1 / הילדות
היו לי הורים מאוד מוצלחים כשחקנים וכבני אדם. אמי דינה התחילה את הקריירה שלה כילדת פלא ואבי יוסף קאמין היה שחקן מפורסם. לצערי, לא הייתה לי ממש ילדות ולא היו לי ימי הולדת, רק מלחמת הישרדות. ההורים שלי נפרדו ואני ואמא היינו שתי פליטות מפוחדות, שהיטלטלו מבוהלות ברחבי אירופה ואסיה במלחמת העולם השנייה. ברחנו בדיוק כמו שאנשים נאלצו עכשיו להימלט מהיישובים בעוטף עזה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
2 / אנטישמיות
היא מכעיסה אותי. האנטישמיות רק הולכת וגדלה, ומזכירה לי את מה שהיה פעם, כשהייתי צעירה, ולאן זה מסוגל להגיע. אבל הארץ הקטנטונת שלנו תנצח את הכל, גם את האנטישמיות.
3 / 7 באוקטובר
כשאני רואה בטלוויזיה אנשים שנהרגו או נרצחו ואת המשפחות שלהם הלב שלי נקרע ואני מתחילה לבכות. זאת מלחמה נוראית שנולדה מתוך רוע ושנאה. חשבנו שעברנו את התקופות החשוכות של פוגרומים ביהודים, אבל זה היה ממש פוגרום.
8 צפייה בגלריה
חשבנו שעברנו את התקופות החשוכות של פוגרומים ביהודים, אבל זה היה ממש פוגרום. בית שהוחרב בניר עוז
( צילום: REUTERS/Amir Cohen)
4 / החטופים
הלב כל כך כואב לי על החטופים. אני לא מפסיקה לחשוב עליהם ועל המשפחות שלהם. מי יודע כמה מהם חיים ואת מי יחזירו?
5 / אבא
אבא שלי עבר כריתת רגל בגיל מאוד מוקדם, והמשיך לשחק עם רגל אחת. הייתי אז בת חמש. הוא מת כשהייתי בת שמונה וכמעט לא הכרתי אותו. אחר כך אמא שלי התחתנה עם איש מאוד נחמד, השחקן יצחק חוויס, שגידל אותי.
6 / רוסיה
העברתי את כל המלחמה ברוסיה. מגיל עשר עד 16 למדתי בבית ספר רוסי. עד היום אני מדברת רוסית שוטפת.
7 / שואה
מאז 7 באוקטובר אנשים חוזרים ושואלים אותי על השואה, רוצים לדעת איך אפשר להתגבר ולקום מאסון כזה גדול. לכאורה אין מקום להשוות בין ילדה קטנה שבורחת עם אמא שלה לפני כמעט 90 שנה לבין מה שקורה עכשיו, ואני גם לא הייתי במחנות ההשמדה. אמא שלי לקחה רק תיק קטן עם שתיים וחצי שמלות, יצאנו מקישינב והגענו אחרי דרך ארוכה ומתישה לאוזבקיסטן.
8 / פחד
פחדתי נורא שאני אאבד את אמא ואישאר לבד. הייתי ממש צמודה אליה.
9 / יפה מבפנים
היופי הפנימי תמיד היה חשוב לי יותר מאשר היופי החיצוני.
10 / פולקעס
ההורים חששו שאהיה שחקנית בינונית. אמא גם לא רצתה שיגידו שיש לי פולקעס שמנות. סבתא שלי, שהאכילה אותי, אמרה שילדה קטנה צריכה לגדול, ושהלינגלעך, הריאות, צריכות להיות עטופות בשומן. כשעשיתי אודישנים, היו שם מיידלעך יפות ממני, אבל אמא שלי אמרה, "מכל החמודות האלה עם השיינע פונים, פנים יפות, רק את תהי שחקנית. רק אותך ישמעו גם מהשורה האחרונה באולם”.
11 / אופטימיות
אין לי פטנט איך לשמור על אופטימיות. החיים לימדו אותי להיות חזקה ולא ליפול לייאוש או דיכאון ולהמשיך הלאה.
