בין צ'רנוביל לחשמל הביתי שלכם

כל מי שצפה ב"צ'רנוביל", המיני סדרה החדשה של HBO, לא יכל שלא לתהות על קנקנה של האנרגיה הגרעינית. ואם לא הספיק האסון בצ'רנוביל בשנת 1986, הרי שרעידת האדמה והצונאמי שבאו בעקבותיה וגרמו לתאונה הגרעינית בפוקושימה ביפן בשנת 2011, הוכיחו שוב את הסכנה הטמונה בהפקת חשמל מאנרגיה גרעינית.

הכור בצ'רנוביל בתמונה שצולמה ב-1986(צילום: AP)

המאבק נגד שימוש בגרעין למטרות מלחמה או שלום, דהיינו להכנת פצצות או לייצור חשמל, הוא מאבק ארוך שנים. כבר בשנות ה-60' של המאה ה-20', בתקופת ילדי הפרחים, החלו לקום התארגנויות ותנועות חוץ ממסדיות מקומיות ובינלאומיות ששמו את הנושא על סדר היום הסביבתי.

אמנם ההפצצה הצבאית הגרעינית הראשונה והיחידה עד כה של צבא ארה"ב על הירושימה ונגסקי ביפן, הובילה כבר בשנת 1945 לוויכוח ציבורי נוקב בדבר השימוש בנשק גרעיני. אך הוויכוח הזה התעצם בשנות ה-60' וה-70' של המאה הקודמת - לאחר שנערכו ניסויים גרעיניים שונים, ולאחר שהשימוש באנרגיה גרעינית להפקת חשמל הפך נפוץ ועורר חשש מפני פיתוח של נשק גרעיני במסווה אזרחי.

לצד אלה גבר החשש מתאונות גרעיניות, ועלה הצורך להיפטר מהפסולת הרדיואקטיבית. בשנים שחלפו מאז יצאו אלפי מפגינים לרחובות כדי להילחם נגד השימוש באנרגיה גרעינית, ובשלהי שנות ה-60' הוקמו ארגוני סביבה מרכזיים ובהם "ידידי כדור הארץ" ו"גרינפיס", שהחלו כקבוצות מחאה נגד השימוש באנרגיה גרעינית והמשיכו במאבקים לטובת נושאי סביבה אחרים.

מתוך "צ'רנוביל"(צילום: Liam Daniel/HBO)

הדיון הציבורי בנושא השימוש באנרגיה גרעינית מתקיים גם כיום, ובעוד רבים סבורים שזהו מקור אנרגיה ידידותי לסביבה ועם פוטנציאל זיהום מינימלי, הרי שאחרים טוענים כי תקלה, תאונה או אסון גרעיני עלולים להמיט הרס רב ממדים שמאפיל על היתרונות שבשימוש בדלק זה.

גרעין או אנרגיות מתחדשות?

כיום, אנרגיה גרעינית משמשת להפקת חשמל במקומות רבים בעולם, לרבות במדינות ה-OECD, ובחלק מהמדינות, כגון צרפת ודרום קוריאה, דלק גרעיני מהווה את הנתח המרכזי בתמהיל הדלקים לייצור חשמל. אולם בעוד שכורים גרעיניים רבים מוקמים ומתוכננים להיבנות במדינות שונות בעולם, העלייה במודעות הסביבתית והתחרות מול אנרגיות מתחדשות, לצד שיקולים כלכליים, האטו את המירוץ אחר אנרגיה מבוססת גרעין.

לכל אלה נוספה העובדה שהדלק הגרעיני הוא משאב מתכלה, ולפי ההערכות הרזרבות הקיימות כיום יסתיימו עד 100-80 שנים. זאת ועוד, אמנם השימוש באנרגיה גרעינית לייצור חשמל הרבה פחות מזהם מדלקים פחמניים כגון פחם ואפילו גז טבעי, הגורמים לזיהום אוויר ולתחלואה ולתמותה, אך הייצור של פסולת גרעינית, ובעיקר החשש מתקלה או תאונה, שיגרמו לאסון גדול עם השפעה על מרחב גדול ולתקופה של שנים רבות, מטרידים הרבה יותר. לבסוף, אמנם מדינת ישראל, שאינה חתומה על האמנה להפצת נשק גרעיני, לא יכולה לרכוש כור גרעיני לטובת הפקת חשמל, אך אין זה אומר שהמדינה לא לומדת את הנושא ונערכת למצב שבו יוחלט לגוון את תמהיל הדלקים.

התחנה החדשה לייצור אנרגיה סולארית בצ'רנוביל(צילום: Gleb Garanich, רויטרס)

הדבר המפחיד והמדאיג ביותר מהצפייה בסדרה החדשה, היא ההבנה שהשלטון הסובייטי לשעבר לא רק הסתיר מהעם את ממדי האסון והמחדל, אלא המשיך לנהוג כבשגרה ולסכן את האזרחים ביודעין לטובת מכונת יחסי הציבור והחוסן הלאומי. תאמרו שבמדינה דמוקרטית ובימי הרשתות החברתיות דבר שכזה לא יכול להתקיים, אבל בואו נודה שגם אנחנו לא יודעים הרבה על סכנות הקרינה, ולא מדובר רק על הכורים הגרעינים, לכאורה, בישראל, אלא גם על ההתנהלות היומיומית שלנו עם השימוש בטלפונים הניידים או המחשבים.

