כשפוגשים את אייל חדד בחליפת משי בצבע בזוקה, משקפי שמש תואמים של ורסאצ'ה, ובמקום חולצה, טורסו חשוף ומרוט שערות, קשה להאמין שעד לפני שנתיים הוא היה במקום אחר לחלוטין. סולידי, מופנם, מתקשה לקבל את הזהות ההומואית שלו וסולד עד העצם מגינונים מוחצנים. חדד, שעבד כסטייליסט מצליח, רצה להיות בקדמת הבמה, להיות הדבר עצמו. זה לא הצליח לו. רק כשהתחיל אימון שדרש ממנו לחטט בתוכו כדי לקבל את עצמו באמת, הוא הצליח לפרוץ עם האלטר-אגו השנון והמרושע לפרקים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
מיליוני צפיות בסרטונים שהוא מעלה, קריאת 'בנוווות' שהפכה לקאלט, והקובייה שעליה הוא מעלה אישה במופעי הסולד-אאוט שלו וצולף בה על בחירותיה האופנתיות, פילגו את נשות הארץ לנגד ובעד. חותמת רשמית על מקומו בתרבות הטראש המקומית הגיעה עם הדמות שקיבל ב"ארץ נהדרת" לפני כשנה. ואחרון חביב, זה הליהוק הנהדר שלו לדוקו ריאליטי "מגדלים" ב-HOT.
מה היה שם באימון אצל מעיין בן ציון שפתח את הצ'אקרה?
"הבנתי שלא סתם לא הצלחתי לפרוץ: יש לי מעצורים, אני לא שלם עם ההומואיות שלי עד הסוף. הייתי עצור, מכונס. חשבתי שאו שאתה נשי או שאתה גברי, שאין אמצע. היו לי אישיוז עם הומואיות צבעונית ומוגזמת. עבדתי קשה לקלף את עצמי ולקבל את עצמי עם הוורוד והנשיות. זה הוכיח את עצמו. חודשים לתוך האירוע, כבר הייתה לי דמות ב'ארץ נהדרת'.
"עברתי מהפך. אני נראה אחרת, מתנהג אחרת, מדבר אחרת. אם לפני שנה וחצי הייתי רואה אז את מי שאני היום הייתי אומר 'מה זה הדבר הזה, מה זה הצרחות האלה?' אבל היום אני שרוף עליי. הפחד הכי גדול שלי היה שיחשבו שאני הומו שיוצא עכשיו למסיבות, עולה למשאית במצעדים עם תחתונים ושאפשר לדבר אליו ב'יאחתי' ו'תרימי'".
רוצה לומר שהיית הומופוב?
"כן", הוא עונה בכנות. "גם עכשיו, אני לא אשתתף בקמפיינים לשבוע הגאווה. מה שקורה בלילה במיטה שלי זה ענייני. לא רוצה שזה מה שיגדיר אותי. אני לא החבר הגיי שלך שיוצא איתך לקניות, בסדר?"
"הקובייה הפכה להיות טירוף. נשים מתחננות לעלות על הקובייה, הן רוצות לשמוע את דעתי על מה שהן לובשות. הן מתגלגלות מצחוק כשאני קורא לחוטים שיוצאים מהג'ינס סיבים תזונתיים".
רגע, אני מבולבלת. אחד, אתה בהחלט החבר הגיי הזה שיוצא איתנו לקניות. עם המין הנשי, קולקטיבית. גם הטיעון הזה 'מה שאני עושה בלילה' זה בדיוק מה שהקהילה הלהט"בית יוצאת נגדו, זה מצמצם את הזהות הלהט"בית לענייני סקס ותו לא. זה טיעון של כוחות שמרניים.
חדד: "כן, אני שמרן. מה אני אעשה שלא בא לי שזה יהיה הדבר המרכזי. אני חיי את החיים שלי כגיי, אבל בפרטיות. אין לי בעיה שיודעים שאני הומו, שאני מתלבש כמו שאני מתלבש, אבל עד שזה מגיע למיניות. זה מחוץ לתחום. לא בא לי שזה יהיה המקצוע שלי".
אתה מרגיש שיש מקצוע כזה, יש גייז מקצועיים?
