היו יותר מדי סיבות לבכות ביום השנה ל-7 באוקטובר, אבל התרעת דמעות חריגה במיוחד נרשמה ברגע שבו עלתה אגם בוחבוט לבמה של טקס הזיכרון הלאומי בפארק ומוססה לבבות ורייטינג עם ביצוע פנומנלי של "מינהאר לי משיתי", ("יא מאמא"). השיר של עידן רייכל ושמעון בוסקילה מרגש בבסיסו, אבל היה שם משהו מיוחד שהעביר בשלוש דקות את בוחבוט ממעמד של כוכבת הדור החדש לזמרת ממלכתית כבר בגיל 21, כיסא ליד שלמה ארצי ושלום חנוך שהופיעו בטקס. "אבל אף אחד כמעט לא יודע שכל השיר נאבקתי בעצמי", היא אומרת, "כדי לא לקרוס".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
זו גם הייתה ההופעה הקשה בחייה. "היה שם משהו אחר. לפני שעליתי לבמה הייתי לחוצה בטירוף, התרגשתי מאוד. לפני הכל זה בכלל לעמוד שם, המעמד הזה, שלום חנוך ובועז שרעבי איתי מאחורי הקלעים, שנייה לפני שאני עולה. מבחינתי זה כבר מרגש בטירוף. סוג של אירוע".
נדרש עיכול מסוים, כן.
"בדיוק. ואני עומדת שם וחשבתי שאני מייצגת משהו מאוד חשוב בסוף, כי 'יא מאמא' מדבר על אמא שמתה, ומאז המלחמה הרבה ילדים ובני נוער נשארו גם בלי אמא וגם בלי אבא, לבדם בעולם. המחשבה לייצג משהו כזה, באמצעות השיר, נתנה לי תחושה שיש לי הרבה אחריות על הכתפיים. לאורך כל הנאמבר, שלוש דקות, אני מחזיקה בגרון את הבכי ואומרת לעצמי, רק שאני לא אבכה, רק שאסיים את השיר. מנסה להמשיך".
הצלחת.
"בדיעבד ראיתי שהיד שלי רעדה על הבמה מהלחץ ומההתרגשות, מלהחזיק את עצמי אסופה ולא להתפרק. כשירדתי מהבמה, אז כבר נתתי לעצמי להתפרק. וואו, בכיתי את חיי דקות ארוכות. עמדתי שם וראיתי את האנשים שעברו תופת ואת בני המשפחות שבוכים מולי בקהל, את חלקם אני כבר מכירה. מבחינתי זה היה קורע לב. אני יורדת משם ולא מפסיקה לחשוב על גלי וזיוי ברמן, התאומים שחטופים, חברים שלי. זה היה אירוע. הרגשתי שעמדתי על הבמה בסוף בשביל החטופים, כדי להזכיר אותם, כי אני חושבת שאת הדבר הזה חייבים כל הזמן להשאיר במודעות".
כי יש תחושה שאנשים שוכחים את החטופים.
"אז זה הדבר הכי טוב שיכולתי לעשות".
מסכימה שעלית מדרגה בקריירה אחרי הטקס?
"לא יצאתי מגדרי. אני זמרת, אין לי פחד לשיר בלייב, בטח לא שיר שאני מבצעת כבר 12 שנה. אני כן מודעת לפן הממלכתי של העניין אבל זה לא הצריך ממני משהו מיוחד. לא הייתי בטקס בתחושה של איזה כיף, אני על אותה במה עם שלמה ארצי, אלא איזה יופי, כמה אמנים גדולים הגיעו לתמוך בדבר החשוב הזה".
זה לא עבר בלי עימות. אנשי הטקס הממלכתי של השרה מירי רגב מול הטקס הלאומי. חששת להרגיז חלק מהקהל שלך?
"לא היה פה את השיקול הזה. זו יכולה הייתה להיות המשפחה שלי חטופה בעזה. לא ראיתי הערות לגבי ההשתתפות שלי בטקס, אולי תגובה אחת של 'למה את משתפת פעולה איתם', כנראה שהרבה אנשים מבינים שהטקס לא היה קשור לפוליטיקה. משפחות החטופים זה דבר קדוש. כל מה שהן יצטרכו ממני, אתייצב".