אמנם במקרה זה לא מדובר בקרינה גרעינית או קרינה מייננת, אבל ברור שמדובר בקרינה מזיקה, ובכל זאת המכשירים הסלולריים הפכו כמעט לאיבר נוסף בגופנו, וכל האזהרות והמחקרים לא גרמו לנו להפסיק להשתמש במכשירים או להגביל את השימוש של ילדנו במכשירים. כל אלה לא הובילו אותנו גם לשאול שאלות לגבי השפעת הפריסה המתוכננת של רשתות הדור החמישי-G5 על הבריאות לטווח הקצר והארוך.

ומה אצלנו?

אבל מה אנחנו יודעים על ההשפעה, בשגרה ובחירום, של הפקת החשמל בישראל על הבריאות שלנו? והאם אנחנו, המדינה והציבור, ערוכים לתרחישים של תקלות וחרום? ובכלל, האם כל אלה יובילו לשינוי הרגלים ולהתנהלות סביבתית יותר בניהול משק החשמל הביתי?

בישראל כמעט כל החשמל מופק מדלקים מאובניים: פחם, סולר וגז טבעי. עם מציאת מרבצי הגז הגדולים לחופי ישראל תמהיל הדלקים לייצור החשמל השתנה, וכבר כיום יותר מ-60% מהחשמל שלנו מופק מגז טבעי, שהוא הנקי והיעיל מבין הדלקים המאובנים, כאשר התחזית היא שבשנת 2030 כ-80% מהחשמל ייוצר מגז טבעי. לעומת זאת, השימוש באנרגיה מתחדשת, ובעיקר אנרגיה סולארית, עדיין מדשדש, למרות שאנחנו מדינה שטופת שמש, והוא עומד כיום על פחות מ-5%, כשהיעד הלאומי לשנת 2030 הוא רק 17%.

ההשפעה העיקרית של שימוש בגז טבעי היא על זיהום האוויר. אמנם יש אלה שהדביקו לו תוויות ירקרקות, החל מהמילה המטעה מעט טבעי (גם ארס של נחש הוא טבעי), דרך הניסיונות של משרד האנרגיה הישראלי להפוך אותו לדלק ירוק או אפילו לדלק מתחדש, כלומר כזה שאינו מתכלה ושקצב הייצור שלו גבוה או שווה לקצב הצריכה שלו, ועד לניסיון החדש של ממשל טראמפ בארה"ב למתג אותו כגז חופש (Freedom gas).

פרופ' עדי וולפסון(צילום: דורית תבור)

יחד עם זאת, שימוש בגז טבעי לייצור חשמל עדיין מוביל לפליטות של מגוון מזהמים, למשל חלקיקים נשימים, וזאת בנוסף למזהמים הרבים שנפלטים לאוויר, לים וליבשה בהפקת הגז הטבעי, וביניהם שחרור של תרכובות אורגניות נדיפות (VOC) לאוויר, לרבות בנזן, חומר מסרטן ודאי, ותרכובות אורגניות ומתכות כבדות שנפלטות לים.

גם לאנרגיות המתחדשות והירוקות, כגון אנרגיית שמש ורוח, יש חצר אחורית. במקרה של אנרגיה סולארית מדובר על שטח, מצרך יקר, ועל אחת כמה וכמה במדינה קטנה כמו שלנו. נכון, ניתן וצריך להשתמש בגגות מבנים, ולהפיק כבר כיום כ-30% מצורכי החשמל במדינה, אבל סוגיית אגירת החשמל מובילה לשאלות נוספות כגון הכרייה וההפקה של מתכות שונות המשמשות בסוללות, והשפעתן על הסביבה הטבעית והאנושית. גם במקרה של אנרגיית רוח יש סוגיות רבות, מפגיעה בבעלי כנף ועד להשפעה על הבריאות של הרעש שהן מחוללות וריצוד האור שנוצר כשלהבי הטורבינה חוסמים את אור השמש בעת הסיבוב.

המסקנה המתבקשת מכל אלה היא שאנחנו חייבים להפנים שצריכת החשמל של כל אחת ואחד מאיתנו משפיעה על הסביבה הטבעית והאנושית, ולכן מוטלת עלינו אחריות. נכון, אנחנו לא יכולים להיות מומחים להכל, וחשוב שיהיה מבוגר אחראי, אבל אנחנו חייבים לדרוש שקיפות גבוהה יותר, וגם לאפשר שותפות ציבור רבה יותר בתהליכי תכנון, ניהול ופיקוח במשק החשמל הלאומי. אך הבעיה המרכזית היא לא מה שאנחנו לא יודעים, אלא מה שאנחנו לא רוצים לדעת. במקרה זה אנחנו מעדיפים למצוא את כל התירוצים למה מישהו אחר צריך לעשות את העבודה בשבילנו, ולא רק כדי שיהיה את מי להאשים, אלא בעיקר מפני שידיעה והבנה יעמידו בפנינו דילמה יומיומית, ומפני שאנחנו לא מוכנים לקחת אחריות ולעשות שינוי. לכן כשאתם צופים בסדרה צ'רנוביל או כשאתם נאבקים בהקמת אסדת גז או תחנת כוח חשוב שתזכרו שבידנו הדבר.