הקריסה הבלתי נמנעת של ציון מקנזי קרתה בגיל 41, כשהובהל לבית החולים עקב שימוש-יתר. אז כבר היה אב לשלושה, עם חובות גדולים ופז"ם של יותר מ-25 שנות התמכרות. אבל הוא נקש בקרקעית דווקא אחרי שהתאושש. "הדבר הראשון שעשיתי כשיצאתי מבית החולים היה לצלצל לסוחר שלי. אחרי זה, נפלתי על הברכיים וכל מה שביקשתי זה למות. למזלי הייתי די פחדן מכדי להתאבד. באותו רגע נילי (סגל מקנזי, יוצאת "פקין אקספרס'"), שהייתה בת זוגי, באה אליי ואמרה, 'ציון, לא תוכל לעשות את זה לבד, אתה חייב עזרה'. אמרתי, 'בסדר, אבל מה עושים?'"
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
מאותה נקודה ציון יצא למסע שהתחיל משישה חודשים במרכז גמילה והמשיך עד לפיליפינים, שאליהם הגיע בעקבות בנו, שלו, במסגרת צילומי עונת הזוגות של "הישרדות", שמשודרת ברשת 13 בימי שני, רביעי ושבת. שלו, מאמן כושר בן 23, נרשם לתוכנית במטרה ברורה: להתניע קריירה בתחום הדוגמנות והמשחק. אצל ציון, לעומת זאת, התשובה לשאלה מה יש לו לחפש באי בודד הייתה יותר קצרה ("הילד ביקש"), אבל הרבה יותר מורכבת: לפצות על השנים שבהן לא הצליח לתפקד כאבא נורמטיבי. להתחיל למלא שק עם החוויות שמעולם לא היו להם, כמו צחוק פראי מבדיחות משותפות, ניגוב דמעות ברגעי משבר ופיוס אחרי ריבים מרוקנים - כל הרגעים שהורים וילדים צוברים ובונים את הקשר ביניהם.
"בתוכנית מצטייר כאילו לא היינו בקשר 17 שנים. זה ממש לא נכון", ציון מבקש להבהיר. "גם בתקופת ההתמכרות הפעילה שלי, תמיד דאגתי להביא את שלו אליי כמעט כל שבת שנייה. כל הזמן דאגתי שהילד יבוא אליי, גם כשגרתי באילת. הקשר היה רחוק ממושלם, אבל באירועים מכוננים, כמו בר-מצווה וסיום בית ספר, תמיד הייתי שם. נוכח נפקד. הייתי נוכח נפקד מציון קודם כל, ובאופן אוטומטי, בעקבות זה, גם מכל השאר. גם מהילדים".
אז "הישרדות" הייתה קונסטלציה משפחתית מזורזת?
"הציגו את זה כאילו באנו לשם לעבוד על היחסים. אבל נו באמת, מי יכול לעבוד על היחסים במצב הזה? באנו לשם כדי ליצור איזושהי חוויה משותפת שלא הייתה לנו מעולם, מתוך הבנה שמה שיקרה אחר כך, כמו למשל כשאנחנו יושבים מולך כרגע, זו גם חוויה משותפת, גם חלק מהעבודה על יחסים. זה הריפוי שלנו".
אבל למה לעשות את זה מול כל המדינה?
"בשנים האחרונות אני חי כמו ספר פתוח. די מהר בדרך החיים החדשה שלי הבנתי שלא מעט אנשים נושאים עיניהם אליי ורוצים להיות במקום שציון נמצא בו, מבחינת ההתמכרות שלהם, מבחינת התיקון שהם עושים. וכשהבנתי את זה, בערך שנתיים אחרי שהייתי נקי, התחלתי לכתוב פוסטים על תהליכים בהחלמה. זה נכון שכשאתה מכניס אנשים לקרביים תהיה המון ביקורות מכל מיני עברייני מקלדת, אבל זה לא מעניין אותנו. אם נצליח לגעת בבן אדם אחד ולעזור לו ליצור שינוי בחיים שלו, אנחנו את שלנו עשינו".
שלו: "אני גם חיפשתי לתת מקום לסיפור הזה, לקשר שלנו. באיזשהו שלב אתה רוצה להוציא הכל החוצה. זה איזשהו שחרור, אתה פורק את זה לכולם. זה משהו שמאוד רציתי שיקרה עם אבא, גם אם זה לא היה יוצא בריאליטי".