12 / ציונות
אין דבר יותר חשוב מציונות. היא החלום של כמעט כל יהודי.
13 / ארץ ישראל
הבית האמיתי שלי. הגעתי לכאן בלי לדעת מילה עברית. הייתי בת 32 וצבי בעלי בן 39. קיווינו שישראל, מדינת היהודים, תהיה מקום יותר טוב עבורנו.
14 / קומוניזם
לא אהבתי את הקומוניזם. ברומניה חיטטו לנו בחיים הפרטיים. מצד שני, היו בקומוניזם גם דברים שאהבתי - שוויון בין בני אדם, הזכות ללמוד ולהתקדם ותיאטרון ברמה גבוהה.
15 / נימוס
הרבה דברים נראו לי מוזרים כשהגעתי לכאן, ועד היום לא קל לי להתרגל אליהם. אין כאן ג'נטלמניות. קודם הגבר נכנס, ואת מצידו תלכי קיבינימט. אף אחד גם לא יפתח לך את הדלת.
16 / רומניה
לרומניה הגעתי כילדה ואני לא מתגעגעת אליה, רק לאמא וסבתא שלי שקבורות שם. גם הפרידה מרומניה הייתה איומה. נפרדתי מאמא ויותר לא ראיתי אותה. היא חלתה ומתה כעבור שלוש שנים.
17 / געגועים
אני הכי מתגעגעת לאמא, לאבא, לסבתא שלי ולבעלי צביקה. אני חושבת שכל מה שטוב בי בא מהחינוך של אמא.
18 / אהבה
אין בעולם מילה יפה יותר ממנה, חוץ מתיאטרון, אולי.
19 / צביקה
בעלי, שנפטר לפני 26 שנים, חסר לי כמעט כל יום. כשהכרתי אותו הוא היה בחור יפה תואר, פייטן צעיר. הוא חסר לי כחבר, כיועץ, כמאהב וכבן אדם ששמר עליי ועטף אותי באהבה גדולה.
8 צפייה בגלריה
ליא קניג עם בעלה צבי שטולפר ז"ל. ''חסר לי כחבר, כיועץ, כמאהב וכבן אדם ששמר עליי''
(צילום: מהאלבום המשפחתי)
20 / הפספוס של צבי
זאת הייתה חגיגה לעשות איתו את המופעים המשותפים שלנו ביידיש. הוא היה שחקן מוכשר מאוד שכתב לי דברים נהדרים, אבל בן אדם קצת חסר ביטחון. מאוד קשה להתמודד עם הסביבה כשאתה חסר ביטחון. צבי היה צריך בן אדם שיאמין בו ויוציא ממנו את הכישרון שהיה בו. במקום זה הוא החליט להקדיש לי את החיים שלו. אם היית שואל אותו, "אתה מצטער שהקדשת לליא את כל החיים ולא בשבילך?” הוא היה אומר, "לא", אבל אותי זה עדיין מעציב.
21 / רומנטיקה
כשהכרתי את צבי הוא הזמין אותי לטייל איתו, ובמקום לדבר איתו דיקלמתי לו ברוסית משהו של פושקין, כי בזה הייתי חזקה. צבי החליט די מהר שאני אהיה אשתו. הוא כתב לי מכתבים יפים ואהב לשלוח לי פרחים.
22 / ילדים
כנראה לא רציתי מספיק ילדים, כי אם רוצים, אז עושים. אף פעם לא הייתה לי ולצבי שיחה למה אין לנו ילד. כשהוא היה מאוד חולה ולקחתי אותו יום אחד לבית חולים, הוא אמר, "מי ייתן לך כוס תה כשאני לא אהיה פה?" אבל כשהיינו בריאים לא דיברנו על זה. אולי זה גם סוג של אגואיזם. אתה עושה ילד, ואתה צריך לדאוג לו, ולנו היה אחד את השני. היינו צעירים ורצינו להגשים את עצמנו, לראות עולם, לעשות קריירה. אנשים אומרים שפיספסנו, אבל אני אומרת שזה כנראה הגורל.