בוחבוט הצליחה עוד לפני המלחמה לבנות את עצמה כאחת הכוכבות הגדולות של הדור הנוכחי. היא הייתה יכולה להיעלם, כמו שקורה לרוב המכריע של בוגרי ריאליטי, כבר אחרי הפרסום המואץ של "בית ספר למוסיקה", בגיל שמונה. אבל הכישרון פרץ תקרות ולפני כל מכונות השיווק שנבנו בהתאמה כדי לסלול לה את הדרך, הונחה שם יכולת ווקאלית מרשימה וכריזמה יוצאת דופן על הבמה. בגיל 21 בוחבוט הפכה לכוכבת עם להיטים גדולים, "דובשנייה" למשל זכה בתואר שיר השנה של כאן גימל ב-2022, ובהמשך גם תפקידי משחק בטלוויזיה ובתיאטרון, קמפיינים יקרים וליין מוצרי טיפוח על שמה, כמו שדורש הז'אנר. המלחמה כמעט הצליחה להרוג את הז'אנר השמח שבוחבוט מובילה בשנים האחרונות במוזיקה הישראלית, אבל אז הגיע "נאדי באדי" שלה ושל שחר טבוך, שהצליח לפלס דרך אחרי השובלים של "לצאת מדיכאון", "תחזור תחזור" ו"חרבו דרבו, ולפתוח מחדש את הדלת לשירים שלא מתכתבים עם 7 באוקטובר. "זה התחיל לפני המלחמה. השיר היה מוכן, היינו אמורים לצלם את הקליפ ב-8 באוקטובר ולצאת לדרך אחר כך. זה לא קרה כמובן. לא ידענו מה לעשות, השיר כבר היה אצל הרבה חברים שביקשו לשמוע ולשמוח לשלוש דקות. עצרנו הכל, אבל הרגשנו שיש לנו שיר טוב ביד, כי יש בו אמת, החברות שלי ושל שחר. אנחנו חברים שמונה שנים והוא החבר החצוף שלי, שיהיה שם בשבילי ברגע של משבר, גם אם אני רוצה לגזור את הפוני במראה, הוא יגיד אני פה, אל תעשי את זה. זה מה שגרם לאנשים להתחבר לשיר".
בוחבוט וטבוך החליטו להמתין חמישה חודשים מפתיחת המלחמה, וגם אז לא היו בטוחים שאפשר להכיל את 'נאדי באדי' בתקופה הזו. "יום אחד אמרתי לשחר, בוא נצלם קליפ, לא נוציא את השיר, לפחות שיהיה מוכן. חודש אחרי כבר הוצאנו את השיר. הטיימינג לא היה טוב, אבל ממתי יש פה טיימינג טוב מאז המלחמה? כל הזמן קורה משהו".
לא חששתם מהתגובות?
"ברור. פחדנו לפני. שחר ואני שוחחנו הרבה בינינו על מה יגידו עלינו, אם השיר הזה לא מנותק מדי, מה קשור עכשיו 'נאדי באדי' למציאות הזו".
ומה עניתם לעצמכם?
"שהדבר הזה מגיע ממקור טהור ואמיתי ויצא נטו כדי לשמח ולהרים, בתקופה שהיא לא שמחה ולא מרימה. בסוף זה הצליח לנו".
"גלי וזיוי הם תאורנים ואור אחד גדול בעצמם. היינו יחד בפסטיגל חצי שנה, יום-יום, אוכלים אחד ליד השני, משחקים פינג פונג, ופתאום הם על פוסטרים. זה הזוי מאוד. אני כל יום חושבת עובר עליהם, האם הם חיים, האם יחזרו, מתי, באיזה מצב? המעט שאני יכולה לעשות זה לדבר עליהם בכל מקום שאפשר ושיידעו מי הם. כל כך מקווה לראות אותם שוב".
זה שיר שיש בו גם ווייב מיני.
"בוא, אפשר לקחת את השיר למקום מיני, אבל אני לא חושבת שזה העניין כי השיר נוצר מלכתחילה לנשים שירגישו בנוח לרקוד עם הנאדי באדי שלהן, שזה 'הגוף החצוף' שלהן, לרקוד עם החברות בבר ולא לחשוב על מי מסתכל. זה נוצר בשביל נשים, שירגישו בכיף ובשחרור לחגוג את הגוף שלהן".
אולי גם חלק מהאבולוציה שלך ככוכבת פופ, שיכולה להתריס יותר.
