ציור | זויה צ'רקרסקי
עשיתי את הציור הזה כמה שבועות אחרי 7 באוקטובר. הוא מבוסס על תמונות וסרטונים של אנשים שברחו מהנובה.
שיר | אגי משעול
עד שהסרט הזה ייגמר
השיר הזה נכתב מתוך החיבור הידוע בין מצבי לחץ לאכילה רגשית. מתלווה לזה גם ההרגשה הלא-מדעית שמזון אשר מקורו באדמה עשוי למלא את הגוף בחיים ואולי אף באהבה, כי הטבע המתחדש והנדיב אינו שומע חדשות.
אֲנִי אוֹכֶלֶת כְּדֵי לאֹ לִהְיוֹת
קְרובָֹה מִדַיּ לַשֶּׁלֶד
וכְִי לְרֶגַע נִדְמֶה
שֶׁלֶּחֶם יוּכַל לְכַסּוֹת אֶת הַבּוֹר
אוֹ הַפְּרִי הַנָּגוּס יוּכַל בִּי
לַהֲפךֹ לְחַייִּם
אֲנִי אוֹכֶלֶת
עַד שֶׁהַסֶּרֶט הַזֶּה יִגָּמֵר
אוֹ הַטֵּרוּף יִתְקַמֵּט
אוֹ שֶׁהָאֳנִיָּה תִּכָּנֵּס סוֹף סוֹף
לַנָּמָל אוֹ הַנְּמָלָה
לְעִגּוּל הָאוֹר
שֶׁל הַמְּנוֹרָה
וְשֶׁהַמִּינֶרָלִים הַכְּמוּסִים
מִבטֶּןֶ האָדֲָמָה
יְחַלְחֲלוּ מִמֵּי הַתְּהוֹם
אֶל הַגֶּזַע הָעֲנָפִים וְהַפְּרִי
וְיוּכְלוּ בְּתוֹכִי
לַהֲפךֹ לְאַהֲבָה.
שיר | יהושוע סובול
לא אל לא מלך (מתוך המחזמר "עד קצות הפחד")
השיר "לא אל לא מלך" נכלל במחזה "עד קצות הפחד". כתבתי את המחזה תחת הלם טבח 7 באוקטובר 2023, והשלמתי את כתיבתו ב-20 בנובמבר 2023. גיבור המחזה הוא שחקן שהשתתף עם חברתו הזמרת במסיבת הנובה. כאשר המוני הפורעים פשטו על החוגגים, ראה ממקום מחבואו את אהובתו נאנסת באכזריות ונחטפת בידי מעניה. גם הוא נחטף ומוחזק בבידוד מוחלט במשך חודשים ארוכים. בדמיונו הקודח הוא מחיה את אהובתו ושומע אותה שרה שירים שהוא כותב לה באפלת המנהרה שבה הוא כלוא.
לֹא אֵל
לֹא מֶלֶךְ
לֹא מַנְהִיג
לֹא שַׂר
וְלֹא רַב
יָשִׁיבוּ לוֹ אֶת חַיָּיו
לָעָם הַמִּתְבּוֹסֵס
בְּיָם דָּמָיו
לֹא מִדֶּגֶל מִתְנוֹסֵס
יִדְלֶה כּוֹחוֹ
לֹא מֵרַהַב
לְשׁוֹנוֹת שָׂרָיו
פָּצוּעַ וּמְדַמֵּם
הָעָם דּוֹלֶה כּוֹחוֹ
מִתּוֹךְ קְרָבָיו
עַם קְדוּמִים
עַם מֻכֵּה
בָּעַמִּים
עַם הַסֵּבֶל
עַם הֲסֵפֶר
הַנִּבְחָר
מִשָּׁחַץ מַנְהִיגָיו
נוֹתַר
עָפָר וָאֵפֶר
לֹא אֵל
לֹא מֶלֶךְ
לֹא מַנְהִיג
לֹא שַׂר
וְלֹא רַב
יָבִיאוּ לוֹ מָזוֹר
אֶת כּוֹחוֹ הוּא יֶאֱזֹר
מִתּוֹךְ הַלַּהַט
הַבּוֹעֵר בָּעֳצָמָיו
מִתּוֹךְ פְּצָעָיו
יֵעוֹרוּ בּוֹ חַיָּיו
מֵאֶפְרוֹ הוּא קָם
הַמֻּכֶּה בָּעַמִּים
עַם קְדוּמִים
קָם מִתְנַעֵר
מִזֻּהֲמַת יָמִים
שֶׁל רַהַב וּמִרְמָה
הוֹנָאָה וְתַעְתּוּעַ
הָעָם חוֹזֵר
בְּלֵב קָרוּעַ
וּמְגַלֶּה
אֶת עָצְמָתוֹ
וְאֶת כּוֹחוֹ
יִדְלֶה וְיַעֲלֶה
מִדַּם חַיָּיו
מֵעֹמֶק נִשְׁמָתוֹ
שיר | גלעד כהנא
הטקסט נכתב ב-10 באוקטובר, כשהפה הפעור החל לנסות לספר לעצמו מה קורה. השנה שקדמה ל-7 באוקטובר הובילה את העם לקרע שכמותו לא ראינו בחיי המדינה. האחדות המיידית סביב הישרדות הייתה התחושה החיונית הראשונה שהבליחה מתוך הדממה המצמיתה של ההלם.
אני כאן אך אינני נמצא
אז היכן?
הסוף לא נכתב עדיין
האדמה נפערה
ואין יותר שמיים
מה קרה?
