מה שהציל את מילי אביטל מלשקוע, לאחר שאמה נפרדה מהעולם בדצמבר האחרון, היו שתי הפקות שביקשו ממנה להצטרף: האחת, 'מרי', אפוס תנכ"י שבו היא משחקת את מרים החשמונאית, אשתו של הורדוס שאותו מגלם אנתוני הופקינס, והשנייה 'קוגל', סדרת הספין-אוף של 'שטיסל' האהובה, שעולה ב-5 בדצמבר ב-yes וב-STING+. "אמא שלי חלתה לפני שבע שנים, בגיל 69, במחלה נוירולוגית ניוונית", אביטל מספרת בכאב. "ברגע שהבנו שאין לזה תרופה, התרכזנו בליצור לה סביבה אוהבת ומלאת שמחה".
איך מתגייסים לטפל בה כשאת גרה בניו-יורק?
"היה מאוד קשה. אחי, שגר בליסבון, ואני היינו מגיעים במיוחד לטפל בה. זו מחלה שדרשה טיפול של 24 שעות ביממה. לפעמים זה טלפונים באמצע הלילה ואז אני עולה על טיסה. בספטמבר עברתי ללונדון עם המשפחה, כדי שאוכל להגיע ולחזור למחרת. אבל אז פרצה המלחמה, אי-אפשר היה לטוס. אבא שלי, אדם בן 80, היה נוסע שעה וחצי למרכז הסיעודי באוטובוסים כשתוך כדי יש אזעקות. בסוף קניתי לו ולאמא שלי כרטיסים, שיגורו ליד אחי. אני רק הגעתי ללונדון ולא ידעתי מה קורה איתי. אמא שלי נכנסה למוסד סיעודי שם. הייתי מבקרת אותה כל שבוע-שבועיים. פחות מחודשיים אחרי המעבר היא נפטרה כשאנחנו מחזיקים איתה ידיים. היא כרגע קבורה בליסבון.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
"אמא שלי, נוני, הייתה פמיניסטית וכשהיא הייתה בהיריון, המנהל אמר לה, 'נתראה כשהילדה תהיה בת חמש'. היא אמרה לו, 'בשום פנים ואופן לא'. היא לקחה אותי איתה ללימודים. היא הייתה מעצבת תעשייתית, והיא ואבא שלי, שהוא פרופ' לתקשורת חזותית, פתחו חברה. היו ארבעה פטנטים על שמה".
ומה שלומך, כמעט שנה לאחר מותה?
"אני עדיין בהלם. זו שנה קשה. יומיים אחרי שנפטרה קיבלתי ווטסאפ מהסוכנת שלי, זוהר יעקובסון. היא כתבה לי שהיא יודעת שאני עדיין בשבעה, אבל שיש מייל שכדאי לי להיכנס לראות. הציעו לי לשחק ב'מרי'. לא קראתי את התסריט. אני מוכנה לשחק את אשתו של הופקינס גם אם הוא קורא ספר טלפונים. שבוע אחרי זה בדקו אם אני רוצה לשחק את יידעס שטיסל, אשתו של נוחעם (ששון גבאי). מצידי, שגם ששון יקרא ספר טלפונים. אלו שתי הצעות שהגיעו משום מקום. הבנתי שאמא שלי עסוקה שם למעלה".
אבל אז זה קצת הסתבך. לו"ז הצילומים היה זהה ואביטל מצאה את עצמה שבוע במרוקו ושבוע באנטוורפן, וחוזר חלילה. "בלו"ז של מרי אי-אפשר היה לגעת. עושים לפי הופקינס וביי. יצירה ישראלית אני עושה בשביל אמנות, לא בשביל כסף, אבל אחרי שקראתי שהדמות שלי ב'קוגל' גרה באנטוורפן ואבא שלה נפטר, הרגשתי שזה כתוב בשבילי ואם הייתי צריכה לבחור, זה היה 'קוגל' שלוקח. אצלנו במשפחה לא היה דבר כזה ליפול או להתלונן. נופלים, כואבים וקמים. בשבעה, בתוך הכאב והבלגן הקיומי, כשהכל התערער לי, הרגשתי שמישהו סידר את כל מה שאני צריכה בשביל לשרוד".
