אדם צובר זיכרונות שמגיעים אליו לפעמים בלילות. ובחלומו ראה אברהם טל את חברו גלעד ויטל ז"ל בדיוק בלילה שבו נהרג בתאונת אופנוע. "ב-7 בבוקר אני חולם על גלעד, ויש בחלום לחן, מנגינה. שלומית אשתי מעירה אותי מהחלום ואומרת לי, 'גלעד נהרג'. הייתי בהלם. חלמתי עליו לפני רגע, המנגינה עוד בראש שלי. הרגשתי שזו מנגינה שהוא רוצה שאני אזכור, הקלטתי אותה ישר. הוא ממש שר לי אותה בחלום, מילים של השיר 'משתוללים בכפר' של שוטי הנבואה. באותו יום מתקשר אליי תומר, אחד מהמפיקים של הנובה, אחרי שיצאה ההודעה על מותו, ואומר לי, 'גלעד במקרה העביר לי אתמול סקיצות לאלבום החדש שלו, אני שולח לך'. אני מקשיב, וידעתי בתוכי שברור שגלעד ירצה שנסיים את האלבום שלו. כתבתי עוד באותו יום לנטעלי אשתו שצריכים לסיים את האלבום, ונעשה את זה הכי טוב שיש. היא ענתה לי, 'זה מה שהוא היה רוצה'".
יפה.
"אחרי שני לילות גלעד חוזר אליי לחלום ונותן לי הוראות לאלבום. הוא אומר לי, 'אל תהפוך את המילים של השירים, תדבר עם בחור שעבדתי איתו, שנטעלי יודעת את שמו'. הלכתי לבקר את נטעלי ביום הראשון לשבעה, ועוד לא הצלחתי לבכות על מותו. הייתי בהלם מדי, לא זוכר מה מציאות ומה חלום. ביקשתי מנטעלי להיכנס לאולפן של גלעד בקציר. אני רואה טקסט פתוח, שיר בשם 'אבק לאבק', גלעד הרי חולה על דיוויד בואי. הטקסט היה על המסך, הטבק של גלעד שם, המאפרה מלאה בדלים, הרמקולים דלוקים, כאילו הוא צריך לחזור כל רגע. שם נשברתי, ישבתי באולפן שעה ורק בכיתי. לבד. סגרתי את הדלת אחריי, והתפרקתי".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
שובר לב.
"דיברתי איתו, הרגשתי שהוא נוכח. אמרתי בקול, 'אני אסיים את האלבום שלך'. דיברתי עם החברים משוטי הנבואה שצריכים לבוא אליי מחר, רואי לוי, עמית כרמלי, אסי גבעתי ועידן כרמלי. כולם אמרו לי ישר שהם יירתמו למשימה. אנחנו נסיים את האלבום שלו עם החברים וזו משימה שאני נכנס אליה, שהאלבום האחרון ייצא".
ועל הדרך אתם מאחדים את שוטי הנבואה?
"זה יהיה אלבום של גלעד, נשלים את ההפקה של האלבום, נקליט מה שצריך, וייצא אלבום אחרון לגלעד ויטל, אלבום שלו לגמרי. אני לא רוצה להפוך את זה לאיחוד של שוטי הנבואה, כי זה שלו".
אבל הקהל ירצה גם שתתאחדו.
"זה יהיה מאוד כואב להתאחד בלעדיו כלהקה. אני מאמין שזה יקרה בקרוב".
אלבום, שיר?
"עוד לא שם. אנחנו רק נפגשים. אני יודע שיש צמא אדיר, יהיה מאוד קשה לעשות את זה בלי גלעד אבל בטוח שרוחו רק תרדוף אותנו לעשות את זה".
