מיקי גבע אף פעם לא מכבה את עצמו עד הסוף, דרוך נון-סטופ לכל אירוע קומי שיצוץ בסביבה. אפילו כשמדובר באשתו שכורעת ללדת. "אני נשוי למרוקאית חולת ניקיון", הוא מספר עכשיו, רגע אחרי שהפך אב גאה לתאומות רני ונינה, "לפני שבע שנים, כשחיכינו לבכור שלנו, גון, היא העירה אותי ואמרה 'ירדו לי המים, שטפתי כבר את הבית, בוא נצא לבית חולים'. הפעם היא הסכימה לוותר על השטיפה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
הלידה, הוא זורח, הייתה מדהימה. "ספיר הביאה שיחוק כפול וכולם היו בשוק ממנה. הזהירו אותנו שהיריון של תאומים עלול להסתיים בניתוח קיסרי, אבל ספיר, שנולדה במזל אריה, הייתה לביאה. היא הביאה אותן בלידה טבעית, בהפרש של כמה דקות זו מזו, עם אפידורל ובלי פיטוצין".
ישנת עם עין אחת פקוחה, מוכן להקפצה?
"ממש לא, ישנתי עמוק. גון ישן באותו הלילה בבית מלון בהרצליה, אצל סבתא יפה. הוריה של ספיר גרים במלון כבר יותר משנה, הם מפונים מקריית-שמונה. כשהצירים התחילו, ישר קפצתי, לקחתי את התיק שעמד ליד הדלת כבר יותר מחודש, ושלוש שעות אחרי שנכנסנו לבית החולים ליס היא כבר הגיעה לפתיחה מלאה. פלא הבריאה".
הייתי מעורב בלידה?
"ברור, ראיתי הכל, בניגוד ללידה של גון, שבה פחדתי להציץ אל מה שמעבר. הפעם פרופ' לירן הירש העמיד אותי לצידו, כאילו שאני סטאז'ר שלו, ודאג שאראה מכל הזוויות. הראשונה, רני, הייתה במנח ראש ויצאה בקלות. השנייה, נינה, התהפכה ברגע האחרון למנח עכוז ולקח זמן לדלות אותה החוצה. היה צריך למשוך אותה מהרגליים. הרגשתי שבבת אחת חזרנו לתקופה המקראית".
באיזה מובן?
"העולם התפתח והתקדם, אבל ברגע האמת אין צורך בטכנולוגיה המשוכללת, הכל קורה כמו בימי קדם, בגלגול הראשוני שלנו, לפני שאכלנו סושי ושתינו ריבאר. זה קורה כמו בספארי".
וככה, בתוך רבע שעה, הפכת מאבא לאחד לאבא לשלושה.
"די, ילד אחד זה כבר משעמם".
הבייבי-פייס של גבע (45) קורנים מרוב אושר כשהוא מדבר על התוספת הכפולה למשפחה. השמות נבחרו מראש, ובני הזוג המתינו עד שיראו אותן במו עיניהם ואז, כך הניחו, יוכלו להחליט איזה שם מתאים למי. בפועל זה עבד פחות מפני ש"שתיהן יצאו מגה-מתוקות וגם דומות זו לזו", אבל לכל שם יש הסבר. "נינה נקראת על שם ננה, הסבתא העיראקית שגידלה אותי וכל בוקר הלכה איתי לבית הספר יד ביד. לראשונה קראנו רני מפני שהיא השמחה שלנו. כמה חיכינו לה, מי חשב על שתיים במכה אחת?"
כבר יש לך מספיק חומר לגרסה המעודכנת של "מיקי גבע עושה סטנדאפ"?
