"כשהשתחררתי מהצבא".
תשובה נכונה.
"מגיל צעיר חלמתי להיות כוכב ילדים, התחלתי בימי הולדת וקראתי לעצמי 'יובל הליצן'. אחרי שבוע קלטתי שזה לא אני, לא רציתי אף אדום, העדפתי לבוא נקי, אז המצאתי את 'יובל המבולבל' בגלל שבאופי שלי אני שטותניק ולא מסודר ושכחן. בחלומות הכי ורודים לא ראיתי את המותג הזה הופך לתעשייה שמגדלת דורות של ילדים. למרות שבשנים האחרונות כתבתי וגם ביימתי הצגות לאחרים, מרכז הכובד שלי הוא על הבמה".
עד מתי?
"עד שייגמר לי הכוח. ציפי שביט וטוביה צפיר הם המודלים שלי, הם מוכיחים לי שאפשר להמשיך בלי תאריך תפוגה. לדמות של יובל המבולבל אין גיל, היא תתאים לי גם בגיל 70, אבל אני לא שולל שינויים. אולי בעתיד אהיה יובל המטורלל או המשוכלל. יובל המתולתל אין סיכוי שאהיה, אולי בגבות".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
4 צפייה בגלריה
יובל שם טוב. "עד שייגמר לי הכוח. ציפי שביט וטוביה צפיר הם המודלים שלי"
(צילום: אליה מלניקוב)
"השקעתי בה 350 אלף שקל מכיסי".
דוז פואה!
"לא רציתי להפיק את הקלטת בכוחות עצמי, חיפשתי לה בית של חברת תקליטים, משהו יותר מכובד, אבל חיזרתי על הדלתות ואף אחד לא התלהב. גירדתי את כל החסכונות, נשארו לנו כמה עשרות אלפי שקלים מהחתונה שהתקיימה כמה חודשים קודם, והייתה דילמה: משכנתה או קלטת. מיכל אמרה לי 'תעשה קלטת'. כל הכבוד לה. בדיעבד, ברור שאני שמח שעשיתי את זה לבד, כל הזכויות והרווחים נשארו אצלי. מאז הוצאתי המון קלטות וסרטים ומה לא, אבל הקלטת הראשונה שלי היא הכי נצפית. כנראה מפני שהיא נעשתה מהמקום הכי תמים וטהור".
מישהו מאלה שסירבו להשקיע בך אמר לך פעם "סליחה, טעיתי"?
"לא, אבל כמה חודשים אחרי שהקלטת יצאה, רבים מהם הציעו לי להשתתף בפרויקטים שלהם. אולי הם לא אמרו 'סליחה' בגלל שהפה שלהם היה מלא, הם אכלו את הכובע".
"גיל ססובר".
יפה מאוד!
"התגייסתי לנח"ל, הייתי קצין, ואז משכו אותי ללהקת הנח"ל ועשיתי חזרות, עד שמישהו שם לב לפרופיל הגבוה שלי והוחזרתי לשירות קרבי. כשהלהקה באה להופיע לכוחות בשטח, ראיתי שגיל ססובר עושה את הפאנצ'ים שהיו שלי. קינאתי בו".
נשאר ביניכם דם רע?
"מה פתאום, גם אז לא היה. היום גיל ואני נפגשים מדי פעם אצל עדן הראל ועודד מנשה המדהימים שעושים עבודת קודש, בלי שמץ של כפייה. הם מזמינים אליהם את הרב יובל אשרוב ואני קופץ לשם לשיעור תורה".
אתה מצטער שהחמצת את ההזדמנות להפוך לכוכב להקת הנח"ל?
"אפילו לא לרגע. אני גאה בזה שעשיתי שירות צבאי קרבי. בחודשים הראשונים של המלחמה צילצלתי כל יום לקצינת הקישור שלי ודרשתי שיגייסו אותי למילואים לא כאמן - את זה אני עושה ממילא - אלא כלוחם. רציתי להיכנס לעזה. הקצינה אמרה שהיא מצטערת, אבל אי-אפשר לגייס אותי מפני שכבר חמש שנים לא עשיתי מילואים".
"לא אני הגיתי אותו".
מה שנכון.
