שמוליק מעוז זוכר מצוין את הרגע שבו ירד מבימת פסטיבל הסרטים בוונציה - אחד משלושת הפסטיבלים החשובים בעולם - עם פרס 'אריה הזהב' לשנת 2009 על סרטו העלילתי הראשון. זה היה ההישג הכי גדול של יוצר ישראלי עד אז בעולם הפסטיבלים. את סרט הבכורה שלו שזכה, 'לבנון', השלים בגיל מבוגר יחסית,47, אחרי שנים של עבודה כמעצב אמנותי ובמאי פרסומות. "זהו, אמרתי לאשתי", משחזר מעוז. "עכשיו אני יכול להיות רגוע ועד סוף חיי להתפרנס מעשיית סרטים. יותר מזה לא ביקשתי. ופתאום מסתבר שזה לא ככה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
ב-2017 מעוז חזר לסבב ב' בוונציה עם 'פוקסטרוט', וקטף את הפרס השני בחשיבותו, אריה הכסף, ואז גם את פרס אופיר. איך זה נגמר, כמעט כולם יודעים: שרת התרבות דאז, מירי רגב, תקפה אותו במספר הזדמנויות וטענה כי הסרט "מכפיש את חיילי צה"ל", ניסתה למנוע את הקרנתו בפסטיבלים בחו"ל, והכל תוך כדי הבהרה שהיא עצמה לא צפתה ולא תצפה בו. מבחינת מעוז, ניסיון החיסול לא הסתיים בזה: "בדיוק בתי נולדה באותה תקופה, והייתי מעלה תמונות בפייסבוק. שלחו לי תמונה שלה עם צלקת שעשו בפוטושופ על כל הפנים, וכתבו, 'יש לך ילדה יפה. היא לא תהיה יפה בקרוב'. קיבלתי מייל שבו מישהו כתב את הכתובת שלי והוסיף שברגע שאני אצא מהבית הוא ישפוך עליי חומצה, כדי שאתעוור ולא אוכל לעשות סרטים יותר. הוא גם הוסיף שהוא מוכן לשבת על זה בכלא עד סוף ימיו, כי הוא יודע שהוא יזכה לגן עדן".
את הסיבוב השלישי מעוז כבר לא יעשה בוונציה, לא בקרוב לפחות. שמונה שנים הוא לא ביים סרט, וכיום הוא מתמקד בבימוי סדרות שלא הוא יזם. החלק השלישי בטרילוגיה, שישלים את 'לבנון' ו'פוקסטרוט' - סרט על במאי שמתעמת עם עברו כלוחם ועם המורשת של טרומפלדור, ולכן נקרא בשם ההולם 'טוב למות בעד ארצנו' - נחסם עוד בשלב הקרנות ולא הצליח לקבל את המימון כדי להשלימו. מבחינת מעוז יש תשובה ברורה למה זה קרה.
לאחרונה מרחף מעל תעשיית הקולנוע איום הצנזורה. קודם כל זו שמתרחשת בגלוי: המועצה לביקורת סרטים, זו שאחראית לסיווג הגילים בקולנוע ואמורה לאשר כל סרט להקנות מסחריות, עלתה לכותרות כשמשרד התרבות ופעילי ימין הפעילו אותה, בין היתר בניסיון לחסום הקרנות בסינמטקים ובמוסדות תרבות של סרטי תעודה מדוברים ונפיצים כמו 'לוד', 'ג'נין ג'נין', '1948 - לזכור ולשכוח' ו'המושל'. המועצה חוותה נוקאאוט אחרי שניסתה, בגיבוי משרד התרבות (ובשני מקרים לפחות משטרת ישראל הגיעה לחסום הקרנות), להפעיל לפני כחודשיים את פקודת סרטי הראינוע מ-1927, חוק מנדטורי שקובע לכאורה שכל סרט שמוקרן בישראל חייב לעבור את אישורה. אחרי כמה כיפופי ידיים, דני חורין, יועמ"ש משרד התרבות, כתב כי המועצה אינה צריכה או יכולה לאשר תוכנית סרטים שמוקרנים בארץ במסגרת הקרנות בודדות או פסטיבלים. גם אם ידי המועצה כבולות, לא פסקו הניסיונות לאיים בשלילת תקציבים ממוסדות תרבות ומועצות מקומיות שמעיזים להקרין סרטים שלכאורה עוברים על חוקי הנכבה והלאום.
