האם ייתכן שיש חוט גנטי מקשר בין כלל יהדות העולם? הייתכן שהעם שמראשיתו עבר גלויות, גירוש גזעני ושואה אכזרית שומר על זהות גנטית עד לימים אלה? בשנים האחרונות פורסמו מחקרים המצביעים על הימצאותן של חתימות גנטיות זהות בקרב אוכלוסיות יהודיות מרקעים שונים. אבל המתינו עם השמפניה – כי לא הכול ורוד.
מדע הגנטיקה המודרני הפך בשנים האחרונות לנחלת הכלל - המסתורין הגנטי שהיה שמור לחוקרים במעבדות ולרופאים מומחים, וגם הביא לפריצות דרך מדעיות, הוא כיום כלי שימושי בידי העם. אזרחים רבים בעולם מבצעים ביוזמתם בדיקות גנטיות לאיתור קרובי משפחה ומוצא אתני במכוני מחקר פרטיים, וגופי האכיפה מצליחים לפענח פשעים שנותרו בעלטה במשך עשורים.
מומחים בתחום מציינים כי זוהי אבולוציה בלתי נמנעת – הטכנולוגיה בתחום הגנטיקה משתפרת מעת לעת והבדיקות פשוטות וזולות. בעתיד, משערים אותם מומחים, יוכל כל אדם להשוות את עצמו למאגרי מידע גדולים וכך לבדוק את מקורותיו ואת הנטיות הגנטיות המולדות שלו. מנגד מזהירים מומחים מחשש הולך וגובר לניצול לרעה של מאגרי ה-DNA, ומדאגה לאובדן הפרטיות בכל הנוגע למידע הגנטי האישי של אדם – שהוא למעשה הקוד הסודי של כל אחד ואחת מאיתנו.
החל משנות ה-60 של המאה הקודמת החלו לערוך מחקרים גנטיים הנוגעים לקבוצה האתנית היהודית – הנחות המחקר היו כי קיימות חתימות גנטיות משותפות בין בני העם שהיה מפוזר במשך אלפי שנים בתפוצות. כך למשל, בשנת 1997 פירסם פרופ' קרל סקורצקי, מחלוצי המחקר הגנטי בישראל, יחד עם צוות חוקרים על הימצאותם של סימנים גנטיים משותפים בקרב דורות של גברים-יהודים-כהנים מכל העדות. במחקרו נמצא כי כ-80% מהכהנים נושאים אותן החתימות הגנטיות שאצל יהודים שאינם כהנים שכיחותן נמוכה בהרבה.
מהו הגן היהודי? ריאיון באולפן ynet
הממצאים הללו הובילו את פרופ' סקורצקי למסקנה כי על אף שהנבדקים מגיעים מעדות שונות, בהן יוצאי תימן, רוסיה, אנגליה ועוד, ולמרות שנות הגלות הממושכת – כולם בעלי אב קדמון זהה. או במילים אחרות, כולם צאצאים של אותה משפחה יהודית עתיקה, שחיה בימים שבהם עוד לא הייתה הפרדה עדתית. בהמשך ערך סקורצקי מחקרים נוספים על אודות גנטיקה יהודית שזכו לתהודה גדולה.
בשנת 2010 פורסם המחקר "ילדי אברהם בעידן הגנטי", שמצא דמיון גנטי בין קהילות יהודית שונות ברחבי העולם. הממצאים הצביעו בין היתר על קרבה גנטית גדולה בין יהודים אשכנזים, ומסקנות המחקר היו שאשכנזים רבים הם למעשה צאצאים של מספר קטן של אמהות. בתקשורת כינו את הממצא פורץ הדרך "הגן היהודי" – אך האם באמת קיימת זהות גנטית אצל כלל היהודים בעולם?
"הגן היהודי שנמצא איננו גן אחד", מתאר פרופ' מוטי שוחט, מנהל המכון הגנטי של קופת חולים מכבי ומומחה ברפואת ילדים וגנטיקה. פרופ' שוחט פירסם למעלה מ-320 מחקרים העוסקים בתחום הגנטיקה, והיה שותף לגילויים של גנים הקשורים בפיגור שכלי ובתסמונות גנטיות שונות.
