ב-1994 הכניסה סוזן סמית, אז אישה צעירה מדרום קרוליינה, ארה"ב, את שני ילדיה הקטנים, בני שנה ושלוש, למושב האחורי בוואן הפרטי וגלגלה את הרכב לאגם. הסיבה: בן זוגה באותה תקופה הבהיר לה שהילדים הם מבחינתו מחסום בפני מערכת היחסים שלהם. האם האכזרית התייצבה מול כלי התקשורת וסיפרה שאלמוני חטף את רכבה כשילדיה בפנים, ובכך גרמה להמוני אנשים להירתם למבצע החיפושים. בתום מצוד רחב היקף נמצאה מכוניתה של סמית באגם סמוך לביתה, כשגופות הילדים בתוכה.
דניאל אטיאס, חוקר משטרה בעברו ומומחה לשפת גוף ולתקשורת בינאישית, זוכר היטב את המקרה: "אפשר היה להבחין בבירור בחוסר תיאום בולט בין המילים שיצאו מפיה כשביקשה שיעזרו לה למצוא את ילדיה הקטנים לבין הבעת פניה, שלא שיקפה אמא במצוקה, עד כדי כך שאפילו ניתן היה להבחין בחיוך על שפתיה".
סמית זכורה בגלל האכזריות אבל גם בגלל השקר הבוטה. כמובן, רובנו לא עומדים מול עשרות מצלמות ומשקרים במצח נחושה, אבל כולנו בהחלט משקרים על בסיס יומי, גם בלי להיתפס ולעורר חשד.
"שקר הוא צורך חברתי", מסבירה ענת הכט פישר, מומחית לשפת גוף, תקשורת ותדמית שעוסקת בתחום קרוב ל-20 שנה. "זוהי מיומנות שכולנו זקוקים לה כדי להסתדר בחברה, ודוגמאות לכך הן סבתא שמביאה מתנה מכוערת והנכד אומר לה תודה או חתונה שמשקרים לגביה על טיב האוכל, כדי לא לפגוע בשמחתם של הנשואים הטריים. חוסר טקט בהקשר הזה עלול לפגוע בנו חברתית, ועל כן אנחנו מרגישים שזה בסדר לשקר בסיטואציות מסוימות כשהכוונה טובה. רבים לא מודעים לכך, אבל אנשים משקרים מילולית באופן חופשי לפחות עשר פעמים ביום".
שקרים, מתברר, היו חלק מחיינו מאז ומעולם. אטיאס מסביר כי לאורך ההיסטוריה האנושית בני האדם חיפשו דרכים שונות ומשונות על מנת לענות על הצורך בגילוי שקרים, בין היתר כדי לתקן עוולות חברתיות וסכסוכים. הרומאים למשל, בדומה ליוונים, עינו עבדים וזרים, שאמינותם הוטלה בספק מלכתחילה, במטרה לגלות שקרים. בימי הביניים דו-קרב היה שיטה נפוצה לגילוי האמת - על פי שיטה זו, ההכרעה הייתה בידי האל, שידע להבחין בין דובר אמת לשקרן והודיע זאת באמצעות תוצאות הקרב.
דרך אחרת לבירור האמת הייתה התמודדות עם איתני הטבע, בעיקר המים והאש. כך למשל, אישה נואפת הושלכה לנהר - אם יצאה ממנו בשלום היה זה סימן לחפות מכל חטא, ואם טבעה הוכחה אשמתה. בבריטניה שימש מבחן המים לבירור האמת עד למאה ה-13, ובהודו נהוג מבחן סבילות המים עד היום.
אטיאס מוסיף כי גם בחלק ממדינות אפריקה מתקיימים עד היום מבחני אמינות באמצעות מים, רק שהפעם הם רותחים. החשודים בשקר נדרשים להכניס תחילה את היד הימנית לחבית מים קרים ומיד אחר כך לחבית מים רותחים. לאחר כמה שעות אשמתו של אדם נקבעת על פי הבועות ופצעי הכוויות בידו (ידיהם של דוברי האמת נקיות מפציעות ומכוויות). לפעמים החשוד נדרש לנסות להוציא אבן קטנה או טבעת מתוך חבית המים הרותחים, ואם הצליח בכך מכריזים עליו כדובר אמת.
בעידן הרשתות החברתיות והאפליקציות השקר הפך לקל יותר - בעיקר כי אנשים מרגישים הרבה יותר בנוח לשקר כשהם נמצאים מאחורי המסכים. ניתן לזהות שקרים במצב כזה רק כשמדובר באדם מוכר שאיתו מתכתבים תקופה ארוכה, ואפשר לזהות דפוסים שהשתנו בכתיבתו. בשיחה טלפונית, לעומת זאת, אפשרי בהחלט לזהות את השקר על בסיס הסתמכות על קולו של האדם שבצד השני.
