1. יש עונה חדשה של "פארגו", אז אמרתי לאפרת, בואי נצפה ותשתדלי לא להירדם ואחר כך לבוא בטענות שהמשכתי לבד. שתי דקות לצפייה היא ביקשה לעצור. היא לא באמת מסוגלת עדיין לצפות בסדרה אלימה בלי שזה יציף אצלה את 7 באוקטובר. היא לא יכולה לראות פושעים נכנסים לבית בסדרה, בלי להיזכר בכל הסרטונים שראתה מהעוטף. עוד זווית לישראל הפוסט-טראומתית.
אז אני יוצא מ"פארגו" ועובר לחדשות. במקרה משודרת כתבה עם סוף מעודד. הכתבה מספרת על ההפגנות מול ביתה של היועמ"שית. שתי קבוצות מפגינים. אחת נגד בהרב-מיארה ואחת בעדה. אנשים שרואים הפוך את המציאות. אלה חושבים שבהרב-מיארה צריכה ללכת הביתה (אם כי נקודתית ההפגנה היא מול הבית שלה, אז טכנית היא כבר שם, אבל זה נושא אחר), ואלה חושבים שהיא המגן האחרון, שומרת הסף, הילדה עם האצבע בסכר.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של חנוך דאום:
עכשיו, מדובר על מפגינים, כן? אלה בדרך כלל האנשים היותר, איך לומר, כאילו הפחות... לא משנה. הבנתם. ולמרות זאת, בסוף הכתבה רואים שתי נשים, אחת מההפגנה נגד היועמ"שית ואחת בעד, מתקרבות זו לזו, מעבר לגדר, ופותחות בשיחה. שיחת אמהות. לשתיהן יש חיילים בקרב. הבנים של שתיהן אי שם בעזה או בלבנון, מחרפים נפשם עבור המולדת. הן מראות האחת לשנייה תמונות של הבנים, מאחלות האחת לשנייה בשורות טובות ומסיימות בחיבוק.
אפשר גם אחרת.
2. הלב שלי נפתח מהכתבה הזו, אבל אז עוברים לאולפן, לדיון הלולאתי הרגיל. שב"כ אומר לביבי, הזהרנו. אמרנו שהרפורמה מעלה את הסכנה למלחמה. וואלה, הם צודקים. הם אמרו. חמור מאוד שביבי לא הקשיב. לא הפנים. לא נזהר. ביבי אומר, אם הזהרתם למה לא נזהרתם בעצמכם? אם חשבתם שיש מלחמה, למה לא הערתם את הגזרה בשלוש בבוקר? למה לא ביטלתם את המסיבה בנובה? וואלה, הוא גם צודק.
זה באמת דבר מדהים: אנשים מתווכחים מי הגורם האחד שאשם בכל, כאשר ברור שמחדל כל כך מקיף לא יכול לקרות בלי קריסה מוחלטת של הרבה יותר מגורם אחד, הרבה יותר מאדם אחד.
זה מדהים: אנשים מתווכחים מי הגורם האחד שאשם בכל, כאשר ברור שמחדל כל כך מקיף לא יכול לקרות בלי קריסה מוחלטת של הרבה יותר מגורם או אדם אחד
3. אם הגענו למצב טרגי שבו מטורלל כמוני צריך להיות מבוגר אחראי, לא נגיע רחוק כאומה, אבל אנסה בכל זאת להסביר איפה אנחנו עומדים. תראו, המצב הפוליטי בישראל השתנה לאחרונה. גלנט פוטר, גדעון סער הצטרף לממשלה, ונראה שהקואליציה נחושה ולכן כנראה תצליח לא להתפרק על נושא הגיוס. המסקנה המתבקשת היא שלא יהיו בחירות בקרוב. יש כאלה שזה משמח אותם, יש כאלה שזה מעציב אותם, אבל זה המצב. והדבר הכי טוב לישראל יהיה אם משני צידי המפה הפוליטית ינהגו בהתאם למצב החדש. בתמצית, מהצד של הקואליציה ותומכיה מצופה לא להטריל, ומהצד של האופוזיציה ותומכיה מצופה לא להיטרלל. זו המשימה שלנו כרגע. לנהל מחלוקת בלי הטרלות ובלי טרלולי-נגד.
