הוליווד יכולה להפגיש מתאגרף אלמוני מול אלוף העולם בקרב על התואר, אבל אפילו לרוקי של סטאלון היו שנים של דם, יזע ודמעות בזירה עד שזכה להזדמנות פנטסטית. ליובל גונן היו בקושי שלושה אודישנים, וכמות זהה של תפקידי משחק בסדרות נוער ישראליות, עד שקיבלה הצעה מרידלי סקוט, אלוף עולם בתחומו, להיכנס לזירה הנחשקת של "גלדיאטור 2". גונן אפילו לא הספיקה להשתכנע שזו הדרך שלה בחיים. "אבל אז הגיע הנס", היא מספרת בעיניים בורקות. "נחת מייל שאומר שרוצים אותי לסרט של רידלי סקוט. מטורף".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
לגונן לא היה רזומה רחב של עבודות כדי להציג לאנשי ההפקה של סרט ההמשך של סקוט ל'גלדיאטור' האיקוני. "מה שעשיתי עד היום היה רק סדרות נוער בעברית. לא רלוונטי לשלוח דבר כזה. הם פשוט ראו תמונות שלי וזומנתי לאודישן".
ניסית בכל זאת להסביר לעצמך למה?
"זו תוצאה של עבודה רוחנית, שהשתלבה יחד עם עבודה מקצועית. כמה ימים לפני, במרץ 2023, עשיתי מדיטציה עמוקה. אני חוקרת תודעה שנים, מאמינה שאפשר ליצור מציאות בשיתוף פעולה עם הקדוש ברוך הוא על ידי התודעה. עשיתי ויז'ואליזציה של איך שאני רוצה שהחיים שלי ייראו, הרגשתי במדיטציה שאני על סט הכי גדול שאפשר. יומיים אחרי הסוכנת שלי, הדס מוזס (סוכנות הייצוג והתוכן ADD, ר"ש), מבשרת שיש לי מייל עם זימון לאודישן".
הם אמרו למה בחרו בך?
"לא. רק סיפרו שיש אודישנים לדמות בסרט. אפילו לא היה כתוב 'גלדיאטור 2' אלא שזה סרט של רידלי, כלומר סודי. אני נכנסת לקרוא את הסצנה שקיבלתי, ושמה לב שהמילה 'גלדיאטור' מופיעה שם. ואז אני עוצרת, קוראת שוב ואומרת לעצמי, 'רגע, מה?' התחלתי להתרגש בטירוף. משהו סימן לי בגוף שאני צריכה להתאבד על ההזדמנות".
גונן שלחה אודישן ראשון ואחרי שבוע קיבלה טלפון מהדס: היא עוברת לשלב הבא. "לפני הזום עם המלהקת שמתי מסביב משפטים כמו 'אני בדיוק איפה שאני צריכה להיות', כדי להרגיע את עצמי. כתבתי למשל: 'אני פותרת להם בעיה' כדי לא להרגיש במבחן, מעין תזכורת לדמות בסרט, לוחמת".
"המפיקים של הסרט הזמינו לארוחה רק כמה שחקנים, בהם פול מסקל, פדרו פסקל ואני. רידלי בשולחן מספר על מרלין מונרו ועל נינה סימון. פול מדבר איתו על מחזות, פדרו פסקל מספר בדיחות"
היא הסבירה למה עלית לשלב הבא?|
"אהבו את זה שהייתי בווייב של אנרגיה חזקה באודישן, ולא בגישה פלרטטנית כמו מועמדות אחרות. שאלה איך אני מסבירה שהדמויות הנשיות בסדרות בישראל בדרך כלל חזקות. סגרתי את הלפטופ והתחלתי לבכות. החוויה הייתה כל כך טובה ומרגשת, הרגשתי שזו כבר מתנה בשבילי עוד לפני שקיבלתי את ה'כן'".
אחרי שבוע, גונן קיבלה שוב טלפון. הפעם עם האישור מסקוט להיכנס לנעליה של אשת הכוכב הראשי, שאותו משחק פול מסקל.
"התגובה הראשונה שלי הייתה צחוק מופרך, של וואט דה פאק. הייתה לי תחושה טובה, אבל אתה אף פעם לא יכול לדעת בסרטים בסדר גודל כזה מה יקרה עד שאתה לא נכנס לסט".
בקאסט יש גם אחד בשם ליאור רז, שהגיע ללא אודישן.