"מה, אנחנו לא מכירים אנשים שהפכו את הגייזיות למקצוע? שהם הגייז האולטימטיביים?"
למסיבת הדגל של עופר ניסים בחנוכה - הולך או לא?
"הולך, אבל לא תראי סטורי שלי משם".
ספר על רגע היציאה מהארון בפני ההורים.
"כשסיפרתי להורים שלי בגיל 26, אבא שלי לא הפסיק לשאול למה חיכיתי עד עכשיו. חברה אמרה לי, 'אני לא מבינה, אתה בארון? כולם יודעים שאתה הומו'. הייתי צריך זמן להבין בעצמי כדי לצאת".
אתה צריך עוד קצת לעשות שלום עם הזהות שלך.
"אני חי יותר בשלום עם עצמי, אבל כן, יש לי עוד דרך".
את המשקפיים של ורסאצ'ה שעלו יותר מ-3,000 שקל הוא קנה בחמישה תשלומים. בשביל הקיה ספורטאז' עם הגג הנפתח, שממנה התחיל לצלם, לקח הלוואה של 180 אלף שקל. היום הטור שלו סולד-אאוט. תוסיפו לזה הופעות סגורות לוועדי עובדים וחברת החשמל. בהתאמה, הוא גר בקומה ה-31 במגדלי גינדי בתל-אביב. שומר בכניסה, בריכת שחייה וחדר כושר. "אני מוכר פנטזיה", הוא מודה ומסרב לחשוף את גילו. "חליפות משי, תאורה, צבע וחצוצרות. קניתי את האוטו בשביל הסאן רוף. עברתי לגור במגדל כדי שיהיה סטייל כשאני מצטלם. עשיתי שלום עם הילד הזה שרצה להיות הסטאר הזה, הבלתי נגיש שמוכר פנטזיה מטורפת. אחרי שנים שבלמתי אותו אני נותן לו לזהור".
התוכנית הצליחה. זוהר גם זוהר.
"הייתי סטייליסט עשור, הלבשתי כל מפורסם שרק תגידי, אבל כל עורכי התוכניות שהתחננתי בפניהם לרבע דקה כי יש לי מה להגיד, זרקו אותי מכל המדרגות. פעמיים הגעתי לאודישן להאח הגדול' ולא התקבלתי. תרדי איתי לקניון, זה לא נורמלי. אני הולך ברחוב כאילו זכיתי בריאליטי גדול. היום כולם מתחננים שאבוא, ואני אומר 'לא'. אני לא צריך טלוויזיה. כל סטורי שלי מביא 900-800 אלף צפיות. העולם השתנה".
אבל אני הולכת רגע אחורה, איך פיצחת את זה, שתפרוץ דרך סטיילינג המוני לנשים?
"היה תרגיל בכיתה להתחבר לילד שבנו. עצמתי עיניים וחשבתי מה יש לי לתת לעולם, והכל נפל למקום. מגיל אפס גדלתי עם בנות ואין מישהו שמכיר ומבין בנות יותר ממני. גם בי יש נשמה נקבית. החלטתי שמעכשיו אני הולך לדבר רק לבנות ולעשות רק להן סטיילינג".
קשה לחשוב שאתה איתנו בסיסטרהוד כשאתה לא רק יורד על בחירות אופנתיות של נשים, אלא גם מעלה אותן על הקובייה למען יראו וייראו.
"באחת הסדנאות לנשים העליתי מישהי לבמה, ואז בחורה מהסוף אמרה לי, 'סליחה, אנחנו לא רואות'. לקחתי כיסא ואותה אישה שהייתה על הבמה עלתה עליו וככה המשכתי. לפני המופע הבא, ישבתי בבית, בתחתונים, וחשבתי שהכיסא לא אסתטי, וממול היה עציץ על קובייה לבנה. אמרתי לעוזרת שלי, 'אנחנו לוקחים אותו למופע הבא'. הקובייה הפכה להיות טירוף. נשים מתחננות לעלות על הקובייה, הן רוצות לשמוע את דעתי על מה שהן לובשות. הן מתגלגלות מצחוק כשאני קורא לחוטים שיוצאים מהג'ינס סיבים תזונתיים. את מורידה שערות בכל הגוף ואז מרשה לעצמך להסתובב עם חוטים".
