חנן סביון וגיא עמיר נפגשו בפעם הראשונה במבחנים לחוג למשחק של ניסן נתיב בירושלים. האחד חשב שהשני גיי, והשני חשב שהראשון ערס, אבל זה לא הפריע להם להפוך לחברים הכי טובים, לאכול יחד ב"פינתי", לשתות ערק, להגיע לטדי בשבת ולעשות כל מה שירושלמים עושים. בבמה הקבועה בחוג, שבמסגרתה הסטודנטים מעלים חומרים שיצרו בעצמם, הם המחיזו חומרים שכתבו יחד ובגדול חיו את החיים הטובים. אבל כשסיימו את הלימודים, הם גילו כי השוק לא בדיוק מחכה להם בזרועות פתוחות. באותן שנים ראשונות, רגעי השיא של הקריירה שלהם נרשמו בסרט "לילה אפל", שההופעה הקצרצרה של סביון בו הסתיימה עוד לפני שנגמרו הקרדיטים הפותחים. עמיר, מצידו, שיחק בסרט "מינכן", בסצנה מאולתרת שסטיבן ספילברג צילם במו ידיו - אבל ירדה בעריכה. "לא יודע למה לא נתנו לנו לשחק", תהה עמיר בריאיון ל"ידיעות אחרונות" שנערך ב-2010, "אולי לא היינו יפים מספיק, אולי לא מעורבבים מספיק. הרגשנו כמו שחקני ספסל והיינו צריכים לפרוץ את החומה האדירה הזאת".
בלית ברירה התפנו סביון ועמיר כדי ליישם את מה שלימדו אותם בבית ספר למשחק - אין טעם לחכות שמישהו אחר ייצור עבורם תפקיד, עדיף שפשוט תעשו את זה בעצמכם. התוצאה הייתה "עספור", סדרה יומית על ארבעה בחורים ירושלמים שבורים, שמנסים לפרוץ את תקרת הזכוכית המטונפת של המעמד הכלכלי הנמוך, ובעצם סדרה שהתבססה על אנשים שהכירו באמת ולא רק הנחילה להם תהילת עולם, אלא גם העלתה את אגף הדרמות היומיות בישראל שלב באבולוציה של הז'אנר.
את הייחוד שלה "עספור" חייבת לסיפור האמיתי שבהשראתו נכתבה: רביעייה ירושלמית - הכוללת את מוטי לוי ואיציק סוויסה (אחיו של סביון, שעברת את שמו) - שהתגוררה באוטובוס בהרי ירושלים. את הרביעייה הזו סביון ועמיר שכתבו לתסריט, שכלל את מוטי (שלום מיכאלשווילי), איציק (עוז זהבי), קצר וניוטון (עמיר וסביון בהתאמה), ואליה הם הוסיפו דמויות שהכירו במציאות, כמו זוטא (נבו קמחי) - שהאדם שעליו התבסס נהג להסתובב עם צמר גפן באוזניים וכונה "זוטא כרטיסי המזל", או איש העולם התחתון קובי (אביב אלוש) שהתבסס על עבריין ירושלמי, ודמויות אחרות שהגו בעצמם. כל אלה הרכיבו את הפאזל האנושי שלא דמה לאף דרמה יומית שצולמה עד אז. "עספור" אומנם הכילה את המרכיב הטלנובלי של "עשירים מול עניים", אבל נדמה שהקסם שלה נבע דווקא מהבועה הצבעונית שהתקיימה בשולי החברה, עם הסצנות הפרובוקטיביות והסלנג הירושלמי-כורדי שנכח בכל דיאלוג, ולא מהעימות בין המעמדות.