"אני לא מגדירה את עצמי כזמרת או כוכבת פופ, ואגב עד לא מזמן לא ידעתי לענות על השאלה הזו. אני כן חושבת שהברכה והקללה שלי במירכאות, יחד, הן שאני יכולה לשיר כל סגנון שתיתן לי, וגם נהנית ממנו. אני עוד מחפשת את המקום המדויק שלי. לרקוד למשל זה מקום שלא מרגיש לי הכי נוח, מרגיש לי מוזר. אני פשוט רוצה לשיר ולא לדפוק דאנס מטורף".
בוחבוט היא גם קולו של דור שחווה את הטראומה על מדים, חלקו הגדול בחר לרקוד בנובה, גם חברים שלה. כילדה שגדלה בבאר-שבע, ועדיין שם, 7 באוקטובר הציף אצלה את החרדות מפעם. "אנחנו למודי מלחמות ומבצעים. כשהייתי קטנה, היו לילות שלא יכולתי להירדם לבד, פחדתי. התחושה הזו חזרה. הייתי אצל בן הזוג שלי (השחקן בר ברימר) בראש-העין, לא היו אזעקות שם בכלל, כל היום. אבל ב-6 באוקטובר היה לי לילה נורא, כלומר נורא במושגים של אז. הייתי חולה, דלקת גרון שנמשכת תקופה, משתעלת בלי סוף. לא הצלחתי לישון בכלל. יצא שבשש וחצי בבוקר של 7 באוקטובר, הייתי ערה במיטה".
קיבלת הכל בשידור חי.
"אמא התקשרה, לא הבנתי עדיין בדיוק מה קורה. בשמונה בבוקר נרדמתי ובכל רבע שעה התעוררתי ושאלתי את בר, זה נגמר, זהו? בהמשך היום כבר נפל לי הלב. התברר שגלי וזיוי ברמן התאומים, חברים שלי מכפר עזה, נחטפו. עבדנו ביחד בפסטיגל, הם עשו את התאורה. דיברנו בקבוצה של הפסטיגל, שלום מיכאלשווילי עידכן אותנו שהם לא עונים. לפנות בוקר המשפחה שלהם כבר הודיעה שראו אותם בסרטון חטופים, אחרי שנחשבו נעדרים עד שעה מאוחרת בלילה".
אתמול הם היו איתך על הבמה, עכשיו בשבי חמאס. עדיין לא נתפס.
"זו בדיוק התחושה שאני מתהלכת איתה מאז. גלי וזיוי הם תאורנים ואור אחד גדול בעצמם. היינו יחד בפסטיגל חצי שנה, יום-יום, אוכלים אחד ליד השני, משחקים פינג פונג, ופתאום הם על פוסטרים. זה הזוי מאוד. אני כל יום חושבת עובר עליהם, האם הם חיים, האם יחזרו, מתי, באיזה מצב? פגשתי את בני המשפחה שלהם בכיכר החטופים בתל-אביב, צילמנו סרטון ביום ההולדת שלהם ואני בקשר עם המשפחה. המעט שאני יכולה לעשות זה לדבר עליהם בכל מקום שאפשר ושיידעו מי הם. כל כך מקווה לראות אותם שוב".
כמי שחיה בדרום, אולי דווקא את יכולה להסתגל מהר יותר למצב החדש.
"אף פעם לא לקחתי בקלות את המצב בדרום. 7 באוקטובר הציף בי חרדות מהילדות, ישר התקשרתי לאבא ואמרתי לו שאני רוצה לבוא הביתה, לבאר-שבע. זה היה מסוכן, אז חיכינו לערב. אבא בא לקחת אותי. בדרך מעלינו היו מלא יירוטים".
בינתיים בנובה, הדור שלך חווה את הטבח הגדול בהיסטוריה של ישראל.
"הכרתי הרבה אנשים שהיו בנובה, הרבה שמות שמוכרים לי, גם אם לא אישית. חברה קרובה של חברה שלי נרצחה. בשעות הראשונות ראיתי שהרבה חברים שלי מעלים תמונות, זו נעדרת וההוא לא אותר, הפכנו להיות לוח מודעות".
ולמחרת את צריכה לקום בבוקר ללהקה הצבאית.
"השבועיים הראשונים היו מאוד קשים לי. אני בבית, בצבא עדיין לא ידעו מה לעשות עם הלהקה. עדיין לא הרגשתי טוב. לא יודעת אם זו הנפש או לא, אבל מהשיעול סדקתי צלע. השתעלתי כל כך הרבה, עד שזה קרה. הייתי מרותקת למיטה שבועיים ולא יכולתי לקום, מול החדשות, עם כאבים".