"ליאור ואני לא היינו אמורים לפגוש אחד את השני בצילומים. כשהייתה שביתה בהוליווד יצרתי איתו קשר ונפגשנו בארץ. שלחתי לו הודעה באינסטגרם, והמתוק הזה ענה ישר, 'בואי לקפה'. רציתי מישהו לדבר איתו על הסרט, לחלוק, כי זה הדבר הכי גדול שהיה לי בחיים אבל היה אסור לי לדבר עם אנשים. הייתה היכרות מקסימה. בלתי נתפס ליובל מגבעתיים".
הקו בין גבעתיים ללונדון הופעל מיד. "תוך שבוע וחצי מדידות באנגליה, משם למרוקו, עיר סרטים במדבר. הייתי צריכה ללמוד קשתות וגם לחימה בחרב. התברר שאני טובה, המאמן היה בשוק, אני גם. שבועיים מתאמנים, שפצורים של התלבושת, מפצחים את הדמות ורידלי סקוט שם".
ככה בנונשלנט.
צוחקת. "רידלי הוא טיפוס מרתק. 10 דקות מדבר על הסצנה ואז 20 דקות מוסיף סיפורים על החיים. למשל הוא סיפר שהיה בארץ לפני עשרות שנים ופגש את משה דיין".
לצידך משחק פול מסקל, אחד הכוכבים העולים בתעשייה. גם דנזל וושינגטון בקאסט.
"פול שחקן עולה, צעיר ממני, אז לא הייתה בי יראה. את דנזל וושינגטון בכלל לא פגשתי בצילומים. לא יודעת איך הייתי מתמודדת עם זה שהוא על הסט לידי. אחרי כמה ימים במרוקו, המפיקים של הסרט הזמינו לארוחה רק כמה שחקנים, בהם פול מסקל, פדרו פסקל ואני".
לא מלחיץ בכלל.
"שם כבר חשבתי שזו הזיה. על הסט ובהכנות הרגשתי די טבעי, בפגישה הזאת הייתי לחוצה. בהתחלה רק האזנתי, הייתי בקטע של סופגת. בינתיים רידלי בשולחן ממשיך בסיפורים על מרלין מונרו ועל נינה סימון. פול מדבר איתו על מחזות, פדרו פסקל מספר בדיחות. פתאום המפיק העלה שאלה: אם הייתם יכולים לחיות ליד דמות מההיסטוריה, מי זה היה? בלי לחשוב פעמיים יצא לי אפלטון. המפיק ענה: הייתי עוקב אחרי בודהה, ופדרו אמר שיעדיף לבלות עם טינה טרנר. זה היה רגע נורא חמוד".
התברר שגונן התחברה בצורה טובה הרבה יותר ממה שחשבה, מה שהוביל להחלטה נוספת ודי מדהימה מצד סקוט: להרחיב את התפקיד שלה. "הדמות שלי הייתה עם פחות זמן מסך. לא היו לי יותר מדי שורות לפי התכנון. כשהתחילו לערוך, הבינו שחשוב להעמיק את הקשר של הדמות הראשית עם אשתו. קיבלתי פידבק שרידלי היה מרוצה ממני ושהוסיפו לי סצנות. בהשלמות כבר פגשתי את ליאור".
את מנשקת בסרט שחקן שמככב גם ברשימות הגברים הסקסיים בעולם. זה משחק בראש קצת?
"אני לא רואה את זה ככה. פול בחור צעיר ומוכשר, שעבד קשה עשור ואז פרץ. הוא לא תופס עצמו ככוכב הוליוודי. אנחנו שחקנים שמגלמים לוחמת ולוחם, אנחנו שווים, זה לא מרגיש כמו הגבר החזק והסקסי והגיבור מול הבחורה העדינה".
גונן נולדה ב-1993 בגבעתיים, לאבא עובד בעיריית תל-אביב ואמא עובדת בשילוח בינלאומי. הוריה התגרשו כשהייתה בת שלוש. "הזיכרון הראשון שלי מהילדות הוא שאני קמה בלילה ואבא ישן על הספה, שזה קצת עצוב. בדיעבד פיתחתי ביקורתיות כלפי ההורים. במהלך הילדות אמא הייתה באנרגיה הרבה יותר זכרית, קשוחה, הישרדותית. רק אחרי שיצאתי מהבית ראיתי את האנרגיה הנשית שלה. החיבור שלנו עכשיו אחר לגמרי".
ואבא?
"לא גדלתי איתו אז הדינמיקה הייתה שהוא החבר הכי טוב ומגניב שלי. גם נולדנו באותו תאריך, 3 ביולי, ואנחנו מאוד דומים. זה היה יותר קשר חברי, פחות של הורה. יש בזה טוב ויש בזה רע".