23 / פרק ב'
אחרי אהבה כזאת אין מקום למישהו חדש, בטח לא בגיל שלי. אף פעם גם לא רציתי. עברו כבר 26 שנה מאז שצבי נפטר, אבל אני מרגישה אותו כל הזמן לידי.
24 / יעקב אגמון
כשצבי נפטר, יענקל'ה הבטיח לי שאשחק כל ערב ולא יהיה לי הרבה זמן לשבת בבית ולהתגעגע אל צבי, ולפעמים באמת שיחקתי בחמש הצגות בו-זמנית.
25 / תיאטרון
התיאטרון הוא סם החיים. מה שנתן ועדיין נותן לי כוח להמשיך.
26 / יידיש
איזו שפה יפה! בשנות ה-60 היידיש הייתה דחויה בארץ. צבי ואני לא הבנו בכלל שזאת בושה לדבר יידיש.
27 / חנה רובינא
על הבימה והמסע של התיאטרון מרוסיה לישראל שמעו גם ברומניה. כשעליתי ארצה, אמא שלי אמרה לי, "אל תשכחי להביא זר פרחים לרובינא". אחרי ההצגה "חנה סנש" ניגשתי לרובינא ונתתי לה פרחים. היא הסתכלה לתוך העיניים שלי, ואמרה, "כאלה עיניים יפות רציתי ב'הדיבוק'".
28 / הבימה
תיאטרון הבימה הוא הבית השני שלי. אני משחקת בו מאז שעליתי לארץ ב-1961.
29 / ותיקי הבימה
הם קיבלו אותי מאוד יפה כשהגעתי לארץ, אבל הכי יפה קיבל אותי שמעון פינקל, שהיה מנהל התיאטרון והכיר את אמא שלי.
30 / התפקידים הגדולים
תמיד שואלים אותי מה התפקיד שאני הכי אוהבת, ואני מודה שקשה לי לענות. 50 שנה חייתי עם אותו גבר ולא בגדתי בו, ואני גם לא אוהבת לבגוד בתפקידים. כל התפקידים שעשיתי היו מאתגרים. כשעליתי לארץ, שיחקתי את "בראשית", תפקיד ששנים אחר כך אנשים זכרו. גם ב"אמא קוראז'", "מירהל'ה אפרת", "הכיסאות", "ביקור הגברת הזקנה", "מלאכת החיים" ו"מדריך למטייל בוורשה" הייתי בסדר. “אמא קוראז'” היה גם התפקיד האחרון של אמא שלי.
31 / אנה פרנק
מהתפקידים הראשונים שלי בבוקרשט. כשבאנו לקריאה ראשונה של המחזה אף אחד לא הצליח לקרוא כי מיד התחלנו לבכות.
32 / הבמה
המקום שאני הכי אוהבת בתיאטרון. קודש הקודשים. יותר מחצי חיים ביליתי שם.
33 / לשחק עם אמא
זאת לא רק הייתה חוויה ענקית, מאמא למדתי הרבה על תיאטרון ומשחק. כשהייתי איתה על הבמה היא לא התייחסה אליי כמו אל הבת שלה, אלא כמו אל שחקנית צעירה, ולא היססה לתת לי ביקורת.
34 / ברכט
התפקיד הראשון ששיחקתי בארץ היה במחזה של ברטולט ברכט – "אדון פונטילא ומאטי משרתו".
35 / חנוך לוין
מחזאי נהדר שלא היה כמוהו בארץ.
36 / מרים זוהר
חברה טובה, בן אדם טוב ושחקנית טובה מאוד.
37 / דבורה קידר
דבורהל'ה הייתה שחקנית מצוינת ופרטנרית טובה. היא גם הייתה כנה מאוד. אם היא אהבה מישהו, היא אהבה אותו, ואם היא לא אהבה, היא לא עשתה את עצמה.
38 / אורנה פורת
כשעליתי ארצה דיברו רק עליה. היא הייתה ה-שחקנית. התיאטרון הקאמרי עשה שגיאה כשלא איפשר לה לשחק את "המלך ליר". כשהיא סוף-סוף התחילה לעשות חזרות לתפקיד הזה, היא כבר הייתה חולה.