לצד הניסיונות המוחשיים האלו, אנשי הקולנוע מלחשים על צנזורה נוספת, שקטה, שקשה להבחין בה או לשים עליה את האצבע, אבל שיכולה להיות מסוכנת לא פחות. כבר עכשיו אפשר להבחין בשתי מגמות ברורות בתחום התיעודי: הראשונה היא זליגה קבועה של יוצרי דוקו למצוא מימון מלא בארצות זרות לסרטים בנושאים שנויים במחלוקת, קרי - נושאים הקשורים לפלסטינים (חלק מזה קשור להחלטת היוצרים עצמם, שהרבה פעמים אינם מעוניינים במימון ישראלי). הנציג הבכיר הוא כמובן 'אין ארץ אחרת' הישראלי-פלסטיני שמוביל בהימורים לאוסקר, ונעשה כולו במימון זר. המגמה השנייה, והיותר-מטרידה, היא שקשה יותר למצוא פלטפורמות להציג את הסרטים בישראל, בין שבגלל אותם איומים בפועל על מוסדות שיקרינו, ובין שמחשש לצנזורה עצמית של הגופים המממנים והמשדרים.
4 צפייה בגלריה
אין ארץ אחרת
אין ארץ אחרת
מתוך כרזת הסרט "אין לי ארץ אחרת". דוגמה ברורה לזליגה הקבועה של יוצרי דוקו למצוא מימון מלא בארצות זרות לנושאים הקשורים לפלסטינים
(צילום: יח"צ)
נטע שושני, שיצרה עבור ובמימון התאגיד את האפוס הדוקומנטרי '1948 - לזכור ולשכוח', חושדת שזה המצב במקרה שלה. שושני עברה את הווייה דולורוזה שלה מול משרד התרבות והמועצה לביקורת סרטים, שאסרה בתחילה על הקרנת סרטה בהקרנות בודדות. הסרט לבסוף הותר להקרנות וקיבל את חותמת הצנזורה. "כבר לא יכולים לעצור לי הקרנות", אומרת שושני בסיפוק. ובכל זאת, במקום שבו הוזמן ושבו הוא אמור להיחשף, אין תאריך להקרנתו - מעל שנה וחצי לאחר שהיה מוכן וזכה לשבחים ולפרס בדוקאביב.
"לא היו טענות או בעיות בזמן העבודה על הסרט", היא משחזרת. "אחרי דוקאביב, לפני שנה וחצי, הוא נדחה כל פעם בחודש, ועוד חודש, ואז נתנו לי תאריך שידור בנובמבר 23'. טוב, כולנו יודעים מה קרה חודש לפני והוא שוב נדחה. ואז, כעבור כמה חודשים, הייתה הקרנה במכון ון ליר, שאליה הגיע פעיל הימין שי גליק, והוא התחיל לשלוח מכתבים לתאגיד בדרישה לגנוז אותו. הוא הפעיל גם את השר קרעי, שמיד שיגר מכתבים דומים".
4 צפייה בגלריה
1948 - לזכור ולשכוח
1948 - לזכור ולשכוח
חלק מכרזת הסרט של "1948 - לזכור ולשכוח". עדיין לא נקבע תאריך לשידור בתאגיד
(צילום: יח"צ)
במכתב של השר נכתב כי "הסרט נעשה על ידי אשת שמאל קיצונית שגם סרטה הקודם האשים את אותם גיבורי ישראל באותן עלילות דם... הסרט נותן במה לתעמולה אנטישמית ושקרית… התאגיד זרק מיליון שקל לפח, או ליתר דיוק מימן אותו עבור גורמים אנטי ישראלים... אבקש פירוט לגבי הליך אישור מימון הסרט הספציפי הנ"ל".