"אני עוד לא שם, למרות שגם הפעם לא אצא לחופשת לידה בגלל שיש הופעות ביומן. אם וכאשר, נראה לי שאפתח ברומן שלי עם האחיות בתינוקייה. בכל פעם שעמדתי לצאת הייתה מישהי, לא משנה עם איזה מבטא, שעצרה אותי ושאלה 'מה היא אכלה?' אכלה חלב, נשמה. למה לחזור כל שלוש שעות על אותה שאלה? אז דיווחתי שהראשונה אכלה פטוצ'יני אלפרדו והשנייה חיסלה לאפה עם פרגית. בגלל שמסרתי דיווח כפול כיסיתי את כל התפריט".
בבית קפה ליד ביתו, על טורקי וסיגריה, גבע מתקלף ונפתח. "את הראשון עשינו בלי בעיה, בשנייה וחצי. נורא רציתי בן – ויצא בן. גון גבע. כיוון שההיריון הראשון בא לנו נורא מהר אמרנו שעם השני נחכה קצת. באותה תקופה לא יכולנו להיעזר בהורים בגלל המרחק, ההורים שלי גרים בקריית-מלאכי וההורים של ספיר בקריית-שמונה. חיכינו שגון יגדל וכנראה חיכינו יותר מדי. לפני ארבע שנים, כשגון היה בן שלוש, התחלנו לנסות וזה לא עבד, ואז התחילה הקורונה ואחריה התחילה המלחמה, ואני מבין למה זה לא עובד. איך אפשר להתעבר כשחיים בסגר או תחת אזעקות ופיצוצים? התחלתי לשאול את עצמי מה יש בעולם הזה שאני כל כך מתאמץ להביא אליו ילדים, אולי עדיף לוותר. כשהחלטנו להתעקש התחלנו בדיקות, וכשהן חזרו תקינות עברנו להפריות מבחנה. אבל אל תשאלי אותי כמה סבבים עשינו".
למה?
"אני לא זוכר, אני מדחיק, זה היה אירוע מדכא".
הייתי בסרט הזה, ואף פעם לא הבנתי את הגברים שמעיזים לקטר על הטיפולים הקשים.
"אין ספק שלאישה יש עוצמות הרבה יותר חזקות מאשר לגבר. אם גברים היו צריכים לעבור לידה המין האנושי היה נכחד, אבל תחשבי עליי, דמייני אותי, מגיע לבית החולים ויושב בצד עם הכוסית ביד. כולם מסתכלים עליי וגם מצביעים, כולם מדברים עליי ואני – חודש אחרי חודש מגיע למקום שבו אני מרגיש לא נעים, מתחבא כזה, רוצה להיבלע מתחת לרצפה, מה עשיתי שכולם מרכלים עליי? חטאתי? פשעתי? לא עשיתי כלום.
"בכלל, אני חושב שמשהו השתנה בעולם שלנו בשנים האחרונות. לא רק בישראל, בכל הגלובוס. יותר קשה לעשות ילדים".
מה הכוונה?
"בקליניקה פגשתי אנשים כמונו, צעירים ובריאים, ממלמלים בלחש ובבושה 'אנחנו מנסים'. גם בעבר היו גלולות וגם בעבר היו מלחמות, אז מה הפך את הדבר הטבעי והיפה הזה למסובך? יש תחושה שמישהו סגר לכולם את הברז. אני לא יודע אם זה קשור אלינו או שזה קשור לתינוק שמקבל זימון לגלגול בארץ ישראל ושואל את אלוהים 'אולי יש לך מדינה אחרת? מקום יותר נחמד לבוא אליו? למה לי לבזבז גלגול שלם על המלחמות שלהם?' כשההיריון התנהל בצל המלחמה ובשכונה שלנו, בהרצליה, היו מלא אזעקות ובומים, אמרתי שרק בנות מסכימות להיוולד בקונסטלציה הנוכחית".