כשהתסריט של "עספור" קיבל אור ירוק מאנשי התוכן של HOT, הגיע זמן בחירת הבמאי. שנה קודם לכן עבדו עמיר וסביון בסדרה בערוץ הילדים ג'טיקס, שם הכירו את רני סער, שביים חומרים שכתבו - והחיבור המוצלח החזיר אותם אליו. סער, שבדיוק סיים לעבוד על הסט של "חשופים" (דרמה יומית נוספת מבית HOT), ישב עם השניים בדירה שלו, הקשיב להם ונדלק על הרעיון. "אני זוכר שבאותו הרגע אפילו התחבר לי הרפרנס", הוא משחזר בריאיון ל-ynet, "כבמאי זה הזכיר לי את 'סנאץ'' של גאי ריצ'י. האופי של הסיפור, הדמויות. לקחנו את הרפרנס הזה לפתיח, למשל, וזאת הייתה ההנחיה שלי גם למי שכתב את המוזיקה לסדרה, גל תורן ודודוש קלמס. אמרתי להם שאני רואה את זה כסנאץ' הירושלמי".
מה שקסם ל-HOT ולסער כבר הצריך היערכות יוצאת דופן מחברת ההפקה של הסדרה, סומיוקו. אחד המאפיינים המובהקים של דרמות יומיות הוא קצב הצילום המהיר של הסצנות. הדרך היחידה להפוך דרמה יומית למשתלמת עבור הגוף המשדר היא להקדיש לסצנה טייק אחד או שניים לכל היותר, עם הספק ממוצע של פרק אחד ביום צילום. הפתרון הוא לרוב צילומים באולפן, שזולים משמעותית מצילומי חוץ, מאפשרים תנועה נוחה יותר של המצלמות ומצריכים פחות התאמה או תלות בתנאי שטח. אולם הדרישה התובענית ביותר שעלתה מהתסריט של "עספור" הייתה לצאת החוצה, אל הטבע. "בהתחלה חשבו שאולי יצלמו את זה באיזה האנגר גדול במקום באולפן", נזכר סער, "ואז אתה יכול לצלם באותה שעה את היום ואת הלילה, ואין איזה טרקטור שעובר לך ברקע, כי ברמה התקציבית היינו חייבים להישאר באותו קצב צילום. ואני זוכר שיחות ביני לבין אודי סגל, המפיק, בניסיונות לפצח איך לעמוד בקצב ולצלם את זה בחוץ. הוא היה מפיק עם הרבה ביצים ורצה ללכת על זה. בנוסף, אחד הדברים הראשונים שעשיתי ב'חשופים' היה להוריד את המצלמות מהחצובות, כי זה נתן סגנון קצת אחר - אז החלטנו לנסות את זה גם כאן".
נלהבת ואופטימית יצאה ההפקה לאתר את הלוקיישן המתאים, שנמצא לבסוף על צלע הר בתוך מתחם האולפנים בנווה אילן. כמה עצים פונו ממקומם ושלושה אוטובוסים מבית קברות לאוטובוסים בבאר שבע נגררו אל הסט. מעצב התפאורה, ערד שאואט, נשכר למשימת עיצוב הזולה שבה התגוררו ארבעת הגיבורים. "ביקשתי ממנו שהזולה תעמוד בפני עצמה, מה שקשה לייצר באולפן", אומר סער. "למשל אם היה ברז מים - אז שהוא באמת יעבוד, ושיהיה לזולה חשמל משלה. באחת הסצנות איציק הופך אמבטיה לג'קוזי, והוא עשה את זה באמת. זה היה סט אבל גם מקום אמיתי".
כדי להיות בטוחים שסביון ועמיר, כותבים חסרי ניסיון בז'אנר, לא יקרסו במשימה המפרכת של תחזוק דרמה יומית מרובת פרקים, החליטו ב-HOT להעמיד אותם בבחינה מעשית. הטלנובלה "בובות", שעסקה באהבות ובשקרים של אנשי סוכנות הדוגמנות "אוגוסט", ננטשה זה עתה על ידי היוצרים שלה וסביון ועמיר התבקשו להיכנס לנעליהם ולכתוב מאה פרקים על נושא שלא בחרו מעולם לעסוק בו. "שם למדנו מה לא לעשות", סיפר עמיר בריאיון ל"ידיעות אחרונות", "היינו כותבים ראשיים אבל היו יותר מדי אנשים שהחליטו על התוכן. כשבאנו לכתוב את 'עספור' הצבנו גבולות. אנחנו החלטנו על הכל". עם מתווה סיפור סגור לגמרי, בלי שום פשרה או אפשרות לשינוי התסריט תוך כדי הצילומים, ניגשה ההפקה למלאכת הליהוק.