שושני טוענת שאין בסרטה שום דבר חריף, חלק ממנו מציג את הנרטיב הציוני והשני מציג את הנרטיב הנגדי. ובכל זאת, תאריך לשידור עדיין אין. את תחושותיה הקשות חיזקו מספר גורמים בכירים בקהילת הדוקו הישראלית שהביעו בפנינו חוסר נוחות מהסיפור של '1948' וציינו כי דחייתו וההתנהלות סביבו מעוררות דאגה.
מהתאגיד נמסר: "תאגיד השידור הזמין את הסרט ומתכוון לשדרו".
גם בתחום העלילתי אפשר להבחין בהשפעות הצנזורה השקטה: ששת המועמדים השנה לפרס הסרט הטוב ביותר אינם סרטים שאפשר לכנות פוליטיים. נכון, גם בסיפור של תום נשר בהשראת אובדן אחיה וגם בסרט 'כביש הסרגל', שהוא מותחן שבוחן את הגבריות הישראלית דרך פרשת רצח (עם עידן עמדי כחשוד המרכזי, מכל האנשים) יש ממד פוליטי, אבל דגלי פלסטין, כיבוש, שכול וכישלון? יוק.
אפשר לברך על הכיוון אם אתם שר התרבות מיקי זוהר, או אם אתם מאלו שחושבים שקולנוע לא צריך לעסוק בנושאים טעונים. אבל אם אתם שייכים לציבור שחושב שיש ערך לסרטים כמו 'ואלס עם באשיר', 'גט', 'לבנון', 'מילים נרדפות' ו'ויהי בוקר' - יצירות מעוררות דיון, מעשירות את התרבות ומהוות שגרירות טובות בחו"ל לישראל כדמוקרטיה שיודעת גם לתת מקום לקולות אחרים - תמונת המצב מדאיגה. אמנם עדיין נעשים סרטים כאלה, אבל פחות. זה תוצר של אין-ספור גורמים - כלכליים, עולמיים, תרבותיים, אבל גם פוליטיים לגמרי.
4 צפייה בגלריה
מעוז. "הרבה סטודנטים לקולנוע אמרו שהם מעדיפים להעביר הצעות לקרנות של סיפורים שלא שנויים במחלוקת"
מעוז. "הרבה סטודנטים לקולנוע אמרו שהם מעדיפים להעביר הצעות לקרנות של סיפורים שלא שנויים במחלוקת"
מעוז. "הרבה סטודנטים לקולנוע אמרו שהם מעדיפים להעביר הצעות לקרנות של סיפורים שלא שנויים במחלוקת"
(צילום: Domenico Stinellis, AP)
מעוז, שכאמור מתפרנס כיום מעשיית סדרות לטלוויזיה אבל גם מהוראה, רואה איך עשור של קטטות בין יוצרים לבין הממשלה שאמורה הייתה לתמוך ביצירה ישראלית, ביטל את הרצון של היוצרים הצעירים להתעסק בנושאים פוליטיים, וזה עוד בתקופה הכי פוליטית וסוערת שידענו.
"הרבה סטודנטים לקולנוע אמרו לי שהם מעדיפים להעביר הצעות לקרנות של סיפורים שלא שנויים במחלוקת", אומר מעוז. "בן אדם משקיע, יושב, כותב, לפעמים חודשים, לפעמים שנים. אז מבחינתם עדיף ללכת on the safe side מאשר לשמוע משפטים כמו שאני שמעתי בקרנות".
וכך הוא מתאר את החוויה שלו מול 'קרן רבינוביץ', אחת משתי הקרנות הגדולות המשקיעות כסף ציבורי בסרטים: "הגשתי בעילום שם וקיבלתי מהלקטורים את הציונים הכי גבוהים. בכנות, זה התסריט הכי טוב שכתבתי. התקדמתי לשלב הבא, שהוא כבר לא אנונימי. הראיתי להם שאני יכול לסגור מימון באירופה בקופרודוקציה, דיברנו על הפרויקט והייתה שיחה טובה. הם אמרו לי, 'הכל נשמע טוב, נתראה בוונציה'. התחלתי לעבוד על ההפקה, ולפתע קיבלתי תשובה שלילית".
ואתה חושב שזה היה מסיבה פוליטית? "אני לא רואה שום סיבה אחרת".