"העיקרון הוא שאפשר למצוא מרקרים גנטיים שהם באים בדרגת קרבה למה שמכירים ביהודים, אבל זה לא גן אחד שאם יש לך אותו אתה יהודי, ואם אין לך אותו אתה לא יהודי", מסביר שוחט. "כשמדברים על 'הגן היהודי', צריך להבין: יש לנו 30 אלף גנים, ובכל גן יש הרבה שונות בין אנשים, רואים את זה על הפנים של כל אחד מאיתנו. אז גם השונות הזאת באה לידי ביטוי בין יהודים וברצף הגנטי שלהם".
אותה שונות היא המפתח להבנת המחקרים על אודות "הגן היהודי" כביכול. למעשה, הממצאים הראו כי הקרבה בשונות הגנטית גדולה יותר בין קהילות של יהודים בהשוואה לאוכלוסיות ממוצא רחוק מיהודים, אבל כדי לצנן את החגיגה אומר פרופ' שוחט כי "לעולם לא נצליח למצוא את הנוסחה התואמת ליהודים בלבד".
והנה ההסבר: לפי ההלכה, היהדות של אדם נקבעת על פי יהדותה של האם. אם נקביל את זה למונחים מעולם הגנטיקה, נצטרך למצוא את הרצף של ה-DNA המיטוכונדריאלי (mtDNA) - שנמצא במיטוכונדריון של התא, אברון התא האחראי על הנשימה התאית, ועובר בתורשה מהאם לצאצאיה - של כלל האמהות היהודית. "מובן שאין אם קדמונית אחת לכלל היהודים בעולם – אנחנו לא צאצאים של אם אחת, מה גם שאל היהדות מתקבלים גם ילדיה של אם שהתגיירה. למעשה, יש ניסיונות לזהות שינויים ב-DNA המיטוכונדריאלי של יהודים – אבל הממצאים יכולים להעיד אם יש יותר סיכוי שאני ממוצא יהודי, וזה לא בוודאות", אומר שוחט.
זאת אומרת שאם הבדיקה למציאת "הגן היהודי" לא תצא תקפה - עדיין אפשר לטעון שהאדם יהודי. הבדיקה איננה חד-משמעית לקביעת זהותו היהודית של אדם. בשבועות האחרונים פורסם כי בתי הדין הרבניים בישראל דורשים מזוגות יוצאי חבר העמים לבצע בדיקה גנטית כדי להוכיח את יהדותם כתנאי לרישום נישואים. כאמור, בישראל דרוש צו של בית דין רבני או בית משפט כדי לבצע בדיקה גנטית מסוג זה – ולפי מכון "עתים", הרבנות אינה מנפיקה צווים אלה.
נניח לרגע בצד את הפן המוסרי של דרישת בתי הדין הרבניים לבירור היהדות - שהרי יהודים רבים יוצאי חבר העמים לשעבר עלו ארצה מתוקף חוק השבות שמצריך סב יהודי, ולכן ספק אם בבדיקת DNA מיטוכונדריאלי יימצא סיכוי לקרבה גנטית יהודית. אבל מהיכן נובעת הבחירה של בתי הדין הרבניים לדרוש דווקא מאוכלוסיית יוצאי חבר העמים לשעבר בדיקות גנטיות לבירור היהדות?
על פי דו"ח מדעי שהוזמן על ידי "ארץ חמדה", מכון גבוה ללימודי יהדות, ונכתב על ידי פרופ' סקורצקי וד"ר שי צור, גנטיקאי מרמב"ם - מחקרים מצאו כי 40% מיהדות אשכנז מקורם בארבע אמהות שעקרו מן המזרח התיכון לפני יותר מאלף שנים והתיישבו באירופה. "היהודים האשכנזים הם בסך הכול קרובים מאוד זה לזה באופן שהוא בלתי מוסבר – כמו בני אותה חמולה בכפר ערבי", מסביר פרופ' שוחט.
"יש הומוגניות גנטית שמצביעה על כך שאותם יהודים אשכנזים הגיעו ממקור מאוד מצומצם – הם באו ממספר קטן מאוד של משפחות, וכולם צאצאים של 20-10 משפחות. בעדות אחרות קיימת הטרוגניות, אבל אצל יהודים-אשכנזים זה כמו משל לחמולה בכפר ערבי – כלומר, שני אנשים שלא יודעים שיש ביניהם קרבה בכפר ערבי, ויש להם אותו שם משפחה של החמולה, הם בסיכוי כמעט זהה לקרבה גנטית לשני אשכנזים ללא שם משפחה זהה", מוסיף פרופ' שוחט.
