זה רגע שיכול להתרחש רק בישראל. דיאנה גולבי, מי שבגלגול הקודם של חיינו גברה על עידן עמדי ב'כוכב נולד', מספרת כמה היא מאושרת לחזור הביתה כשמאחורינו, במרחק נשימה, מתנהלת עוד הפגנה שגרתית של מוצאי שבת. "עצרו את העולם, תחזירו את כולם!" זועקת האישה שבראש התהלוכה, והגדוד הארוך שמתנחשל מאחוריה עונה ב"הביתה, עכשיו!"
"כל אחד והבית שלו", היא ממלמלת במבוכה. כשמסתדר לה גם היא עומדת בקפלן. היא לא נמנית עם הקבועים כי קשה לה להכיל את המציאות ההזויה. "חבל שלא נולדתי בסיקסטיז או בסבנטיז. אומרים שעד מלחמת יום כיפור היה כאן כיף ונחמד. למה אנחנו חיים כאן דווקא עכשיו?"
איפה הבית שלך?
"על הבמה. עשיתי טלוויזיה וקולנוע, שני התחומים האלה מאוד-מאוד מעניינים אותי, אבל במהות שלי אני ילדת תיאטרון. הלב שלי תמיד דוהר לשם".
לאן נעלמה נערת הרוק עם הגיטרה והפירסינג שלחצה על כפתור הדמעות של כל מי ששמע אותה מבצעת את 'שביל הבריחה'?
"היא לא נעלמה, אבל אני כבר לא בת ה-18 שהמוח שלה לא רואה את האופק ולא מעכל את מה שקורה סביבה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
14 שנים חלפו מאז זכתה גולבי במקום הראשון של 'כוכב נולד'. היא עקפה את עידן עמדי ואוהד שרגאי ופנתה לקריירה כזמרת וגם כשחקנית. היא הופיעה ב'מנאייכ' וב'חאנשי', ועכשיו היא מופיעה ב'הסדרתיים', סדרת נוער מוזיקלית המשודרת בימים ראשון עד רביעי בכאן חינוכית ובכאן BOX. כשהיא לא משחקת או שרה היא מנסה לסדר לעצמה את המציאות מחדש. "מאז המלחמה - גם המלחמה שלנו וגם המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה - הגיעה לכאן כמות מטורפת של רוסים ואוקראינים שבורחים מהמלחמה. כל אחד מהמלחמה שלו. אני פחות חווה את זה באופן אישי מפני שאני חיה את חיי התל-אביביים והישראליים, אבל יש פה פאקינג גל שמתחיל הכל מחדש. בקניון אני שומעת רוסית שהיא לא רוסית של כאן, זאת רוסית של שם, ואני חושבת כמה זה מטורף לבוא לישראל של 2025".
מה היית אומרת לילדה בת תשע שנוחתת ממוסקבה ומתחילה את המסע?
"שהעולם גדול ורחב, ולא כל מדינה שאליה היגרת בילדותך חייבת להיות הבית היחיד שלך".
זה עלול להישמע כמו קמפיין לירידה.
"לא! אני לא מעודדת בריחה מהארץ, אבל אין לדעת לאן המדינה שלנו הולכת. אפשר להילחם עליה ורצוי להילחם עליה, אבל אני רוצה שהעולים החדשים של עכשיו יידעו שיש עולם. לי עשו רומנטיזציה של ישראל, גדלתי עם 'כאן ביתי'. בני הדור שלי שהגיעו לישראל גדלו בתחושה שהם כבר נתלשו והועברו ממקום אחד לשני ולכן הם לא יכולים או לא מסוגלים לפרוץ החוצה. בא לי שאנשים יידעו שאפשר לצאת מהמקום הזה ואפשר גם לחזור אליו".
את מתמודדת עם פחד קיומי?
"אני פוחדת שאנחנו הולכים לאבדון. אנחנו כל הזמן נלחמים על קיומנו מבחינה כלכלית, נפשית, אנושית ומה לא. אני מוכנה לתת את ליבי למדינה ואני מחכה שהיא תיתן לי משהו בחזרה".