5 צפייה בגלריה
גלעד ויטל ז"ל. "הרגשתי שהוא נוכח, אמרתי בקול, 'אני אסיים את האלבום שלך'"
(צילום: אלעד גרשגורן)
כבר שנים שאברהם טל נחשב לאחד מהיוצרים המיוחדים בישראל. הוא החל את הקריירה המוזיקלית שלו לפני למעלה מ-20 שנה כחבר להקת שוטי הנבואה. תשע שנים אחר כך פנה לדרך עצמאית. הוא הוציא ארבעה אלבומי סולו שזכו להצלחה עצומה ושירים רבים בהם הפכו ללהיטים. אובדן חברו לשוטי הנבואה תפס אותו בתקופה מסובכת שלצידה הייתה גם בשורה משמחת. הוא מצא אהבה גדולה. לפני שבוע וקצת עמד טל (48) מתחת לחופה עם בת זוגו שלומית ויזנר (31) והחליף טבעות בפעם השנייה בחייו. הראשונה הסתיימה ב-2018. "שלומית ואני הכרנו לפני שש שנים בדרך מקרית לגמרי ולא היה שום דבר רציני בהתחלה. אני הייתי אחרי גירושים, היא גם. אף אחד מאיתנו בכלל לא חשב על זוגיות, ואני הייתי אחרי נישואים לשושנה של 17 שנים. שמרנו על קשר טוב כל הזמן וכל אחד חי את חייו, מערכות יחסים, חברה פה, לא יצאנו לדייט אבל היינו מתקשרים כל הזמן, מישהו נכנס לזוגיות, יוצא מזוגיות, היינו יודעים. הייתי אז בן 42. במקור היא מגוש קטיף, גדלה שם. גם אני גדלתי על הגבול, והתברר שכל הילדות שלה ושלי מלאות בפצצות תאורה ובחלומות על מחבלים שחודרים. יש לה ילד מתוק, סיפרתי לה על החיים שלי והיא על שלה, וכל אחד המשיך בחייו. ככה פעם בחודשיים נפגשנו לקפה. היא כבר אז הייתה מורה מטורפת לפילאטיס".
הגעת לשיעורים.
"לא, אבל פותחים בקרוב סטודיו בפרדס חנה, אני אגיע. היא הייתה צריכה לעבור את השנים שלה אחרי זוגיות, אני את שלי אחרי זוגיות ארוכה, פתאום אתה מבין שהדבר הכי טוב שאתה מחפש נמצא תחת האף שלך כל אותן שנים, ויכול להיות שבאיזו רמה נפשית פנימית שנינו ידענו שזה מאוד רציני ולא היינו מוכנים להתחתן שוב עדיין. לי היו עוד פחדים מלהתמסד שוב, ולה גם. להיכנס לפרק ב' זו החלטה יותר רצינית מפרק א' כי שם מתאהבים, אתה עוד ילד, אתה עוד לא ער למשקל של זוגיות ומשפחתיות ונכנס בלי ניסיון".
איך מרגיש פרק ב'?
"הגעתי למקום בחיים שבו נגמר הפומו, הבנתי שאני לא יכול לפספס אותה. בשלב מסוים התקרבנו יותר, אני נבהלתי ופחדתי לוותר על הלבד שלי. שלומית ואני נפרדנו לתקופה קצרה במהלך השנה האחרונה, למרות שלומר נפרדנו זה קצת מבלבל כי לא הגדרנו עצמנו כזוג, שנינו רצינו לברוח מהמילה התמסדות. במהלך אותה פרידה היה תופס אותי בכי עמוק ומפתיע ותחושת פספוס איומה. לאט-לאט הבנתי שמצאתי את האישה הכי מהממת בחיים שלי ושאני לא רוצה לתת לה לברוח בגלל הפחדים שלי, לא רוצה לתת לזה להתמוסס. בפרידה הזו הבנתי שזה גדול ממני. הכאב שחשתי על הפספוס היה כבד מנשוא והרגשתי שאני חייב להילחם עליה".
אז?
"אמרתי לה שאני רוצה להיפגש. אמרתי, 'אני רוצה להיות איתך, הבנתי שאני לא יכול לחיות בלעדייך ורוצה לחיות איתך את שארית חיינו'".
"נבהלתי ופחדתי לוותר על הלבד שלי. שלומית ואני נפרדנו לתקופה קצרה, שנינו רצינו לברוח מהמילה התמסדות. במהלך אותה פרידה היה תופס אותי בכי עמוק ומפתיע ותחושת פספוס איומה. הבנתי שמצאתי את האישה הכי מהממת בחיים שלי ושאני לא רוצה לתת לה לברוח"
למעשה זה כמו הצעת נישואים?
"לא הצעתי לה באותו רגע, אמרתי שאני רוצה שנהיה ביחד, היא אמרה כן. איפשהו לפני חצי שנה, התחושה הזו של ההבנה שזה גדול ממני, לזה ייחלתי. אמרתי לעצמי, אני רוצה להיות עם אהבה שתהיה גדולה מסך הפחדים שלי, מישהי שאני לא אוכל להיות בלעדיה, וזה בדיוק מה שקרה. הייתי נשבר ומנסה לשכוח, אבל בכל פעם זה היה תוקף אותי בהפתעה בעומק אחר, של בנאדם שיושב ומתייפח ומבין שהנשמה חווה משהו יותר גדול מהשכל, ושם נפל לי האסימון, די, מצאת".
