכך התכוונו באיגוד הספריות האמריקאי כשנימקו את הסרת שמה של אינגלס וילדר מהפרס בכך ש"מורשתה מורכבת". אכן, ההיסטוריה היא עניין מורכב וכך גם הסיפורים הנכתבים על אודותיה. ודווקא משום כך הם חשובים כל כך, בייחוד לילדים בני זמננו. בעידן של אימוג'ים וסרטוני שורטס באורך 90 שניות, הספרות היא אחד המרחבים הבודדים שמאפשרים לילדים להתמודד עם מורכבות, להכיר מושגים כמו "רוח התקופה" ו"הקשר", לפתח חוש ביקורת ולחקור את סביבתם ממגוון נקודות מבט, לרבות זו של המדכא. הרי כולנו גזענים קטנים לפעמים תחת המעטה הנאור. הגישה שלפיה ספרי ילדים ונוער נתפסים על ידי קוראיהם כמתכון שהם אמורים לאמץ ולשחזר במציאות, היא גישה רדודה ופחדנית המזלזלת באינטליגנציה הילדית ומעדיפה לטשטש את חטאי העבר למטרות פוליטיות במקום לאפשר לדור הבא ללמוד מהם ולפתח חברה בריאה יותר. לכן, דווקא בתקופה הנוכחית, שבה קל מאוד לעוות או למחוק אמיתות, להפיץ שקרים ולרדד את השיח, הקריאה והדיון בספרים כמו "בית קטן בערבה" חשובים ורלוונטיים מתמיד, בארצות הברית ובישראל כאחד.
"בית קטן בערבה", לורה אינגלס וילדר, מאנגלית: אבירמה גולן, הוצאה לאור: כנרת זמורה דביר, 207 עמודים.
פורסם לראשונה: 00:00, 27.09.24