"בכיתה ט' התחלתי לשים עדשות מגע במקום משקפיים ופתאום קיבלתי תשומת לב. לאט-לאט הקטע הזה של 'יובל היפה' קצת נדבק לי לזהות"
בגיל שלוש הצטלמה לקלטת של "טיף וטף" ("גדלתי עם עומר דץ ז"ל ביסודי ובתיכון, אז הזמינו אותי לצילומים"), אבל הכיוון היה אחר. היא חלמה על קריירת ריקוד וגם מימשה, כשהתחילה באותה השנה לרקוד בסטודיו למחול בגבעתיים. "זה היה כל החיים שלי".
הקרבת חיי חברה.
"אבל לא חשבתי ככה כי רוב החברים שלי אז היו רקדנים, ולא הרגשתי שאני מפספסת יותר מדי. קיבלתי רקדן מצטיין מהצבא, שזה הישג אדיר".
זה אומר שכן כיוונת לקריירה בגיל פעוט.
"לא ראיתי את זה ככה. המחול היה תשוקה. בגיל 20 הבנתי לגבי האמביציה שלי משהו: ההורים שלי מוכשרים, אמא ציירת ומעצבת גרפית, אבא מתופף, אבל הם לא מימשו את האמנות שלהם. הבנתי שהמוטיבציה שלי להצטיין נבעה מהרצון לא להיות כמו ההורים, לא להרגיש שלא מימשתי את עצמי".
גונן התקבלה לאנסמבל "בת-שבע", אבל הדואט לא החזיק יותר מדי זמן. "הייתי איתם רק עונה לצערי. זה מאוד קשוח. תחלופת הרקדנים מהירה ובכל שנה יש אודישנים. מצד אחד הגשמתי חלום, הופעתי עם רפרטוארים אהובים עליי בעולם, אבל זו הייתה שנה מאוד קשה. בפעם הראשונה הרגשתי שלא רואים אותי עד הסוף ושיש תחרות בין הרקדנים שצימצמה אותי, שלא הצלחתי לפרוח בתוכה. הביטחון העצמי שלי מאוד נפגע".
פרשת ממחול אחרי שהקדשת לו חצי מחייך.
"לא הכרזתי רשמית על פרישה אף פעם, אבל הלכתי ללמוד קופירייטינג. עולם הפרסום סיקרן אותי וכבר התחלתי לצלם פרסומות כדוגמנית. החיים לקחו אותי למסלול אחר. אח של חברה, צלם מתחיל, התחיל לצלם אותי בכיתה י'. משם זה התגלגל".
חשבת שאת יפה?
"אמרו לי שאני יפה במשך כל הילדות, אבל לא חשבתי ככה עד כיתה ט'. לבשתי בגדים רחבים, טרנינגים של אבא, לא התעסקתי באיך שאני נראית. אמרו לי שיש לי עיניים יפות וזה חילחל, אבל לא נדבק. בכיתה ט' התחלתי לשים עדשות מגע במקום משקפיים ופתאום קיבלתי תשומת לב. לאט-לאט הקטע הזה של 'יובל היפה' קצת נדבק לי לזהות. התחלתי לקבל עוד ועוד עבודות והבנתי שאני נהנית להצטלם".
בגיל 17 הייתה צריכה להכריע אם להמשיך בכל הכוח בדוגמנות. "היו לי פגישות עם כמה סוכנויות שהציעו לי להתחיל לעבוד והבנתי שאני עדיין רוצה להשקיע במחול. לקחתי צעד אחורה. חזרתי לדגמן מקצועית בגיל 21, ממקום של סקרנות. הפרסום לא עניין אותי, אבל היה לי ברור שאני שייכת לתעשיית הבידור".
דוגמנות זה גם עולם אפל.
"כבר ברגע שאדם זר מודד אותך בסנטימטרים זו לא חוויה נעימה. אבל הגעתי עם גישה בוגרת יותר, מסקרנות נטו. הגישה שלי הייתה קלילה. בכל פעם שסירבו, לא לקחתי קשה כי ידעתי שזה לא הייעוד המרכזי".
ב-2016 נסעה לחיות במקסיקו במשך חצי שנה. "גרתי עם 17 בנות מכל העולם, עשיתי קמפיינים. אחר כך טיילתי בין מדינות. הרגשתי שאני מנצלת את התחום, ולא התחום אותי. ראיתי בזה הזדמנות לראות עולם, לא כילדה שאמרו שהיא יפה".