באוגוסט האחרון הוא הציע נישואים. "הכי פשוט, בבית שלי. הבאתי טבעות והצעתי לה בבית, בפיג'מה. סיפרנו למשפחות, הן מאוד שמחו כי כולם הכירו את הסיפור שלנו, החברות שלה, החברים שלי, כולם אמרו לנו, 'אתם תהיו יחד'. אפשר לכתוב סרט על סיפור האהבה הזה".
איך בכלל אפשר להכיר את הרווק אברהם טל?
"זה יכול להיות מפחיד. הרבה חושבים שלהיות מוכר זה אומר שבקלות אני מכיר בחורות וכו'. זה נכון ולא נכון, כי הרבה נשים גם יודעות שזה מגיע עם חבילה, הרבה אוהבות את הפרטיות שלהן, וזה קצת עול שכל דבר מקבל כזו תשומת לב גדולה. אתה מתחיל דייט ואחרי כמה ימים היא רואה את התמונה בעיתון. יש נשים שלא מחפשות פרסום וזה לא מעניין אותן, אלא זוגיות טובה ואמיתית. הן יכולות לפסול על זה".
קרה לך?
"שמעתי את החשש הזה, כן, של חוסר רצון לחשיפה, ואני לגמרי מבין את זה. שלומית היא בנאדם פרטי מאוד, יש לה כמה חברות קרובות, צריכה להיות אהבה גדולה כדי להסכים להיחשף ככה. זה הרי רחוק מהאופי שלה. היא מבינה שזה חלק ממי שאני, חלק מהאהבה שלה, ושנינו מבינים שזו המציאות".
איך הילדים?
"הילד שלה בן תשע, מתוק ממש, כך שזכיתי בשתי אהבות, בה ובו. יש לי שני בנים מתוקים, מדהימים, גדולים כבר. הגדול אחרי צבא, הקטן מתגייס עוד מעט, בראש קרבי מאוד. והם גם זכו באח. המשפחה ברגע אחד התרחבה. הבית מלא חיים ושמחה".
המשפחה של שלומית מגוש קטיף.
"הם מפונים מהגוש או מגורשים, ההורים שלה מפוני ימית, שלאחר מכן הפכו למפוני גוש קטיף. רוב המשפחה דתיים, שלומית לא".
5 צפייה בגלריה
אברהם טל ושלומית ויזנר. "לאט-לאט הבנתי שמצאתי את האישה הכי מהממת בחיים שלי ושאני לא רוצה לתת לה לברוח בגלל הפחדים שלי"
(צילום: עידן חסון)
איך הם מסתדרים עם בוהמיין כמוך?
"סיפור אהבה גדול. הם כאמור הכי שמחו בעולם שאנחנו ביחד. זו כמו קומדיה רומנטית שבה הגיבורים מתאחדים. יש בבית המון שיחות מעניינות על הצבא, על מה שבאמת קורה, אבל לא נכנסים לוויכוחים פוליטיים כי היום כבר אין. איך אמר לי חבר: 'אני ימין מדיני ושמאל חברתי'. אני מאוד אוהב את ההגדרה הזו".
החיים החדשים של טל לא מסתיימים בחתונה. השלב הבא כבר ממש מעבר לדלת. "ברור שאנחנו רוצים ילדים, איזו שאלה. הזמן עובר מהר, הילדים גדלו כל כך מהר. בא לי לחבק תינוקת, הלוואי שתצא לנו בת, כי יש שלושה בנים. להיות אבא לבת זה חלום שאני ממש מקווה להגשים. בנות זה גם מפחיד אותי, גם אחרי המלחמה ובכלל. אני רואה כמה נשים מוטרדות".
שושנה, גרושתך, הייתה גם המנהלת האמנותית בעבר.
"נכון. אנשים מגדירים גירושים ככישלון. בעניין שושנה אמעיט במילים, מתוך כבוד לה, אבל אגיד שכל המסע שעברנו מבחינתי הוא אחת ההצלחות הגדולות בחיים. עשינו שני ילדים מדהימים, טובים, חכמים, אנחנו בקשר חברי מדהים היום. היא מכירה את שלומית, בילינו לא מעט יחד ערבי חג משפחתיים עם כל הילדים. אני תמיד אדאג לה והיא לי, ויש לנו מקום אחד בחיים של השני לנצח, גם לא רק בזכות הילדים. שני אנשים שמלאי דאגה האחד לשני לתמיד. משפחה לנצח, מדהים".
