ההוריקנים מאטים - הנזק גדל
כנראה בעקבות ההתחממות הגלובלית: מחקר מראה שמהירותן של הסופות פחתה בעשרות אחוזים בעשורים האחרונים. התוצאה: הן הופכות מסוכנות יותר
הוריקנים איטיים הפכו לתופעה יותר ויותר נפוצה בשבעים השנים האחרונות, והנזק שלהם גדל, כך עולה ממחקר חדש. הסופות מתעכבות זמן רב יותר מעל האוקיינוס והאזורים שבהם הן פוגעות, ולכן מורידות יותר משקעים ועלולות לגרום נזק גדול יותר מסופות שנעות מהר. דוגמה לכך היא הסופה הארווי (Harvey) שהשתהתה מעל טקסס למשך כמעט שבוע באוגוסט 2017. עדיין לא ברור מה הסיבה לכך, אך ברור שאם המגמה תימשך, נזקי הסערות רק יחריפו.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון :
אחרי מאה שנה: נמצא ה"מארגן" האנושי
הנתונים הסודיים של מערכת החיסון
ניסוי הכלא המפורסם: לא מה שחשבתם
הכול על מדע באפליקציה של מכון דוידסון - להורדה באייפון ובאנדרואיד
הוריקנים הם סופות ציקלון טרופי שנוצרות מעל האוקיינוס האטלנטי או צפון-מזרח האוקיינוס השקט. הם דומים באופיים לטייפונים – סופות ציקלון טרופי שנוצרות בצפון-מערב האוקיינוס השקט. הסופות האלה מתאפיינות בלחץ אוויר נמוך במרכז הסופה, רוחות חזקות במיוחד ועננים במבנה סלילוני שמייצרים כמויות גדולות של גשם. צורתן האופיינית ניכרת היטב במבט מהחלל: עין סערה נקייה מעננים, מוקפת במעין מערבולת של עננים. עקב אפקט קוריוליס, ספירלת העננים הזאת נעה נגד כיוון השעון מצפון לקו המשווה, או בכיוון השעון מדרום לו.
הסערות הטרופיות נוצרות באזור קו המשווה, מקבלות את האנרגיה והלחות שלהן ממי האוקיינוס החמים ונישאות על גבי הרוחות צפונה ודרומה. שינויי האקלים בעשורים האחרונים הביאו לעלייה בטמפרטורת פני הים, שגורמת בין השאר להאטת משטר הרוחות הטרופיות. מדען האקלים ג'ים פ' קוסין (Kossin) מהרשות הלאומית לאוקיינוסים ואטמוספרה (NOAA) בארצות הברית, חשד בשל כך שהאטת משטר הרוחות והתחממות הים עלולות לגרום גם להאטה של הסופות. מהירות ההתקדמות של הציקלון הטרופי מכתיבה בין השאר את הנזק שהסופה משאירה אחריה, ולכן יש לכך משמעות מעשית מרחיקת לכת.
יותר לאט, יותר גשום
קוסין בחן לעומק את מהירות ההוריקנים והסופות הטרופיות שתועדו ברחבי העולם בשבעים השנים האחרונות, ומצא שמאז 1949 ועד 2016 מהירות התקדמות הסופות ירדה ב-10 אחוזים, ממהירות ממוצעת של 19 קילומטר בשעה ל-17 בלבד. מדובר על המהירות בה הסופה עצמה נעה ממקום למקום, ולא במהירות של הרוחות המסתובבות בתוך הסופה. הירידה הייתה חדה במיוחד בסופות שפגעו ביבשה, כך שבמזרח אסיה נצפתה ירידה של 30 אחוז בקצב התנועה שלהן, ומעל אוסטרליה וצפון האוקיינוס האטלנטי מהירות הסופות ירדה ב-20 אחוז. אף שקוסין צפה מראש שיראה האטה במהירות הסופות, הוא אומר שהופתע מגודל השינוי. "לא הייתי מוכן למידת ההאטה שמצאתי", אמר.
האטה של 10 אחוזים אולי לא נשמעת כמו עניין גדול, אך בפועל היא עלולה להביא להגדלת כמות המשקעים ב-10 אחוזים, והאפקט עלול לגדול עוד יותר עקב ההתחממות הגלובלית. במזרח התיכון איננו מכירים את נזקי הסופות הללו, אך מיליוני אנשים ברחבי העולם סובלים מדי שנה מנזקים כבדים בנפש וברכוש עקב הרוחות העזות וכמויות המשקעים המרוכזים שמביאים איתם שטפונות והצפות. בשנת 2017 לבדה גרמו הוריקנים נזקים לרכוש בשווי של כ-200 מיליארד דולר בארצות הברית לבדה. גם הפגיעה בחיי אדם עלולה להיות חמורה. הסופה קתרינה, למשל, גבתה בשנת 2005 לפחות 1,833 קורבנות בדרום מזרח ארצות הברית.
המאמר זכה לביקורת מצד חוקרים שמצביעים על בעיות רבות בנתונים הישנים יותר, ובייחוד אלה שנאספו לפני תחילת המדידות הלווייניות של האקלים החל משנות ה-60. עם זאת, קוסין טוען שהמידע שנאסף על מהירות הסופות היה אמין למדי גם לפני 70 שנה. בנוסף, המחקר יכול להצביע על האטת הסופות, אך לא להסביר את המנגנון שעומד מאחוריה. כך או כך, נראה שקובעי המדיניות באזורים המועדים לפגיעת הסופות יצטרכו לתת את הדעת על כך שבשנים הבאות אנו עלולים לראות החמרה בנזקי הסערות הטרופיות, ולהיערך לכך בהתאם.
יונתן גרופ, דוקטורנט במכון ויצמן וכותב באתר מכון דוידסון
למחקר המלא
לפנייה לכתב/ת 