מכיוון שלא נמצאה סיבה רפואית לחוסר ההצלחה להרות, הרופא המליץ להם להחזיר בכל פעם רק עובר אחד. "במרץ, כשחזרתי מסיבוב הופעות בארצות-הברית וקנדה, הרופא הציע להחזיר שניים ואמרתי 'יאללה, את זה עוד לא ניסינו'. ספיר נעצה בי מבט של 'אתה בטוח?' אז לקחתי עוד כמה דקות למחשבה ואמרתי לה שאני בטוח בדבר אחד – למקום הזה אני לא רוצה לחזור לעולם. לקחתי בחשבון את כל ההשלכות. ידעתי שניכנס לחתיכת סנג'ור שחייבים לעבור, שאקבל אותו באהבה, ואני בטוח שלא נחזור לקליניקה לפוריות מפני שיש לנו שלושה ילדים, בן ושתי בנות, הכי מהמם בעולם".
ואם היו נולדים שני בנים, ספיר הייתה מתעקשת להמשיך לנסות עד לבוא הבת?
הוא מתחבא מאחורי הקפוצ'ון, מבוהל. "יש לנו חברים, הורים לשני בנים שעכשיו הביאו תאומים, עוד שני בנים. זו ממש קבוצת כדורגל בבית, שיא הבלגן. כשנודע לנו שמדובר בשתי בנות אמרתי תודה, פתאום הרגשתי שבאמת הייתה חסרה קצת אנרגיה נשית בבית שלנו".
"דמייני אותי מגיע לבית החולים במהלך טיפולי הפוריות ויושב עם הכוסית ביד. כולם מסתכלים עליי וגם מצביעים, ואני - חודש אחרי חודש מגיע למקום שבו אני מרגיש לא נעים, רוצה להיבלע מתחת לרצפה, מה עשיתי שכולם מרכלים עליי? חטאתי? פשעתי?"
היו חששות במהלך ההיריון?
"החששות שהיו לי נבעו מהסביבה. כולם שאלו מה יש בבטן, וכשאמרתי 'תאומות' הסתכלו עליי במבט שלא הכרתי, כאילו אמרו 'חבל עליך, אהבנו אותך, היית בחור חמוד'. זה הרגיז אותי. למה אתם נותנים לי להרגיש שהחיים שלי אוטוטו נגמרים?"
רני ונינה הגיעו באחת השנים העסוקות בקריירה הארוכה של גבע. "גם הופעות מטורפות, גם הצגה בהבימה ("הקוסם" של אורי פסטר, בתפקיד טוטו הכלב - ס”ש), גם סרט ההמשך של 'מלבי אקספרס'. את יודעת שבזכות ’מלבי’ הכרתי את אשתי?"
איך?
"הייתי בן 36, אחרי חיפושים ולא מעט מערכות יחסים, כשיום אחד היא דפקה לי בדלת ואמרה 'אני מנהלת התסריט'. בכלל לא ידעתי שיש תפקיד כזה ולא ידעתי שספיר זגורי מקריית-שמונה נבחרה למלא אותו, אבל אמרתי לה 'וולקאם'. זה קרה כשהיינו בארץ, בחזרת קריאה, ובברזיל זה העמיק. ראיתי שהיא אחראית, שהיא יודעת כל מילה ושאני יכול להישען עליה. ספיר מאוד גראונדד והיא מארגנת אותי כשאני חולם ומדמיין. לפני שמונה שנים התחתנו, שנה אחרי החתונה ילדנו את גון ומאז אנחנו בשוחות של החיים. אבל ספיר לא תהיה מנהלת התסריט ב'מלבי אקספרס 2'. היום היא עושה דברים יותר מעניינים כמנהלת פרויקטים במשרד הפרסום מקאן".
מה גרם לך להתאהב?
"היא קצת הזכירה לי את אמא שלי והיא באה מהפרובינציה, כמוני".