היא מעורבת כיום בקריירה?
"ברמה החברית לפעמים אני מדבר איתה על דברים. אחותי סטפני מנהלת אותי 13 שנה".
אני רואה שאתה הולך רק למנהלות מהמשפחה. לפעמים אולי עדיף לא לערבב.
"אני דווקא רואה בזה רק את הטוב. דאגה, אמון. לאחותי ולי אין ויכוחים בקריירה, רק סיעור מוחות. אם היא אומרת לי על משהו 'תקשיב, אני מרגישה שלא', אז אני איתה, ולהפך. זה לא מגיע לפינה של אני האמן ואני מחליט. לא אקח החלטה שאני מרגיש שהיא מתנגדת לה בכל מאודה".
אתה שר את השיר על שושנה בהופעות?
"לא הרבה, מדי פעם כן. מגיעים להדרן בהופעה ואז הקהל מתחיל לצעוק 'שושנה'. לי חשוב לעמוד מאחורי כל מילה שאני שר. אם מילה אחת לא עומדת טוב, אז אני מוותר על השיר, לא משנה כמה הקהל רוצה. השיר 'שושנה' הוא שיר אהבה, ולרוב אני לא מרגיש בנוח לשיר אותו כי הוא כבר לא משקף את המציאות היום. אני יודע שאנשים אומרים אביב גפן שר 'הו אילנה', אני לא יודע איך הוא מרגיש כשהוא שר זה".
היא בסדר עם זה?
"בטח, דיברנו על זה. אמרה שהיא מבינה אותי לגמרי. שושנה אישה מדהימה. מתי אתה מכיר את 'עוד יותר בנאדם'? כשנפרדים. וכמו שהערכתי אותה לפני, היום אני מעריך אותה הרבה יותר. גם ברגעים של הפרידה היא התגלתה באצילות עצומה. בחיים לא דיברנו רעה אחד על השני מול הילדים ולא בחדרי חדרים".
עם כל השינויים בחיים שלך הרגשת צורך ללכת לטיפול?
"הייתי הרבה שנים מטופל. זה לא שאני בא עכשיו ואומר, לא צריך טיפול, אבל אני כן מצליח לראות את עצמי. אני יודע שזה לא מושלם, אבל אני עושה הרבה עבודה על עצמי ועכשיו עם שלומית אנחנו מרפאים אחד את השני".
ב-7 באוקטובר הוא מצא את עצמו בחוף דור. מקליט שירים באולפן שלו בתוך קרוואן. "התעוררתי בקרוואן עם שלומית בשמונה וחצי בבוקר, לא היו אזעקות אצלנו. ושלומית אמרה לי, 'קרה משהו, התקשרו מהמשפחה שלי'. והמשפחה שלה דתית, שומרי שבת. היה לי ברור שמישהו נפל. בערב אמורה להיות לי הופעה באמפי שוני, סולד-אאוט. עוד לפני שהבנו את גודל האסון תהיתי מה עושים. ראיתי שיחות מסטפני אחותי שגם מנהלת אותי, והיא אומרת 'פרצה מלחמה'. יצאתי מהקרוואן, הלכתי, מזג האוויר היה גן עדן. השכן שלי לזולה היה רום שלומי, קצין משלדג. היינו אוכלים דגים ביחד בחוף דור. שמעתי בכי מהזולה שלו. ראיתי את שי ומיכל ההורים שלו, מיכל בכתה, שי היה במתח מטורף, 'גייסו את רום'. הם עוד לא ידעו מה קרה, שהוא נהרג. אמרנו, טוב, ניסע הביתה, לא בטוח בקרוואן. התיישבתי מול הטלוויזיה והבנתי את האסון. בערב התקשרתי לשי ושאלתי אם הוא שמע משהו מרום. הוא אמר שלא. אחרי כמה שעות קיבלתי הודעה מחבר שרום נהרג. נכנסתי להלם, אבל הבנתי שיש הרבה הרוגים. במקביל, אח של שלומית, יאיר ויזנר, שהיה בכיתת כוננות של כרם שלום, יצא לקרב, הצוות והוא חיסלו לא מעט מחבלים, וביום הראשון הוא נעדר. רק בלילה קיבלנו הודעה שהוא נפצע קשה, הורדם והונשם. אחרי שלושה-ארבעה ימים הוא התעורר. המלחמה נגעה בי הכי קרוב. קיבלנו חדשות על כך שנועם שלום נעדרת, אחרי שהייתה בנובה. היא הבייביסיטר של הילדים שלי בשש השנים האחרונות, שמרה עליהם, הכרתי אותה מאז שהייתה ילדה. אבא שלה, תומר, הוא איש סאונד שאני עובד איתו. אמא הדס עושה שנים כלי בית מחרסינה, הספל של הקפה בבוקר הוא שלה".