אביטל (52), כאמור, עברה ללונדון בשנה שעברה, עם בעלה, תסריטאי ומפיק מוערך שזכה פעמיים באוסקר, צ'ארלס רנדולף (61) ושני ילדיהם, בנג'מין (17) ופאניה (13). כרגע הם שם עד שהבכור יסיים את הלימודים. "ברגע מסוים, נמאס לנו מאמריקה", אביטל מספרת. "30 שנה אנחנו בניו-יורק. גרנו במנהטן ואז עברנו לאפסטייט (צפון מדינת ניו-יורק). גם זו הייתה הרפתקה. גרנו בתוך יער, בבידוד חברתי. כמה שזה מדהים כשהילדים קטנים, כשהם גדלים, הם צריכים מרחב מאיתנו. שנה לפני המעבר גרנו ארבעה חודשים בפריז בעקבות עבודה של צ'ארלס (שכתב תסריט על השודד הצרפתי המפורסם רדואן פאיד, ת"ב). זו הייתה חוויה מדהימה להיות פתאום זרה בארץ חדשה, עם שפה חדשה".
באמת מזמן לא עשית את זה.
"חוויתי את שנות ה-20 שוב", היא מחייכת. "יש לי את התכונה הזו, של היהודי הנודד. באופי שלי, כשנוח לי, אני מחפשת את הקושי, שיהיה לי קצת לא נוח. למרות שגם פה מדברים אנגלית, זו תרבות אחרת לגמרי. התמקמנו במרכז לונדון, אל תכתבי את שם השכונה", היא מבקשת. "הפכתי להיות קצת פרנואידית מאז 7 באוקטובר".
איך זה להיות בלונדון בזמנים כאלה?
"יש פה אנטישמיות, ויש הפגנות גדולות. ריססו על בנק בבעלות יהודית, לא רחוק מאיתנו, 'פרי פלסטיין'. הסתבר שעשו את זה אנגלים בני 60. הבת שלי הולכת להיברו-סקול בסוף השבוע. למרות שבית הספר נמצא מעבר לפינה ויש עליו שמירה מאוד כבדה, אנחנו מלווים אותה. כשעולים על אובר, אנחנו לא מדברים בעברית, וכשאני קוראת בטיוב הודעות בווטסאפ מאבא שלי, אני מסתירה את המסך. מצד שני, אני גם אומרת, מה אכפת לי מה יעשו לי ומה יגידו לי? אני מתנדנדת בין חרדה לישראליות הזו של 'נסו אותי'".
נרתמת לסייע אחרי 7 באוקטובר?
"התקשרו אליי ממטה החטופים די מהר. חיברתי אותם לאנשים בהוליווד. פניתי גם לדיוויד (שווימר, החבר שלה לשעבר, ת"ב). אנשים לא יודעים כמה הוא עזר מאחורי הקלעים. אין יהודי שאני מכירה שלא נתן את המאה אחוז שלו. עשיתי ערב גיוס תרומות לאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית שהתמודדו עם שיטפון של פניות אחרי 7 באוקטובר".
משהו השתנה בזהות הישראלית-יהודית שלך בשנה הזו?
"אחרי שנים שהיה לי חשוב להיות מעורה באמריקאיות, והיו לי אולי שתי חברות ישראליות, אני עכשיו ממש מחפשת ישראלים. ניגשה אליי ישראלית ושאלה אם אני מילי. היה ברור ששתינו צריכות את המפגש הזה והתחבקנו. הפכתי לחבקנית. אני בקבוצת ווטסאפ של ישראלים בחו"ל ומגיעה לארוחות שישי אצל אמהות מבית הספר. יש דברים שהם נורא כואבים ואי-אפשר להסביר למי שלא ישראלי. בעבר פוליטיקה לא עניינה אותי. עכשיו, כשיאיר גולן הגיע למפגש, צ'ארלס ואני הלכנו לשמוע אותו".
איך מתווכים את המצב לילדים?
"הבן הגדול קורא הכל. הוא גם מדבר עברית שוטפת. את הבת שלי ניסיתי בהתחלה לסובב, פיזית, שלא תראה את הפוסטרים של החטופים. ידעתי שאם היא תשאל אותי על זה, אני אתפרק. גיליתי שילדים יודעים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים".
