זה לא אחד מהלהיטים שלו, אבל "שיר הפרשים" הנבואי מהאלבום האחרון של אהוד בנאי כמו דבק במציאות הישראלית מאז הטבח, ומדי יום שעובר אף הופך עכשווי יותר ויותר. זה שיר על שליט ששולח את הצבא שלו אל קרב שלא נגמר, מורה לו להישאר ולא לוותר מתוך תחושת נקמה, בביצה שאין ממנה מוצא: "ארוך הקרב ומר ועד היום הוא לא נגמר, אף אחד לא מנצח, אף אחד לא מנוצח, והמבצע המתבצע עוד נמשך לו ונמשך".
לאלבום קוראים "הולך ומתקרב". והרמיזה להתקרבות במובן הפיכה לדתי יותר, מואפלת מתוקף תנועת ההתקרבות שאיננה פוסקת של בנאי אל לבבותיהם של מאזיניו. בנאי מיטיב לספר סיפורים בפזמונים שלו, ולבטא באמצעותם את תפיסת עולמו המפויסת והידידותית, בין מזרח למערב, בין כבלי דת ומצוות ובין חירות המחשבה והרוח. הישראליות של בנאי היא גבריות יהודית מתכנסת ומתבוננת, לא דורשת ולא מצפה, לא תובעת ולא מתייסרת, שילוב שנדמה שכל המגזרים נענים לו. כנעניות וראסטפארי, הרב קרליבך ולאונרד כהן, שיר השירים על גג מעושן באמסטרדם, תפילת מנחה בכלבו בלונדון, ערב שבת בהודו עם חייל משוחרר מלבנון, ש"בארץ אף פעם לא הצליח להתחבר אל המילים שבסידור התפילה".
לפני למעלה מ-20 שנה פרסם בנאי את ספרו הראשון, "זוכר כמעט הכול", שהורכב מפרקים קצרים של זיכרונות ורשמים במשלב ייחודי של עברית, מקראית ויומיומית גם יחד ("הו, גוש דן!... עשן עולה השמיימה מריבוא אגזוזי אוטובוסיך ומכוניותיך"). הספר ההוא נפתח בחלומות ובהתגלויות, בהם אישה שרה "קינה נשגבת... כמו שדר", ונשים בעולמו של בנאי מוצבות בדרך כלל כממלאות תפקיד מוגדר מראש, לווייניות וצדדיות למרכזיותם של הגברים ההוגים, הפועלים, המקיימים. ההתגלויות סימנו עבור בנאי-המספר את "היופי הטמיר מאחורי כל זה", את התחושה שהוא נמצא במקום אחד, אבל בה-בעת במקום האחר, "שהוא מעל הזמן, שהוא השילוב של כל המקומות כולם, שבו גרים אבות אבותיי יחד עם נכדיי שעדיין לא נולדו". כאשר תיאר את דרום תל-אביב, תיאר עוני שובה לב, מושך אפילו, בדומה לתיאוריו את הודו. העוול והתביעה לשינוי אינם חלק מהמרחב הנעים והמתמסר. רדיקליות תתבטא לה במקומות אחרים.
ספרו השני נפתח בהתוודעותו הסימולטנית של בנאי הצעיר לגיבורי העלייה השנייה ול"אות ברית" של הרבי נחמן ("למדתי על קדושת הזרע. הבנתי עד כמה חשוב הזיווג. בהשפעת הספר הייתי יוצא בלילות להתבודד בשדה ולבקש מהקב"ה שישלח לי את בת זוגי במהרה"). גם אז הרגיש בנאי במקום אחד כאילו "נכנסתי למקום רחוק, לזמן אחר". ספרו החדש עשוי להיקרא כחלק השלישי בממואר המקוטע שלו, והוא היום בן 71.
הספר נפתח אף הוא בחלום, והפתיח "בחלומי" מסמן נקודת מפגש אינטימית של בנאי עם קוראיו, שיודעים שאחרי המילה הזאת עשוי להגיע, כמו בלהיט 'זמנך עבר', סיפור ילדות קסום. בחלום נוהג אביו של בנאי במכונית בחושך והוא יושב לידו. השניים מאזינים לעליזה עזיקרי ונוסעים בנוף של "ארץ ישראל של פעם... כמו ציור בספר מולדת". הבן מרגיש באובדן דרך, אבל האב מסרב לג'י-פי-אס. כשהשניים מגיעים אל מבוי סתום, האב חוזר מדרך לא ידועה. "אתה בטוח שאנחנו בדרך הנכונה?" שואל הבן, והאב מהנהן, "הכול בסדר, אין מה לדאוג". שיר חדש מתנגן, הבן מתרווח בכיסא, מביט בנוף החולף. בנאי אינו מפרש, רק מציב את החלום בשער, לפנֵי זיכרון התגלות של מלאך כשהיה בן חמש, והבקשה שלו מסבא אברם כשהיה בן שבע "אני רוצה להיות דתי".
אם בנאי מוטרד מחורבנה האפשרי של המדינה - אצלו זו "ארץ" - או משינוי פניה לרעה, הרי הדאגה מוסטת מהר מתוקף חמימות נוסטלגית, התעלות רוחנית או אמונה בטוב. מהרוקנ'רול לקח בנאי כאילו רק את הווידוי, אבל לא זעקות שבר או קריאה חד-משמעית לשינוי. בוב דילן זכה בנובל לספרות על הכרוניקה האמיצה והמפותלת שלו, אוטוביוגרפיה עמוסה רמיזות תרבותיות, שבה שאף לייצר אמירה על שיגעונותיה ומקומה ההיסטורי של אמריקה כפי שחווה אותה. פטי סמית כתבה ממואר מופתי ונטול סנטימנטליות על חניכתה אל האמנות, שבו אין אנקדוטה סתמית או נטולת ערך רטורי.
בפרק העצוב בספר, על היכרותו של בנאי עם אביב אצילי, שנרצח בניר עוז ב-7 באוקטובר (במילותיו, "בשמיני עצרת האחרון"), מנסח בנאי את התמודדותו הסטגנטית עם הזוועה, לא להילחם כנגד ההפקרה אלא רק לקפוא ולהזדעזע: "היום הזה יישאר לנצח קפוא בתודעה שלנו כיזכרון מבעית". בנאי מספר שרקד עם ספר תורה ברמת גן בשעה שבמרחק שעה וחצי ממנו "התרחש גיהינום מחריד ובלתי נתפס". הוא מציע לנו את שתיקתו של אהרון לאחר שנשרפו בניו, הסיפור שקוראים בפרשת שמיני. "התורה מספרת לנו שיש לאדמת ארץ ישראל תודעה", כותב בנאי. "גילוי טפח מנשמת האדמה חיוני כרגע מאוד. יש דחיפות בדבר עכשיו, להבין מה היא אומרת לי, נשמת ארץ התנ"ך, ארץ הקודש, ארץ שהיא עכשיו שטח אש גדול. מה היא מבקשת. מפני מה היא מזהירה". באמת אינך יודע, אהוד?
"ספר הבצלים הירוקים", אהוד בנאי, הוצאה לאור: כתר, 112 עמודים.
פורסם לראשונה: 00:00, 27.09.24