את בן זוגה אסף הכירה בתיכון בליך ברמת חן. "למדנו ביחד בשכבה ובגיל 24 התחתנו, אחרי שמונה שנים ביחד. הייתה לנו רק הפסקה של שמונה חודשים, כשכל אחד היה בחו"ל ובדקנו את עצמנו. כשחזרנו לארץ התמגנטנו מיד אחד לשני בחזרה. נסעתי לדגמן בלוס-אנג'לס ואז הוא הפתיע והציע נישואים".
לא גיל צעיר מדי לקרייריסטית בהתהוות?
"היינו יחד שמונה שנים, הרגיש לנו ברור. רצינו להתחייב אחד לשני בטקס. הוא הפתיע בדרך שבה הציע אבל לא בטיימינג. זה היה באוויר".
בינתיים את גדלה בקריירה לממדים אחרים. איך הוא מתמודד?
"מוקדם להבין. אסף חווה את זה מעט אחרי סדרות הנוער שבהן השתתפתי, אבל זה היה בגדר התנסות חמודה. מקסימום הולכים פחות לקניון. בינתיים זה עוד ככה. אסף אוהב פרטיות, איש הייטק, היה ביטחוניסט שנים. הוא הכי תומך בעולם ואומר שהגיע הזמן שכל העולם יידע כמה אני מוכשרת. אני מקווה שהזוגיות שלנו תשמור על הבסיס החזק. הוא הסלע שלי והייעוד שלי".
ילדים?
"רוצים, אבל אחרי שהתחלתי קריירה בינלאומית, זו שאלה יותר מורכבת. אם אני מביאה ילד לעולם לפני שאני מרגישה מימוש עצמי, אני עלולה לחוש קמצוץ של טינה לילד שלי בעתיד. כשיש בי תשוקה כלפי משהו, אז הלך על כולם, אני לא רואה בעיניים. מתאים לי להיות אמא אובססיבית לילדים שלה, אבל אני רוצה להיות קודם אמא שיודעת מהי ומיהי. רק בשנתיים האחרונות אני מרגישה שהתבגרתי ושאני מסוגלת להיות בכלל אמא. אני רוצה להיות אמא מצטיינת".
אחרי הנישואים גונן הרגישה שהיא צריכה להקדיש פחות זמן לדוגמנות בחו"ל. "שיניתי את חיי אחרי שנחשפתי להתעללויות בבעלי החיים והפכתי לטבעונית. הדוגמנות התחילה להתנגש עם הערכים שלי. התחלתי לסרב לקמפיינים למוצרים שפוגעים בבעלי חיים".
אפקט הפרפר של המגבלות בפרסום ניווט אותה לעולם המשחק. "בסוכנות שאלו אם אני פתוחה לרעיון של משחק. אמרתי שכן".
המזל האיר לה פנים כשבדיסני ישראל יצרו סדרה בשם "דאנסטורי" על רקדנים מקצועיים, התאמה מדויקת. "זימנו אותי לאודישן לתפקיד הראשי, עברתי כמה שלבים ואמרו לי שהתקבלתי. זה היה מאוד משונה, אפילו מוזר, אבל שמחתי. זימנו אותי ליום של מאצ'ינג ואני חושבת ששם גילו כמה אני לא שחקנית בשלה עדיין, כי אחרי האודישן הזה לא שמעתי מהם שבועיים".
אאוץ'.
"אבל אז התקשרו, אמרו שהתחרטו לגבי התפקיד הראשי, אבל ישמחו לתת לי תפקיד אחר. כמובן שהסכמתי. ההמשך היה בסדרה 'התחנה'. לקחתי כבר שיעורים פרטיים. זומנתי לתפקיד של רפתנית ולא רציתי ללכת לאודישן כי אני טבעונית, אבל שוכנעתי. בסוף עפתי על זה. שם קיבלתי חותמת מסוימת שאני רוצה להיות שחקנית".
ב-2018 החליטה שוב לשנות כיוון, לפילוסופיה. "הפסקתי לקחת גלולות למניעת היריון בפעם הראשונה מאז גיל 16. פתאום הגוף שלי התחרפן, יצא אקנה, השיער התקרזל. ההורמונים משנים לך את הטקסטורה. הרגשתי הרבה פחות אסתטית. אחרי שנים כדוגמנית, זה היה משבר זהות דרמטי. התגובה הראשונה שלי הייתה להתנגד לזה, לנסות עוד יותר לדגמן. טסתי לניו-יורק בניסיון נואש לחפש סוכנות. בנתב"ג קניתי את 'כוחו של הרגע הזה' של אקהרט טול. הספר קרא לי. התחלתי לקרוא, הבנתי שהזנחתי את יובל הפנימית בשנות הדוגמנות. חזרתי מניו-יורק אחרי שתשע סוכנויות אמרו לי לא. הבנתי שהדוגמנות היא לא הייעוד שלי בחיים. הייתי צריכה לעבור את השינוי הפיזי כדי להתחיל בשיעור הפנימי".