הדמיון הגדול בין בני יהדות אשכנז הוביל עם השנים למציאת מוטציות גנטיות זהות אצל האוכלוסייה האשכנזית בישראל. "עם הזמן למדנו שיש מוטציות שאתה פוגש אותם רק אצל יהודים – אם תיקחי את הגן למחלת הטיי זקס (Tay-Sachs), לכל חולי הטיי זקס האשכנזים יש אותן מוטציות. לעומת זאת, אם נבדוק בעדות אחרות את מחלת הטיי זקס המוטציות יהיו שונות", מסביר פרופ' שוחט.
מחלת הטיי זקס (Tay-Sachs) נחשבת למחלה גנטית נדירה וקטלנית, המועברת בתורשה מהורים נשאי הגן לעובר בעת ההיריון. כיום מתבצעות בדיקות דם פשוטות לאיתור הגן עוד בטרם ההיריון או במהלך השבועות הראשונים להיריון. בישראל הסיכוי לחלות במחלה גבוה יותר בקרב יהודים אשכנזים. הסיפור דומה מאוד כשאנחנו מדברים על מחלת קנוואן (Canavan) – מחלה תורשתית קשה הגורמת להידרדרות נוירולוגית שבועות ספורים אחרי הלידה. אם ניקח שני חולי קנוואן מארה"ב ונבחן את המוטציות שלהם, הן יהיו שונות זו מזו, אבל אם נבדוק שני חולי קנוואן מיהדות אשכנז יהיו להם מוטציות זהות. למעשה, לכל עדה המוטציות הרלוונטיות למחלות גנטיות, אבל בקרב יהדות אשכנז ההומוגניות בלתי נתפסת.
ומהו הפתרון לחיסול המוטציות הגנטיות הללו? מתברר שנישואי תערובת בין העדות השונות בישראל הם הנוסחה. "גם הבדיקות הגנטיות לא יסייעו להפחית את המוטציות – כי למעשה אתה לא מחסל אותן על ידי הפסקת היריונות של ילדים חולים, הרי אותם הורים יביאו עוד ילדים. רק הנישואים בין העדות השונות יקטינו את המוטציות – אבל גם זה יקרה בעוד דורות", אומר שוחט.
5 צפייה בגלריה
לירז צ'רכי ותום אבני. נישואים בין העדות השונות מצמצמים את המוטציות הגנטיות
(צילום: ענת מוסברג)
ההתפתחות במחקר הגנטי בשני העשורים האחרונים הביאה לפריצות דרך משמעותיות - בין היתר פריצות דרך במציאת גורמים גנטיים המשפעים על התפתחות מחלת הסרטן. אחת התגליות הגדולות בתחום הייתה מציאתן של מוטציות תורשתיות בגנים BRCA1 ו-BRCA2 הגורמות לכשלים בתיקון פגמי ה-DNA - מצב שעלול לגרום להתפתחות סוגים שונים של מחלת הסרטן.
לפי האגודה למחלה בסרטן, סרטן השד היא המחלה הממארת השכיחה ביותר בישראל, והגורם התורשתי השכיח ביותר להימצאות סרטן השד הוא המוטציות הגנטיות בגנים BRCA1 ו-BRCA2. מתוך מקרי סרטן השד הממאיר בישראל, 10%-15% מקורם במוטציה תורשתית. אצל יהודים אשכנזים השכיחות של אותן מוטציות גנטיות גבוהה מאשר באוכלוסייה הכללית - בשל ההתכנסות שעברו ממספר קטן של משפחות והתרבות שלהן.
לפי האגודה למלחמה בסרטן 2.5% מכלל האשכנזים, נשים וגברים, נושאים את אחת משלוש המוטציות בגנים BRCA1 ו-BRCA2. "הגן של סרטן השד לא נמצא רק אצל יהודים אשכנזים, אלא גם בעדות עיראק, תימן ואצל גרוזינים – יש מוטציות שונות לכל עדה. אנחנו יודעים כיום על 14 מוטציות בארץ לעדות שונות, וכיום קיימת בדיקת דם פשוטה בעלות של 250 דולר למציאת נטיות גנטיות לפיתוח סוגי סרטן שונים אצל בני אדם, לא רק סרטן השד", אומר פרופ' שוחט.
"כשמוצאים אצל נשים או גברים את המוטציות הגנטיות בגנים BRCA1 ו-BRCA2, קיימת הסתברות גבוהה במהלך החיים לפתח סרטן. למשל, מדובר כיום על סיכוי של 70% לחלות בסרטן השד בקרב נושאי הגן, ו-40% לפתח סרטן השחלה. בנוסף קיים סיכוי של 10%-15% לפתח את סרטן המעי הגס. לכן, מי שנמצא נושא את המוטציות הגנטיות הללו צריך להיות במעקב צמוד יותר ואף בטיפול מניעתי", מסביר פרופ' שוחט.