בקרן הגדולה השנייה, 'קרן הקולנוע הישראלי', מעוז לא עבר אפילו את שלב ההגשה האנונימית. תזכורת: בין התיקונים שהכניסה מירי רגב בחוק הקולנוע - תוך התנגדות עצומה של איגודי היוצרים - היה את סעיף ההגשה האנונימית. יוצרים עם רקורד מוכח בתעשייה, כמו ערן קולירין, אבי נשר או מעוז, נאלצים להגיש את התסריטים שלהם לצד מאות תסריטים אחרים, כולל של יוצרי ביכורים, ולהתחרות על אותו כסף ציבורי שהוא מוגבל, בלי התחשבות בשאלה אם מדובר ביוצר מנוסה, שאפשר לסמוך עליו שיידע להרים הפקה ראויה. "זה כמו שבמיונים לנבחרת ישראל בכדורגל, כל שחקן יידרש לכתוב למה שווה שייקחו אותו", טוען מעוז. הצעד נתפס לא אחת אצל יוצרים ותיקים - כאלו שאולי הרגיזו את הממסד - ככזה שנועד להצר את צעדיהם, כפי שקרה למעוז.
אז למה לא לעשות סרט בכסף אירופי מלא וזהו? זה בדיוק מה שטוענים מתנגדי מימון ציבורי לקולנוע מימין: ששמוליק מעוז יביים איזה סרט שמאלני שהוא רוצה, רק שזה לא יהיה מקופת המדינה. "מעבר לכל התשובות העקרוניות על הצורך של חברה להשקיע בתרבות ולדעת לבקר את עצמה, זה אחד האבסורדים הגדולים: אנשים לא מבינים שהמימון של הסרטים כבר מגיע ברובו המוחלט מחו"ל ולמעשה מכניס כסף למדינה. ב'פוקסטרוט' שכל כך הושמץ, אמרו לי 'לקחת מיליון שקל'. אני לקחתי מיליון שקל והכנסתי מיליון יורו מחו"ל. הסרט 'מרוויח' עוד לפני שהוא יצא. אבל העניין הוא שגם בחו"ל זהו כסף ציבורי, ואתה לא יכול לעשות סרט ישראלי, על נושא ישראלי, בלי שיש לך גם עוגן מקומי מבחינת מימון. בפורטוגל אמרו לי, 'בוא תעשה סרט כאן, נממן לך הכל', אבל אני רוצה לעשות סרטים על החברה שלי בארץ".
מעוז: "אתה לא יכול לעשות סרט ישראלי, על נושא ישראלי, בלי שיש לך גם עוגן מקומי מבחינת מימון. בפורטוגל אמרו לי 'בוא, תעשה סרט כאן, נממן לך הכל'. אבל אני רוצה לעשות סרטים על החברה שלי בארץ"
ב'קרן רבינוביץ' דוחים מכל וכל את הטענה ששיקול פוליטי מעורב בבחירת הפרויקטים. "מבלי להתייחס לתסריט כזה או אחר, זה עניין מובהק אצלנו: אנחנו לא בוחרים סרטים ולא לא בוחרים אותם לפי עמדה או נושא. זה לא חלק ממערך השיקולים של הלקטורים שנקראים לתת ציונים על תסריטים", אומר מנכ"ל הקרן, יואב אברמוביץ'. "מאז ומעולם יוצרים טוענים שלא בחרו בסרט שלהם בגלל איקס. זה חלק מהתחום. ויכול להיות שסרט עולה לשלב הבא עם ציונים מאוד גבוהים, אבל בסוף יש מספר מוגבל של סרטים שאפשר לתמוך בהם. אנשים מחפשים הסברים לא ענייניים לבחירות שמבחינתנו הן ענייניות ומקצועיות".
הדם הרע שזורם בין חלק מהיוצרים לבין 'קרן רבינוביץ' נובע גם מדרישתה הדרקונית שעלתה לפני כשנתיים, שיוצרים יחתמו על מה שהם הגדירו כ'הצהרת נאמנות', שבה הם מתחייבים שלא לפגוע בסמלי המדינה כמתחייב מחוק הנכבה. אחרי כמה עצומות וקריאות לחרם מצד יוצרים כמו ארי פולמן, קולירין, שלומי אלקבץ, נדב לפיד ומאור זגורי, הקרן התקפלה. "זה לא מקרי שכל זה קורה בקרן הזו. מישהו שם אמר לי, 'מה אתה רוצה, פורום קהלת על הזנב שלי", אומר מעוז.