הוא נולד בקריית-מלאכי. בגיל תשע התחיל להופיע וזכה במקום הראשון בפסטיבל הדרום. את הסטנד-אפ הראשון שלו העלה בגיל 15. "במסיבת הסיום חיקיתי את המורים, שלהפתעתי לא נעלבו ואפילו צחקו, ולאור התגובות הנלהבות התחלתי לכתוב את 'לברוח', הצגה על ילד שמידרדר לסמים. עשינו חזרות במתנ"ס, קיבלנו תקציב מהעירייה, הייתי בטוח שאני על מסלול המראה, אבל לא התקבלתי ללהקה צבאית. ביום הגיוס לקחו אותנו לראות את להקת פיקוד הבקו"ם, היה דבר כזה, ובסוף המופע אמרתי שאני לא יכול לעשות שום דבר בצבא חוץ מלהיות בלהקה. בבקו"ם סירבתי להתפנות, הכניסו אותי למעצר, הייתי שם יומיים, עד שהסכימו לשלוח אותי לבחינות ללהקת חיל הקשר".
והתקבלת?
"כן, אבל אז הסתבר שאני אמור להיות גם זמר וגם נהג בוס. במהלך הצבא למדתי קצת משחק אצל איל כהן, בבית ספר 'הדרך', וקיבלתי אישור מיוחד לשחק בסרט 'אינג'יל' של ארנון צדוק ובסדרה 'משפחת עזאני', שהייתה ‘משפחת קוסבי’ התימנית".
אתה מתחרט שלא דבקת בשם המשפחה המקורי, גבסי?
"על זה אני לא אחראי. גבסי היה שם המשפחה של כל מי שבא מגאבס, עיר בתוניס. אח של אבא שלי עיברת והוריי הלכו בעקבותיו. נולדתי גבע, שם משפחה עם ריח אשכנזי, למרות שאני לא אשכנזי, אבל גם מרוקאי אני לא. אף פעם לא התפניתי לדון עם עצמי בשאלה האם בתור מיקי גבסי היה לי קל יותר לפרוץ. נראה לי שהיום זה התהפך, שם משפחה מזרחי זה יתרון".
5 צפייה בגלריה
מיקי גבע. "אף פעם לא התפניתי לדון עם עצמי בשאלה אם בתור מיקי גבסי היה לי קל יותר לפרוץ"
(צילום: איליה מלניקוב)
אתה הפכת אותו ליתרון כשהתחלת לספר במופע על "בישולי השמן" של אמא שלך.
"אמא שלי, נורית, לא מרוקאית, היא מתפוצה אחרת, אבל במחלת השמן אין עליה. המתכון שלה זה כוס אורז ובקבוק קנולה. היא נכנסת לבית שלנו עם מדיד שמן, כמו באוטו, ומכניסה אותו לסירים של ספיר כדי לוודא שהיא בישלה עם מלא שמן, שבלעדיו הילד – שהוא אני – עלול להיחנק. המשפט הקבוע שלה הוא 'מה הבעיה? קח חלה, תטבול'. כל החיים שמעתי אותו. 'אמא, יש לי טחינה על החולצה' והיא 'קח חלה, תטבול'. גם כשאמרתי 'אמא, יצא לי פיפי במכנסיים' היא ענתה ב'קח חלה, תטבול'. כבר שנים אני עושה את הקטע הזה, לפעמים אני מנסה לדלג כי נדמה לי שאין מי שלא מכיר אותו, אבל הקהל שואג, איפה אמא?”.
גם היום אתה טובל בשמן?
"כבר לא, החבר הכי טוב שלי הוא כדור נגד צרבת. ככה זה כשאבא שלך הוא מלך הפלאפל. מגיל אפס הייתי בדוכן שלו, מקלף תפוחי אדמה, מגלגל כדורים ומטגן, וכשאתה סופג בילדות כל כך הרבה שמן הבפנוכו שלך בוער".