המודעות הקיימת כיום בישראל ובעולם לביצוע בדיקות דם גנטיות ופנייה לייעוץ גנטי היא שינוי תפיסתי מהפכני שהתרחש בקרב האוכלוסייה. "לפני שני עשורים התחלנו לבצע בדיקות דם גנטיות לאיתור מוטציות בגנים של BRCA למשפחות שחצי מהן נכחדו מתחת לגיל 40", נזכר פרופ' שוחט.
"גם הרופאים וגם הנבדקים טענו בזמנו שאנחנו רק מפחידים את האנשים ושאין צורך בכל הבדיקות האלה. כיום אני רואה אנשים בריאים לחלוטין שמגיעים להיבדק בגלל שדודה רחוקה שלהם חלתה בסרטן השד – כלומר זה מצביע על השינוי שחל באוכלוסייה בעשורים האחרונים, שינוי שהוא מציל חיים במשפחות מסוימות.
"לגנטיקה יש טיפול שונה באוכלוסייה - היא מלווה בפחד עצום מאי ידיעה, זה משהו שהוא מעבר להיגיון ואתה צריך להילחם כל הזמן ברגש – אבל לשמחתנו האוכלוסייה מראה שינויים עם הזמן. אני עדיין שומע משפטים כמו 'אני כבר חליתי בסרטן אז מה יש להיבדק' או 'היא כבר חלתה, מה היא צריכה להיבדק', הביקורת עדיין נשמעת", מספר פרופ' שוחט.
הכתבה הקודמת בסדרה עסקה בפריחה של תעשיית הגנאולוגיה הפרטית – למעלה מ-15 מיליון בני אדם כבר ביצעו ביוזמתם בדיקות גנטיות לאיתור שושלות משפחתיות ומוצאים אתניים. הגדלת מספר הנבדקים ומאגרי המידע תתרום בעתיד לדיוק בתוצאות הבדיקה על אודות מוצאם וקרובי משפחתם.
"כל הבדיקות הללו תמיד יהיו ברקע – אבל החשיבות הגדולה של הכלי הטכנולוגי היא הידע הרפואי ומה תהיה תרומתו. למעשה, מבחינה רפואית אנחנו כעת צועדים אל השלב השני בהשלמת התמונה הגנטית, ומנסים להבין את תחום ניקוד הסיכונים הפוליגניים (Polygenic risk score)".
למעשה, אנשים מפתחים סוגי סרטן שונים או מחלת שונות גם ללא הימצאותן של מוטציות גנטיות – בדיוק כמו בסרטן השד. התפתחות סוגי הסרטן השונים מבוססת על שילוב של כמה גנים, כאשר כל אחד תורם הסתברות מסוימת למחלה. "באירופה נבדקו 700 אלף איש, והצליחו להראות שאם אתה מסתכל על המרקם הגנטי כולו, ניתן להשוות בין אנשים ולבדוק למי קיים סיכוי גבוה יותר לחלות למשל בסרטן", מסביר פרופ' שוחט.
"באירופה זה כבר הוכח כאמין – ביצעו את הבדיקות על קבוצות אחרות של אירופאים ומצאו ניבוי מושלם. אז למעשה, בעתיד יהיה אפשר לקחת קבוצה קטנה של אנשים שיש להם סיכון להתקף לב, למצוא את אלה שנמצאים בסיכון של פי 20 יותר מאוכלוסייה אחרת ולעקוב אחריהם. אותו דבר על סרטן שד ומחלות גנטיות אחרות – אז נשאר לנו להשלים את החלק הזה ברפואה הגנטית".
והיהודים? לצערנו, אנחנו בנחיתות מספרית בהבנת הגנטיקה המרקמית ובניקוד הסיכונים הפוליגניים. "בקרב היהודים עדיין אין מידע מספיק טוב – כי לא בדקו יהודים בנפרד. בדקו אותנו רק למוטציות גנטיות, אבל לבחינה של ניקוד הסיכונים הפוליגניים אנחנו אוכלוסייה קטנה מדי ולא מעניינת. ייקח לפחות עוד חמש שנים עד שיהיה מידע רלוונטי וספציפי ליהודים", מסכם פרופ' שוחט.