"'עספור' היא ההוכחה שאם סדרה כתובה טוב - לא צריך שמות מוכרים כדי להביא את הקהל"
ארבע דמויות ראשיות חיכו לשחקנים שיגלמו אותן. עמיר וסביון, שראו את עצמם קודם כל כשחקנים וקיוו לשחק בסדרה שכתבו, נתקלו במהמורה חדשה. "שבועיים לפני הצילומים לא ידענו שנשחק את קצר וניוטון", מודה עמיר בריאיון ל"ידיעות אחרונות". "רצינו, אבל זה לא היה באחריותנו. הייתה התלבטות כי HOT רצו פרצופים מוכרים על שלטי החוצות ואנחנו לא נכנסנו לקטגוריה הזאת. הקושי היה לנסות להוכיח לאנשים שאנחנו ראויים לתפקידים שכתבנו".
"היה חשש מאוד גדול מצד הזכיין ללהק אותם", מאשר מורן מרציאנו, מלהק הסדרה. "הייתה אמונה שאם אתה מוציא הרבה כסף על סדרה אתה צריך לשים איזה יהודה לוי על הפוסטר. ללהק את צמד היוצרים הלא מוכרים... זה הפחיד. חנן וגיא צילמו אולי עשרה אודישנים עד שהגענו לאחרון, שאיתו כולנו הלכנו ל-HOT ונלחמנו. אני האמנתי שהם צריכים לעשות את זה כי כשאתה שומע אותם מדברים את קצר וניוטון - הם מדברים את 'עספור' מדם ליבם. הם לא שחקנים שמדברים את השפה של התסריטאים, וזה הבדל עצום".
10 צפייה בגלריה
"מדברים את 'עספור' מדם ליבם". עמיר וסביון עם שלום מיכאלשווילי על סט "עספור"
(יזהר טרמו)
סביון ועמיר עברו את כל דרך החתחתים של האודישנים, כולל ניסיונות להחליף ביניהם - סביון נבחן לתפקיד קצר ועמיר לניוטון. "גם ככה לא היו כל כך כוכבים בסדרה", צוחק סער, "עוז זהבי לא היה מוכר, שלום מיכאלשווילי היה מוכר אבל לא כשחקן דרמות, והבאנו להם את אפרת דור וכל מיני אנשים לא מוכרים, אבל זה אחד המהפכים ש'עספור' עשתה. ההוכחה שאם סדרה כתובה טוב לא צריך את השמות המוכרים כדי להביא את הקהל. נכון שבתור איש שיווק, אם אתה רוצה להביא אנשים מהרגע הראשון אתה עושה את זה עם כוכבים, אבל לקחו פה הימור והוכיחו שזה אפשרי".
עוז זהבי קנה ללא ספק את עולמו בתור איציק ב"עספור", אבל במקור הוא נבחן דווקא לתפקיד של עמית, דמות שאין מנוס מלהגדיר אותה כאשכנזי העשיר שמציב בפני מוטי ולהקתו מכשולים בדרכם להחזרת החוב על הקרקע. "הכרתי את עוז עוד כילד כשהוא גר בראשון לציון", נזכר מרציאנו, "ראיתי אותו כבלונדיני תכול עיניים שיכול להתאים לדמות של העורך דין המתנשא. אבל כשהוא הגיע לאודישן הוא הביא לדמות את האשכנזי הרומני, שהוא בעצם הגרסה האשכנזית לערס".