"מנחם צוקרל הביא את השם הזה מהבית, ככה הילדים קראו לו בגלל שהוא עשה חיקויים של ממטרה. כתבתי לו חלק מהשירים, דחפתי אותו וליוויתי את המיתוג של הדמות הזאת".
בעבר סיפרת שיצר הרע אמר לך שלא היית צריך לעזור לאף אחד כדי שתהיה לך יותר פרנסה.
"לא רק היצר הרע אמר לי, היו גם הרבה אנשים שאמרו לי את זה, אבל הלכתי בדרך שלי. יש לך - תן. אני שמח שעזרתי להרבה כוכבי ילדים בתחילת דרכם. אני יודע שלא תמיד אהיה בטופ, וזה בסדר, לא תמיד אני צריך להיות בטופ. זו דרך העולם, פרחים נובלים ופרחים חדשים צומחים".
"לפינוקיו".
דווקא לא, הוא התחפש ליובל המבולבל.
"שכחתי, מודה באשמה, אבל אני יודע מאיפה הטעות הזאת נובעת. כל אחד משבעת ילדיי עובר תהליך של שלושה שלבים: בגיל שלוש-ארבע הם מעריצים את הדמות של יובל המבולבל, סביב גיל עשר הם מתביישים בזה שאני אבא שלהם, ואחרי כמה שנים הם מתחילים להתגאות בי".
מטר גם סיפר בתוכנית על המחסור בזמן-אבא.
"ובצדק. בעבר העמדתי את הקריירה במקום הראשון, וכשהיו לי נקיפות מצפון, אמרתי לעצמי שאני עובד נון-סטופ כדי לפרנס את הבית, אבל בתכלס, הפסדתי את הבית. מאז פרשת הסמים הכל השתנה. הבית עומד במקום הראשון ויש לי גבולות מאוד ברורים לגבי ההתנהלות והתפקוד שלי כבעל, כאבא וכאיש משפחה. כל בוקר אני זה שמסיע לגן ולבית ספר, אני עובד מהמשרד שבחצר ויש לי שני עוזרים שמורידים ממני הרבה לטובת זמן פנוי עם ילדיי הפרטיים. הפסקתי לעבוד בשבתות ומשהו נרגע בי, כבר אין בי את הטירוף של המרדף אחרי עוד תוכנית וסרט והצגה. אני משתדל לא להעמיס על עצמי יותר מדי פרויקטים וטוב לי ככה".
4 צפייה בגלריה
יובל שם טוב. "כבר אין בי את הטירוף של המרדף אחרי עוד תוכנית וסרט והצגה. אני משתדל לא להעמיס על עצמי יותר מדי פרויקטים, וטוב לי ככה"
(צילום: אליה מלניקוב)
שבעה צאצאים – וזהו?
"למה? גם כשהייתי אבא לארבעה שאלו אותי 'עכשיו תעצרו?' וגם אז עניתי שמיכל ואני לא מתכננים, אבל מה שיבוא יתקבל בשמחה. עכשיו הם שבעה: פלג, גיא, אופק, בר, מטר, גפן, ואור היא האחרונה חביבה. או שהיא חביבה, בלי 'האחרונה'. אם יבוא תינוק חדש לא נעביר אותו לשכנים. מיכל אלופה. אולי הגדולים יעזרו לה לטפל בקטן. כשעשיתי סטנד-אפ למבוגרים, אמרתי למישהו מהקהל 'תזרוק איזה מספר שבא לך לראש, מחמש עד 20, בכל מספר יש לי ילד'. הורדתי את הסטנד-אפ הזה אחרי שתיים-שלוש הצגות. לא תפס".
חווית את זה ככישלון?
"ברור שלא שמחתי, אבל לא הרגשתי שנכשלתי, בגלל שהקהל שנכח בשתיים-שלוש ההצגות האלה צחק ונהנה".
"אלי פיניש, כמובן".
בינגו.
"הוא חיקה אותי יפה, ולמרות שהוא קצת ירד על הדמות, זה החמיא לי מאוד. זה היה בשנה הראשונה של הקריירה שלי וסימנתי שלוש מטרות: פסטיגל, 'עובדה' וחיקוי ב'ארץ נהדרת'. אמרתי לעצמי שאם אשיג את שלושתן אז קיבלתי גושפנקה שאני על המפה. בהמשך יצא לי לפגוש את אלי ואמרתי לו שנהניתי מהחיקוי. הוא אמר שחשוב לו לשמוע שהמחוקים שלו לא נפגעו".