39 / ניסים עזיקרי
היו לי כמה פרטנרים שמאוד אהבתי: ניסים עזיקרי, נחום בוכמן, רפאל קלצ'קין, שרגא פרידמן, יהודה אפרוני ושלוימל'ה בר-שביט. מהצעירים אני אוהבת את תומר שרון ואלכס קרול.
40 / טלוויזיה וקולנוע
לא שיחקתי מספיק בסדרות ובסרטים, אבל גם לא הציעו לי מספיק תפקידים. היו שנים שאמרו ששחקנים מהתיאטרון לא מבינים בקולנוע. שטויות.
41 / אושר
האושר חשוב הרבה יותר מכסף וממון. לשמחתי אני בן אדם מאושר.
42 / עושר
מתיאטרון אי-אפשר להיות עשיר. את הדירה היפה שאני גרה בה לא קניתי מהמשכורת בהבימה, אלא מהחלטורות ומהופעות בחוץ לארץ.
43 / פרס ישראל
הפרס החשוב ביותר שבו זכיתי. מאוד התרגשתי לקבל אותו. זאת הייתה הוכחה שמעריכים ואוהבים אותי כשחקנית ושאני חלק חשוב מהתרבות הישראלית.
44 / ד"ר קניג
לא למדתי באוניברסיטה, אבל זכיתי בהמון תוארי ד"ר לשם כבוד, כמעט מכל אוניברסיטה.
45 / אהבת הקהל
כשאני רואה קהל - אני כמעט עושה איתו אהבה. אנשים ניגשים אליי ברחוב ואומרים לי, "תרשי לי לחבק אותך". יעקב אגמון אמר פעם שהקהל בא לראות הצגה של ליא קניג, לא משנה איזה תפקיד אני עושה. האהבה הזאת ממלאה אותי שמחה ורצון לחיות עוד 95 שנה.
46 / סלפי–שמלפי
אפילו בני נוער וצעירים באים ומבקשים לעשות איתי סלפי-שמלפי, וזה מאוד משמח אותי.
47 / רחוב ליא קניג שטולפר
יש על שמי רחוב בגבעתיים. אני מדמיינת ילד קטן שיעבור ברחוב הזה בעוד עשר שנים, וישאל את אבא או אמא שלו, "למה קוראים לרחוב הזה 'רחוב ליא קניג שטולפר?" וההורים יגידו: "גדלנו עליה ואהבנו אותה".
48 / מיוזיקלס או שייקספיר
הקהל לא רוצה רק בידור ומיוזיקלס. יש קהל שהולך לתיאטרון כי הוא אוהב הצגה טובה, ולא אכפת לו אם זה בידור, דרמה, שייקספיר או קומדיה.
49 / גמזו לטובה
כמה חודשים ואחרי שעליתי לארץ כבר שיחקתי בעברית במחזה "בראשית" של אהרן מגד, המבקר חיים גמזו התרגז: איך היא עלתה לבמה כשהיא בקושי יודעת את השפה? היום אני מבינה שזה היה הישג.
50 / פוליטיקה
אני לא אוהבת להתעסק בפוליטיקה ואף פעם לא אהבתי. למזלי הגדול אני לא פוליטיקאית.
51 / פילוג
אני לא מבינה את השנאה והפילוג שיש בעם שלנו. זה מכעיס אותי. לא מספיק שיש לנו אויבים מבחוץ שרוצים להשמיד אותנו?
52 / שלום
אני מתפללת מכל הלב שהוא יגיע. אם יהיה כאן שלום, זה יהיה א גרויסע נס.
53 / שנאה
אין דבר מיותר יותר מאשר לשנוא מישהו.
54 / דת
אני לא נגד היהדות ולא נגד הדת. אני מעריכה ומכבדת אותה מאוד. תחיה איך שבא לך, אבל אל תכריח אותי לעשות את מה שאתה רוצה.
55 / עולם דיגיטלי
שום עולם דיגיטלי ושום טכניקה לא יכולים להחליף את התיאטרון. הוא יחיה תמיד. אפילו בסרטי הפנטזיה בסוף מדברים אחד עם השני, כי אי-אפשר לבטא את הנשמה של הבן אדם באמצעים דיגיטליים, אחרת הוא יהפוך למפלצת.