"אני לא מעודדת בריחה מהארץ, אבל אין לדעת לאן המדינה שלנו הולכת. אני רוצה שהעולים החדשים של עכשיו יידעו שיש עולם. לי עשו רומנטיזציה של ישראל. בני הדור שלי שהגיעו לישראל גדלו בתחושה שהם לא יכולים או לא מסוגלים לפרוץ החוצה. בא לי שאנשים יידעו שאפשר לצאת מהמקום הזה ואפשר גם לחזור אליו"
איפה היית ב-7 באוקטובר?
"במיטה, אחרי הצגה מדהימה בצפון. בן הזוג שלי העיר אותי עם 'יש טילים בדרום', והמשכתי לישון. לא שמעתי את האזעקה. אחרי רבע שעה, כשהוא חזר לחדר ואמר משהו כמו 'כבשו את הדרום', קפצתי. יש אמנים שישר קפצו לאוטו ונסעו לדרום. לי, אני מודה ומתוודה, לא היה אומץ. לקח לי איזה שבועיים להתאפס על מה שקורה ולחשוב במה אני יכולה לתרום. מה יכול להיות אפקטיבי. זה לא נכון לבוא ולנגן את 'יצאנו אט', לדוגמה, כי אנשים לא רצו שירים עצובים. בסוף התארגנו כמה שחקנים, נסענו לבתי מלון, עשינו קצת תיאטרון בובות וקצת נגינה, הכל מאולתר".
איך הגבת כששמעת שעידן עמדי שהיה איתך בתוכנית נפצע?
"אנחנו לא בקשר הדוק-הדוק, אבל ברור שדיברנו אחרי שהוא נפצע. זה היה כמו סרט, עידן מ'פאודה' נפצע, וברוב גאונותו הוא השתמש במעמד שלו כדי לדבר על החבר'ה שלו ועל המפקדים. היה לי ברור שזה מה שהוא יעשה, זה האיש, זה מי שהכרתי ב'כוכב נולד', כשהייתי בת 18 והוא היה בן 23. האמת נוזלת לו מהעיניים וזה מה שגורם לקהל להתחבר אליו. הוא חייזר, בקטע הטוב. אחד ויחיד ומיוחד. אני אוהבת אותו".
היא עלתה בגיל חמש ממוסקבה. הוריה התגרשו קצת אחרי שהגיעו לארץ. "וכבת יחידה בודדה הייתי אול-אובר. בעצימות גבוהה. אמא רצתה לשמר את הרוסית שלי, ולכן רשמה אותי לחוג תיאטרון ילדים דובר רוסית, בחולון. הגעתי לשם כילדה ישראלית שנראית רוסייה לגמרי, והרוסית שלי באמת השתפרה, אז אמרתי לאמא, 'נחמד לי שם, בואי נמשיך עם החוג הזה', והמשכתי. בבית רוסי אין חלוקה בין זמר לשחקן, כל מי שבתיאטרון עושה הכל, אז במקביל לצ'כוב תפסתי את הגיטרה ושרתי את זוהר ארגוב. כשעלינו לארץ נתנו להורים שלי דיסקים של אבנר גדסי, חיים משה, בעז שרעבי וניסים סרוסי וזה מה שהתנגן אצלנו בבית. המוח שלי לא עיכל שבתור אחת שלא שייכת לעדות המזרח אני לא אמורה להתלהב ממוזיקה ים-תיכונית. 'התמונות שבאלבום' נשמע לי רוקנרול דרמטי, 'הגברים בוכים בלילה' נשמע לי בלוז רומנטי. למה להדביק סטיגמות ולהפריד?"
אולי כדי להקל על המאזין.
"אנשים מופתעים מהבקיאות שלי בסרטי בורקס. במוזיקה ים-תיכונית אני שולטת. איך? לא בגלל שמשם באתי, אלא בגלל שהתעניינתי. מרגיז אותי כשמישהו אומר לי, 'זה לא לגילך, את בטח לא מכירה'. למה שאני לא אכיר? נכון, לא הייתי שם, אבל הכנתי שיעורי בית".
הקהל מקבל אותך גם כזמרת וגם כשחקנית?
"עכשיו, תשע שנים אחרי שסיימתי לימודי משחק אצל ניסן נתיב, אני שוב מרגישה שחלה עליי חובת ההוכחה. הקהל נורא מופתע, 'מה, את גם משחקת?' ואני מבינה את השאלה. היום, רבים מאלה שמתפקדים כשחקנים לוהקו בשל היותם טאלנטים. 14 שנה אחרי 'כוכב נולד' עדיין קשה לקהל להבין שאני לא רק זמרת. מה לעשות שהפריצה שלי הייתה מול צביקה הדר?"