זה היה ראיון אמוציונלי, שכלל הרבה דמעות. לפעמים גם שלי. מדי פעם ציון מסתכל על שלו במבט מעריץ, וכשציון מדבר על תקופות חשוכות, שלו מחזיק לו את היד. הם כבר משלימים אחד לשני את המשפטים ויש להם את הומור פרטי. מי שרואה אותם היום לא יוכל להרגיש את השנים שבהן ציון הכריזמטי היה הצל של עצמו, או את התקופות שבהן שלו, הצ'רמר מלא הביטחון, חיפש באופן נואש אישור ויציבות מאבא.
אתם נראים היום כל כך בטוחים בעצמכם, בקשר. קשה לדמיין אתכם בגלגול הקודם.
"הו הו, הגעתי מתחתיות מאוד רציניות", ציון משתף. "אני זוכר את עצמי ילד שובב, שהפך להיות מורד. בגיל 16 הייתה ההתנסות הראשונה שלי עם סמים. אבל עוד הרבה לפני כן, יכולתי לעשות כל מיני דברים הזויים שילד לא אמור לעשות, למשל להדליק צמר גפן באמבטיה, או לגנוב סמלים ממכוניות. הייתי צריך ליצור לעצמי עולם דמיוני בעקבות הקשיים שהיו לי. המציאות הייתה גדולה עליי. היה לי מחסור באבא מגיל מאוד מאוד צעיר, כי אבא שלי עבד באמריקה, וזה גרם לי להגיע למקומות לא טובים. התמכרתי לסמים מגיל צעיר ולמרות זאת התגייסתי לצבא, שירתי כלוחם בגבעתי, ואחרי שהשתחררתי עבדתי בשדה התעופה בשירות הביטחון. משם נכנסתי עוד יותר לסמים וגם לעולם של ההימורים, וזה הלך והידרדר".
אז בעצם היית מכור גם כשהכרת את אמא של שלו, בשנות ה-20 המוקדמות שלך.
ציון: "כן. היינו מספר חודשים יחד עד שהבנו שזה לא זה, אבל שלו הוא בני בכורי. בהמשך נולדו לי עוד שני ילדים מנילי, עלמה ודניאל האהובים שלי, ולאורך כל השנים, גם כשהם נולדו, הייתי מכור פעיל".
ובכל השנים האלו, עד אותה שבירה בגיל 41, לא עלה בך הרצון להיגמל?
ציון: "אני אגיד פה משהו שמאוד קשה לשמוע, אבל זה חשוב להגיד אותו - אם הייתי יכול, הייתי משתמש עד מוות. ההתמכרות היא מחלה חשוכת מרפא וקטלנית, זו מחלה אובססיבית, שבאה מתוך ריכוז עצמי של האדם והיא הולכת איתו לכל מקום".
"כשאתה מתחיל את הגמילה אתה חושב שאתה מפורק, אבל אז אתה מגיע לשם והם מפרקים אותך לגורמים, לגרגירי אבק, ומרכיבים אותך מחדש מהדי-אן-איי שלך, רק בצורה נכונה".
דרך חבר הוא הגיע לתוכנית של "עמותת הדרך", שם עבר טיפול אינטנסיבי, ולראשונה מאז גיל 16 הצליח להישאר נקי. "הכל זה בחסדים של אלוהים. זה לא בכוח שלי. החיים שלי היום בנויים בצורה כזאת שיש לי מערכת שמתחזקת אותי 24/7. לפעמים אני יכול לנסוע בכביש ומישהו יחתוך אותי ומיסטר הייד מיד קופץ. דוקטור ג'קיל הולך לאיבוד בשנייה. עדיין יש את המפלצת שבציון, ואני כל הזמן צריך לתרגל את מה שלמדתי כדי לרסן אותה. כמכור, ההתמודדות שלי היא יומיומית. כששלו אמר עליי בתוכנית 'הישרדות בשבילו זה כסף קטן', הוא יודע מה הוא אומר. החיים שלי הם חיים הישרדותיים, וכל יום שעובר מלא בהכרת תודה. זה נס אמיתי. ובתוך כל זה אני מצליח להתנהל ולהחזיק עסק ולשלם את החובות שלי ולעשות כל מה שצריך לעשות. אני מגדל את הקטנים שלי במשמורת משותפת. הם כבר גדלים לתוך הערכים החדשים של אבא".
שלו ראה אבא אחר.
ציון: "אני רוצה לציין שהוא לא היה חשוף אף פעם לשימוש. הייתי 'נרקומן אקסקלוסיבי', שלא רואים עליו. לא הייתי עושה את זה אף פעם ליד הילדים".
אז מה בכל היה ביניכם לאורך השנים?