56 / במאים
היה תענוג לעבוד עם חנן שניר, איציק ויינגרטן, אילן רונן, עמית גזית, הלל מיטלפונקט, גדי רול ועם רועי הורוביץ. כל הצגה איתם הייתה חוויה ומכולם למדתי.
57 / סלבס
היום הרבה סלבס משחקים בתיאטרון. גם להם יש מקום, אם הם מוכשרים, אבל תיאטרון צריך קודם כל שחקנים טובים שלמדו משחק.
58 / הדור הצעיר
חייבים להביא צעירים לתיאטרון. העובדה שהם לא באים היא באשמת ההורים שלהם שלא מחנכים אותם לזה.
59 / מוזיקה
סבתא שלי לימדה אותי את השיר הראשון שאני עד היום זוכרת. זמרת גדולה אני לא, אבל הקלטתי עכשיו כמה שירים ביידיש שאני מאוד אוהבת, ביוזמתו של ד"ר יניב גולדברג.
60 / ברייק א–לג
כנראה לא תמיד הייתי טובה בכל התפקידים, אבל פשלות גדולות לא היו לי. הפסקתי הצגה רק פעם אחת, ב"המלך ליר". קיבלתי דפיקות לב חזקות עד שכמעט הרגשתי שאני נחנקת. נפלתי גם לא פעם מאחורי הקלעים ושברתי רגליים.
61 / אילוף הסוררת
בקריירה של כל שחקן יש תפקידים שהוא היה צריך לשחק ולא שיחק. התפקיד ב"אילוף הסוררת" הוא אחד מהם, אבל אולי לא קיבלתי אותו כי הייתי עושה אותו רע.
62 / הגברת הראשונה
אומרים שאני הגברת הראשונה של התיאטרון, אבל יש כל כך הרבה גברות ראשונות. כל אחת היא ראשונה כשהיא עומדת על הבמה ומשחקת. מה שחשוב הוא כמה הקהל אוהב ומעריך אותך, ולשמחתי הוא אוהב אותי.
63 / מרציפנים
עכשיו אני משחקת ב"מרציפנים". בינתיים אין לי תפקיד חדש. לא בוער לי לשחק רק כדי לשחק. אני גם לא רוצה. אני רוצה שיציעו לי רק תפקידים טובים. מגיע לי.
64 / פמיניזם
אני פמיניסטית. סללתי לעצמי את הקריירה שלי בזכות הכישרון, העבודה הקשה והבחירות שעשיתי.
65 / להט"בים
יש לי הרבה חברים מהקהילה שאני מאוד אוהבת. הייתי שמחה אם כל האנשים ירגישו שלמים עם עצמם ועם הזהות שלהם.
66 / צ'יקיטה
הכלבה המתוקה שלי. היא מבינה כמה שפות, ביניהן עברית, רומנית ואולי קצת יידיש.
67 / בדידות
בדידות היא דבר שצריך להימלט ממנו, אבל כל אחד מאיתנו הוא לא פעם בודד. אני מוקפת בהרבה חברים צעירים ומבוגרים שדואגים לי.
68 / פייסבוק–שמייסבוק
אני לא ממש פעילה בפייסבוק-שמייסבוק, אבל הוא מאפשר לי להיות בקשר עם אנשים. צריך להיות מודרניים.
69 / תדמית
התדמית שלי פחות מעסיקה אותי. תדמית זה כמו איפור - הוא מחזיק כמה שעות ואחר כך נעלם וצריך לחדש אותו. אצלי רואים את מה שיש בי באמת, בלי מסכות.
70 / סליחה
אחת התכונות החשובות שצריכות להיות לכל אחד מאיתנו זאת היכולת לבקש סליחה.
71 / נקמה
אני מעדיפה לסלוח לאנשים, לא לנקום בהם. הרצון לנקום בא מחולשה.
72 / השראה
הרבה אנשים הם ההשראה שלי, והם מאפשרת לי להמריא כמה שיותר גבוה, במיוחד בתיאטרון.