"חשוב לשים לב אם יש שינוי בטון הדיבור במילים מסוימות. אם משפט נאמר בטון נחרץ ומילה אחת חשובה נאמרת בטון חלש או גבוה יותר, ייתכן כי מסתתר שם שקר", אומר אטיאס. "אם איש מכירות מנסה למכור לכם מוצר בטון בטוח וסמכותי, אך דווקא כשהוא מדבר על איכות המוצר או המחיר שלו הטון שלו משתנה, כנראה יש לו מה להסתיר על אודות המוצר. גם דיבור לא רציף עשוי להעיד על שקר, שכן חושבים זמן רב יותר על מה לומר ואיך לומר זאת".
ומה לגבי שקרים שנאמרים לא בשיחות טלפון אלא פנים מול פנים? "מסר אמין מתקיים כשיש התאמה מלאה בין המסר המילולי לבלתי מילולי שאדם משדר", מסבירה הכט פישר. "ברגע שנוצר פער בין מה שאדם אומר לבין שפת הגוף שלו, נורות האזהרה פועלות ואיתן האינטואיציה".
שקרנים מיומנים, אומר אטיאס, יודעים ללהטט במילים: הם בעלי כישורי שיחה, יודעים לברור את המילים המתאימות לכל סיטואציה, חלקלקי לשון באופן מניפולטיבי ומסוגלים להתיידד במהירות בעזרת סמול טוק ודמיון מפותח.
הדעה הרווחת בקרב המומחים היא שהסימנים האוניברסליים לשקרים יופיעו לרוב בזמן שקר או רגע לפניו, מכיוון שהאדם שמשקר חושב על מה שהוא רוצה לומר. מדובר על שבריר שנייה לפני, שבו ניתן להבחין בסימנים בעיקר בעיניים או בדיבור. יש גם סימנים שיופיעו קצת אחרי רגע השקר - מעין "נפילת מתח" שקורית כשחומות ההגנה יורדות.
הסימנים האלו יופיעו בהכרח אצל כל מי שמשקר?
הכט פישר: "אדם סביר עשוי להיות מושפע פיזית בעקבות אי אמירת האמת. הדופק, לחץ הדם וחום הגוף יעלו, וכתוצאה מכך גם הוא גם יזיע יותר ואף עשוי לסבול מיובש בפה, מרעד בידיים ומהתנשפות כבדה, אולם יש לזכור שכל אלו תלויים בשאלה אם האדם מרגיש שהוא אומר דבר שקר או לא. אם לדוגמה האיש נשאל שאלה שתשובתה תהיה נתונה לפרשנות, כמו 'האם הטרדת מינית מישהי?', אבל הוא חושב שהוא לא הטריד מינית כי מבחינתו הוא רק התחיל עם הבחורה או רק הניח עליה את היד, והוא אכן מאמין בזה, התסמינים הללו לא יופיעו אצלו, והוא אף עשוי להתגלות כדובר אמת בבדיקת פוליגרף. ואולם, בשאלות קונקרטיות דוגמת 'האם נגעת בה?', שאינן ניתנות לפרשנות, השקר בהחלט עשוי להתגלות.
"בנוסף, יש צורך בתיאום ציפיות כפי שקורה בציפייה של הורה מילדו שיסדר את החדר – הילד מבין שסדר פירושו להכניס את כל המשחקים והצעצועים תחת המיטה, ולכן יש צורך להגדיר למה מתכוונים ומהו סדר באמת. גם במקרה כזה התסמינים לא בהכרח יופיעו מצד הילד שמשקר לכאורה".
"בסך הכול ישנן שבע הבעות בסיס שהן חלק מה-DNA האנושי, ועל כן אינן שונות בין תינוק למבוגר או בין אדם שחי ביבשת אחת לאחרת: פחד, שמחה, עצב, כעס, בוז, הפתעה וסלידה", מסבירה מעיין בשן, מומחית ופרשנית לשפת גוף ומנתחת פוליטיקאים וידוענים בתקשורת. 93% מהתקשורת מועברים באמצעות שפת גוף. שפת הגוף מחולקת למאקרו-הבעות - הבעות גדולות, שאורכן עד חצי דקה, מגיעות מהמודע ויש עליהן שליטה מלאה, ולמיקרו-הבעות - הבעות קצרות ומהירות הבאות לידי ביטוי במימיקת הפנים והידיים, מגיעות מהתת-מודע ואין עליהן שליטה. 80% מההבעות שלנו הן מאקרו, כך שאם אתם רוצים לזהות את השקר, תצטרכו להתמקד ב-20% הנותרים - המיקרו".
כולם זוכרים את הפרשייה הידועה שבה הואשם נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון בקיום יחסי מין עם עובדת הבית הלבן דאז מוניקה לווינסקי. בניסיון להוכיח את חפותו בפני העם האמריקאי הצהיר קלינטון לאקרנים שלא קיים יחסי מין עם "האישה הזאת". בסוף אותו משפט, בדיוק כשאמר "האישה הזאת", נחשפה מיקרו-הבעה בצורת קמט בעקבות חיבור גבות של קלינטון.
