1. כמו שקורה לא מעט בשנה האחרונה, אני כותב שורות אלה בידיעה שיש סיכוי שכשאתם קוראים אותן, העולם שוב התהפך על ראשו. אולי תקפנו באיראן, אולי הם תקפו שוב, מי יודע. מה שאני כן יודע זה שרגע לפני יום כיפור, אני מרגיש שאנחנו צריכים לבקש סליחה מהדור הצעיר. הדור של הילדים שלי. הגיע להם יותר מאיתנו.
סליחה שבגילכם הצעיר איבדתם יותר חברים מאשר אנחנו איבדנו עד היום. סליחה על כך שכל אחד מכם, הישראלים בני ה-20, מכיר מישהו אחד לפחות שנהרג בשנה האחרונה. שמסר נפשו. באחת מהחבורות שלכם, באחת מקבוצות הווטסאפ שלכם, יש לפחות נופל אחד שאהבתם, והוא איננו. אנחנו מדינה קטנה וכמעט כל הנופלים הם בני הגיל שלכם. מה זה יעשה לנפשכם, מה זה יעשה לנשמתכם? הייתם השנה בכל כך הרבה לוויות, ביקרתם כל כך הרבה פצועים. כמה דמעות וכמה כאב, ובעיקר מחרידה ההבנה שבמשך שנים ישראל פחדה להילחם, וכשנאלצה לעשות זאת - אתם אלה ששילמתם את המחיר.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של חנוך דאום:
2. סליחה שרבנו כל כך בינינו, שהיינו משוקעים בשנאה כה עזה, עד שהחלשנו את החוסן הלאומי וגרמנו לאויב להרגיש שזה הזמן להכות בנו. סליחה שחלק מאיתנו ניסה לשנות סדרי עולם ולעשות מהפכה משטרית חד-צדדית, וחלק אחר השתמש נגדה בקלף הסרבנות. וסליחה שלא היה מספיק מי שירגיע, לא היו מספיק גורמים שיסללו את הדרך לפשרה, שירגיעו, ימתנו ויפתחו את הלבבות.
סליחה שרבנו כמו משוגעים וגרמנו לאויב לפרוץ את הגדרות במחשבה שימצא פה אומה אכולה ומכורסמת. אנחנו קילקלנו ואתם נאלצים לתקן, לעמוד בגופכם על המשמרת.
נפשכם סדוקה, עיניכם מפויחות מעננת האש, ליבכם שבור מגעגוע לאלה שאינם.
1 צפייה בגלריה
לוחמי צה"ל בתוך לבנון. בשש אחרי המלחמה, אתם תקימו פה חברה שפויה ומשגשגת
(צילום: דובר צה"ל)
3. סליחה שבמשך שנה אנחנו שולחים אתכם להגן על הגבולות שוב ושוב, ולא דואגים שמגזרים נוספים יצטרפו אליכם. ב-7 באוקטובר עזבתם הכל כדי להיכנס לעזה, וכעת אתם כבר בצפון. בזמן הזה נפצעתם ואיבדתם חברים, נתקלתם והשתתפתם בקרבות עקובים מדם, וכשרציתם קצת הביתה, אמרו לכם "לא עכשיו". לא עת היא. ובכל הזמן הזה, צעירי המגזר החרדי המשיכו בשלהם. פרנסיהם רקחו עוד שקר כלשהו שישאיר אותם מחוץ למערכה. ממש בימים אלה, כשאתם פוסעים בכפרים בלבנון, הם שוקדים על עוד תרגיל שבסופו שוב אתם תהיו אלה שנלחמים, בזמן שהם ימשיכו לשבת מאחור. אין עוול מוסרי גדול מזה ואין דבר שפוצע יותר מהעובדה שגם אחרי שנה נוראית כזו, דומה שזה כלל לא אכפת להם. כלל לא משנה. יש לי שני ילדים בקבע, שני אחיינים הנוטלים חלק בתמרון אחרי שתימרנו גם בעזה, גיס בעזה וגיס במילואים בשומרון, היישוב שבו אני גר איבד חמישה בנים שנפלו בקרב בשנה האחרונה, והעניין הזה מפוצץ לי את המוח ואת הלב.
4. סליחה שהתמכרנו לשקט. שלא רצינו להילחם ולא רצינו להסתכן. סיפרנו לעצמנו שלא כדאי. שיש סבבים. המפלצות מעבר לגבול התפתחו והתעצמו, אבל לא התחשק לנו לטבול את ידינו בבוץ. התעצלנו. חששנו. קיווינו שיהיה בסדר. ואז זה נפל עליכם. על כתפיכם בלבד.
כל מה שלא נעשה - התגלגל אליכם.
סליחה שהתמכרנו לשקט, שלא רצינו להילחם ולא רצינו להסתכן. המפלצות מעבר לגבול התפתחו והתעצמו, אבל לא התחשק לנו לטבול את ידינו בבוץ. ואז זה נפל עליכם
סליחה שלא הוקמה עדיין ועדת חקירה ממלכתית. סליחה שאין עדיין גורם שבודק לעומק מה היה פה. גורם שתוהה למה חשבנו שהאויב לא רוצה להילחם, הרי הוא ממש אמר לנו ההפך. למה גם כשאמרו לנו שיש לאויב כוונות לתקוף לא רצינו לשמוע, ולמה בארבע בבוקר, כשחששנו שקורה משהו, לא הערנו את החיילים במוצבים בגבול והורינו להם לעמוד חמושים בעמדות. בני הדור שלכם נלחמו בגבורה עד הכדור האחרון. זה לא הגיע להם. הם היו ראויים להשתתף בקרב הוגן.
5. סליחה שלא הקמנו פה את חברת המופת שצריכה הייתה לקום. סליחה שהשארנו לכם כל כך הרבה עבודה. כשתסיימו את המלחמה, תחזרו עם קרדיט לשנות. להוביל. תהיה לכם הזכות לדרוש שמעתה והלאה זה ייעשה בדרך שלכם. אין דור שנלחם כמוכם מאז דור העצמאות. אתם ספוגים בכאב חבריכם. וכשיסתיימו הקרבות, אתם תיקחו את המדינה הזו למקום שבו היא צריכה להיות. בשש אחרי המלחמה אתם תקימו חברה שפויה ומשגשגת, חברה שלא מתמכרת לשקט מדומה. חברה שאם האויב שלה מתעצם, היא מכה בו. חברה שלא עסוקה במריבות מומצאות ומיותרות, אלא מוצאת איזה טוב משותף. חברה שלא מתמכרת לתדר של קיצוניים, אלא מעדיפה את הפרגמטיות והפשרה על פני עוד ויכוח עסיסי.
זו תהיה מדינה אחרת. זו תהיה המדינה שלכם. חתימה טובה.