אברמוביץ' מנסה להמעיט בסיפור המסמך: "שוב - חיפשו פה עניין עקרוני או אידיאולוגי ומבחינתנו זה עניין מקצועי משפטי".
ומה לגבי פורום קהלת? האם הוא היה מעורב בעבודת הקרן או מעורב כיום? "בתקופת הרפורמה של מירי רגב, פורומים כאלה היו מעורבים בצורה משמעותית. אז היו לנו דיונים איתם. אבל בשנים האחרונות - שום דבר. ואין לנו שום שיקולים כאלו בבחירת הסרטים להפקה".
יואב אבמוביץ', מנכ"ל קרן רבינוביץ': "בסוף יש מספר מוגבל של סרטים שאפשר לתמוך בהם. אנשים מחפשים הסברים לא ענייניים לבחירות שמבחינתנו הן ענייניות ומקצועיות"
אז האם הסיפור הספציפי של מעוז הוא סיפור על יוצר אחד שקיבל סירוב ומחפש הסברים, או צנזורה שזוחלת פנימה, לאט אבל בטוח? קשה מאוד למצוא הוכחות שדווקא הנגיעה הפוליטית היא שהכריעה לגביו, או לכמת את הפוליטיקה בקולנוע הישראלי - הרי כל אחד מגדיר פוליטיקה אחרת - אבל עיון בקטלוג של הקרן מעלה שהמוסד שבעבר השקיע בסרטים נשכניים, כמו 'מילים נרדפות', 'מעבר להרים ולגבעות' ו'ג'נקשן 48', השקיע בשנים האחרונות רק בסרט אחד שיופץ בקרוב ועשוי להיתפס כמרגיז - 'מופע טוטאל' של השחקן רועי אסף, שעוסק בשחקן בעיירת פיתוח, אבל הוא לא מזכיר כיבוש, נכבה או פלסטינים. יוצרים ערבים בכלל נדיר למצוא בקולנוע הישראלי העכשווי, בטח יחסית לעשור הקודם, ורבים מהם עברו לעבוד בחו"ל. תעיד על כך גם העובדה שהשנה רק הסרט 'עיד', של היוצר הבדואי יוסף אבו-מדיעם, שעוסק בסיפור אישי במגזר ונטול אצבעות מאשימות, זכה לבולטות.
עם זאת, אי-אפשר לומר שאין קולנוע פוליטי. זו, לפחות, דעתו של דני רוזנברג, במאי 'החייל הנעלם', שעסק בחטיפה של חייל צה"ל ונולד עוד לפני 7 באוקטובר. "אני חושב שיש דווקא חזרה לפוליטיקה, ואני חש את זה אצל יוצרים בני הדור שלי, כמו טליה לביא או נדב לפיד". כדוגמה, 'כן!', סרטו החדש של לפיד - שנחשב לילד הרע של הקולנוע הישראלי - נעשה בתמיכת 'קרן הקולנוע הישראלי' (למרות שלפיד מבהיר, בדומה למעוז, שהרוב המכריע של המימון מגיע מחו"ל). הוא מכוון לפסטיבל קאן הקרוב וצפוי להביא את 7 באוקטובר למסך, עם סיפור על אמן שחווה משבר אחרי הטבח והופך לליצן.