שלו: "הייתי קולט סיטואציות שהן יוצאות מהנורמה, בעיקר התפרצויות מאפס למאה. כל הזמן שאלתי למה זה קורה, אבל המילה 'למה' יכולה להכניס אותך למקומות נמוכים. בסוף זה לבחירתך אם לקבל את המצב או לא".
ציון: "שלו הוא מסוג האנשים שידע להתגלח על זקנם של אחרים, וזה דבר מאוד נדיר. הוא למד הרבה רק מלהסתכל. הוא הבין את המסקנות וקיבל אחריות בגיל מאוד צעיר. זה ילד שבחר לבד לסלוח לאבא שלו בשביל להרוויח את הקשר".
במשך ארבעה חודשים וחצי ציון היה עמוק בתוך תהליך הגמילה, כמעט בלי קשר לעולם שבחוץ, ואז עברו עליו שם עוד שישה שבועות שבהם כבר יצא לביקורי בית, עד שלאט-לאט חזר לחיים. "כשאתה מתחיל את הגמילה אתה חושב שאתה מפורק, אבל אז אתה מגיע לשם והם מפרקים אותך לגורמים, לגרגירי אבק, ומרכיבים אותך מחדש מהדי-אן-איי שלך, רק בצורה נכונה".
שלו: "אני זוכר שכשהוא יצא מהגמילה ללוות אותי לגיוס, הייתי בטוח שהוא יבוא עם שיער ארוך וזקן. ואז הוא הגיע עם גלח ואמר שהוא הוריד את השיער כדי להזדהות איתי. זו הייתה נקודת מפנה. ידעתי שיהיו לי עכשיו שלוש שנים קרביות שבהן יהיה לי קשה לראות אותו, אבל בסופן נתחיל דרך חדשה ותהיה לנו אפשרות לשנות דברים. ובאמת, פתאום נפתח לי עוד חלק בחיים. זה היה כאילו לא האכילו אותי במשך שנים ופתאום הגישו לי צלחת עם כל המטעמים הכי טעימים. האמונה שלי שהיום הזה יבוא, השתלמה.
"היום אני יכול להגיד שזה היה שווה את זה. תמיד ידעתי שזה עניין של זמן, ידעתי שתבוא הנקודה שבה הוא יגיד 'חאלס'. ידעתי שהוא יגיע לסיטואציה הזו כשהוא כבר לא יוכל להכיל את המצב, ואז הוא יתחיל להילחם".
איך היחסים ביניכם עכשיו?
ציון: "עכשיו אנחנו מקבלים את כל מה שהיה חסר לנו. למשל כשהצטלמנו לכתבה הזו, היו שם רגעים שהצלם ביקש שנתחבק וירדו לנו דמעות. היו שם רגעים של קרבה, שגרמו לנו לחשוב שהנה, יש לנו עכשיו את דברים שלא היו לנו, שהיו חסרים".
את ההרגלים הקודמים שלו ציון החליף ביצירה בעץ. "אני בכל יום יורד 14-12 שעות לסדנה שלי, עובד ומדבר עם העץ וזה נותן לי סיפוק. התחלתי לעשות לי שם ולעבוד עם אדריכלים ומעצבים, לקבל עבודות גדולות".
לפני כשנה הוא הכין גם יצירה לזכר קורבנות הנובה, שהוצגה באקספו בתל-אביב ובחודשים האחרונים עוברת בין מדינות שונות בעולם. הקשר שלו אל הנובה לא מסתכם רק בזה. ציון הוא חלק בלתי נפרד משבט הטראנס כבר כמה עשורים. דווקא במסיבה ההיא הוא לא נכח. שלו השתמש בכרטיס שלו והגיע למסיבה שקדמה לפסטיבל הנובה, והתחילה בליל חמישי, 5 באוקטובר. למחרת החליט שלו לפרוש הביתה מוקדם מהצפוי, כמה שעות לפני שהיום התחלף לשבת. מאז אותו יום, ציון נרתם לעזרת הקהילה.
"הבנו מהר מאוד מה השורדים צריכים. היו מתחמים שבהם התאספנו, הבאנו אוכל ותרומות ועשינו מפגשים ומעגלי שיחות. אחרי חודשיים כתבתי תוכנית מנטורינג שמבוססת על דרך החיים החדשה שלי, על הנחת היסוד שרק אדם שחווה את אותה טראומה יכול לעזור למי שהיה שם. זו תוכנית שרצה כבר כמעט שנה. אולי אחרי זה הם יוכלו לתת כתף לשורדים אחרים שעדיין לא נמצאים במקום הזה. רק לפני כמה ימים ראינו כתבה על שורד שכל השנה ישב בבית ולא העז לצאת. אנחנו יודעים ומוכנים לזה שיש לנו לפחות שני עשורים קדימה לטפל באנשים האלו, משהו שהמדינה לא עושה".