מה אומרים לילדים?
"מתה, נרצחה. בחורה יפהפייה, לב טוב, מלאת תובנות עמוקות על החיים. נשמה עתיקה. הייתי בלוויה, לא שרתי שם. עד עכשיו המשפחה אוספת את עצמה. זו הייתה כאפה מצלצלת במיוחד. ראיתי את התמונות האחרונות שלה רוקדת, חיפשתי בסרטונים לנסות להבין מה קרה לה. עד שהתקבלה ההודעה הברורה".
"אח של שלומית, יאיר ויזנר, שהיה בכיתת כוננות של כרם שלום, יצא לקרב, הצוות והוא חיסלו לא מעט מחבלים, וביום הראשון הוא נעדר. רק בלילה קיבלנו הודעה שהוא נפצע קשה, הורדם והונשם. אחרי שלושה-ארבעה ימים הוא התעורר"
למחרת הוא יצא כבר להופעות. "כן, המשפחה וכולם בצרות, אבל יש לי את התפקיד המוכר והידוע, להתייצב לקרב ללא שום צו ופשוט לעשות את מה שאפשר. הכל היה כאוטי ולא מאורגן. עליתי על הטנדר שלי ופשוט יצאתי לדרך ובזמן אמת קיבלנו הקפצות לאן שצריך, עבר מפה לאוזן. ההופעה הראשונה הייתה בפני מפונים מהדרום, שפינו אותם לשפיים. ראיתי אותם אחרי התופת. אני רואה אם שכולה שבאה לדבר איתי וכולה צוחקת וקלטתי שעובר עליה משהו לא טוב, תגובה לסיטואציה. אתה מרגיש את הטראומה ואת השיגעון באוויר. הרי גודל הזוועות רק התחיל להתברר".
רגעים שנחרתו?
"זוכר שעלינו לזכרון יעקב להופיע בפני משפחות מפונים מהצפון. בהתחלה זה היה בלי מערכת הגברה, לקחת גיטרה ולהגיע. ההורים היו יושבים מרחוק בהלם, הילדים התקרבו, לא ממש הבינו מה קורה. צחקו. ואז גם התחיל צבא לאט-לאט וכל מיני הקפצות למקומות. קיבלנו שיחה מהמח"ט של החרמון אחרי 50 יום, יש חיילים שלא הגיעו אליהם בכלל, הם מפוזרים בהר דב, באוהלים, בקור. גם לא היה אישור לאמנים להגיע לשם, בגלל בעיות ביטחון. הגעתי, הרגשתי שאני מגיע לווייטנאם, לאנשים לבד בשטח. נסעתי בליווי של 20 חיילים, שני האמרים בכל צד עם חיילים חמושים ועוד משאית עם חיילים מאחור. ככה עברנו בכל הבסיסים בהר דב. ראיתי איך הם התרגשו. המח"ט אמר שהם חייבים רוח גבית כי הוא מתחיל להרגיש אותם נשברים".
מה הקהל הכי קטן?
"ארבעה חיילים על טנק בהר דב. ותודה לאל הכל עבר בשלום"
איך אתה מחזיק נפשית בכל מעגלי האבל?
"אני מרגיש במשימתיות ולא רואה בעיניים, ולא מתעסק בעצמי. הייתי עם שורדי הנובה שלושה שבועות אחרי. היה להם ריטריט ביישוב קסום. הגעתי וניגנתי להם שלוש שעות, והם רוקדים ובוכים. שרתי, אילתרתי, זה נהיה סשן טיפולי והרגשתי כמו בסשן איוואסקה. שמעתי הרבה סיפורים ואז נסעתי איתם לקפריסין לריטריט של ארבעה ימים אינטנסיביים של טיפולים. הלכתי איתם לסדנאות ולטיפולים ולמעגלי שיתוף והתחברתי ברמות מטורפות, יחד עם נעמה לוי הזמרת שלנו ואלון רדעי הקלידן. התחברנו מאוד ושמעתי שם בפעם הראשונה מאות סיפורים מטורפים ממקור ראשון, והם רק רצו לשתף. הם כל הזמן דיברו ואנחנו היינו שם לשמוע ולספוג".
