רגע אחרי קבלת הבשורה העצובה חשבתי שיכול להיות ראוי אם תכף נזהה צחוק מתגלגל עם סיגר מעשן במיוחד, שיסביר לנו בפנים מאירות איך שוב נפלנו במתיחה מדויקת מדי של יגאל שילון. לא משנה כמה זמן עבר מאז הפריים האחרון של "פספוסים", זו סצנה שכמה וכמה דורות פה, מאז סוף שנות ה-70, ייקחו איתם לנצח. ואם יש משהו שאדם מבקש להשאיר אחריו עם הליכתו מהעולם, זה את החריטה המיוחדת שלו, סימן היכר עמוק שהיה כאן. יגאל שילון ירד מהבמה כשהוא ראוי לכוכב משלו בהיכל התהילה הישראלי.
זה די נדיר אם נזכור ששילון לא רצה להיות בפרונט וגם לא היה ממש מארח על המסך עד שלב מאוחר יותר בקריירה, כשגם לזה הוא שוכנע אחרי שהמומחים מסביבו טענו שזה בעצם פספוס אחד גדול. "על פרונט אף פעם לא הייתי להוט. מני פאר (חבר ילדותו - ר"ש) ודודו טופז היו בחוג דרמטי והלכו לניסן נתיב, ודודו למד בלונדון", סיפר לי באחד הראיונות ב"ידיעות אחרונות". "הם רצו את זה, אני אף פעם לא. תמיד הייתי הצלם. ללכת ברחוב כדי שיפנו אליי - לא יודע אם זו שמחה גדולה. ואם יש דבר שלא אהבתי בתוכנית, זה את יום האולפן, כל השואו עם הקהל. בשנים האחרונות זה הפך נורא קשה, כי אתה במתח כל היום. פה כן צחקו, פה לא. אתה שואל את עצמך אם הקהל יבוא בכלל והאם האוטובוס לא ייתקע בדרך. זה סיוט שהייתי גומר על ארבע. מהבחינה זאת, לא להיות בפרונט המצולם זו דווקא הקלה".
גם אחרי שהסכים להנחות, והפך כוכב, מסמלי ערוץ 2, שילון סיפר שלא התרגל למעמד החדש. "הנחיה לא עשתה לי את זה אף פעם. אף אחד לא מאמין לי, אבל זה עונש. אתה יודע מתי התחלתי? בגיל 43, כששחקן כדורגל כבר הרבה מעבר לשיא".
אבל שילון לא היה רק אבי הז'אנר של סרטי המתיחות ותוכניות הטלוויזיה שהגיעו בעקבותיהם. הייתה לו עין חדה לטיפוח וגילוי כישרונות צעירים. אלי יצפאן התחיל את הנסיקה ב"פספוסים" והפך לכוכב ענק, גם לאלי פיניש ומריאנו הוא נתן במה בתחילת הדרך. "יגאל נתן לנו את ההזדמנות הראשונה ממש", נזכר פיניש אתמול. "עוד לפני דודו טופז. התרגשנו מאוד כשהוא בא לראות אותנו מופיעים במרתף של בית ליסין, הבטן התהפכה. היו שם מאה איש ובשורה השלישית יגאל שילון עם הסיגר בפה. כשהיה פוגש אותי באולפני הרצליה, היה מגיע, מדייק אותי ומסביר לי למה רגע מסוים מבריק את כל הקטע. יגאל ידע מאוד לעבוד עם אנשים. ליצפאן הוא נתן להיות מה שהוא רצה, מי שהוא, ועדיין כיוון אותו בתנועות של מנצח ותיק ועטף את הכל באחריות אבהית. הוא ידע לזהות מה נכון, מה מצחיק, את רוח התקופה. האיש הוביל את אחת התוכניות הכי נצפות בערוץ 2 במשך שנים, היו מוקדים בארץ שבחרו מה המתיחה הטובה ביותר. זה מטורף מה שהוא עשה".
גם את בר רפאלי שילון היה הראשון לזהות לפרסומת של מילקי, כשהייתה בערך בת שנתיים. זו הייתה סדרת פרסומות מבריקה שהקדימה את זמנה בז'אנר הפרסום הישראלי, עוד לפני בואם של הערוצים המסחריים, הצליחה לרתק את הישראלים לכיסאות רגע לפני סרט הקולנוע שעלה באולם החורק והבליטה את הכישרון של שילון לזהות את הטרנדים בחו"ל ולהביא אותם לארץ, כמו גם "המופע של סטיב", שהקדים את זמנו אף הוא, לפני מתקפת הריאליטי.
בשנים האחרונות בריאותו הורעה בעקבות נפילה בביתו. בתחילת העשור הקודם חווה התקף לב קל. "צנתור רק בעורק אחד", סיפר לי אז. "זה קרה בגלל אורח החיים שלי. אמרתי לרופא, 'מה עכשיו, אני יוצא מפה ואתחיל לרוץ מרתון?' הוא אמר לי משפט מדהים: 'תעשה הכל אותו דבר, אבל פחות. רק ספורט תעשה יותר'. אז קניתי הליכון. ואני מעשן פחות סיגרים. אני לא מפחד מהמוות. שואלים אותך תמיד מה הדבר הכי חשוב בחיים. בסוף אתה מגיע למסקנה מטומטמת: לחיות". היה שלום יגאל. אף פעם לא פיספסת אותנו. נתגעגע.