גולבי, סולנית להקת הרוסים בזמנו, כבשה את השופטים בריאליטי ההוא חודש לפני מועד גיוסה לצה"ל. "לא ידעתי שיש בצבא מסגרות לאמנים, רציתי להיות לוחמת. הגשתי טפסים, עברתי כל מיני גיבושים, ופתאום מקום ראשון ב'כוכב'. מי חלם על זה? התגייסתי חודשיים אחרי הגמר וזה איפס אותי. הגיוס הוריד אותי בבת אחת מההייפ המטורף שאפף אותי ונתן לי פרופורציות. חודשיים אחרי הגמר, בטירונות, ניקיתי שירותים, מישהי עצרה מולי, 'מה, את דיאנה גולבי?' ואני עניתי 'כן' והמשכתי לשפשף את האסלה".
שבע שנים אחרי, גולבי חזרה לגרסה המשודרגת של התוכנית - 'הכוכב הבא לאירוויזיון', והפסידה לאימרי זיו. "באתי לאודישן סופר-קולית, מלאת ביטחון עצמי, ידעתי שאתקבל לנבחרת. אמא שלי מצאה בעיתונים רוסיים כתבות נגדי, לא בגלל שאני ישראלית. כתבו 'שאוקראינית תתחרה באירוויזיון כנציגת מדינה אחרת?' זה מה שהיה בעיניהם בלתי נתפס. לשמחתם, זה לא קרה".
לצערך?
"ברור. רציתי להביא את ישראל הרבגונית. אבא שלי רוסי, אמא אוקראינית, אני שרה בשתי השפות האלה וגם באנגלית ועברית וערבית".
4 צפייה בגלריה
מתוך "היי אוון הנסן" של הקאמרי. "14 שנה אחרי 'כוכב נולד' עדיין קשה לקהל להבין שאני לא רק זמרת"
(צילום: אוהד רומנו, באדיבות תיאטרון הקאמרי)
תנסי בפעם השלישית?
"לא, בפעם השנייה הלכתי כי זו הדרך היחידה להגיע לאירוויזיון. לשם כיוונתי. אולי אגיע לאירוויזיון אם יחזירו את שיטת הבחירה הקלאסית, כמו שהיה פעם בבנייני האומה. קדם-אירוויזיון שמתמקד נטו במוזיקה ושאליו אגיע בתור דיאנה. אם אני לא טועה, היו שנים שבהן המדינה בחרה את מי לשלוח. גם זה רעיון".
את ממשיכה לעשות מוזיקה היום?
"יכול להיות שנפלתי בין הכיסאות בקריירה המוזיקלית שלי, גם כי לא כתבתי הרבה. קל לי להלחין, אבל עם מילים קשה לי, וזה גורם לי להיות תלויה בכותבים אחרים, ואז אני חייבת שזה יהיה מדויק ולא קרינג'י כדי שארגיש את הטקסט בתוכי, אז אני מעדיפה לעשות קאברים. היום כבר קשה לי להגיד שאני מוזיקאית כי אני לא עוסקת במוזיקה ביומיום. יותר קל לי להגיד שאני שחקנית כי למדתי משחק. זה המקצוע שלי".
במשך ארבע שנים שיחקה בבית ליסין, בשובר הקופות 'אפס ביחסי אנוש', ואחרי 400 הצגות החליטה לפרוש. "היה לי מדהים", היא אומרת, "זו הצגה מצוינת, אבל הולכים קדימה, לא?
עכשיו היא משחקת ושרה ב"אהבה ממבט ראשון", משירי אריק איינשטיין, הצגה של שלומי מוסקוביץ שביים צדי צרפתי, ועושה חזרות ל"היי אוון הנסן" של תיאטרון הקאמרי, מחזמר עטור פרסים (בהם שישה פרסי טוני) שכבש את במות ברודוויי ולונדון. בני הנוער כבר מזהים אותה מ"הסדרתיים", שם היא מגלמת את ד"ר שלכת גולדפיש. מדענית מטורללת שמנסה לעזור לשני בני נוער לחזור הביתה למציאות אחרי שנשאבו לתוכנית טלוויזיה. "איזו דמות", היא מתמוגגת, "גולדפיש היא מדענית שבמשך שנים רבות טענה שיש יקומים מקבילים וכולם חשבו שהיא לא נורמלית, מטורפת, חולת נפש. פתאום נוחתים עליה רון וגאיה, שרוצים לחזור ליקום שלהם והיא תעזור להם, כמובן, אבל זה מסתבך. התסריטאים, רשף שי ויגאל שפירא, כתבו סיבוך בתוך סיבוך, כמו בבושקה".