במהלך המלחמה יצרו בזק"א קשר עם טל. "הם רצו לעשות משהו ולא ידעו מה בדיוק. מהיום הראשון במלחמה אני רואה את מה שזק"א עושים, ולא מצליח להבין איך בנאדם יכול להתמודד עם כאלה רמות של זוועות ולהישאר שפוי. הם באו אליי הביתה, חמישה חבר'ה מזק"א, ישבנו לדבר. הצטרפתי לריטריטים שלהם גם. הם פנו אליי מתוך הבנה שלהם שהם צריכים מוזיקה במסגרת התמיכה הנפשית שהם מקבלים, לבנות מערך תמיכה נפשית שכולל בתוכו את המוזיקה. אז ישבנו וניגנו ובכינו ביחד, ושמעתי את הכי זוועות ממקור ראשון".
5 צפייה בגלריה
אברהם טל. "אני רגיל לעמוד על הבמה ולשמוע קולות של שמחה, פתאום יש גם זעקות"
(צילום: יונתן בלום)
רגעי שבירה?
"בסוף זה חודר אליי, לרגעים אני מתפרץ בבכי ואוסף את עצמי בחזרה. מאז 7 באוקטובר הבנתי שצריך למלא את החיים בהמון חיים, אל מול כל החוויות הקשות שאני שומע. הרגע הכי קשה שלי בכל התקופה היה באחת הלוויות ששרתי בהן, משפחה מבארי, אחת מבנות המשפחה גדלה איתי בנווה אטי"ב. אני אמור לשיר, נכנס בדוחק כדי לעמוד מול הקברים. אף פעם לא היה לי כל כך קשה, אבל פתחתי את הפה והתחלתי לשיר. ואיך שאני מתחיל אני שומע יבבות ובכי, נפתחו שערי הדמעות ממש. אני זוכר שחשבתי שהמוח לא מבין את הסיטואציה. אני רגיל לעמוד על במה ולשמוע קולות של שמחה. פתאום יש גם זעקות, הרגשתי שהשירה פתחה משהו. זה חדר אליי".
כלומר?
"זה ניער אותי מבפנים, נתן לי בעיטה ואמרתי לעצמי, אתה צריך לשמור על עצמך כי אתה יכול להישבר נפשית מכזו סיטואציה או להיות חולה. ידעתי שיהיה לזה מחיר. לקח לי המון זמן להתאושש מהלוויה הזו. הריח נתקע לי בראש ולא הצלחתי להיפטר ממנו. כל הזמן הרחתי את המוות וזה מעך אותי נפשית. הייתי גמור לגמרי, נהייתי חולה מזה. הדרך היחידה שהצלחתי לאושש את עצמי זה פשוט להמשיך בעשייה".
המלחמה גרמה לו גם לזוז מהמפה הפוליטית לכיוון ימין. "הבנתי שלצערי יכול להיות שיש עם מי לדבר, אבל לא מישהו שאפשר לדבר איתו כרגע. אני לא יכול לשיר נגיד את 'מוסא או משה מה זה משנה? פרו ורבו מלאו ת'ארץ כל בניו של אברהם'. אני היום מאמין שלא כל בניו של אברהם צריכים למלא את הארץ. כלומר, אנחנו חייבים להילחם על הזכות לחיות פה, רק מהסיבה שחלק ניכר מהצד השני לא רוצה בקיומנו. חשוב לומר שיש המון ערבים שרוצים לחיות איתנו בשלום, אבל הם לא נראים מספיק ולא נשמעים מספיק. ועם כמה שזה קשה אסור עדיין להכליל".
אז מה עם אלה שאומרים 'אין בעזה בלתי מעורבים, בוא נמחק את עזה'.
"הם שטופי מוח במשך דורות בלשנוא אותנו. הלוואי שהייתה להם הנהגה שהייתה לוקחת את כל המשאבים וממנפת את החיים ולא את קידוש המוות. יש גל עולמי של שנאה שמובילים מוסלמים שפחות ופחות מעוניינים להשתלב אלא אומרים בגלוי שכולם יחיו לפי החוקים שלהם ומבחינתם להפוך את אירופה למעצמת איסלאם. ההיסטוריה חוזרת. פעם מסעות הצלב עשו זוועות, היום אלה המוסלמים, ואנחנו חייבים לשמור על עצמו כמדינה יהודית. תשמע, אם ילד בן שלוש יתחיל שם היום חינוך טוב, יש עוד תקווה, אבל היא קלושה. אני אומר שצריך למחוק את חמאס ואת חיזבאללה. הרי לא תמחק את לבנון. למחוק עם זו לא יהדות. אבל כן למחוק את חמאס וכל מי שמעורב צריך לחטוף. זה נראה שזה כולם".
