לכבוד יום הולדתו ה-75 של שלמה ארצי, שיחול בהמשך השבוע, כתב המשורר והסופר רוני סומק על האופן שבו המוזיקאי האהוב ידע היכן למצוא את ההשראה שלו. כך, ארצי שוטט בין מדפי ספרי השירה בחנויות הספרים המיתולוגיות בתל אביב, לקח אותן, הוסיף מכישרונו והפך את "השורות הקצרות והמנוקדות" לפזמונים בלתי-נשכחים.
לשלמה ארצי היה קילומטראז' רב בחנות הספרים פרוזה שפיארה את חזית דיזנגוף סנטר בשנותיו הראשונות. בדרך כלל הוא התעכב ליד מדף ספרי השירה, עקר ספרים מהמדפים, דיפדף ואחר כך ניגש לקופה כדי שיעטפו לו אותם. זהו, לדעתי, אחד מחדרי הלידה של שלמה ארצי, שהלחין בצורה מופלאה שירים מהספרים האלה.
הוא הוסיף עוד קומה של יופי ל"יופייה אינו ידוע" שכתב נתן זך. הוא אהב "בשל תפוח" שנקטף מעצי חיים נחמן ביאליק. הוא לחש לאילאיל של שאול טשרניחובסקי "את אינך יודעת מה מאוד יפיפית". הוא הפך יחד עם גידי קורן את "שיר בבוקר בבוקר" להמנון, ובכך גרם לעוד רבים לגלות שיש משורר נהדר בשם אמיר גלבע. הוא הכניס לבוטניקה של השירים המולחנים את 'הרדופים' של נתן יונתן, ויהודה עמיחי הזכיר לנו דרכו כי 'דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד'.
ברור שאני אוהב גם שירים אחרים מהרפרטואר שלו, אבל ביום הולדתו ה-75 שיחול השבוע אני מבקש בעיקר להודות לארצי על כך שידע גם לתפור כנפיים כל כך מרגשות לשורות הקצרות והמנוקדות שהוא לקח מספרי השירה ולהעיף אותן הכי גבוה שאפשר.