"אחרי שנים שהיה לי חשוב להיות מעורה באמריקאיות, אני עכשיו ממש מחפשת ישראלים. יש דברים שהם נורא כואבים ואי אפשר להסביר למי שלא ישראלי"
במלחמה האחרונה שמענו על נערים אמריקאים ממוצא יהודי שעלו לארץ והתגייסו. הנושא הזה עלה בשיחות עם בנג'מין?
"יש לי חברות שהבנים שלהן התגייסו. זה מדהים בעיניי. שאלתי אותו מה הוא חושב והוא אמר שהוא לא מרגיש ככה. אם הוא היה רוצה להגיע לארץ ולהתגייס, הייתי תומכת בו".
אז מה תהיה התחנה הבאה, חזרה לארצות-הברית? או שהניצחון של טראמפ גורם לחשוב פעמיים אם לחזור לשם?
"אחרי ששמעתי בשימוע לראשי האוניברסיטאות שהם מסרבים לגנות אנטישמיות כי 'איטס אבואט קונטקסט', סיימתי לתמוך בליברלים. זה לא אומר שאני כבר לא דמוקרטית, אבל יש פתאום ערכים רפובליקניים שאני תומכת בהם. עדיין, קשה לי עם טראמפ. הוא מייצג את כל מה שאני סולדת ממנו. זה כבר לא שחור ולבן יותר. ההגדרות השתנו. כמו שאני התנדבתי להיות בבית האדם הלא-קול, גם בתוך הממשלה צריך להיות מבוגר אחראי שמותח קו אדום איפה שחופש הדיבור הופך להיות פוגעני".
אביטל לא חיה בארץ כבר 31 שנים. שנה אחרי שהגיעה לניו-יורק, פרצה בשובר הקופות 'סטארגייט'. לאחר מכן, שיחקה לצידו של ג'וני דפ בסרט 'איש מת', אז הוכתרה ב'ואניטי פייר' כשחקנית הצעירה המבטיחה ביותר. היא שיחקה ב'חתונה פולנית' לצד קלייר דאנס, וכיכבה ב'נשיקה בין חברים' שם הכירה, התאהבה והייתה בזוגיות של שנתיים עם דיוויד שווימר, שלעד ייזכר כרוס גלר. כשהפכה לאם הורידה הילוך משמעותית, אבל כל השנים דאגה לקחת חלק בעשייה הישראלית ('שבתות וחגים', 'אהבה קולומביאנית', 'נודל', 'חטופים' ועוד). בשנה האחרונה, היא ביימה את ההצגה 'נקסט סטופ' (כתבה והפיקה עם נגה מילשטיין) שעדיין רצה בהבימה. יחד עם חברתה הטובה שירי ארצי, כתבו הצגה לבני נוער, 'שומעת אותך', שמבוססת על הפנייה שלה למרכזי הסיוע בגיל 17 בעקבות תקיפה מינית. בימים אלה היא ובעלה שוקדים על הפקת גרסה אנגלית לסרט 'דונם עם סבתא', שיציג לעולם את הקונפליקט הישראלי הפנימי עם ההתנחלויות.
את עוד עושה אודישנים בארץ?
"כולם יודעים שאני יודעת לשחק, אף אחד לא מבקש לבדוק את זה. עשיתי מאצ'ינג עם ששון כי כימיה ואנרגיה זה משהו אחר. התחברתי לדמות של יידעס מהמקום שהיא מקריבה למען המשפחה. לצ'ארלס ולי אין משפחה לידנו. זה רק אני והוא, אבל בשונה מהסדרה, צ'ארלס הוא שותף אמיתי. הוא תמיד אמר לי, 'תצאי, תעשי, הכל טוב'. התחתנתי אחרי שהייתה לי קריירה די חזקה. בגיל 19 כבר קיבלתי אוסקר ישראלי וכשעברתי לארצות-הברית, בגיל 22, עבדתי עשר שנים כמו משוגעת. אני זו שרצתה להישאר בבית ולהיות נוכחת בחיים של הילדים שלי".
ראית 'שטיסל'?