מה את חושבת על הכוונה לסגור את התאגיד, שם משודרת גם הסדרה הזו?
"רק בשביל האירוויזיון לא שווה להם לסגור את התאגיד. הם לא רואים את העם וגם לא את 'כראמל'. לא סדרות הנוער הן הסיבה לסגירת התאגיד וזה מעציב. סוף-סוף נותנים לילדים ולנוער תוכן מגניב, סדרות איכותיות שמספקות עבודה לכותבים ולשחקנים. אני מקווה מאוד שזה לא יקרה, שזה יישאר בגדר נביחות בחוץ".
את משחקת גם ב'היי אוון הנסן' שעוסקת באלימות ובחרם.
"נכון, זו הצגה על החיים שלא קל לשרוד אותם, אבל היא עושה את זה עם שירים יפים. עכשיו יש בארץ פריחה של מיוזיקלס, הסבירו לי שזה מה שקורה אחרי מלחמה. אנשים רוצים לשמוח, וזה טוב, אבל בחלומי אני רוצה לראות על הבמה עוד גוונים של אחרי מלחמה. אני מלאת כעס על מה שקורה כאן ובגלל זה אני חושבת שתיאטרון יכול לעזור לנו בהישרדות ובתקווה".
"יש טאלנטים מהאיי-ליסט שגם בקורונה המשיכו לעבוד, אבל להיות סלב זו עבודה, זה תחום שאני לחלוטין לא מכירה, אני לא בז'אנר. בעיני עצמי אני בנאדם רגיל. בקורונה חטפתי חזק את עולמו של האמן השורד. איך שרדתי? בדרך לא דרך, בפרויקטים של יש מאין, עשיתי גם דברים שלא באמת רציתי לעשות"
סיפרת בעבר שבתקופת הקורונה לא היה לך כסף.
"כן. בקורונה היה לי ממש-ממש קשה. בדיוק עליתי על איזשהו מסלול של התחלה של משהו ובבת אחת הכל נלקח. יש טאלנטים מהאיי-ליסט שגם בקורונה המשיכו לעבוד, אבל להיות סלב זו עבודה, זה תחום שאני לחלוטין לא מכירה, אני לא בז'אנר, בעיני עצמי אני בנאדם רגיל. בקורונה חטפתי חזק את עולמו של האמן השורד. איך שרדתי? בדרך-לא דרך, בפרויקטים של יש מאין, עשיתי גם דברים שלא באמת רציתי לעשות".
בואי נדבר על דברים יותר משמחים. מי המאושר שמעיר אותך מהשינה?
"אור בוטבול, יוצר תוכן ושחקן. הוא היה שנה מעליי בניסן נתיב. אנחנו ממש בית יוצר, כל אחד בדרכו ועם זאת בשיתוף פעולה. אני מאוד מעורבת במה שהוא מעלה, והוא יודע לתת לי ספייס בעולם שלי. אנחנו כבר תשע שנים ביחד. שני אינדיבידואליסטים שבוחרים מתי להיעזר אחד בשני ומתי לקחת מרחק. בבית שלנו הכל אוברוולמינג, מוגזם, כל פיפס הופך לדרמה טורקית, בעיקר אצלי, אבל טוב לנו יחד. כבת להורים גרושים אני לא דוהרת לעבר טייטל. זוגיות ארוכה, כמו שלנו, היא עבודה".
כמה מיונז יש במטבח שלכם?
"אצלנו אין, אבל אצל אמא שלי יש בשפע, ולמזלי, המרוקאי שלי אוהב מאוד אוכל רוסי. לפני כל נוביגוד הוא מזמין מאמא שלי משלוח של כל הסלטים. מרוב שהוא מתלהב הוא לא שם לב שאני לא נוגעת בחריף".