היא כמעט לא יצאה מהבית בשבועיים האלה. "הייתי מאוד-מאוד מפוחדת, לא ישנתי הרבה בלילות. אנחנו גרים ליד חצרים, די קרובים לבסיס של חיל האוויר, וכל הזמן אתה שומע מטוסים. בכל רעש קטן אתה משתתק. גם דאגתי שכל הזמן הבית נעול, שהחלונות סגורים, שאם מישהו יוצא הוא ישר נועל אחריו את הדלת. כבר בצוק איתן היה את העניין של המנהרות, וכמעט בכל לילה הייתי חולמת שיוצאים לי מחבלים מתחת למיטה. אבל המזל שלי היה שהייתי חיילת, הייתי חייבת להתייצב, לצאת מהבית. אני אומרת 'מזל', כי זה מה שגרם לי לצאת מהמעגל של הפחד שחייתי בו".
על התקרית האלימה שעברה בהופעה בתיכון: "זו סיטואציה לא נעימה, חדירה למרחב הפרטי שלי בתור אישה ובתור מישהי שעומדת על במה ובאה לשמח. נשר לי שיער, וגם כאב אחרי מהמשיכה במשך כמה ימים, אבל זה שטויות. בסוף כל הסיטואציה היא יותר משפילה."
משם היא כבר לא חזרה יותר מדי הביתה והחודשים הבאים הוקדשו לעשרות הופעות, תחילה ברמה מאוד מינימליסטית. "ההופעות הראשונות בכלל היו במקומות שאי-אפשר לספר עליהם, סודיים. אחת הבאות אחר כך הייתה למפונים בים המלח, מקיבוץ ניר עוז, שבועיים אחרי התופת. הייתי בטוחה שהם לא ירצו לראות אותי, חשבתי שזה כל כך מנותק לבוא ולשיר את 'קופידון' או 'יהלום'. אחרי אחת ההופעות הראשונות, ילדה בת שמונה מגיעה אליי ואומרת לי, 'אגם את יודעת, כמעט חצי מהקיבוץ שלי נחטף או נהרג. סבתא שלי חטופה, בן דוד שלי חטוף'. אני מסתכלת, לא יודעת מה לומר, והיא ממשיכה ואומרת, החבר של זו נרצח, ואת זו לא מצאו, עוד משפטים כאלה. בסוף היא אמרה לי, 'אני שמחה שבאת ונתת לי כוח. בסוף יהיה טוב ואנחנו ננצח'. יצאתי משם בנאדם אחר. עד הרגע ההוא היה לי קשה. בכל הופעה חשבתי לעצמי אם זה בסדר שאני שרה בכלל. אולי אני מנותקת? הילדה הזו נתנה לי את כל התשובות".
פגשת את שורד השבי יגיל יעקב בטקס המשפחות.
"הוא עמד לידי, אני שואלת אותו 'מה קורה'. הוא אומר 'אחלה'. עניתי לו 'אחלה'. והוא אומר לי, 'כן, את יודעת'".
עד כאן נשמע כמו שיחה טיפוסית בין שני גברים במסדרון.
צוחקת. "התמונות שלהם חקוקות לי במוח, התפללנו לשובו של יגיל וכל החטופים כל יום, עדיין, ואתה בסוף שואל אותו מה שלומך ויגיל פשוט אומר 'אחלה'. לא חשבתי שאהיה שותפה לשיחות כאלה בחיים, וברור ששום דבר ממה שעברתי לא הכין אותי למה לומר בסיטאוציה כזו. איזו מדינה מוזרה".
הומור זו בריחה פופולרית.
"הלכתי לבקר את הילדה של החטוף שנרצח, חנן יבלונקה ז"ל. הכנתי את עצמי שיהיה קשה, עצוב, כואב. בסוף, הדבר ראשון שעשינו שם היה טיקטוק, אחרי שהיא ביקשה שנצלם עם כל החברות שלה. אתה אומר לעצמך, איך זה הגיוני שאני יושבת באזכרה של אבא שלה והיא עושה איתי טיקטוק? וזו עוד משפחה שעברה טלטלה קשה. חנן היה נעדר, נחשב חטוף ואז הודיעו שנרצח וגופתו הוחזרה".
ב-20 ביוני היא עברה חוויה מאוד לא נעימה בהופעה בתיכון בבאר טוביה, שהתחילה בפריצה לבמה מהקהל ונגמרה במשיכה בשערה. "זה היה טקס סיום שנה שלהם. במהלך ההופעה כבר היו עניינים של זריקת חפצים ובקבוקים. על הצוות והרקדנים זרקו כוסות מים".