"ראיתי בנטפליקס ביחד עם צ'ארלס. היינו מוקסמים, אבל שאלתי את עצמי, מי יראה את זה? והנה, זה הפך לקאלט. הייתי בהלם שבצילומים בלגים זיהו את ששון והדס ירון ודיברו איתם".
אפרופו, לא היה מסוכן לצלם באנטוורפן כשאתם מסתובבים כיהודים חרדים באמצע העיר?
"זו עיר נעימה ושקטה. לא הייתה אבטחה, דיברנו בעברית והלכנו למסעדות. מצד שני, זה היה לפני שהגל הלך והתחזק".
בואי נבחן אותך קצת במושגי 'שטיסל': דפקטע, רשועים ארורים והלך למכור בייגלך.
"דפוק, רשועים ארורים זו קללה שנוחעם משמיע כשמישהו עושה משהו לא בסדר, והולך למכור בייגלה זה נפטר. אני לא מדברת יידיש, אבל שטיסלית אני מבינה", היא מחייכת. "אגב, תצפו ללקסיקון מורחב בסדרה. יהונתן (אינדורסקי, היוצר והכותב של הסדרה) וששון המציאו עוד מילים חדשות בצילומים. לא הפסקנו להתגלגל מצחוק".
אז שבוע את מלהגת ביידיש ושבוע לאחר מכן באנגלית תקופתית, כשבן הזוג שלך לשיח הוא הופקינס בכבודו ובעצמו.
"לפני הצילומים נפגשנו בשביל הכיף. הוא ראה אותי מציירת ליד השולחן וביקש לראות. הוא הראה לי גם ציורים שלו והשמיע לי סימפוניה שהלחין. בלילות הוא העביר לי מיילים על השראות לדמויות שלנו ממחזות שייקספיריים. כשששון שאל אותי עליו, אמרתי לו שהם עובדים בדיוק אותו דבר: יצירתיים ואינטליגנטיים, ממלמלים כל היום לעצמם את הטקסט, סקרנים ונהנים כמו ילדים".
לא פשוט לשחקנים ישראלים בחו"ל כרגע. זה מגיע עד כדי קנסול. גם את מרגישה את זה?
"כשהגעתי לארצות-הברית וסיפרתי שאני מישראל, הייתה התלהבות. עכשיו זה הפוך. את מישראל? בואי תצדיקי את הקיום שלך. פתאום את מסומנת. הצטלמתי בשנה שעברה לסרט בהפקה איטלקית שמבוסס על הספר 'כימים אחדים' של מאיר שלו. כשפרצה המלחמה, המפיקים קיבלו מסר שאין מה להוציא אותו לפסטיבלים. הוא היה אמור לצאת השנה, ולא מצאו לו חברת הפצה שתרצה להקרין אותו. עכשיו הוא בידיים חדשות וייצא ב-2025. גם על 'מרי' נשמעה ביקורת, על זה שלקחו שחקנים ישראלים. יש הרבה אנשים טיפשים עם רמקול".
בשונה משגרירויות אחרות בעולם, דוגמת נועה תשבי וגל גדות, את לא משתתפת באופן פעיל בהסברה.
"היחסים שלי עם אינסטגרם הם של אהבה-שנאה. יש תקופות שאני בכלל לא נכנסת. כשהתפרסם הסרטון עם מורן סטלה ינאי עונה לפרו-פלסטיני, ראיתי והתפעלתי מכמה שהיא מדהימה. העליתי אותו שלוש פעמים".
יכול להיות שכשאת רואה את גל גדות חוטפת פעמיים - פעם אחת מהעולם, ופעם שנייה מהקהל הישראלי שלא מרוצה מהתפוקה שלה בהסברה הישראלית - את אומרת למה לי?
"אין שום סיבה שגל גדות תחטוף. היא לא פוליטיקאית, היא שחקנית ואדם רגיש עם אמפתיה. היא מייצגת הרבה יותר ממה שהיא יכולה לשלוט בו והיא עושה את זה בגבורה. מה שהיא לא עושה היא מסכנת משהו, ועדיין, היא בוחרת לנקוט עמדה. אני לא מקנאה במקום שהיא נמצאת בו".