73 / כוחות–על
אני רוצה להיות סופרוומן ושיהיו לי כוחות להחזיר לחיים את אמא ואבא שלי, את האבא החורג שלי, את סבתא ואת צבי.
74 / חלומות
אין לי כבר חלומות לגבי הקריירה. השגתי כמעט את כל מה שרציתי. זה יהיה מאוד ילדותי אם אני אשחק פתאום איזו בלרינה ואעמוד על קצות האצבעות עם נעלי ריקוד.
75 / להזדקן בכבוד
בארץ אתה מת עוד לפני שנולדת. מקדשים כאן את הנעורים. שחקניות בנות 30 נחשבות מבוגרות.
76 / בת 95
אני לא מרגישה בת 95, אבל לפעמים אני קמה ואומרת: ברוך השם שקמתי כדי לראות את כל היופי הזה שמסביב. אני מודעת לזה שאני כבר לא יכולה לעשות תפקידים שעשיתי קודם. הרגליים שלי די בסדר, פשוט קשה לי ללכת עליהן, לכן אני צריכה את העגלה (הליכון). לקהל ממש לא מפריע שאני עם הליכון.
77 / לא להתבזות
אני לא רוצה לשבת ולחכות למלאך המוות. ברגע שאני ארגיש שאני לא יכולה יותר להמשיך לשחק, אני אגיד שלום וברכה לכולם. לא ארשה לעצמי להתבזות על הבמה. אני לא מהשחקנים שחולמים למות על הבמה. תן לי למות במיטה שלי.
78 / למות בבית
אני רוצה לגמור את החיים בבית שלי, שם אני יודעת איפה נמצא השולחן, איפה התמונות ואיפה הזיכרונות. בימיו האחרונים של צבי שאלו אותי איפה אני רוצה שיסיים את חייו, בבית החולים או בהוספיס. והוא מת בחדר השינה שלנו כשמרים זוהר ועוד חברות טובות שלי מסביבו.
79 / אמת
אני שונאת לשקר. אוהבת להגיד את האמת, אבל בלי לפגוע.
80 / עצלנות
הייתי שמחה להיות יותר חרוצה, אבל אולי כבר מאוחר לדרוש את זה.
81 / מעיין הנעורים
בזכות השחקנים הצעירים שבסביבה שלי, אני מרגישה הרבה יותר צעירה.
82 / קורונה
העובדה שלא שיחקתי כל כך הרבה זמן פגעה בבריאות שלי.
83 / לצחוק
אנשים אוהבים שאני מחייכת אליהם.
84 / עוני
הלוואי שהייתי יכולה לפתור את בעיית העוני בארץ. זה מעציב אותי.
85 / פסיכולוגיה
הדמויות ששיחקתי עזרו לי לחיות טוב יותר וללמוד על עצמי הרבה דברים.
86 / בימוי
ביימתי קצת, אבל אני יותר טובה כשחקנית.
87 / פתטיות
אחד הדברים שהכי מפחידים אותי.
88 / יעקב כהן
שחקן נהדר. שיחקנו יחד ב"הנהג של מיס דייזי" מאות פעמים. כל כך עצוב לי שהוא נפטר, ועוד כל כך צעיר.
89 / תרבות
המדינה חייבת לסבסד אותה כדי שתישאר וכדי שתיאטראות לא ייסגרו.
90 / גיבורים
בעיקר החיילים שלנו.
91 / ביקורת
כולם לא אוהבים ביקורות רעות. למזלי קיבלתי בעיקר ביקורות טובות.
92 / בית
הוא אהוב עליי לפחות כמו הבמה. רק צבי חסר פה. הוא הספיק להיות בו רק שנתיים.
93 / חוכמה
אני שמחה שעם השנים והניסיון נהייתי נבונה יותר.
94 / חו"ל
נסעתי הרבה, בעיקר עם צביקה. הייתי רוצה עוד להספיק לבקר את הקברים של אמא וסבתא שלי ברומניה.
95 / חגיגות המאה
הלוואי. אני מבטיחה להשתדל להגיע לשם.