שלו: "אבא הגיע ל'הישרדות', אבל בפנים הוא היה עדיין שם, עם שורדי הנובה. בהתחלה הוא גם לא רצה לנסוע בגלל זה".
ציון: "הייתי חצוי. כל יום חשבתי לעזוב הכל ולחזור. אם היו שואלים אותי באמת היום ממה הייתי מרכיב את הממשלה, אז הייתי מרכיב אותה מניצולי הנובה, מחיילים שלנו, מאנשים שספגו את הטראומות, מפצועים שיושבים בכיסאות גלגלים. אנשים שחווים את הכאב ואת הצרכים האמיתיים של תושבי ישראל, שיידעו במה לטפל. אני מרגיש שאני חי במדינה עם הנהגה ששכחה את האנשים שלה".
3 צפייה בגלריה
מכוניות מפויחות באתר הנובה. ''אבא הגיע ל'הישרדות', אבל בפנים הוא היה עדיין שם, עם שורדי הנובה''
(צילום: יובל חן )
אין קצת סתירה בין העשייה החברתית שלך לבין סדרה שבה תוקעים סכינים בגב כאג'נדה?
"זו כבר לא רק תחרות ולא רק הג'וס, לא רק הסכסוכים ולא רק הדיבורים והתככים והמזימות, יש פן אחר שיוצא העונה הזאת".
שלו: "רוצים להראות שגם כשרבים, יש איזשהו חיבור. שגם אם שני צדדים נלחמים במשימה, בסוף הם באים ונותנים חיבוק. בעונה הזאת רואים שהמתמודדים לא מוכנים לעשות הכל בשביל לדרוס אחד את השני. יש משהו בתקופה הזאת שגורם לנו להיות פחות אגרסיביים ופחות עם רצח בעיניים ולשמור על האנושיות שלנו גם במהלך המשחק".
דווקא ההדחה של בן קדוש, שהייתה כמה שעות אחרי שהוא שיתף את ציון בנתק מאבא שלו, הייתה די אכזרית.
ציון: "אני מקווה שזה ברור לכולם שהשיחה שלי עם בן הייתה מלב אל לב, זה לא היה מזויף. יש שם רגעים אמיתיים של כאב, של הזדהות. אבל שעה אחר כך אתה חוזר למשחק. ובסוף הקהל מחפש אנשים שישחקו הישרדות, לא שיִּתְיַפייפו".
בשבועות האחרונים נראה ששניהם מגשימים את רשימת הציפיות שאיתה הגיעו לתוכנית - ציון זכה בקשר עם שלו, ואילו שלו מתרגל לחיים כסלב, כולל תמונת פפראצי ראשונה עם בת הזוג, שעלתה במדורי הרכילות. "יש לי שאיפות אדירות, אני מקווה שאעמוד בהן", הוא אומר בהתלהבות. "הכושר והאימונים הם הבייבי שלי, אבל החלום הכי גדול זה להיות דוגמן מצליח. במהלך ההתבגרות לא אהבתי את עצמי בכלל. חלק מזה נבע, כמובן, מהמצב במשפחה. הייתי שופט את עצמי בחומרה, גם על המראה החיצוני וגם על הרגשות והמעשים שלי. באיזה ערב, אחרי שירדתי על עצמי במשך שעה שאני לא אוהב את עצמי, החלטתי לעשות מינוי לחדר כושר ועשיתי את האימון הראשון שלי. באותו רגע לא רק גיליתי את עולם הכושר, אלא גם הבנתי שאנחנו בכל יום יכולים לשפר את עצמנו. עברתי מהפך, התחלתי להאמין שאני יכול להגיע לגוף הכי יפה ולמקום הכי גבוה שיש. וממש בן לילה הרגשתי שהעבודה הקשה משתלמת".
ומה איתך, ציון? אתה לא פוחד שהפרסום יבלבל אותך ויחזיר אותך אחורה?
"אני רוצה להאמין שהרגליים שלי מספיק על הקרקע. לא משנה מה תהיה רמת הפרסום, זה לא יעיף אותי לשמיים. אני יודע מאיפה באתי ולאן אני לא רוצה לחזור. אותו אדם שבזמנו היה אנוכי, אגואיסט, רואה רק את עצמו ומתעסק בדברים איומים, קם היום בבוקר וכל מה שהוא רואה זה איך לעזור לאחרים, איך להעצים אחרים, איך לבנות".
פורסם לראשונה: 00:00, 13.12.24
