בסצנה לא פשוטה לצפייה בסדרה "ילד רע", שהסתיימה השבוע, חוטף דין שרמן, אסיר בן 13, סטירה מצלצלת ממנהלת כלא הנוער. עכשיו מתברר שהמשחק התערבב עם המציאות, והשחקן גיא מנסטר נותר עם סימנים אדומים על הלחי. "לפני הסצנה הזו עשיתי חזרות עם לירז חממי שמשחקת את מנהלת הכלא, וסיכמנו שזו לא תהיה באמת כאפה אלא סימון כזה", משחזר מנסטר, שבזמן הצילומים היה בן 16; "ואז היא שמה לי פצצה, היא הייתה עם טבעות על היד והורידה לי את הפרצוף".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
איך הגבת?
"התחלתי להשתגע, הייתי על סף דמעות, אמרתי שאני רוצה ללכת הביתה. אבל עם הכאפה הזו הבנתי שאני נכנס לזה, שאני משחק כאילו זה החיים שלי. זה עזר לי להיכנס לדמות".
אני מודה שזה נשמע רע.
"כן שמרו עליי. שמרו לי על הבטן ועל הגב בסצנות של המכות, ועדיין הייתי חוזר הביתה מהצילומים עם כאבים. אבל במבט לאחור, הייתי עושה הכל שוב".
"ילד רע", סדרת הדרמה של HOT ו-Sipur הפקות, אותה יצרו הגר בן אשר ורון לשם, עלתה ב-HOT3, ב-HOT VOD וב-NEXT TV. היא מבוססת על סיפור חייו של הסטנדאפיסט דניאל חן, שהעביר את שנות התיכון בכלא נוער. מנסטר, כוכב עולה בן 18, תלמיד תיכון שטרם הספיק לפקוד את מעגלי הבכי של בתי הספר למשחק, מצליח לגלם בה את התפקיד הראשי ברגישות. אלא שבעוד דמותו של דין-חן התבגרה מאחורי הסורגים בצל אלימות קשה ומשפחה לא מתפקדת, גיא גדל כילד סנדוויץ' ברמת-גן, לאמא יהודית, מחנכת ומורה למוזיקה, ולאבא, השחקן עודד מנסטר, שמלווה את בנו המופנם לראיון הביכורים. "לא הייתי בראש בכלל לצלם אודישן לסדרה", מודה מנסטר ג'וניור, "רציתי לשחק כדורגל. כשהייתי קטן הייתי הולך עם אבא שלי להצגות, מבקש שיעלה אותי לבמה, אבל בגיל שמונה אמרתי שאני רוצה כדורגל. שיחקתי עד גיל 15 בהפועל תל-אביב. בסוף הלכתי ועשיתי אודישן בהתייעצות עם אבא, אבל לא באמת חשבתי שאתקבל. אחרי שבוע אמרו לי 'עברת שלב'. אחר כך עוד שלב. אחרי שלושה חודשים של עשרה אודישנים הודיעו לי שהתקבלתי, ובמשך שלושה חודשים צילמנו".
עודד: "46 ימי צילום, ארבע בבוקר לקום כל יום, זו סדרה על הכתפיים הצנומות שלו, שזה מטורף. מבוגרים לא צולחים את זה".
גיא: "צילמנו בצופי רמת-גן, הרימו שם בית כלא. וגם צילמנו בכלא רמלה, שהוא כלא פעיל עם אסירים, וכלא תל מונד, שהוא לא פעיל אבל עושים בו אימונים".
איך מצלמים בכלא פעיל?
"לוקחים לך את הטלפון, אתה נכנס לצלם את הסצנה, וחוזר. אני זוכר שרציתי ללכת לשירותים, ואמרו לי שאני לא יכול לצאת מהכלא, אז שוטר ליווה אותי לתוך חצר עם אסירים. לא רוצחים, שודדים כאלה, מדים כתומים. אמר לי, 'כנס לשירותים, אני אחכה לך', וכשאני יוצא מהשירותים אני רואה אותו הולך. הייתי צריך לצאת לבד מהחצר".
פחדת?
"פחדתי, והם הסתכלו, אבל גם אני הייתי עם חולצה כתומה, אז הרגשתי כמותם. וגם הם בני אדם".
איך מתכוננים לתפקיד כזה?
"אי-אפשר באמת להתכונן לזה. הדמות ואני לא חולקים את אותו סיפור חיים. לא ישבתי בכלא, לא עשיתי סמים, לא שדדתי. אבל יש הרבה דברים שהם כן דומים".
למשל?
"זה שהוא מצחיק, שהוא רוצה להתבלט, והאמוציות".
כלומר?