נדב לפיד: "נורא קל לייצר צנזורה בלי להגיד אותה. במציאות שיש מאות הצעות, ובודדות נבחרות, נורא קל להסביר שאין מספיק כסף לכולם. כל הצדדים צריכים לשאול בכנות אם כולם מסורים לעקרונות של חופש היצירה, ולדעתי בחלק מהמקרים התשובה היא לא"
לפיד מציין לטובה את 'קרן הקולנוע הישראלי' ואת המנהלת הטרייה יחסית שלה, נועה רגב. "קצת מביך ליוצרים לחלק מחמאות, אבל בראש הקרן הגדולה עומדת לפי מיטב הבנתי מנהלת אמיצה, שמסתכלת באופן קולנועי ולא לפי שיקולים לא ענייניים - וזו אמורה להיות נקודת המבט של כולם". אבל דווקא מהמקום ה'מפנק' שלפיד מקבל בתעשייה - הוא בן 49 והצליח לביים כבר חמישה סרטים, כשכמעט כולם לא מחליקים טוב בגרון - הוא מזדהה עם הטענה של מעוז: "בעשייה של הסרט הנוכחי, מול גורמים אחרים שאינם הקרן הגדולה, יכולתי להרגיש שהחופש של היוצרים מצטמצם. תפקידה של אמנות לאתגר, כולם יודעים את זה או אמורים לדעת את זה, אבל יש פחות ופחות מחויבות לעיקרון הזה בגופים המממנים. המבנה של הקולנוע הישראלי היום עובד נגד סרטים שקוראים תיגר של מה מותר ומה אסור. אבל זה לא שיושבים אנשים ואומרים: 'אנחנו לא נממן סרט פוליטי'".
אז מה כן? "נורא קל לייצר צנזורה בלי להגיד אותה. במציאות שיש בה מאות הצעות, ובודדות נבחרות, נורא קל להסביר שאין מספיק כסף לכולם. ככה זה כשיש בארץ שתי קרנות גדולות ומממן פרטי אחד (משה אדרי). כל הצדדים צריכים לשאול בכנות אם כולם מסורים לעקרונות של חופש היצירה, ולדעתי בחלק מהמקרים התשובה היא לא".
בהמשך לדבריו של לפיד, גורם בתעשייה מתייחס גם לסכנה שברפורמה החדשה שהשר זוהר מקדם, שאמורה לתת עדיפות מובהקת ליצירת סרטים מסחריים על חשבון פוליטיים או מאתגרים. "ברגע שאנחנו מכוונים את הסרטים להיות פופולריים, אנחנו מראש מצהירים עליהם כפחות מאתגרים את השיח. זה דבר שעלול לצמצם, בסופו של דבר, את חופש הביטוי". שורה של יוצרים התבטאו נגד הרפורמה ברוח דומה: זה לא שהיא תצנזר, היא פשוט תוציא את החשק להשקיע בסרט כמו 'ואלס עם באשיר' או 'גט', כי בניגוד ל'לשחרר את שולי' - איש לא יכול לנבא שהם יהפכו ללהיט.
מי שדווקא בעד הרפורמה הוא משה אדרי, זוכה פרס ישראל, בעלי 'סינמה סיטי' ו'יונייטד קינג' ותומך מרכזי בקולנוע הישראלי. הוא, כמובן, דוחה את הטענות שנשמעות בתעשייה, על כך שהרפורמה תועיל לו מאוד ותצמצם עוד יותר את חופש הביטוי.
4 צפייה בגלריה
משה אדרי
משה אדרי
משה אדרי. "אני משקיע בכולם, אם הסרט טוב - זה יצליח. בקרנות מי שקובע זה הלקטורים, לא מיקי זוהר שמיקי זוהר"
(צילום: גדי קבלו)
"מה פתאום?! אני משקיע בהכל", אומר אדרי ויורה רצף דוגמאות. "אפילו עמוס גיתאי - שהקרנות לא תמיד משקיעות בו - אני משקיע בו בכל סרט. הוא חבר שלי, וזה כסף שלי פרטי, מותר לי. ולאיש יש דעות קיצוניות. התסריטים שלו חרטבונה, אבל באירופה מקבלים אותו כמו הריסון פורד! אני לא קורא בכלל את התסריטים. ארבע דקות מסבירים לי ואני אומר לו 'צא לדרך'. עבדתי עם כל הבמאים הבעייתיים, מה אכפת לי הדעות שלהם? אני פעם אמרתי לסידר או לשמי זרחין מה לעשות? אני משקיע בכולם, אם הסרט טוב, זה יצליח. ובקרנות מי שקובע זה הלקטורים, לא מיקי זוהר שמיקי זוהר".