תנוח דעתכם. אני לא מצפה מטלי גוטליב (שם קוד) להפסיק להטריל, ולא באמת בונה על הגרעין הקשה ביותר של ההפגנות, זה שרץ עוד מהקורונה עם אזהרות נגד הדמוקרטיה, להפסיק להיטרלל. זו איננה פנייה לקצוות. זו פנייה לשדרה המרכזית של כל קבוצה פוליטית. מסתמן שיש לנו בין שנה לשנה וחצי עד הבחירות. בואו בזמן הזה לא נעשה דווקא.
4. המשימה של הקואליציה תהיה להשתדל כמה שאפשר לא להקדיש את הזמן שנותר לממשלה הזו כדי לאתגר את כל מי שאינו הם. לא להילחם ביועמ"שית או בתאגיד או בשד יודע במה, לא להיכנס לסחרור בגלל בחירת טראמפ, ובאופן כללי להשתדל שלא כל יום תוכרז מלחמה על שומר סף אחר. זה, אגב, גם פוליטית לא חכם ולא נכון. אם תתחדש המהפכה המשפטית של יריב לוין, המדינה תפסיד, אבל גם הקואליציה תיחלש. יש מספיק אתגרים אחרים שאפשר לקדם ומספיק נושאים שאפשר להעביר בעת הזו ובשעה שהילדים שלנו עדיין נלחמים באויב.
ומה מצופה ממתנגדי הקואליציה בעת הזו? לקחת אוויר. תראו, גם אני חשבתי שצריך בחירות אחרי מה שעברנו. אבל אין. אלה החיים. הבחירות יגיעו, אבל לא במהירות שחשבתם - ואגיד לכם משהו על זה: אפשר לחיות עם זה. יש לממשלה עוד שנתיים, אבל בישראל הממשלות תמיד מקצרות את השנה האחרונה, זה התהליך הטבעי.
1 צפייה בגלריה
הפגנות בעד ונגד היועמ"שית גלי בהרב-מיארה
הפגנות בעד ונגד היועמ"שית גלי בהרב-מיארה
הפגנות בעד ונגד היועמ"שית גלי בהרב-מיארה
(צילום: יריב כץ)
אז אוקיי, במקום שיהיו בחירות בעוד כמה חודשים, הבחירות יהיו בעוד בין שנה לשנה וחצי. נו, אז? זו דמוקרטיה ובמקום להתאבסס ולהיטרלל מכך שאין בחירות מחר, תכינו את עצמכם לבחירות שיהיו בעוד שנה פלוס.
אם זה מנחם אתכם, תחשבו על מתנגדי טראמפ. באופן אישי חשבתי שזה נס שהוא נבחר, ממש הצלה בסדר גודל תנ"כי לישראל, אבל ברור לי שהם חושבים עליו דברים קשים יותר משפה אנשים חושבים על ביבי. אז מה הם יעשו, מרי אזרחי? לא. הם ינסו להחליף אותו בעוד ארבע שנים.
הנה עוד נחמה עבורכם: אין כמעט (או אין בכלל) סקר שבו יש לנתניהו קואליציה, לכן בגיל 77, אחרי כל מה שעברנו וכשהוא בשלבי סיום של משפטו, נראה שאכן יהיה ניתן להחליפו. אבל הנה הטוויסט: כדי שזה יקרה, תצטרכו לשכנע אנשים מתונים, כאלה שלא מזדהים עם האשמות מוזרות ("ביבי רוצח את החטופים").
5. מבינים מה אני אומר? גם לקואליציה משתלם פוליטית לא לטרלל את ישראל כי טרלולה יקצר את הקדנציה; וגם לאופוזיציה משתלם לא להיטרלל, כי היטרללות תרחיק ממנה ציבורים שעשויים להיות אלה שמכריעים את הבחירות.
וזו טענתי: שלנהוג במתינות ובאחדות זה לא רק הדבר הערכי הנכון, אלא גם הדבר החכם פוליטית. ובאהבת חינם ננצח. שבת שלום.