"רגע לפני שעוז יצא מהאודישן ביקשנו ממנו לספר על עצמו", מוסיף סער, "ופתאום שמענו מישהו הרבה יותר מחוספס מהעוז ששיחק הרגע את עמית. החיתוך דיבור שלו פתאום הסתדר לי דווקא עם הדמות של איציק". עוז נשלח אחר כבוד לחדר אחר ל-15 דקות של שינון טקסט בזמן שהאודישנים המשיכו. כשהוא חזר ונתן את הקטע שלו - הבוחנים הסתכלו אחד על השני וידעו שיש להם את האיציק המושלם. "זה גם הסתדר לי בדיוק עם הרפרנס של בראד פיט ב'סנאץ'', שהיה צועני ערס ויפה תואר", ממשיך סער, "וחשבתי שאם אפשר להכניס לחבורה הזאת גם אשכנזי, זה יהיה מצוין".
"בניגוד לעוז, שלום מיכאלשווילי היה מפורסם, אבל גם הוא לא היה בחירה מובנת מאליה", מאבחן מרציאנו. "בתקופה ההיא, הכוכב האולטימטיבי של שלישיית 'מה קשור' היה ציון ברוך. הוא היה מסוקר יותר ומנוסה יותר, ואני זוכר שהיו התלבטויות אם שלום יוכל להחזיק תפקיד ראשי. אנחנו מאוד האמנו בו וגם שם הבחירה הייתה מדויקת. לתפקיד של זוטא, אגב, נבחנו המון שחקנים, גם מוכרים, אבל ברגע שנבו קמחי הביא את הטוויסט שלו - כמו שרוברט דאוני ג'וניור אומר ב'רעם טרופי', Never Go Full Retard - אז קמחי הביא את הריטארד ממקום קומי שמעורר המון אמפתיה, וזה קנה אותנו".
בנוסף לקוורטט הראשי, "עספור" שימשה קרש קפיצה גם לשחקנים כמו אביב אלוש, נלי תגר ואפרת דור, "שמות שהיום פותחים איתם ליהוק", מציין מרציאנו ומוסיף, "יש ליהוקים שאתה רוצה להחמיא לעצמך כמלהק ואומר 'איזה גאון הייתי'. חן אמסלם ל'זגורי' או דן מנו ל'הישרדות' אלו דוגמאות שאני נותן כשאני רוצה לטפוח לעצמי על השכם. אבל פה היה שילוב של כוכבים שהסתדרו בשמיים, שחקנים שהתאימו בול לתפקיד וקונצנזוס בין הבמאי, המלהק והיוצרים. הכל פשוט הסתדר".
"בערב הקרנת פרק הסיום זה היה כאילו הרולינג סטונס בארץ - וחנן וגיא היו הרוקסטארים"
בזמן שצוות ההקמה של הסט עמל על זולת האוטובוסים ושיווה לה קסם של ג'אנקייה, עבדו הבמאי, היוצרים והשחקנים על כל מה שעשוי לעזור להם לעמוד במשימה שלקחו על עצמם – לצלם בחוץ בקצב של פנים. האמצעי: גיבוש הקאסט כדי שיגיע לסט כשהוא כבר מלוכד ומשוחרר, והשחקנים לא ייאלצו להתחזות לחברים - אלא באמת יהיו כאלה. לשם כך, סביון ועמיר בנו סילבוס חברתי מאומץ שכלל יציאות לברים, מפגשים משותפים וכמובן - משחקים של בית"ר ירושלים בטדי. השיטה התבררה כאפקטיבית כל כך שהמסורת נשמרה גם לאורך הצילומים עצמם - והמשיכה גם לפרויקט הבא של סער, "זגורי אימפריה" של מאור זגורי. שם, עוז זהבי, שסוף סוף זכה לגלם את האשכנזי (כלומר, המזרחי המשתכנז), התארח לסוף שבוע בבית משפחת זגורי שבבאר שבע כדי להטמיע את אורח חייה של המשפחה המרוקאית.