"כשהייתי ילד הייתי לפעמים נוהג להתפרץ. הייתי יותר רגיש מהשאר. הייתה מורה שאמרה לי, 'אתה הילד הכי מורכב שיצא לי ללמד'. לא הבנתי מה זה מורכב. ראיתי ילדים שהיו יותר בעייתיים ממני, וגם לא ראיתי את עצמי בעייתי, אז מה מורכב? לא הייתי לומד כל היום ולא הייתי הכי משתתף בשיעור, אבל גם לא הייתי בעייתי. כן היו מזמינים את ההורים לבית הספר".
זה לא בעייתי?
"אני חושב שהייתי ילד עצבני קצת, כן. לא אהבתי שדברים לא מסתדרים לי".
נפגשת עם דניאל חן, שאותו גילמת?
"לא נפגשנו, אבל פה ושם דיברנו. אני חושב שהוא הסטנדאפיסט הכי טוב בארץ. והוא גם השראה, כל הסיפור שלו זה השראה. הוא הגיע מסיפור קשה והפך אותו לסיפור הצלחה. הוא מינף את סיפור החיים שלו וניצח את הסטטיסטיקה".
מה היה לך הכי קשה לצלם?
"את הסצנות שבהן אני צועק על אמא שלי ומקלל אותה. זה משהו שלא היה יכול לקרות בחיים האמיתיים שלי. היו גם סצנות שבהן הייתי רק בתחתונים, בשיא החורף, על רצפה רטובה, וזה היה על הפנים".
איך התמודדת עם זה?
"הלכתי הצידה, קיללתי קצת וחזרתי. גם הגר מאוד עזרה לי, הרגיעה אותי. לדעתי 80 אחוז ממה שראו על המסך זה מה שהגר עשתה איתי. היא הייתה כמו אמא שלי במשך שלושה חודשים, הכילה אותי. הרבה פעמים היא גם הייתה קשה איתי, כי לפעמים הייתי מתעצבן או לא הייתי מרוכז. אחרי 12 שעות צילום כבר היה לי קשה. היה מאוד קשוח, ולא הייתי מצליח לעשות את זה בלעדיה".
עודד, כמי שמכיר את המקצוע הזה, זו לא טבילת אש קצת קשוחה מדי לילד?
עודד: "תראי, כהורה זה מורכב מאוד. אבל אני אוהב קצוות בחיים, ואני מוביל את הילדים שלי לשם, לא יד ביד לפי התהום, אבל אני אוהב את ההתמודדות, אני יודע מה זה עושה. 'ילד רע' זו חוויה חד-פעמית. אשתי ואני החלטנו שאנחנו ניקח את המחיר ונחבק את זה, כי זו באמת חוויה שהתאימה לגיא. הוא היה יכול לזרוק דגל לבן תוך כדי החזרות, תוך כדי האודישנים, וראינו שהוא אוהב את זה. אני רואה היום את התוצאה והיא מדהימה. הרווחתי את הילד".
אבל היה מחיר.
"כן. זה ביגר אותו, הוא פיספס קצת מהנערות שלו, ויתר על הכדורגל ועל חיי חברה, אבל אני חושב שזו צידה לדרך. רצינו לחבק את הקצה הזה, ואני חושב שהוא רק הרוויח. ייאמר לזכות ההפקה שהיה לנו ליווי צמוד של פסיכולוג, כי הצילומים האלה קברו אותו. הוא עושה סמים, הוא דוקר, הוא הורג. זו חוויה מאוד מטלטלת".
איך פורקים את האנרגיות הקשות האלה מימי הצילום?
גיא: "היה לי קשה, הייתי מתעצבן בבית. לא רק בגלל הצילומים, הכל היה מורכב. התחילה המלחמה וזה מאוד השפיע עליי. תקופה קשה".
עודד: "והטסטוסטרון, והכל ביחד יושב על זה שהסדרה לא יוצאת, מתעכבת".
גיא: "כל התקופה הזו הביאה איתה ריקנות. היה לי מאוד קשה, אבל לאט-לאט הבנתי שזה לא תלוי בי ובאף אחד, רק בבורא עולם".
עודד: "גיא מתחזק".
איך זה בא לידי ביטוי?
גיא: "אני מניח תפילין. לאחרונה גם התחלתי ללכת לשיעורי תורה פעם בשבוע יחד עם חברים, לומדים גמרא. אני מרגיש שזה ממלא אותי, הרי כל התורה מבוססת על מידות ועל ערכים. זה יותר ממה שקיבלתי בבית הספר. קשה לי לשבת בכיתה יותר מדי זמן, אבל כשאני בא ולומד גמרא, כשיושבים על כל שני משפטים שעתיים, אני מצליח לשבת באמת. זה גורם לי להרגיש שיש לי תכלית. בעזרת השם, השאיפה זה לאט-לאט להתחזק יותר".