הפקת את 'ג'נקשן 48' של אודי אלוני ותאמר נפאר, שהוא סרט כמעט אנטי-ציוני והפצת את 'הברך' של נדב לפיד. היית משקיע בהם גם היום? "איזו שאלה! כל פעם שאודי אלוני בא לארץ הוא מתארח לארוחת ערב. נדב לפיד חבר טוב. בכולם אני משקיע ואני אמשיך, אחרת נישאר רק עם 'שולי 2' ו'בחורים טובים 3'. את אלה אני עושה בשביל להתפרנס. בשביל להביא קהל לקולנוע היום צריך אקדחים!"
אבל כשמדברים על הרפורמה של מיקי זוהר, שאתה התומך הגדול שלה, אומרים שמצד אחד זה יצר את חופש הביטוי בעקיפין, בגלל העידוד לייצר בעיקר סרטים מסחריים, ומצד שני אתה תיהנה מפירותיה. "מיקי זוהר רוצה להביא 150 מיליון שקל לקולנוע בשנה במקום 100 כיום, ואת היוצרים, החברים שלי, לא מעניין אם יביא גם 300. זה בגלל שהם שונאים את השלטון. וכל התעשייה מקשקשת 'זה בשביל אדרי', מה אתה חושב שאני לא יודע? מיקי זוהר לא שאל אותי על הרפורמה או מתייעץ איתי, כמו שמירי רגב לא דיברה איתי. מה אתה חושב שאני בא לבוס הגדול ומבקש טובות?"
אתה מתכוון לנתניהו? "זה לא סוד שאני מיודד איתו. חושב שביקשתי ממנו טובה? הוא לא צריך ממני כלום ואני לא צריך ממנו כלום".
משה אדרי: "אני לא קורא בכלל תסריטים. ארבע דקות מסבירים לי ואני אומר 'צא לדרך'. עבדתי עם כל הבמאים הבעייתיים, מה אכפת לי הדעות שלהם? פעם אמרתי לסידר או לשמי זרחין מה לעשות? ובקרנות מי שקובע זה הלקטורים, לא מיקי זוהר שמיקי זוהר"
ובכל זאת, הרפורמה תיטיב איתך. "מה פתאום! זה בסך הכל אומר שחלק מהכסף ילך לעידוד סרטים שמביאים קהל, ויש בזה היגיון. יש לנו תחרות מטורפת עם הסטרימינג והערוצים. בערב כזה (ערב החזרת החטופות) בתי הקולנוע הם בתי קברות. וכל פעם יש משהו, קורונה, רפורמה משפטית שלקחה את הקהל שלי לרחוב - הקהל שלי זה לא חרדים ומתנחלים - ואז מלחמה, לבנון, חות'ים, תותים. כל פעם יש משהו. אני עובד קשה כדי לא לפשוט את הרגל כמו שקרה לגלובוס או מתחרים אחרים".
לפני שנתיים, ביציאה מהקורונה, אמרת לי בראיון שתשקיע כל שנה בשישה עד שמונה סרטים במקום 15, ושיביאו קהל. נראה שמדובר בדיוק בתוכנית שמתאימה לרפורמה של זוהר. "נכון, אמרתי, אבל אני לא עומד בזה, כי באים כולם ומבקשים כסף, הם הורגים אותי! 'אדרי אתה הבטחת, נתת להוא תן גם לי'. ואני נותן. כי קולנוע זה בנשמתי".
ממשרד התרבות והספורט נמסר בתגובה: "הרפורמה בקולנוע נועדה לחזק את היצירה הישראלית, מתוך אחריות לכספי ציבור. המשרד מחויב שהקולנוע הישראלי ימשיך לשגשג ולשמור על מגוון דעות וביטוי אמנותי, תוך שמירה על יצירה איכותית ומגוונת. המועצה לביקורת סרטים פועלת באופן עצמאי וללא מעורבות מצד המשרד או השר. החלטותיה מתקבלות בכפוף לחוק ומתוך שיקולים מקצועיים בלבד. כמו כן, המועצה פועלת בליווי משפטי ובהתאם לעמדת היועץ המשפטי, לפיה אין צורך בקבלת אישורה להקרנות בפסטיבלים".
פורסם לראשונה: 00:00, 31.01.25