המומחים מסבירים כי ישנם כמה סימנים גופניים מרכזיים שיעידו על שקר:
1. מבטים ימינה ולמעלה יעידו על ניסיון לדלות אינפורמציה מתוך דמיון חזותי – כלומר שקר באמצעות בנייה של תמונה שאינה קיימת. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהמוח מחולק לשתי אונות: הימנית אחראית על יצירתיות, רגש ודמיון והשמאלית אחראית על סדר, ארגון וזיכרון. אם שאלתם שאלה והאדם מביט ימינה ולמעלה לפני שהוא עונה, סביר להניח שהוא ממציא תשובה, אך אם יסתכל שמאלה ולמעלה הוא פשוט מנסה להיזכר.
דוגמה טובה לכך נתן דודו טופז - שמיהר לתקשורת כדי להזים את השמועות שלפיהן הוא זה שעומד שמאחורי תקיפת אנשי תקשורת ידועים, ושפת גופו הביעה בדיוק את הדבר ההפוך, כאשר במהלך הריאיון הביט ימינה ולמעלה בכל פעם שהמציא פרט בגרסתו.
2. פנייה של פלג הגוף העליון, ובפרט אזור החזה, ותזוזה של הברכיים והסטתן מעידים על שקר בשל אובדן קשב ועניין.
3. העיניים הן איבר מעולה לגילוי שקרנים, מפני שזהו האיבר היחיד בגוף שאין לנו שום שליטה עליו. אפשר להוריד לחץ דם או לעצור נשימה, אבל השליטה בעיניים נעשית דרך התת-מודע. העיניים מספרות הרבה על מצב רגשי ועל שקרים - כך לדוגמה, מצמוץ ארוך מדי ו/או עפעפיים שיורדים למטה מעידים על הסתרה מכוונת של מידע.
4. גם כפות הידיים עשויות לעזור באיתור השקרנים - פנים כף היד מסמל את התת-מודע, וחוץ כף היד את המודע. על כן, אנשים שישלבו ידיים או יכניסו אותן לכיסים ירצו ככל הנראה להסתיר מידע או לסלף אותו.
5. אנשים שמשקרים יתפסו כמה שפחות מקום בחלל ויתכווצו בתוך עצמם.
6. נגיעה באף יכולה להיגרם מצינון, מאלרגיה או ממבוכה, אבל אם היא נעשית בהמשך לשאלה מניפולטיבית - מדובר בסימן קלאסי לשקר. הסיבה היא שהורמונים משתחררים במוח וזרימת הדם משתנה באזור האף והעיניים, מה שמייצר תחושה של עקצוץ בקצה האף.
7. בזמן השקר יש נטייה לא מודעת לחייך ולצחוק.
8. תנועות לא מודעות כמו הקפצת הרגל או תיפוף על השולחן יכולות להעיד על שקר (אך לעיתים הן נובעות מלחץ בלבד).
9. נגיעות בפנים ובעיקר ליטוף באזור השפתיים יכולות לסייע להרגעה תוך כדי שקר.
10. השהיה או שימוש בצלילים לא טבעיים בזמן הדיבור.
לפני שאתם ממהרים להסיק שהאדם שמולכם מסתיר משהו כי הוא הכניס ידיים לכיסים, קחו נשימה עמוקה. יש סיכוי טוב שפשוט קר לו. הכט פישר מסבירה כי צריך ללמוד מעט את שפת הגוף כדי להבין אם האדם שמולנו מזיז את רגלו כי הוא מנסה להסתיר משהו, או שהוא בכלל היפראקטיבי.
"ההתנהגות של השקר היא הפוכה מההתנהגות הרגילה של אותו אדם", היא אומרת. "בכל מקרה, אין להסתמך רק על סממן מחשיד אחד או להיות נחרצים. כשרוצים לדעת אם משקרים לנו יש להסתמך על האינטואיציה, וכדאי שיהיו לפחות שלושה סימנים שונים שירמזו על כך".
גם שחר כהן, מנחה ל-NLP (שיטה פסיכולוגית שנועדה ליצירת קשר עמוק בין מאמן למטופל) והתפתחות אישית, מאמין שאין סימן אחד שמעיד על שקר: "מי שבאמת רוצה ללמוד לקרוא שפת גוף חייב להסתכל על התמונה השלמה, כלומר על שאר שפת הגוף של האדם וגם על הסיטואציה. כמו כן, יש לשים לב לשינויים, קליברציה בשפת ה-NLP, כשמה שבאמת מעניין הוא לא הסימנים עצמם אלא השינוי בהם.
"אם לאדם כל הזמן יש מתח ודריכות בשרירים, המשמעות של המתח הזה אינה גדולה. לעומת זאת, אם בדרך כלל הוא רגוע ורפוי וברגע מסוים הוא נדרך ונעשה מתוח, הרי שכאן יש לאותו סימן משמעות גדולה.
"למעשה, בדיוק באופן הזה עובד מכשיר הפוליגרף - הוא מזהה איך אנחנו במצב רגוע ויודע לאתר שינויים פיזיולוגיים עדינים ובלתי נשלטים, אשר מופעלים ברגע שאנחנו משקרים ונלחצים".
פורסם לראשונה: 07:04, 04.10.19