מכאן גונן שמה את רוב עולמה על הולד וצללה לעולם הפילוסופיה. "הלכתי לקיצון השני. שמתי בצד את איך שאני נראית. נכנסתי ליוגה ומדיטציות, הלכתי ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב, אפילו סיימתי שנה שלישית בהצטיינות דיקן. בדיוק פרצתי עם 'התחנה' ובמקום לרכוב על הבאזז הייתי שלוש שנים סטודנטית מוגזמת באובססיה".
תהליך מעניין.
"שפינוזה שינה לי את החיים. סיימתי עם הבנה של מי אני ובחיבור רוחני מאוד גדול ליקום ולבורא עולם. הייתי מוכנה לחזור למשחק במוטיבציה טהורה".
אבל עברת אודישנים בלי ללמוד כמעט. זה לא מספיק ברור?
"התגלגלתי לעולם של המשחק, לא בחרתי בזה ופחדתי לזרום על זה בעיוורון. רציתי גם לוודא עם עצמי שהמוטיבציה שלי היא לא רק להתפרסם".
בין לבין היא הספיקה להשתתף בסדרת הנוער 'נעלמים' והחלה ללמוד משחק אצל שחר רוזן. היום, בנוסף לקריירה ובהתאם למסלול הפילוסופי, יש לגונן עסק בשם 'סטווה סופיה', שבמסגרתו היא מוכרת יומן שיצרה, "שעוזר לפתח מודעות לדפוסי התנהגות שלנו ולבחור איזה מהם משרתים אותנו יותר".
המפץ הגדול של "גלדיאטור 2" אירע בדיוק בטיימינג אידיאלי. גונן החלה את הצילומים, חזרה לארץ ואז הגיע 7 באוקטובר ולקח אותה שלוש שנים לאחור, להתקפי החרדה. "התמודדתי עם התקפי חרדה קשים כבר מ-2021, אחרי שנפל טיל ברחוב שלי בגבעתיים. בעצם הקיום שלי אז היה בציפייה לאזעקה והפך בהדרגה להתקף חרדה אחד גדול".
מה מרגישים?
"נורא. כאב פיזי מחריד, סבל נפשי אמיתי. לא פתרתי את הטראומה, לא טיפלתי בזה. מאז, בכל פעם שהיה עניין ביטחוני, ישר בא התקף חרדה קטן. ואז הגיע 7 באוקטובר ועברתי התקף חרדה מזעזע. לא תיפקדתי, לא ישנתי בלילות. קניתי כרטיס טיסה לאחותי ללונדון, פשוט לא הייתי יכולה להיות פה".
בלונדון הייאוש נעשה יותר נוח?
"הייתי שם חודש, גם שם בקושי ישנתי כי היו לי תסריטי אימה של מחבלים שנכנסים. פחדתי לזוז מהבית. הכל הרגיש עוין ומסוכן. אז בדיוק נגמרה השביתה בהוליווד וטסתי למלטה, בסוף נובמבר 2023. משם הייתי צריכה להחליט לאן לחזור. התגעגעתי לאסף ולכלבה שלי, וחזרתי לארץ. היו ימים ראשונים מאתגרים מבחינת החרדה. הטיפול הפסיכולוגי עזר לי".
מה קורה היום באזעקות?
"התגברתי על החרדה. זה עדיין לא כיף, אבל זה לא מונע ממני להסתובב".
כשחזרת לסט של "גלדיאטור 2", דיברו איתך שם על המלחמה?
"המאפרת ומעצב השיער היו הראשונים ששאלו אותי מה איתי. חיבקתי את האנשים על הסט והתחלתי לבכות כי הרגשתי פתאום בטוחה, והם היו מאוד רגישים כלפיי".
נתקלת באנטישמיות?
"הייתה הפגנה במלטה של פרו-פלסטינים, באי הקטן הזה. לא עברתי דרכם ועשיתי מעקף למלון. זה צבט לי בלב".
איך היה לפגוש את המלך צ'ארלס השלישי בפרמיירה של 'גלדיאטור 2'?
"את ידו של המלך לא יצא לי ללחוץ, אבל הפרמיירה הייתה מטורפת. שטיח אדום ראשון שלי. פחדתי שאקפא מקור, אבל האדרנלין חימם אותי. זה היה כבוד ענק".