עדיין לא שמעתי על עזתי שהציל חטוף שלנו.
"בדיוק".
"אנחנו חייבים להילחם על הזכות לחיות פה, רק מהסיבה הפשוטה שחלק ניכר מהצד השני לא רוצה בכלל בקיומנו. הם שטופי מוח במשך דורות בלשנוא אותנו. אני אומר שצריך למחוק את חמאס וחיזבאללה. כל מי שמעורב צריך לחטוף. זה נראה שזה כולם"
בשלוש השנים האחרונות הוא על קו ישראל-קוסטה-ריקה. "אני בונה שם כפר גדול עם חברים, במקור מעמק חפר, רובם גולשים, פשוט מרימים חלום, כפר בינלאומי של משפחות, לא רק ישראלים, צופה לים מול אחד מחופי הגלישה הכי מפורסמים בעולם ויותר מ-600 דונם עם נהר ומפלים שעוברים לך בחצר האחורית, אני בונה שם בית ואולפן הקלטות ומתכנן להעביר שם בעתיד לא מעט זמן. בשום מקרה אני לא יורד מהארץ שלנו כי דווקא בזכות כל הטיולים שעשיתי הבנתי שזה המקום שאני הכי רוצה לחיות בו ולגדל את ילדיי, אבל זו עוד פינה בעולם שכשאני צריך להתרחק ולהיטען, אז יש לי אותה".
בקרוב הוא יעלה על הבמה עם הופעות מיוחדות. ב-10.1 הוא יופיע בעמק חפר בהאנגר 09 וב-13.2 בהאנגר 11 בתל-אביב, מופע מיוחד לחג האוהבים. "זה מופע חדש שעבדנו עליו במהלך המלחמה. עיבודים חדשים, כלי מיתר, שירים חדשים. אני הולך לעשות את השיר האחרון שיצרנו יחד, גלעד, רואי ואני, שנקרא 'קיומך'. עבדנו עליו במסגרת האלבום האחרון של שוטי הנבואה, שלא יצא. בשבוע שעבר ישבתי עם אלון, הקלידן שלי, והתחלתי לשחזר את השיר 'קיומך'. באותה שנייה רואי מתקשר אליי. שנינו התחלנו לבכות, הרגשתי שוב שגלעד מתקשר איתי, נותן לי הוראות מלמעלה איך לתפעל את צוואתו המוזיקלית. הרי רואי התקשר באותה השנייה. נעשה לשיר עיבוד להופעה ואז נשחרר כסינגל מההופעה".
היית בקשר עם גלעד בשנים האחרונות?
"כן, נפגשנו לא מזמן בפרדס חנה ליד הסטודיו של אשתו. המלחמה הייתה לו מאוד קשה. הוא פוסט-טראומטי. בצבא הרג מחבל וזה רדף אותו כל חייו, הוא כל הזמן היה חולם על האירוע. איזנקוט סיפר בדיוק על מה שקרה. ביומיים שאחרי מותו של גלעד היו לי שתי הופעות יום אחרי יום לפצועי צה"ל, אחת לעמותת עטלף, לפוסט-טראומטים, והשנייה הופעה לפצועי צה"ל בחולון. לא הפסיקו לגשת אליי אנשים ולספר לי כמה גלעד היה משמעותי בחיים שלהם. ידעתי על הנתינה שלו לאורך השנים אבל לא הבנתי באיזה סדר גודל מדובר".
"המלחמה הייתה קשה מאוד לגלעד ויטל. הוא פוסט-טראומטי. בצבא הרג מחבל וזה רדף אותו כל חייו. היה לנו פיצוץ בערב של הפירוק ואחרי זה הוא בא והתנצל. מהוויכוח עלתה לו הפוסט-טראומה. הוויכוח היה בכלל על מה הפיצוי שניתן למנהל לשעבר שלנו. אבל הוא היה עוצמתי"
בראיון לליאור אוחנה במוסף זה סיפר גלעד ויטל על מריבה עם אברהם בוואן. "אחרי שהאלבום השני יצא הילד שלי נולד", אמר ויטל. "הגעתי הביתה אחרי הופעה, נסעתי לקנות חיתולים והוויזה לא עברה. אמא של אשתי נסעה מתל אביב לזכרון לקנות טיטולים. בושה. שם היה לי שבר מאוד קשה. זה גורם ללחץ נפשי. לאבי (אברהם טל) ולי נולדו ילדים בסמיכות. רואי היה כבר אבא, ואני זוכר שזה פשוט ניער אותנו, לא יכולנו להמשיך ככה".