את מתארת את זה מאוד בשלווה. אני עוד אחשוב שזו הנורמה.
"כי לעומת משיכת השיער זה די בקטנה. זה כן הפריע להופעה להתנהל אבל כל עוד זה לא משהו חמור ולא פגע ממש באיש צוות, המשכנו את ההופעה, זורמים. שרתי את 'נאדי באדי', אני עמדתי לסיים את ההופעה, נער מכיתה י"ב התפרץ לבמה, לא ראיתי אותו עולה, כי הייתי עם הגב. ואז הוא בא ונגע בי, ניסה לסובב אותי, אולי לסלפי. המאבטח הגיע, משך אותו, ואותו בחור מעד ומשך בשיער שלי, כנראה ניסה לתפוס בו כדי לא ליפול ממש. זה היה כל כך מהר, כך שלא זכרתי מה קרה בדיוק עד שראיתי את הסרטון והבנתי את הסיטואציה".
מה ראית מהצד על עצמך?
"זו סיטואציה לא נעימה, חדירה למרחב הפרטי שלי בתור אישה ובתור מישהי שעומדת על במה ובאה לשמח. נשר לי שיער, וגם כאב אחרי מהמשיכה במשך כמה ימים, אבל זה שטויות. בסוף כל הסיטואציה היא יותר משפילה. להיות אישה ולעמוד על במה, לפעמים מול אלפים, זה מעמד כשלעצמו, יש עלייך מלא עיניים. מושכים לך בשיער, ושיער לאישה זה דבר, וכשאתה נופל על הבמה וכל המדינה רואה זה משפיל ומביך".
שינה את ההתנהלות שלך אחרי?
"זה גרם לי בהופעות שאחרי כל הזמן לבדוק אם יש מישהו בקהל שאולי יש פוטנציאל שיעלה לבמה. הקליפ שלי לשיר 'באתי להציל אותך' מבוסס על הסרט 'שומר הראש', אז זה איכשהו פתאום התכתב לי עם המציאות. אבל זה היה רק לכמה הופעות, היום כבר אין פחד".
הוא ביקש סליחה?
"לא. אבל הכל טוב. אני סולחת. אני יודעת שזה לא נעשה מזדון אבל זה לא נותן לגיטימציה לעשות דבר כזה".
באותה מידה היה יכול לתקוף אותך.
"אני חושבת שהוא רצה תמונה, אולי הייתה לו התערבות עם החברים מי הכי גבר שיעלה על הבמה. תראה, בזמנו פגע בי בקבוק בהופעה, בצבא זרקו עליי כומתה על העין בהופעה. זו תופעה שאי-אפשר כנראה למנוע לגמרי. בסוף אני מביאה מאבטח אישי, ומנסים לעצור דברים כאלה, אבל כנראה אין אפשרות לכסות את הכל. באותו ערב אחרי משיכת השיער קיבלתי הודעות כאילו בר הציע לי נישואים. הייתי ממש בהלם, בכיתי כל הדרך חזרה הביתה ולא ידעתי איך להכיל את הסיטואציה".
באוגוסט האחרון הוציאה מיני-אלבום, "איפי ללב שבור". "הוא התחיל תוך כדי המלחמה כי בסוף הלב של כולנו שבור היום. אחרי סשנים של ניסיון לעשות מוזיקה מרימה ושמחה, לא יצא לנו כלום. זה הרגיש מנותק מהתקופה ולא ישב טוב. חשבתי בנקודה הזו שאני רוצה לחזור למקורות, לרגש, למוזיקה של הבית, שרית חדד וזהבה בן ושלמה ארצי ומירי מסיקה. כשישבתי עם היוצרים ודיברנו על לב שבור והם שאלו אם עברתי משהו כזה בכלל ואם אני יכולה להתחבר לזה, אם זה משהו שקרה לי בחיים. אמרתי שהפעם כן. בערך מגיל 13 אני שרה שהלב שבור אבל לא באמת קרה דבר כזה".
עד הפרק האחרון?
"כן. הזוגיות האחרונה, לפני בר, נגמרה לא בטוב. הוא נפרד ממני בוואטסאפ, אחרי כמעט שנה. לא ניכנס למה הוא כתב, אפשר לשמוע את האלבום. אני בדרך כלל לא מדברת על הדברים האלה יותר מדי, וגם לא חוויתי אותם יותר מדי, יותר נוח לי רק לשיר. אבל מה שקורה במדינה גרם לי להתחבר לאני הפנימי שלי, לחפש איפה הלב שלי שבור בתקופה הזו, וזה לקח אותי למקום של דברים שעברתי בתור ילדה. משם יצא האלבום".