עד איזו רמה?
"לא יודע, מה שהשם יחליט. כשאני חושב על העתיד זה רק מסבך אותי. כרגע אני חושב על הכאן והעכשיו. כרגע אני גיא מנסטר, תלמיד י"ב בבית ספר 'איתן', שחקן ב'ילד רע' ויהודי. מה יקרה עוד כמה שנים? אני לא יודע".
למרות התגובות החמות שגיא מקבל על התפקיד, טרם נרשמה תעופה עצמית. "תמיד כשמחמיאים אז אני מקטין את עצמי", הוא מודה, "אני חושב שאולי אני מקטין את עצמי יותר מדי".
למה?
"כי צריך להישאר צנוע. זה השם רצה אותי בסדרה, אני רק שליח".
עודד: "אני חייב להגיד שגיא לא נהנה מהדבר, הוא משתבלל. יוצא למכולת עם קפוצ'ון שלא יראו אותו, לא אוהב את המצלמות. ילדים קופצים עליו. הוא מקטין את עצמו, אני אומר לו, 'עוף על החיים'. אבל לא נעים לו, הוא לא יוצר קשר עין עם אנשים, שלא יזהו".
גיא: "זה מביך אותי. אבל שוב, באופי שלי אני צנוע".
החברים מפרגנים?
גיא: "מאוד".
והחברות?
"גם".
יש לך חברה?
"לא. מתחילות איתי, אבל אני מעדיף להתרכז בעצמי כרגע, כי זוגיות זה לא תמיד טוב בגיל הזה. יש אנשים שזה מתאים להם, יש אנשים שפחות מתאים להם. לא שיש לי בעיה עם זה חלילה".
אבל מתחילות איתך.
"כן. נגיד באינסטגרם. מפרגנות".
עודד: "כותבות 'איזה חתיך עולם, איזה הורס, אתה אדיר'".
מה אתה עונה?
גיא: "תודה רבה, מעריך".
אח, האכזבה.
גיא: "שמעי, אני רוצה להיות זה שמתחיל. אבל כרגע להיות עם מישהי זו תלות. אין לי למה למהר".
גילויי ההערצה היו שונים בתקופתך, עודד.
עודד: "מאוד. אצלי הסתובבתי עם כרטיסיות עם חתימה קבועה. היום הוא עושה סלפי ומצלם מלא מזל טובים".
גיא: "עשרות בשבוע. מבקשים ברכה גם לחתונות".
עודד: "הוא עושה את זה אוטומטית ולכל דכפין".
תגידו, יש מקום לשני שחקנים באותו בית?
גיא: "אני עוד לא קורא לעצמי שחקן. אני ילד שצילם סדרה. אבא שלי הוא בוודאי שחקן".
עודד: "מה זה, עברת אותי בנוק-אאוט".
גיא: "אני עוד מתלמד".
עודד: "אני מסתכל עליו ואומר זה לא שלי, זו רמת משחק שאי-אפשר להבין. וגיא לא למד, אבל משהו באותנטיות, בניואנסים, אמא שלו ואני צופים בסדרה ונפעמים. היינו כחולמים, אלה ממש רמות שלא פיללתי, לא הכרתי את גיא ככה".
ואפילו חלקתם סצנה משותפת.
עודד: "נכון, והוא נורא התרגש. התקשרו אליי המפיקים ואמרו לי, 'יש עניינים עם גיא'. הגעתי וראיתי שהיה לו מאוד קשה לשחק מולי".
גיא: "זה הלחיץ אותי מאוד. בדיעבד אני מבין שזה קצת היה לערבב שני בתים, כי 'ילד רע' הפך לבית. וזו הייתה סצנה שבה הייתי צריך לקלל את אמא שלי, ופתאום מול אבא זה הפריע לי".
עודד: "אחרי קצת שכנועים, חיבוקים ושווארמה היה רנסנס, כיף לא נורמלי".
גיא, אתה לא חושש שהתפקיד הזה ישאיר אותך בטייפקאסט של ילד עבריין?
"אני בטוח שלא. אם עכשיו מישהו יכתוב סדרה על ילד עבריין הוא לא יחשוב עליי".
עודד: "והסדרה נמכרה לחו"ל, אז אנחנו רוצים שגיא יעבוד על האנגלית".
גיא: "לאט-לאט. אני חי את הרגע. אם אני אתעסק בעתיד זה רק יכניס אותי למחשבות. אני חי בהווה".
פורסם לראשונה: 00:00, 03.01.25