"היה לנו פיצוץ בערב של הפירוק ואחרי זה הוא בא והתנצל", מסביר טל את האירוע ההוא. "מהוויכוח עלתה לו הפוסט-טראומה. הוויכוח היה בכלל על מה הפיצוי שניתן למנהל לשעבר שלנו. אבל הוא היה עוצמתי, כמו שהוא אמר, שרף את הכל. ואחרי תקופה הוא בא והתנצל ואמר לי, 'תקשיב, אני מתנצל, קפצה לי הפוסט-טראומה ומהמקום הזה הגבתי'. באותה שנייה רק חיבקתי אותו ובכיתי איתו. ומאז היינו רק בטוב. החיים זה לא קשר צמוד והדוק, כמו שהייתי רוצה. היום אני אומר לעצמי שהמוות שלו הזכיר לי כמה חשוב להיות בקשר עם כל מי שאני אוהב, לו הייתי יכול, הייתי עולה לאולפן של גלעד הרבה יותר ממה שעליתי. יצא לנו להופיע יחד מספר פעמים, אירחתי אותו ואת רואי בהופעות והיה הכי מרגש בעולם. לפני כמה שנים עשינו את 'ג'ה איז וואן' ואירחתי אותם בקיסריה".
הם העבירו לאורך השנים תחושה של קיפוח.
"הקהל רואה להקה שהתפרקה ואז אותי מצליח ואז חושב שהתפרקנו כי אני עזבתי".
אבל זה לא רק הקהל.
"תראה, בהתחלה היה להם אולי יותר קשה, אבל מאוד מהר הם באו אליי באהבה ופרגון. גלעד ורואי זה כמו משפחה שלי. הכרתי אותם כשהייתי בן שבע, הם היו החברים הכי טובים של אחי הגדול חגי. גלעד, באותו ערב שבו הוא נהרג, היה בדרך לחגי. הם היו ונשארו החברים הכי טובים. אז מבחינתי הם יכולים לכעוס עליי ויכולים מה שהם רוצים.
נאמרו כאן משפטים קשים.
"אני קורא את זה היום ומרגיש לי כמו שטויות. היינו צעירים, החיים נותנים פרופורציות, אתה מבין כמה אתה אוהב את האנשים האלה וכמה הם קשורים לנשמה שלך. לחתונה שלי הגיעו כולם חוץ מגלעד. מה, במשפחה אין ריבים? אני יודע עד כמה אנחנו אוהבים אחד את השני".
5 צפייה בגלריה
שוטי הנבואה. "הייתי עושה דברים אחרת. היינו ילדים בני 20 מלאי אגו ובלי הרבה שכל"
(צילום: עמית מגל)
שלם עם ההתנהגות שלך או שחושב שאולי פגעת בלי לרצות?
"הייתי עושה דברים אחרת. פגעתי, ברור לי, נפגעתי גם. היינו ילדים בני 20 מלאי אגו ובלי הרבה שכל. להקה עם שישה אנשים מאוד כישרוניים ולא רק אחד שכותב, זה מתכון לתסבוכות. אבל תמיד הם האחים הגדולים שלי והם דיברו בכנות, גם על קנאה, ולא על משהו רע. זה הכי אנושי שיש. אין בי איזו חרטה על דברים שלא הספקתי לומר לגלעד. עוד בחיינו הצלחנו לחזור לאהבה שלנו".
השירים היום נשמעים טיפה נאיביים.
"הם לא מתאימים לתקופה. הייתה אז תקופה עם תקווה, המילה שלום דוברה הרבה. היום אתה לא שומע אותה כמעט. אבל אז אנשים חשבו שעוד שנייה יש באמת שלום במזרח התיכון וזה קורה, והיינו בתחושות האלה. התבדינו".
כולם חושבים ככה בלהקה?
"לא חושב שיש מישהו שער למציאות ויכול להישאר שמאלני בדעותיו המדיניות. לא החברתיות. היום גם אין פוליטקאי שידבר על שלום".
במופע איחוד שירים כמו 'פה ביפו', 'במלון ברבת-עמון', ינוגנו?
"משער שכן. לא נתחיל לעשות צנזורה כלשהי. זה להביא לאנשים את הנוסטלגיה לתקופה שהייתה ועמדות פוליטיות משתנות עם השנים. זה כבר השירים שמוכרים מעבר לאמירה הפוליטית. זה הכוח שלהם בפני עצמם".
פורסם לראשונה: 00:00, 03.01.25
