זהו רומן מוזר, לפרקים מרתיע, הכתוב, עם זאת, לעילא. עד בערך מחציתו, המוזרוּת, הבה נקרא בשמה המפורש: הפרברטיות הלא-סקסית, והכתיבה המשובחה התאזנו במעין תיקו. אך עם חלוף המחצית, נוסף משקל העלילה המסקרנת והאינטימיות שכבר נוצרה עם הדמויות ועם דמות המספר, והכריעו את הכף לקריאה בעניין עד תום. ועדיין נותרה חידה: למה לו, סופר עטור תהילה ולא צעיר, בן 76, הסיפור המשונה הזה? בסוף הרומן ניצנצה לי אפשרות פתרון.
ב-1951 פירסם מאן את הגרסה הזו שלו בפרוזה לאפוס גרמני מחורז מימי הביניים. הסיפור הוא סיפור על גילוי עריות בין אח לאחותו, בני דוכס מפלנדריה, שהניב פרי בטן. התינוק נשלח הרחק מהוריו וגדל במנזר באחד מאיי התעלה. כשגדל ונודעו לו תולדות מוצאו יצא כנזיר משולח לדרכי העולם לחפש לו מעשי אבירות. או אז הגיע לעיר ובה מלכה במצוקה. הוא מסייע למלכה, אבל תלאות רבות עוד פוקדות אותו עד שנרצה עוונו והוא עולה לגדולה.
הכתיבה העילאית של מאן נוכחת כאן מכל עבר. ראשית, בדמות המספר, או מי שמכנה את עצמו "רוח הסיפור", נזיר אירי בשם קלֵמֶנס. יש דבר מה שובבי, חי, "פוסטמודרני", בדרך שבה קלמנס מבהיר לנו שהוא יודע כבר את סופו של הסיפור, כי הוא הרי "מספר כל יודע", או באירוניה שהוא מבטא או שמתבטאת "מאחורי גבו", למשל כשהוא, החסוד, נדרש לתיאורי תשוקה, ובכלל בחיטוב המשפטים המפותלים והמפתיעים כמו צינור מים פורצים שאחוז באופן מעט רופף. העלילה, כאמור, לופתת בשלב מסוים את הקורא והוא סקרן לדעת מה יעלה בגורלו של גרגוריוס, זה שם הגיבור. הנופים האנושיים הבינימיים מעניינים גם הם.
אבל למה לו למאן דבעי כל העניין הזה? יש כאן ממש התפלשות בגילוי עריות. והרי מאן יודע היטב שזו מעוררת רתיעה אצל מרבית הקוראים. נכון שמאז תחילת הקריירה שלו התעניין מאן בניוון, בשקיעה, כמו ב"בית בודנברוק" המצוין שלו, רומן ביכוריו, מ-1900, או ב"מוות בוונציה", שגילם באופן חריף את הדקדנס של התרבות האירופית. למאן יש קשר אינטימי עם המחלה, הפיזית והנפשית, הוא חוקר של המחלה, את חוסר האחריות שהיא מאפשרת, למשל, כפי שעשה ב"הר הקסמים", והוא הציב כמקורות השפעתו את היוצרים "החולים", דוסטויבסקי וניטשה, מול היוצרים "הבריאים", גתה וטולסטוי, גם הם מקורות השפעה מכריעים. סביר גם שההומוסקסואליות של מאן, נטייה שנתפסה על ידי רבים בזמנו כסטייה, עוררה ועודדה אותו דווקא להעמיק בסוגיה הזו של החריגות המינית, כמו שגם מורשת הרומנטיקה, המדברת על האמן כיצור נִפְלֶה, יוצא דופן, תרמה את חלקה.
צריך לשים לב לעוד נקודה. "הנבחר", כמו כמה מהיצירות הגדולות המאוחרות של מאן שקדמו לו, מספר מחדש סיפור שכבר סופר. כך ביצירת הענק (תרתי וכו') "יוסף ואחיו", כשמאן לוקח את הטקסט המקראי התמציתי ופורס אותו על פני אלף וכמה עמודים (הוא מעמת במפורש את הפואטיקה שלו מול הפואטיקה המקראית ומסביר, למשל, את התהליך הדק והמורכב שבו התאהבה אשת פוטיפר ביוסף, תהליך ארוך הנפרס על פני עשרות רבות של עמודים, שלטענתו של מאן מנקה אותה מתווית הנימפומנית שדבקה בה בעקבות הלקוניות של המקרא). וכך גם "דוקטור פאוסטוס" מ-1947, תגובתו הספרותית העיקרית של מאן למלחמת העולם השנייה. שם משתמש מאן באגדת פאוסט, שמכר את נשמתו לשטן, כדי לדון בגיבורו, המלחין הדמוני אדריאן לוורקין, ודרך דמות זו בגרמניוּת האפלה עצמה. בשתי היצירות הגדולות הללו, שקדמו ל"הנבחר", נמצאת תבנית דומה לזו שברומן שלפנינו: תבנית של חטא ועונש. גם יוסף של מאן הוא אדם ברוך כישרונות אך כזה שחטא בנרקיסיזם משולח רסן וכך היא כמובן הברית עם השטן שכרת לוורקין. אבל ההסתמכות על יצירה קיימת מובנת בשתי הדוגמאות הללו. ההסתמכות על הקנון העברי ב"יוסף ואחיו" הייתה גם התרסה אל מול האנטישמיות הגרמנית הממארת של סופר שהינו "גוי אציל נפש", כפי שכינה פרויד את תומס מאן. ואילו הדיון בברית עם השטן של הנפש הגרמנית, תוך שימוש באגדה הגרמנית המקורית על פאוסט, מתבקש ומובן מאליו. אבל מדוע להעלות באוב יצירה משונה ולא מרכזית כמו האפוס הביניימי על גרגוריוס החוטא?
כאמור, לקראת סוף הרומן ניצנצה לי מחשבה שאולי תבאר את החידה. גרגוריוס חטא בחטא החמור ביותר, הפר את הטאבו הקדום ביותר, ורואה את עצמו כמי שיצא "מחוצה לאנושות". אבל האגדה אינה מותירה אותו בשפלותו. חזרתו בתשובה מתקבלת והוא עולה לבסוף לגדולה. האין כאן מסר שמנסה מאן להעביר לבני ארצו, שהגיעו לשפל המדרגה המוסרית במלחמה שהסתיימה לפני שש שנים בלבד, שברו את האיסורים המוסריים הבסיסיים מכולם? לא הכול אבוד. שערי תשובה לא ננעלו.
אני אוהב את התרגומים הישנים של מרדכי אבי-שאול למאן, עם העברית הבארוקית שלהם. על תרגום ארבעה מספריו גם זכה בפרס טשרניחובסקי ב-1958. אבל טוב שהספר תורגם שוב בתרגום עדכני ומוצלח בסך הכול של יונתן ניראד.
"הנבחר", תומאס מאן, תרגום: יונתן ניראד, הוצאה לאור: כרמל, 364 עמודים.
פורסם לראשונה: 00:00, 02.10.24