במצבנו הנוכחי 'ארץ נהדרת' הרבה יותר פוליטית, אבל אתה לא משמיע אף ציוץ.
"נכון, מבחירה ומהחלטה. ברור שיש לי דעות ועמדות, אבל אני מתבטא רק בציונות לשמה: באחדות ישראל, בזכותנו לחיות בארץ ישראל ולהגן על עצמנו, ובאנטישמיות ששוטפת את העולם. כל מה שלא קשור לנושאים האלו, לא מעניין אותי".
"יש לי המון ביקורת על ביבי, אבל נכון לעכשיו הוא ראש ממשלת ישראל ואין לנו ראש ממשלה אחר. אני רוצה להאמין שהוא מקבל את כל המידע מכל הגורמים, כמו שאני רוצה להאמין שננצח ויהיה כאן טוב. מה לעשות, אני לא יודע להיות פסימי"
תצביע ביבי?
"יש לי המון ביקורת עליו, אבל נכון לעכשיו הוא ראש ממשלת ישראל ואין לנו ראש ממשלה אחר. אני מקווה שהוא מקבל את כל המידע הנכון, מכל הגורמים, ועושה כל מה שצריך לעשות למען החטופים".
הצחקת אותי. ביבי עושה קופי-פייסט ל'רחמים לא ידע'.
"לכן אמרתי שאני רוצה להאמין שהוא מקבל את כל המידע מכל הגורמים. זה כמו שאני רוצה להאמין שאנחנו ננצח ושיהיה כאן טוב. מה לעשות, אני לא יודע להיות פסימי, אני נגוע באופטימיות וזו הגישה שלי לחיים. אני מאמין שמי שמתעסק כל הזמן במה שחסר וב'אכלו לי, שתו לי' עיוור למציאות. העיקר שהחטופים יחזרו כבר הביתה".
"פינוקיו, איך לא?"
לא ולא. בעבר סיפרת שאתה מרגיש כמו הברווזון המכוער.
"נכון, אבל פינוקיו והברווזון זה אותו הדבר".
איך?
"פינוקיו זה סיפור יפה על ילד מעץ שחלם להיות ילד אמיתי ולהתפרסם, בדרך הוא הלך לאיבוד ובסוף מצא את דרכו חזרה. זה בדיוק הסיפור שלי. גם הברווזון המכוער חלם להיות מישהו אחר".
אז מחקת מחייך את הברווזון?
"הוא ישב עליי שנים, כשהייתי הילד הלא-מקובל וכשהתמודדתי עם הצלקות של חוסר המקובלות החברתית, וגם כשרציתי לפרוץ וכל הדלתות נסגרו לי בפרצוף. אבל התבגרתי, היום אני כבר לא רואה את עצמי מכוער. הברווזון לא רובץ עליי ולא מעיק, אבל הוא תמיד יהיה קיים בי, לשמחתי".
לשמחתך?
"כן, כי זה מה שגורם לי להיות רגיש לילדים. כשאני רואה ילד בצד, אני נזכר במי שהייתי. למדתי להבין שכל מה שקרה היה לטובה, ואני מודה על כל מה שקרה לי בגלל שזה מה שהפך אותי למי שאני".
"לא לשלוח תמונה".
בינגו!
"באתי למשרדים עם טופס בקשה ותמונה, כמו שכל המועמדים התבקשו להביא, וזו שישבה מאחורי השולחן אמרה, 'התשובה שלילית, ואנחנו ממליצים לך בעתיד לא לצרף תמונה'. זה פוגע, לקחתי את זה קשה, אבל זה מגביר את הדרייב וגם מחשל. כיוון שזו לא הייתה הפעם הראשונה שאמרו לי 'לא, תודה' למדתי להתמודד".
איך?
"אני עושה זום-אאוט, מסתכל על המצב מהצד ואומר לעצמי, 'יום אחד אני אצחק על זה'. היום אני כבר אומר, 'אם יום אחד אצחק על זה, למה שלא אצחק על זה עכשיו?'".