זהבי, שהגיע לסדרה אחרי השתתפות בסדרות "האי" ו"נבלות" אבל בלי ניסיון משמעותי בדרמה יומית, התמזג עם איציק בצורה מושלמת. זה הצריך סשן הכנות מהנה עם עצמו, שכלל בין היתר חיבור לטקסטים שהוא מגדיר כ"נדירים" מחד, ושיזוף מאידך. "החוויה של להיכנס לתפקיד ב'עספור' הייתה אחת הרציניות שהיו לי", הוא אומר בראיון ל-ynet. "בחוויה האישית שלי, זאת דמות שנכנסתי אליה עוד לפני הצילומים. גיא וחנן לקחו אותי למשחק של בית"ר, רני לקח אותנו לסט בנווה אילן שבועיים-שלושה לפני שהצילומים התחילו - משהו שממש לא מקובל בסטים של טלוויזיה, בטח לא של דרמה יומית. אפילו צילמנו שם איזו סצנה. בשלב הזה כבר הייתי עמוק בתוך הדמות ולא רק אני, כולנו הרגשנו שאנחנו ממש האנשים האלה. אחרי חודש יחד בחזרות הרגשנו שאנחנו באמת ארבעה חברים ולא שחקנים. אי אפשר היה לנתק את הדמויות מהאנשים, ולהפך. אתה מפסיק לחשוב ולתהות איך תבצע, אתה פשוט כמו עוף במרינדה - מקבל את הצבעים והטעמים של ה'עספור' ואתה חלק מהמאכל עם כל הצבעים והריחות".
לימים יגבש סער סביב העשייה של 'עספור' את שיטת העבודה שלו, שהוא מגדיר Glowbudget - כלומר, How to Make Your Low Budget Glow ("איך לגרום לתקציב הנמוך שלך 'לזהור'", בתרגום חופשי. ס"ש) - אבל בסוף כל יום צילומים הוא קיבל את פניו של המפיק הנדהם, שלא האמין שהצוות הצליח לעמוד בלוח הזמנים, ולפעמים אפילו סיים את היום מוקדם מהצפוי. למעט סצנות בתי העשירים והבר-מסעדה, שצולמו באולפנים בנווה אילן או בתל אביב, כל הסדרה צולמה בלוקיישנים אמיתיים. "אני הבאתי איתי את הצוות מ'חשופים', שהיה רגיל לצילום בקצב מהיר", מסביר סער, "ומעבר לזה, אני חושב שכשאתה יודע שאין לך הרבה טייקים כולם מגיעים מאוד מוכוונים, דרוכים ומוכנים. הידיעה שיש רק טייק או שניים הוציאה מהשחקנים משהו מאוד ראשוני ואמיתי. גם הנוכחות של גיא וחנן הייתה חשובה, לראות אותם חווים את החלום שלהם מתגשם, ההתלהבות. על סטים יש חומה קטנה בין השחקנים לצוות הצילום אבל פה לא היו בכלל חומות, כולנו הרגשנו כמו להקה".
"על הסט הייתה תחושה שאין הבדל בין הזמן שאחרי האקשן לזה שאחרי הקאט, זו אותה אווירה. כולם הרגישו מאוד בבית", מסכים זהבי. "אני זוכר שמחלקת הארט הייתה מגניבה אותי - היו מביאים לי את המצית הנכון, את הבאנג הנכון, אני זוכר שאפילו בסצנה שאני שוכב באמבטיה בזולה הם הביאו לי סוכריה על מקל. כל מיני רעיונות מדליקים של אנשים מכל הצוות, שהכול התחבר לאיזה וואן. אין, סדרה אדירה."
זולת האוטובוסים התבררה כהצלחה לא רק כתפאורת הסדרה. "היא הייתה כל כך מפנקת שהיו לילות שאנשי צוות שגרו רחוק ולא רצו לבזבז את הזמן בנסיעות הביתה נשארו לישון בה בלילה", חושף סער. "ההפקה תקתקה ואני לא זוכר אף רגע של משבר גדול או סצנות קשות לצילום. הדבר היחיד שקרוב לזה היה סצנה באחד הפרקים הראשונים, כשזוטא מנסה לקחת מונית לתל אביב אבל נדרס על ידי אוטובוס. הייתי צריך לצלם ברחוב ירושלמי את זוטא פוגש זקנה בתחנת אוטובוס, אומר שהוא ייקח מונית, חוצה את הכביש ונדרס. בסצנה הזאת הכל השתבש, כי הזקנה שהייתה אמורה להשתתף בסצנה נתקעה בשער הגיא ובסוף נאלצנו לצלם סצנה של שעתיים ב-40 דקות בלבד. אבל זהו. השיטה הוכיחה את עצמה ואני אפילו חושב שמאז 'עספור' - חוץ מסיטקומים כמו 'סברי מרנן' וכאלה - אף אחד כבר לא עובד באולפן".