קץ העולם לא צלח
לא שלא ניסו
כשהפחד מפנה מקום לצער
אז באות הדמעות
כעדת ציפורים נמלטות
תחת השמיים הללו אין סוף עלילות
פניי נשקפות בזכוכית השבורה
דם מורעל ממתין לזריחה
שיפסיק את הדמיונות
מתחת לשמיכה
כל מילה כותרת ומדוע?
מאימת השתיקה
לפטם בסיפורים את השקט המצמית
תמיהה
'למה לא ענית?!'
רישום | סיגלית לנדאו
רישום שעשיתי בעקבות המצב של החטופים. את הסיוט הכי גרוע. אחרי שמצאו את המנהרה שבה הוחזקו.
צילום | זיו קורן
3.11.23 , רמתגן. "דגל גרפיטי" שהוצב בכיכר אורדע משקף את רחשי הלב של הציבור הישראלי, באחת התקופות המורכבות והמאתגרות מאז קום המדינה. הצילום הופיע בתערוכה במרכז פרס שאליה מגיעים מכל רחבי העולם.
איור | חיים פרי / דנה ברנר
סיפורו של חיים פרי ז"ל מניר עוז נכתב וצויר על ידי דנה ברנר, חברת ילדות של מאי אלביני, נכדו של פרי - והוא מובא מנקודת מבטו. העבודה על הקומיקס החלה כשפרי הוגדר עדיין חטוף. במהלך העבודה נודע דבר הירצחו בשבי. גופתו הוחזרה לארץ זמן קצר לאחר יציאת הספר לאור. "ניר עוז היה בית שני עבור מאי. הוא היה קרוב לסבא שלו שחי שם, וגם דוד שלו דני בדיוק ביקר באותם ימים ונרצח ב-7 באוקטובר. כך שהאובדן הוא גדול", מספרת ברנר. "בעמוד האחרון של הסיפור כללתי מסר אנטי-פשיסטי במילותיו של מאי, שמשקף גם את תפיסת עולמו של חיים. 7 באוקטובר היה אסון וכך גם מה שקרה מאז. במקום להשיב את החטופים, לנסות לשקם את חיינו ולבנות עתיד, אנחנו הולכים בכיוון ההפוך".
שיר | אלמוג בהר
וּמֵרָחוֹק יָרִיחַ מִלְחָמָה
בהתחלה, אחרי 7 באוקטובר 2023 לא כתבתי שירים. לא הרגשתי שיש לי את המילים. אחרי שלושה חודשים בערך הנחתי לפניי את כל הפסוקים בתנ"ך שבהם מופיעה המילה מלחמה. לאט-לאט הזזתי אותם, שברתי אותם אלו באלו, ונשברתי. עד שהגעתי לצורה הזאת. לשיר הזה, שבעצם אין בו מילים משלי. לא אני כתבתי את השיר הזה. אבל אני שברתי ונשברתי.
וַתְּהִי-עוֹד מִלְחָמָה. וּמֵרָחוֹק יָרִיחַ מִלְחָמָה.
כְּקוֹל לַהַב אֵשׁ אֹכְלָה קָשׁ עָצוּם. רַעַם שָׂרִים
וּתְרוּעָה. יַעֲלוּ חוֹמָה יְרֻצוּן כְּאַנְשֵׁי מִלְחָמָה.
קוֹל מִלְחָמָה בָּאָרֶץ וְשֶׁבֶר גָּדוֹל. בְּיוֹם מִלְחָמָה
אֵם עַל-בָּנִים רֻטָּשָׁה. וְעַד קֵץ מִלְחָמָה נֶחֱרֶצֶת
שֹׁמֵמוֹת. כְּעַם עָקוּד לַמִּלְחָמָה. וְלֹא-יָשִׂים עַל-לֵב.
וַתְּהִי-עוֹד מִלְחָמָה. כִּי-מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ. מִפְּנֵי
חֶרֶב נְטוּשָׁה וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה.
אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב כָּל-זֶה אִישׁ מִלְחָמָה. מִי גִּבּוֹר
וְאִישׁ מִלְחָמָה שׁוֹפֵט וְנָבִיא וְקֹסֵם וְזָקֵן. וּמֵרָחוֹק
יָרִיחַ מִלְחָמָה. וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה. לְלַמְּדָם
מִלְחָמָה רַק אֲשֶׁר-לְפָנִים לֹא יְדָעוּם. צֹעַר.
בֶּלַע. סְדֹם וַעֲמֹרָה. וְאַדְמָה. מַפֵּץ-אַתָּה לִי
כְּלֵי מִלְחָמָה. וַתְּהִי-עוֹד מִלְחָמָה. שָׁמַעַתְּ נַפְשִׁי
תְּרוּעַת מִלְחָמָה? בְּיוֹם מִלְחָמָה בְּיוֹם סוּפָה. וַיָּשֶׂם
דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו.
וּמֵרָחוֹק יָרִיחַ מִלְחָמָה. וְהִשְׁמַעְתִּי תְּרוּעַת מִלְחָמָה
וְהָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה וּבְנֹתֶיהָ בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה. וּמִי לַלֶּחֶם
לֹא יִרְעָב? אַל-תּוֹסַף לְלַמְּדָם מִלְחָמָה. כֻּלָם אֲחֻזֵי חֶרֶב?
מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה? אִישׁ חַרְבּוֹ עַל-יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת.
וְלֹא-יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה? וַתְּהִי-עוֹד מִלְחָמָה.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.10.24