"סיפרתי את זה יותר מפעם אחת עד שזה באמת קרה".
תשובה מעורפלת, חצי נקודה.
"היו כמה פעמים שניסיתי לעשות את זה ונתקלתי בקשיים מול המפיקים שלי. שבת זה היום הכי חזק. אחרי 7 באוקטובר היו הרבה דברים שלקחתי על עצמי, והפעם זה הצליח לי. אני לא בקטע של לחלק עצות, כל אחד מתמודד עם הטראומה בדרך שלו, וההתחזקות ביהדות היא הדרך שלי. זה כמו שמגיעה סופת הוריקן עזה שכמעט מעיפה לך את הבית. מה תעשה אחרי שהיא תעבור? תתחיל לחזק את יסודות הבית. אותו דבר אצלי. בטבח של שמחת תורה ראיתי ניסיון אכזרי להשמיד אותנו בגלל עצם היותנו יהודים ואמרתי, 'אם זה קרה בגלל היהדות, אתחזק ביהדות'. ואז צצו השאלות".
4 צפייה בגלריה
יובל שם טוב. "יצאתי למסע פנימי כדי להבין מי אני, מה עומד מאחורי כל מצווה ומה עושה לי טוב"
(צילום: איליה מלניקוב)
אילו?
"מה זה יהודי ואיפה היהדות פוגשת אותי. יצאתי למסע פנימי כדי להבין מי אני, מה עומד מאחורי כל מצווה ומה עושה לי טוב. אני קם בבוקר ונוטל ידיים, מניח תפילין, לובש ציצית ומקפיד להימנע מרכילות ולשון הרע וטוב לי עם עצמי. בבית רואים את השינוי. במקום לרוץ סביב הזנב אני הולך".
עד לאן אתה שואף להתחזק?
"אין לי יעד מסוים שאליו אני מכוון. אני לא רואה את עצמי דוס עם פיאות, אבל לא שולל. ביומיום שלי אני מאושר וגאה להיות חלק מעם ישראל שחווה הרבה זמנים קשים - מפרעה ונבוכדנצר עד האינקוויזיציה והשואה. אלפיים שנה חלמנו להגיע לארץ הקודש, והחלום הזה התגשם, זה נס בפני עצמו, מדינה קטנה מוקפת באויבים. יש סיבה לכל זה".
"אולי הוא ראה כישלון בעובדה שהבן שלו היה צריך לצאת מולו בלי שהוא הרגיש לבד?"
קומסי-קומסה, חצי נקודה. דנדן ראה כישלון בעובדה שהבן שלו היה בארון.
"שנה ומשהו אחרי השיחה הזאת, הבכור שלנו, פלג, סיפר לנו שהוא רוצה להפוך לבת. היה רגע של הלם ומהר מאוד חיבקנו אותה והתחלנו ללכת איתה יד ביד. היום פלג בת 20, לומדת ברימון, ממשיכה בטיפולים ההורמונליים והיא בן אדם הרבה יותר פתוח ושמח ושלם. בעבר לא הצלחנו לפענח אותה, היא הייתה כמו חידה, מופנמת וסגורה, בקושי מדברת".
אתה כבר מדבר על פלג בלשון נקבה.
"כן. דווקא מפני שהשם פלג לא השתנה, חששתי שפה ושם נתבלבל, אבל לא. כנראה שזה חלק מתהליך הקבלה המלא. אפילו כשמיכל ואני מדברים בינינו על משהו שקרה מזמן, אנחנו אומרים 'פלג הייתה אז בת שלוש'. זאת פלג שלנו ואני מת עליה. נראה לי שהיא תלך עם האמנות שלה ותגיע רחוק".
חששת שהמהפך של פלג ישפיע על הקריירה שלך?
"ממש לא. גם אם מישהו היה מזהיר אותי מפגיעה בקריירה זה לא היה מזיז לי, האושר של בתי חשוב לי יותר".
"רוקדים עם כוכבים".
כל הכבוד.