פסגת הקריירה של גבע, נכון לעכשיו, היא "מלבי אקספרס", ספר שיצא לאור ב-2007 והפך ב-2013 לקומדיה ששודרה בערוץ 10, והפכה ללהיט. "'מלבי אקספרס' נולד לפני 18 שנה, כשהייתי מנחה בערוץ הילדים. יום אחד, במסגרת איזושהי תוכנית משימות, הביאו לאולפן את מריה, קוסמטיקאית שתעשה לי טיפול פנים באבוקדו. מריה הייתה ברזילאית מהממת, הכרתי אותה בשידור חי וכמובן שמיד קבעתי טיפול שני. מפה לשם נהייתה לנו איזו מערכת יחסים. אני הייתי ילד שחיפש הרפתקאות והיא הייתה בת 40 וקצת, פרודה, אמא לבת שגדלה אצל אבא שלה. מריה אכלה לי את הראש על 'כמה יפה בברזיל', אז נסענו לטייל שם ביחד. היא חזרה לישראל ואני המשכתי את הטיול כי התחלתי לכתוב את הספר".
5 צפייה בגלריה
מיקי גבע ועדי הימבלבלוי מתוך "מלבי אקספרס". "אנשים מדברים איתי רק על זה"
(צילום: Alba Vasconcelos)
שהפך לרב-מכר.
"ואז יום אחד עצר אותי גל זייד, שמאז אותה פגישה עורך אותי בכל מה שאני כותב. הוא אמר 'כתבת ספר נורא מצחיק, אתה רוצה לעשות ממנו סדרה?' אמרתי 'כן, למה לא’. בסדרה ההתרחשויות צריכות להיות יותר מקומפרסות, חצי ספר זה פרק. אז התחלנו לקמפרס, וכשעלילת הספר נגמרה התחלתי לחשוב על עוד ופיתחנו את זה למקומות חדשים. בסדרה אני אייל סלוקי סטודנט לפסיכולוגיה שמוכר מלבי בנמל תל-אביב, מתאהב בברזילאית שגילה כפול משלו והולך אחריה למולדתה, שם הוא פותח את דוכן המג'יק מלבי יחד עם חברו ג'וקה (שחר חסון), ושם הוא גם פוגש את אהובתו לשעבר, הישראלית".
עדי הימלבלוי ההורסת.
"גם היום, בגיל 40, היא נראית מעולה. ואני אחד שיודע. אנחנו מגישים ביחד את 'שואו טיים', שתחזור בקרוב בימי שישי".
הכתיבה של הסדרה בת 12 הפרקים ארכה שנתיים, וב-11 השנים שחלפו מאז ששברה שיאי רייטינג, גבע שומע על בסיס יומיומי, מתי יגיע פרק ב'. "אם תצאי איתי לטיול תראי שאנשים לא מדברים איתי על 'מזל טוב' עם מיכל ינאי וגם לא על 'נפלת חזק' שבה תיעדתי את החתונה שלי – רק על 'מלבי אקספרס'. שנים התלבטתי אם ואיך לכתוב המשך ובשלב הראשון החלטתי לשנות פורמט, מסדרת טלוויזיה לסרט, גם כדי להשתחרר מאילוצים. בקולנוע אתה יכול להרשות לעצמך להיות רוקנרול ואף אחד לא יתערב לך כדי לשמור על תמימות צופינו הצעירים".
ושוב גייסת למשימה את שחר חסון.
"הוא אחד מחבריי הטובים. נכון, זה לא אופייני ששני קומיקאים הופכים לחברים כל כך טובים, בדרך כלל כל אחד קנאי למחברת שלו ומחביא אותה מעיניים זרות, אבל אנחנו באמת אוהבים אחד את השני וגם הוא לא גדל בכפר שמריהו, אלא בשכונה קשה בכפר-סבא. בהתחלה ממש שנאתי אותו, הוא היה בעיניי יותר מדי גרוטסקי וחצוף ובוטה. סטנדאפיסט שמוכן לעשות הכל כדי שהקהל יצחק. פעם ישבתי לידו בפאנל של 'צחוק מעבודה', אמרתי לו 'בשביל חתיכת פאנץ' אתה תוריד את המכנסיים' והוא באמת הוריד אותם ועמד בתחתונים. אמרתי לעצמי 'זהו, איך אני יכול להתחרות עם מישהו שעובר את כל גבולות הטעם הטוב?' והחלטתי שהוא לא בשבילי".
