שני חיילים נשענים על מעקה בטון בפתיחת ספרו היפה של תום הדני נוה, "חגורת הרסס", וצופים בצוות שעד לפני רגע היו חלק ממנו יוצא למסע המסכם של ההכשרה הצבאית. "הם יסיימו את מסלול ההכשרה, נישאים ברוח. אנחנו לא. ולא יכולתי לשאת את העובדה שבעוד רגע הם ישיגו דבר-מה חזק ובעל ערך שלעולם לא יהיה שלי", אומר המספר דני, שכינויו ביחידה דולורס או דולורי. הוא וחברו, עידו המכונה קים, הודחו רגע לפני סיום הקורס של היחידה המובחרת (שמה לא נזכר בספר, אבל נדמה שפעילותה קשורה לים).
סיבת ההדחה אינה ידועה. ייתכן שהיא קשורה לכינויים הנשיים של החיילים, כינויים שהמספר מתעקש לשמור לכל אורך הספר ("פעם אלו היו השמות שלנו", אומר קים, וההדחה מהיחידה היא גם הדחה מהזהות הנשית, הבדויה). פעמים נראה שהיא מקור לבושה ופעמים סיבה לגאווה (כשני צדדים של אותו מטבע. הגאווה והבושה מצביעים על חריגה מהמצופה, מהראוי).
לאחר פרידה זמנית, דולורי-דני מציע לקים להצטרף אליו למסע נקמה במפקד הצוות שהדיח אותם, ושניהם יוצאים למסע לאורך הים בדרך לביתו של מפקד הצוות.
מבחינת דולורי, תוכנית הנקמה היא מנחה, מתנה לחברו. קים, אדיש למדי ומפוכח למדי, שווה נפש להדחה וגם לנקמה. "באיזו קלות החלפת את הצבא בים", נוזף דולורי בקים, ואכן נראה שקים הוא כמו הים, המתואר בספר כישות שנתונה לזמן ומשתנה עם סביבתה, כמעט בלי ליזום (גלי הים הם "קצה שמיכה שמישהי סיימה לנער אי-שם"; הים דחוס וכבד "טיפה עמוסה על טיפה, והשמיים כלום אוורירי מעליו"; "השמש נעה מכחול שמים לכחול ים, והמים עלו אל מישור החול"; "הים התגבה ועלה לקראת הלילה"; "השמיים היו ריקים מעלינו, הים רעד מתחתם"; הים מאפיר בזריחה או מכחיל "כמו לאחר גשם רב").
זה מסע נינוח, דומה לטיול שנתי. השניים רוחצים בים, גונבים בירה, חוזרים לים, צופים בסרט פורנו מוזר, שוכבים - שניהם ביחד וכל אחד לחוד - עם חיילת, ושוב לים. נראה שיותר משזה מסע נקמה, המסע מאפשר לדולורי להמשיך לאחוז בזהותו, להיות דולורי. סיבת חייו נגדעה לפתע, ובהיעדרה, המסע הוא תחליף למסע המסכם, תיקון. ניסיונות כושלים לתיקון שגיאות העבר הם מוטיב חוזר בספר - במסע, במעשי האנשים שהם פוגשים, בספרים שהם קוראים. אולם בהיעדר אפשרות ממשית לתיקון, כל מה שנשאר הוא חיקוי: חיקוי של אקדחים, חיקוי של מין, חיקוי של בני אדם וחיקוי של בעלי חיים ימיים, חיקוי של מה שיעשו כשיפתיעו את מפקד הצוות, חיקוי מראש, שכפול על גבי שכפול. חיקוי של חיים וחיקוי של ספרים.
לצד המסע, דולורי מספר על ומצטט מתוך ספריהם של יהושע עובד וגלעד סעד. אין צורך לבדוק בוויקיפדיה, יהושע עובד וגלעד סעד (כמו ה-Ginger braces, הלהקה שעל שמות חברותיה הם מכונים, וכמו המשוררת מירי דר) הם דמויות נוספות בספר, סופרים שאת ספריהם קוראים דולורי וקם. הם בדויים, אבל קיומם חורג מעבר לגבולות הספר. המוטו, טקסט שהציב הדני נוה בפתיחתו, הוא ציטוט של יהושע עובד: "אתה פוחד להפוך לקלישאה: למות במלחמה, במחלה, במחילה, למות; אתה תופש: הפראי ביותר יפוחלץ ויוצב דומם, זמין לכל התעכבות מבט. אתה תופש: הכול קלישאה". זו שרשרת של זהויות שאין להפריד ביניהן — יהושע עובד-תום הדני נוה-דולורי-דני. אם כן, את מי מצטט נוה? את עובד, את דולורי או את עצמו? מהו הגוף שכתב את המילים?
אחד הדברים היפים בספר הוא הגופניות שבה הוא מלא, ובעיקר - תשומת הלב של דולורי לגופניות של קים. מתבקש, כמעט מתבקש מדי, לדבר על הומו-ארוטיות ועל המשיכה הלא-מדוברת של דולורי לקים, אולם לא רק שהקרבה הגופנית אינה מובילה בהכרח למין, למען האמת נראה שלהפך. המיניות, בכל הופעותיה בספר, היא מחסום מפני אינטימיות וקרבה גופנית ונפשית, גם במעשי הגיבורים וכמובן גם בספרים שהם קוראים.
ומה יהיה עם הנקמה? האם יצליחו השניים לפגוע במפקד הצוות שלהם ולתקן את העוול. נדמה שהשאלה החשובה היא מה יעשה אדם שהוא "בשר שהוכשר להמית בשר אחר. צורה אלימה שנעה לקראת מה שאינה", והוכשר "מכדי לשכוח ולהצטמצם אל שגרה". ומה יעשה כשכבר אינו חייל? איזו צורה הגופניות שלו תלבש עכשיו?
"חגורת הרסס", תום הדני נוה, הוצאה לאור: ידיעות ספרים, 167 עמודים.
פורסם לראשונה: 00:00, 25.10.24