לא כולן מתחברות לזה. שוב מבט גברי מדכא עלינו.
"המילה 'דיכוי' היא קשה. אני בא עם תקווה, שתהיי הגרסה הכי טובה של עצמך. אני מכיר את הביקורת שאני משפיל נשים. סגרתי את האינסטגרם ממש עכשיו. כדי לעקוב אחריי צריך לבקש. היו נכנסות כל מיני בנות שנעלבות. לא בא לי על זה. אני מנגיש תוכן אדיר בלי כסף. אני מורה דרך, אני מנטור. אני רוצה שרק מי שזה מתאים לה, שתעקוב.
"תנו לנשים האלה יותר קרדיט. הן לא היו רצות להופעות שלי, משלמות, פוגשות אותי פעם אחר פעם. יש נשים שכותבות לי אחרי המופע שזה לא פייר שלא העליתי אותן על הקובייה".
אז אתה נגד שיער גוף. שומן גוף וקמטוטים, מותר?
"אני אומר את מה שאני עושה. אני שומר על מה שאני אוכל ואני עושה כושר. אני עושה בוטוקס במצח ומילוי בשפה העליונה ואני אעשה בעוד אזורים, ברור. אני תמיד אומר לעשות בייבי בוטוקס. להזריק בלי שרואים".
למרות שהוא מודה בפה מלא שהוא מוכר פנטזיה, ההצטרפות שלו ל"מגדלים" (ב-HOT בידור, ב-HOT VOD וב-NEXT TV) שעוקבת אחרי ארבעה גברים שחיים את חיי הכסף והרהב במגדלי יוקרה - הייתה אמביוולנטית. גם עכשיו, כשהסדרה משודרת, הוא עדיין לא בטוח שקיבל את ההחלטה הנכונה. "אני אוהב את החיים הטובים ועדיין, אני לא מדבר על כסף, בשונה משאר המשתתפים. זה מגעיל אותי, את הילד מבאר-שבע. זה נובורישי. גם קשה לי עם זה שזו סדרה רק עם גברים. הם לא עם חכם".
להזכירך, אתה גר במגדל. השומר תישאל אותי בכניסה.
"גרתי בקומה רביעית בפלורנטין ואז פנו אליי להתחיל לעשות שת"פים. אמרתי שאני לא יכול לצעוק סטייל כשהבית שלי לא מספיק יפה, ואז עברתי לפה".
לא היית חייב להשתתף אם התמה מגעילה אותך, כן?
"היה לי ברור ש'הישרדות' אני לא אעשה, ולריב על חלב שקדים בבוקר בבית 'האח הגדול' כבר לא יקרה, אז אני צריך להיכנס לסדרה הזו. אבל את לא תראי בסצנות שלי מסאג'יסטים פרטיים, מרצדס ושופוני. הם גם רצו שאני אספר את הסיפור הזה על הילד מבאר-שבע שמגיע לעיר הגדולה, אבל זה לא סיפור שמעניין אותי לספר. אני רציתי לספר סיפור על אדם חרוץ, שבנה את עצמו מאפס".
אתה יורד על מאיר כהן, הבעלים של "הפיראט האדום" וחברך לסדרה על איך שהוא לבוש. סליחה כן, אבל אתם לבושים מאוד דומה.
"פוראח זה עניין אישיותי. זה איך אתה יושב, מדבר, איך אתה מריח, איך אתה מחזיק את הבגד. יש הבדל בין יוקרתי לצ'יפ. משי חלק זה גבוה ועל-זמני, פרחוני זה טברנה".
חדד האח הצעיר במשפחה בת ארבעה ילדים מבאר-שבע. "אבא שלי חשמלאי ואמא שלי עקרת בית, מרוקאית כזו, שעושה קוסקוס עם לק אדום באצבעות. ההורים שלי הם של פעם כזה".
מה זה אומר?