היציאה מהאולפן אל החוץ, שהקנתה לסדרה לוק מושקע של דרמה שבועית, לא הייתה החידוש היחיד שהביאה "עספור". יחד איתה הגיעו גם השפה הייחודית שהשתגרה במהירות לז'רגון של הצופים האדוקים (פפוקים, תעבנים, פייסל, בארד, מחסובק, התעווזות וחינג'ור, או כמו שצמד היוצרים הגדיר את זה - "בואו ניתן לשכונה לדבר"), והנושאים הפרובוקטיביים והשנויים במחלוקת הבהירו שהחיים ב"עספור" הם מה שקורה בזמן שאתה מעשן ג'וינט או עושה סקס, או שניהם בו זמנית. החידוש לא היה לרוחה של מועצת הכבלים, שדרשה להעביר את התוכנית משעה 21:30 ל-22:00, ולהגביל את הצפייה בה לגיל 18 ומעלה. "בסדרה נראים כלי עישון והתייחסויות לקנאביס בהקשרים חיוביים ואמפתיים", נטען בהודעה, "והיא כוללת תכנים שמעודדים שימוש בסמים".
אבל "עספור" עסקה בעניינים מהותיים הרבה יותר משאכטה וסקס. מתחת לפני השטח בעבעה המחאה החברתית, שתפרוץ ברוטשילד חצי שנה מאוחר יותר. במובן הזה, האנשים נטולי הבית התאימו בהחלט לרוח התקופה. לפריפריה נמאס לצפות במדינת תל אביב בטלוויזיה ו"עספור" ארגנה לה תמונת מראה של עצמה, גם אם לא תמיד קלה לצפייה. קצת קודם הפכה "הבורר" ללהיט ורשמה מספר הורדות שרמז על שינוי המגמה, ובמסילה המקבילה, הריאליטי העלה על נס את הגיבורים העממיים שהגיעו כאנדרדוג ולקחו את הקופה.
עמיר וסביון דחו את הטענה ש"עספור" מייצגת את המחאה העדתית. "עספור הוכיחה ש-90 אחוז מהמדינה היא פריפריה - ורק אחוז קטן הוא תל אביב", קבע עמיר בריאיון ל"ידיעות אחרונות". "'עספור' היא לא זעקה עדתית של מזרחים, אלא חבורה שבאה משכונות מצוקה ומנסה לצאת ממעגל העכברים, אלא שהפער החברתי-כלכלי בארץ תמיד זורק אותך לעדתיות". "'עספור' לקחה את העוני והמעמד התחתון והפכה אותם לסקסיים במובן הזה שלאנשים האלה יש מעט, וקשה להם מאוד והם לא משכילים גדולים, ובכל זאת יכולים ליהנות מהחיים ולא צריכים יותר מאוטובוס", הוסיף סביון.