"שנאתי את שחר חסון, הוא היה בעיניי יותר מדי גרוטסקי וחצוף ובוטה. סטנדאפיסט שמוכן לעשות הכל כדי שהקהל יצחק. פעם ישבתי לידו בפאנל של 'צחוק מעבודה', אמרתי לו 'בשביל פאנץ' אתה תוריד את המכנסיים' והוא באמת הוריד אותם ועמד בתחתונים"
המהפך התחולל כשחסון הגיע לאודישן ל"מלבי" והיה לא פחות ממעולה. "אני בוחן אותו ושחר מתגלה בתור האדם הכי צנוע בעולם. אני אומר לו 'תעשה ככה' והוא עושה ככה. ומי כמוני יודע מה זה להיות סטנדאפיסט שקובע לעצמו מה הוא יכתוב ויגיד ויעשה. הבנתי שזה מישהו שאני יכול לעבוד איתו, שהוא מקשיב לי, ונוצרה בינינו מערכת יחסים. שחר, בניגוד אליי, חייב להופיע ערב-ערב, גם בבר נידח מול ארבעה אנשים, רק כדי לאמן את השריר, והפעם הראשונה שהוא חתך מכל היומיות הייתה כשלקחתי אותו לברזיל. שם הוא התחיל לגלות את החיים. ב'מלבי' הפכתי אותו לג'וקה, כתבתי לו איזה 300 פאנצ'ים והוא יצא הדמות הכי מצחיקה בסדרה. לפני ארבע שנים, כשאמרנו 'בוא נעשה סרט', החלטנו למקם אותו במרוקו ולקרוא לו 'מרקש אקספרס'. טסנו למרוקו לשלושה שבועות, בדקנו מקומות, הכרנו אנשים, אספנו חומרים, ובמשך שנה כתבנו את התסריט והגשנו אותו לקרן. קיבלנו תגובות מהממות, אבל לא קיבלנו כסף".
אאוץ'.
"אלה החיים. כשאתה צעיר כולך בוער ושום דבר לא יעצור אותך מפני שאתה לא מודע למחיר שתיאלץ לשלם, ואני שילמתי מחירים. בקריירה של יותר מ-20 שנה לא תמיד הייתי בשיא ולא תמיד עשיתי את מה שרציתי לעשות, ולא פעם זה היה נורא מתסכל. יש מקצועות שמאפשרים לך להתנהל בדרך יותר מאוזנת ולהתקדם בצורה יותר ריאלית, ואני לא מתכוון רק להייטק, אלא לכל תחום שיש לו מסגרת. במקצוע שלי אתה חייב להיות פייטר בשביל להמציא מסגרת מאפס ולחזור לדף הלבן והריק. זה לא קל, זה קשה, והרבה פעמים זה גם לא מפצה. מצד שני, כל מה שעשיתי ב-20 השנים האלה, ועשיתי מלא, מהווה רק חמישה אחוז ממה שרציתי לעשות. 95 אחוז מהרעיונות נזרקו לפח. המון סדרות וסרטים שלא קרו מאלף ואחת סיבות. אז מה נעשה? נפסיק לחלום? נוותר?"
היה גם דיכאון?
"שקעתי, מותר לי, זה טבעי, אבל אחרי שנה התחדשו לי האנרגיות, צילצלתי לשחר, שוב התחברנו ושוב התחלנו מאפס. פגישה של פעם בשבוע, שמתחילה בחצות, אחרי ההופעות, עד ארבע בבוקר, ב'נונה' באבן גבירול. אלה השעות ששחר חי, הוא עטלף. מתעורר ב-12 בצהריים והולך לישון בחמש. לי, כאיש משפחה, יש סדר יום שונה, נורמלי, אבל כל אחד נתן קצת בשביל השני כדי שזה יקרה".