"כשיצאתי מהבית, בכיתה ו', עם מכנסיים ירוקים, אבא שלי אמר לי, 'מה זה? מה אתה יוצא ככה?' תמיד היו עליי גם צמידים צבעוניים. רציתי להיות בולט ומיוחד ולקבל מחיאות כפיים. עם הכל, אבא שלי, כשרציתי להתקבל ללהקת מחול בסוף השנה, לקח אותי לכל האודישנים. רקדתי בהורה באר-שבע ובבת דור בעיר. אבא שלי גם הסיע אותי לתוכנית 'בראבו' (תחרות כישרונות צעירים) עם מיכל ינאי. התקבלתי ושרתי 'הגלשן שלי' של דני סנדרסון. רקדתי גם בנאמבר הזה. תשמעי קטע, כשכבר הייתי סטייליסט מצליח פה בתל-אביב, אבא שלי שהוא באר-שבעי, הארדקור, אמר לי, 'לא, זה פספוס. אתה צריך להיות על הבמה'. בפרק הסיום של 'מגדלים', הם באים לראות אותי במנורה והם זורחים מהקהל".
מה ידעת על עצמך בכיתה ו'?
"אני בטוח שזה היה לי בגוף פרום דיי וואן שאני הומו, אבל יצאתי מהארון רק בגיל 26 אולי 27. בילדות, הבנתי שאני חייב להיות ווינר. זה היה 'אני חזק ואני לא צריך אף אחד'. הגנתי על בנות חלשות, הלכתי מכות, השעו אותי מבית ספר. יום אחד, עשו עליי חרם וילד בא ונתן לי מכה בטוסיק וזה העליב אותי. אחרי הצהריים יצאתי מהבית ומצאתי חמור, קשרתי אותו ולקחתי אותו איתי למגרש. אמרתי, אני עושה פה סנסציה ואני רוצה לראות מי מתעסק איתי. כל הילדים, ערסים-ערסים, ברחו".
מחמור?
"לא יודע, אולי פחדו שהוא ינשך אותם. למחרת בבוקר, הם הגיעו להתנצל".
בצבא שירת כרל"ש בחיל ההנדסה וכשהשתחרר, ניסה לסלול את דרכו האמנותית. "שמתי את המענק הצבאי על כמה שירים שדיקלה הפיקה לי, אבל לא אהבתי את מה שיצא וגנזתי. חזרתי לזה אחרי שנתיים. הוצאתי שני שירים. השיר ראשון ('לא מדברים על זה') שכתבתי עם דיקלה והיא הלחינה, נכנס לפלייליסט בגלגלצ. אחרי השני, הבנתי שאני לא מדויק ועצרתי".
איך החיים התגלגלו משם?
"כבר גרתי בתל-אביב כשדנה לפידות, שהיא חברה, התקשרה אליי. היא אמרה לי, 'שומע, אני חייבת שתעזור לי להתלבש'. אמרתי לה, 'תניחי לי'. היא התעקשה, 'יש לך טעם טוב. אני אשלם לך'. היא הייתה הלקוחה הראשונה".
אם הייתי פוגשת אותך אז, איך התלבשת באותם ימים? היו כבר חליפות משי?
"הייתה צבעוניות, היו ג'קטים, אבל היום כשאני מסתכל על תמונות מאז אני אומר מחריד. התחלתי להגיש את פינת הסטייל באולפן השקוף. הבאה שפנתה אליי הייתה ליהיא גרינר. היא אמרה לי שפעם אחת היא חייבת לקבל 'שיק' במדור 'שיק ושוק' ב'פנאי פלוס'. עשיתי לה מהפך, ומשם זה התחיל להתגלגל".
במעבר חד לזוגיות: בשיחה עם מעיין אדם בסדרה, היא אומרת שהיא דואגת לך.
"המון שנים הייתי עסוק נורא בעבודה ולא היה לי זמן. זה לא דחוף לי. אני לא בגריינדר ולא בטינדר".
למה?
"את יודעת מה יעשו לי? כל שנייה, תמונה ו'אמא שלי שרופה עליך'. אני מחכה לדבר הנכון, לגבר שלא יפחד ממי שאני. אני רוצה זכר אלפא שיאהב את זה שאני נשי, שיהיה מכור לזה".