ההצלחה הייתה פנומנלית, גם אם הביקורות לא תמיד החמיאו. "חדשות טובות למגזר הערסים", כתבה גפי אמיר ב"ידיעות" אחרי הפרק הראשון, "את המוזה שלה שואבת 'עספור' מעולם הערסים והסטלנים. הדיאלוגים בלתי אפשריים, שתלו שם את כל מילון הסלנג מקיף, יוגורטים, פפוקה, באב מפתוח.. באופן מלאכותי ומזיע ממאמץ". אבל עם תרנגולת זהב לא מתעסקים - ועונה שנייה הוזמנה מיד. סביון ועמיר, שלדבריהם עברו שלוש שנים במשכורת של הייטקיסט עם ותק של שלוש שנים, עברו לפסטיגל וחתמו על חוזה טאלנט בקשת. שלום מיכאלשווילי קיבל סטמפה של שחקן מוערך, עוז זהבי הפך לאליל הבנות. פרסומת של HOT, שבה כוכבי "עספור" מפוצצים מתקן גרעין איראני והחברה מבטיחה להעניק למנוייה מוצר של סמסונג, הביא את בכירי הממשל בטהרן להכריז שהם שוקלים להחרים את החברה (סמסונג, לא HOT, עם כל הכבוד לחברת הכבלים). "הייתה היסטריה ברמה שעד היום לא שוחזרה, לדעתי", מסכם מרציאנו. אני חושב שהפרופורציות היו לא נורמליות. אני זוכר את ערב הקרנת פרק הסיום, זה היה כאילו הרולינג סטונס בארץ, וחנן וגיא היו רוקסטארים".
את השפעות ההצלחה העצומה ניתן היה להרגיש גם בעונה השנייה, שהגיעה יותר משנה מאוחר יותר - זמן לא קצר יחסית להצלחה ולמאמצים להביא לעונה נוספת. הפעם, "עספור" צעדה לבמה ככוכבת ולא כאנדרדוג, וכל העולם חיכה לגלות מה הולכת לעולל הרביעייה בהמשך. כדי לאתר מדליפים, ההפקה הוציאה אודישנים מפוברקים עם דמויות שלא היו קיימות בתסריט, החליפה שמות והעבירה לסוכנויות תיאורים שקריים, "וזה עבד", צהל סביון בריאיון מאוחר יותר.
מתוך "עספור" - עונה 2
( באדיבות HOT)
50 הפרקים בעונה קוצצו ל-20 בלבד, עם שני פרקים בשבוע במקום שידור יומי - וכל זה מבלי לקצץ בתקציב. הכסף שהתפנה הוקדש לצילומי חוץ אמיתיים. בהתחשב בפופולריות שצברה הסדרה, סביון ועמיר היו יכולים לבחור לצלם את העונה השנייה גם על הירח אבל הם בחרו בהולנד כלוקיישן מועדף - כלומר באמסטרדם ובכפר דרומי קטן בהולנד, שהעמיד פנים לצורך העניין שהוא ספרד וצרפת לסירוגין. העלילה כללה בסופו של דבר סיפור אהבה נוסף של מוטי, הפעם עם גויה, וסיבוך של החבורה עם קבוצת טרוריסטים נוכרית. גם העונה הזו הצליחה, אבל קצת פחות. "אי אפשר להתעלם מזה שמשהו עבד הרבה יותר טוב בעונה הראשונה", מודה סער, "אפשר לתת לזה הרבה פרשנויות. אני חושב שאחד הדברים שהיו חסרים זה הזולה עצמה, שבעצם הייתה אחד השחקנים בסדרה". איציק, מוטי, קצר וניוטון סיימו את העונה כשהם חוגגים עם הכסף ממכירת השטח ועוברים רשמית למתחם הנובורישים.
"זאת הייתה סדרה חלומית", אומר זהבי, "הסדרה הזאת לא רק פתחה לי את הצ'אקרה והפכה אותי למפורסם, היא גם הניסיון הכי כיפי שהיה לי בחיים. אין תפקיד שנהניתי יותר לגלם. זה היה הפרויקט היחיד שנהניתי לצלם אותו כמו שהקהל נהנה לצפות בו - השאר הרגישו כמו עבודה, ניסיון לשחזר משהו שקרה ב'עספור' אבל קורה רק פעם בחיים".
"'עספור' פרצה דרך כשהיא נתנה ליוצרים צעירים במה לכתוב על נושאים שהם פרובוקטיביים בדרמה יומית", מסכם מרציאנו, "בלי 'עספור' לא היו 'מטומטמת' או 'זגורי' או 'תאג"ד'. היא ללא ספק העלתה את הז'אנר הזה רמה - ומההישגים שלה כולנו מרוויחים עד היום".
