אחד מגיבורי סרט הדוקו הקודם של לירון ויצמן על פוסט-טראומה בצה"ל, אלירן מזרחי ז"ל, התאבד אחרי התמודדות מתמשכת עם התסמינים. סרט ההמשך, "בחזרה מעזה - הסיפור שלא נגמר", ששודר ברשת אמש (א') עם חבריו מרגש מאוד, אבל אי-אפשר להתעלם מנורות האזהרה שעולות בו, כאילו אנחנו דוהרים לתוך אסון נוסף.
מתוך "בחזרה מעזה - הקרב שלא נגמר"
(באדיבות רשת)
הסרט עטוף במוזיקה נוגה עם להיטי התקופה כדי שההתעסקות בפוסט-טראומה תחליק לצופים יותר טוב בגרון, אבל העטיפה הנעימה הופכת את הסרט הזה ליותר מטריד. יש סצנה אחת בולטת, סצנה שאי-אפשר להתעלם ממנה והיא מעלה המון שאלות.
הסרט מסתיים כשאחד המשתתפים, רן דדון, נוסע עם לירון ויצמן שוב למילואים בתוך עזה, ובדרך הוא מודה שמופעלים אצלו טריגרים קשים. "את מבינה איך החיים שלי? איך הם נראים?!" הוא צועק על ויצמן, דרוך ונסער מאוד. ואז מגיע לבסיס וחיוך נמרח על פניו, "כשאני מגיע לעזה אני מרגיש מאוזן", הוא מספר וקשה להאמין שהוא סוגר את דבריו ב"זה הכיף שלי".
ברור שלא טוב לו במילואים, שהם עושים לו רע, וזאת סצנה מאוד קשה לעיכול. לא ברור אם אנחנו הצופים אמורים לפחד מאוד ממה שעלול לקרות לו, או להצדיע לו על כך שהוא ממשיך להתגייס. המחיר שהוא משלם כל כך גדול, האם בצה"ל לא רואים את זה? או שהם רואים ובוחרים להעלים עין? בן אדם שסובל מפוסט-טראומה ממשיך להיכנס לאחד האזורים המסוכנים בעולם. הוא קורא לזה הלוואה, אבל הרגע ראינו מה המחיר שלה. בסרט שלם שמוקדש למחיר של הפוסט-טראומה הצבאית, קשה להאמין שהפתרון הוא שהמשתתפים בו צריכים עוד ימי מילואים. הסצנה גם חושפת את אחת מנקודות החולשה של הסרט: חסרות התייחסויות של אנשי מקצוע.
ויש עוד שאלה עוכרת שלווה, שבכלל לא קשורה לסרט אבל אי-אפשר לחמוק ממנה: מה עם אלה שלא מתגייסים, גם לא לשירות חובה? בישראל יש עשרות אלפי צעירים בגיל גיוס שמביטים על המלחמה מהצד, הפוליטיקאים שלהם יוצאים עבורם לקרב כדי שלא ישרתו. רן דדון וחבריו ימשיכו לסבב אחרי סבב, בזמן שאלפי צעירים יישארו בבית. הצעירים הללו לא צריכים ריטריט כדי להתמודד עם מה שעבר עליהם בעזה, למעשה יכול להיות שהם אפילו לא יודעים איפה זה עזה. אי-אפשר, בשום צורה, לראות את הסרט מבלי להרהר על חוק ההשתמטות. אי-אפשר שרק חלק מהעם ימשיך לסחוב את האלונקה, שהופכת ליותר כבדה בכל יום.
בקטנה
12 הודיעו כי בקרוב משה נוסבאום, שמתמודד עם ALS, יחזור לשדר באמצעות AI. הפרומו נראה מצוין, וחשוב מאוד שנוסבאום יחזור למסך. מסע ההתמודדות שלו עם המגבלות מעורר השראה, ויהיה מעניין לגלות איך הפתרון המאד יצירתי הזה הולך לעבוד. זה יכול להיות אחד הסיפורים הגדולים של השנה בטלוויזיה, אי־אפשר בכלל להתחיל לתאר כמה שזה יהיה חשוב.
פורסם לראשונה: 00:00, 06.01.25