ישבתם בבית הקפה על פעמיים לפטופ וכתבתם?
"לא, ישבנו ודיברנו, והיה מישהו שלישי שהקליד. התקדמנו לאט, אבל יפה. לאור תלאות העבר הבנתי שאין ברירה, אני חייב לקחת על עצמי גם את היזמות וההפקה. הבאתי משקיעים למשה אדרי, הקיסר של הקולנוע הישראלי, פתחנו יומן, התחלנו לסמן תאריכים, זה סרט ענק, שישה מיליון שקלים, אבל אז הייתה בשכונה שלנו מגפת פריצות וגנבו לי את הלפטופ. ואני, כידוע, נולדתי ב-79', בלי עכבר ביד, אני לא מאלה שפעמיים ביום מעלים לענן. היו כמה פעמים ששלחתי את התסריט במייל לעצמי, היה לי איזה דראפט של חודשיים אחורה, אבל איבדנו הרבה".
שלושה חודשים לקחו לגבע להתאושש מהמכה. בתוכנית: שינוי אווירה. "שחר ואני ירדנו לאילת, לקחנו חדר מול הים, כתבנו בלילות, אבל החות’ים הפריעו לנו. אילת ספגה המון, כמעט כל לילה הייתה אזעקה ויצאנו למסדרון, אבל היה כיף ובשבועיים סיימנו תסריט של 120 עמודים".
מה למדת מגניבת התסריט?
"כשאתה מאבד משהו שכתבת זה סימן שעברת במסננת של אלוהים. הוא כאילו אמר לנו 'מה שאתם זוכרים הוא הקרם, ומה שאתם לא זוכרים כנראה לא היה מספיק חזק או מספיק טוב בשביל שיישאר'. ככה אני מנחם את עצמי".
הסרט "מלבי אקספרס 2" יצולם בברזיל עם השלישייה המקורית (גבע, חסון ויובל שגב). גם עדי הימלבלוי תחזור לתפקיד בת הזוג. "בסרט עדי ואני, כלומר אייל ודנה, עדיין נשואים, הורים לשניים. הזוגיות שלהם נשחקה עם השנים ויופייה של דנה קצת דעך. הם מקבלים הודעה ששולחת אותם חזרה לברזיל, לבדוק את אמיתותה, וכך מתחיל מסע הרפתקאות מטורף. וזהו. עד כאן. שאני אספיילר?"
"כשאתה מאבד משהו שכתבת זה סימן שעברת במסננת של אלוהים. הוא כאילו אמר לנו 'מה שאתם זוכרים הוא הקרם, ומה שאתם לא זוכרים כנראה לא היה מספיק חזק או מספיק טוב בשביל שיישאר'. ככה אני מנחם את עצמי"
במקביל הוא מעלה גם מופע חדש. "זה מופע עם חמישה נגנים. אני פותח בסטנד-אפ ואז פוצח בחפלה של 50 דקות, חיקויים של כל השמות הכי מגניבים – צביקה פיק, אייל גולן, עומר אדם, עדן בן זקן, אביב גפן, שלמה ארצי – ו-500 איש רוקדים על השולחנות. קרחנה פלוס חפלה".
ועוד בימים כאלה.
"אין ברירה, אנחנו מדינה במועקה. אני בעד לפרק את האמ-אמא של חמאס ולנצח במלחמה, אבל בחייאת, קודם תחזיר את החטופים, בכל מחיר. נכון לעכשיו אנשים בקושי יוצאים, קונים כרטיסים ברגע האחרון כי מי יודע מה יהיה מחר, אבל כשמתחילה ההופעה האנרגיה באולם הרבה יותר חזקה ממה שהייתה בארץ לפני 7 באוקטובר. אנשים רוצים לצחוק יותר חזק מפעם, יש תחושה שהצחוק מרפא את הפצע שבלב".
בגדים למיקי גבע: דיזל, COS
פורסם לראשונה: 00:00, 06.12.24