מהנתונים עולה שרשמת בצה"ל מספר שיא של הופעות לחיילת.
"240, שזה דבר מטורף, אמרו לי שזה שיא כל הזמנים במהלך שירות".
המסלול המיוחד למפורסמים מנע תקריות?
"הצבא למד מהתקדימים. התגייסתי עם אלה לי, היינו בחדר לבד, היה לנו זמן בנפרד למקלחת והחוויה הייתה טובה. אבל את השחרור שלי דמיינתי לגמרי אחרת, חשבתי שאני משתחררת, אתחיל לעבוד בכל הכוח. ואז מלחמה ואת אומרת, תירגעי, יש מה משהו גדול הרבה יותר".
בשלוש השנים האחרונות נמצאת בוחבוט בזוגיות עם השחקן בר ברימר, שחשף במוסף הזה ביולי 2023 כי הסוכן שלו לשעבר פגע בו מינית. "מה שבר עבר קרה הרבה לפני שהיינו בזוגיות", היא אומרת, "הוא סיפר לי את זה בחודשים הראשונים ובשבילי לשמוע דבר כזה היה קשוח. בסוף בר הוא גבר חזק, שיכול להתמודד עם הכל, ופתאום לשמוע שעבר סיטואציה כזו וקפא במקום היה לי מאוד קשה. כשבר סיפר לי שהוא רוצה לדבר ולפתוח את הנושא, לעזור לעוד גברים שהיו במקום שלו להתמודד עם הסיטואציה, עמדתי מאחוריו ואני מאוד גאה בו על הדבר הזה".
מתכננים לעבור לגור יחד?
"בר עבר לגור לבד בתל-אביב, אני אצלו הרבה וזה גם מאוד עוזר לי ביומיום, אבל נראה לי שבקרוב נעבור לגור ביחד".
זו זוגיות בפרונט, מפריע לכם לפעמים?
"היופי והטוב בעניין הוא שאנחנו לא עושים עניין, לא מונעים מעצמנו דברים כי אנחנו זוג מפורסם. הולכים לסרט גם אם יש מיליון ילדים, עוצרים להצטלם, נהנים מזה ויש לנו לגמרי את העולם שלנו שלא בפרונט".
זה גם שתי קריירות באותו בית, והפעם ברור שהאישה היא הדומיננטית כרגע.
"הוא המעריץ מספר אחת שלי ואני שלו. אנחנו לא נמצאים באותו תחום, וזה מקל. הוא לא זמר במקצועו, ואני לא שחקנית לפני הכל. לפעמים אנחנו מסתובבים וילדים מזהים אותו ולא אותי. זה גם יכול לקרות ההפך. אין אי-נעימות".
ברימר, בכל זאת מאחוריך. בוחבוט הצטלמה לסדרה חדשה שתעלה בקשת ויצר רועי עידן שאחראי גם ל'מנאייכ'. היא תשחק באחד התפקידים המרכזיים. "אני מגלמת קצינת מודיעין בת 25, והיה לי מאוד כיף להיכנס לנעליים האלה. הייתי צמודה לא מעט לעוז זהבי בעבודה, אחרי שעבדנו ביחד גם ב'עיר הטובה'. לקחתי כמה שיעורי משחק לאודישנים שלפני. אני מאוד אוהבת לשחק וכשהייתי קטנה אפילו חלמתי להיות שחקנית, לפני המוזיקה".
באחרונה היא גם חתמה על ליין של מוצרי טיפוח לשיער ולגוף יחד עם 'גוד פארם' של רמי לוי. "חשבתי הרבה על איזה ליין שלא קשור בהכרח למוזיקה אני יכולה להביא לקהל, הייתה אמורה להיות השקה וכמובן עצרנו את זה כי הרגיש מנותק".
הופעות, קהל, פרסומות, מוצרים. כל זה בגיל 21. מה עושים עם הכסף?
"אומרים תודה לבורא עולם. אבא שלי בעניינים, הוא יותר בצד העסקי. אני עובדת נורא קשה, מגיל שמונה קורעת את התחת, מופיעה, עובדת ולא עוצרת. כשבא לי לפנק את עצמי ולקנות משהו שיעשה לי שמח, זה כיף, כן. אבל זה לא משהו שאני יוצאת מכליי בזכותו".