"הוקוס פוקוס זה משולש: עדי הימלבלוי, חזי דין ואני, וזו הפעם השלישית שאנחנו מאחדים כוחות. היינו יחד ב'פסטיגל פנטזיה', אחר כך ב'רוקדים' ואני שמח לעבוד איתם שוב כי שניהם אנשים אופטימיים ורציניים. המחזה שכתבתי נע סביב בית ספר לקוסמים, סטייל הארי פוטר. חזי הוא המורה, עדי ואני התלמידים. אנחנו מחפשים ומוצאים כדור אור שעושה קסמים רק למי שלא מבקש למען עצמו, אלא למען אחרים. זה המסר של ההצגה - דברים טובים קורים למי שדואג לזולת".
שאבת את ההשראה מהמציאות?
"מהפילוג. בכל ההצגות שלי יש מסר חינוכי, וכאן הוא בולט במיוחד. היום, לצערנו, כל אחד מתרכז בעצמו ופחות חושב על טובתו של האחר. אני מאמין שאפשר לשנות את המצב הזה, ואני מאמין שזה יקרה".
"בפסטיגל הראשון שלי, 'גיבורי הממלכה האבודה'".
מחיאות כפיים.
"הוריי עקבו אחרי ההתפתחות שלי, ראו איך המותג נבנה בהדרגה, ולא היו מאושרים מהם כשהופעתי עם רבקהל'ה המקסימה ובהזדמנות אחרת עם יהורם גאון. בעיניהם זה היה שיא הכבוד. באותו פסטיגל, רבקהל'ה ביצעה עם ישראל קטורזה את 'שיר הפוק' שכתב אפרים סידון, על תינוק שעשה פוק. אל תחפשי את השיר הזה, הוא לא הוקלט ולא צולם. כיוון שכל כך התרגשתי מעצם ההשתתפות שלי בפסטיגל, לא הלכתי לנוח באיזה חדר אחורי כמו כל המשתתפים. אחרי שנתתי את הנאמבר שלי, תפסתי עמדה טובה מאחורי הקלעים ולמדתי את כל השירים והתנועות. באחת ההופעות קטורזה לא עלה, אולי הוא לא הרגיש טוב, וכששאלו מי יכול למלא את מקומו קפצתי. רבקהל'ה נדהמה".
מה דעתך על הקו הפוליטי שלה?
"אני אוהב ומכבד כל אדם באשר הוא".
"בשתי העונות הראשונות ז'יל בן דוד, ומהעונה השלישית יוסף סוויד".
אלוף בריבוע!
"שניהם אנשים טובים ומוכשרים".
אבל בימינו, הילדים לא מחפשים שחקנים מעולים, הם מעריצים יוטיוברים וטיקטוקרים.
"ואני האחרון שאזלזל בהם. לא כל מי שמחזיק סלולרי ומצלם סרטון הופך את המדינה, גם בעולמות האלה יש מוכשרים יותר ופחות. דווקא מפני שאני מעריך את הפלטפורמות האלה, אני מציע ליוצרי התוכן לחשוב טוב-טוב על מה שהם מצלמים. נכון, קטשופ על הקרחת זה מצחיק, אבל מה אתה רוצה להשאיר אחריך: סוכריות גומי או מסר כמו 'תאמין בעצמך'? בהתחלה גם אני דישדשתי במים הרדודים כדי לעורר כמה שיותר תשומת לב. היום אני חושב לעומק".
"שלפעמים הוא מת לאבא אחר".
ממש-ממש לא!
"באמת? איזה יופי. ממה שאני רואה סביבי, זה לא קל להיות בן של מפורסם. כשהילדים היו קטנים ונסענו לחופשות משפחתיות ומיליון ילדים קפצו עליי עם סלפי, הילדים שלי נרתעו, נבהלו, היו במבוכה. לא פעם הם שאלו אותי, 'נכון שאתה האבא שלנו ולא שלהם?' לכן אני שמח לשמוע שהוא לא רצה להחליף. נחת".
איך הילדים התמודדו עם פרשת הסמים?
"היה קשה, אבל מיכל, אשת חיל, עמדה לצידי כמו תמיד. כבר ביום הראשון היא כינסה את כל הילדים ואמרה להם, 'אל תשכחו מי זה יובל, האבא שלכם, כמו שאני לא שוכחת מי זה יובל, בעלי'. כששמעתי את זה עמדו לי דמעות בעיניים. אמיתי".
סיכום נקודות: 10 מתוך 14
פורסם לראשונה: 00:00, 06.12.24
