תחקיר: הכשלים שהובילו להתרסקות בראשית על הירח
התקלות שהובילו להתרסקות, הרכיבים שלא התאימו לחלל, הקושי לעקוב אחרי החללית, המשימה המדעית שלא צלחה, העזרה המוגבלת מהממשלה, המניפולציות התקשורתיות, הליך הבדיקה בארה"ב בעקבות חשד לזיהום הירח - וגם ההשפעה העצומה של החללית הישראלית. במלאת שנה לשיגורה של "בראשית", איתי נבו - העורך הראשי של אתר מכון דוידסון - חושף דברים שלא פורסמו על המשימה הישראלית הראשונה לירח
ב-22 בפברואר 2019 לפנות בוקר עקבו מאות אלפי ישראלים אחרי שיגורה של בראשית - החללית הישראלית שעמדה לעשות היסטוריה ולנחות על הירח. המשימה נועדה להפוך את ישראל למדינה הרביעית בסך הכול שמנחיתה חללית על הירח, אבל היו לה עוד כמה היבטים היסטוריים: זו החללית הראשונה במימון פרטי שנועדה לנחות על הירח, החללית הקטנה והזולה ביותר שעושה את זה והראשונה שנשלחת לירח כ"טרמפיסטית" בשיגור אחר - המטען העיקרי שנשא טיל השיגור של חברת SpaceX היה לוויין תקשורת אינדונזי.
את הדרך לירח עשתה בראשית בהקפות אליפטיות גדלות והולכות סביב כדור הארץ, כשהמעבר בין כל מסלול מתבצע בתמרון של הפעלת המנוע לזמן קצר - עד כמה דקות. ב-4 באפריל היא ביצעה את התמרון המסובך ביותר חוץ מהנחיתה עצמה, הפעלת המנוע להאטה וכניסה למסלול סביב הירח. כעבור שבוע ועוד כמה תמרוני האטה החלה הנחיתה עצמה, שבה הופעל המנוע שוב לבלימה כדי לאפשר לה לנחות ברכות ב"ים הרוגע".
תחילה הכול התנהל כשורה, אבל בעשר הדקות האחרונות לפני הנחיתה החלה סדרת תקלות שהובילה לכיבוי המנוע ובסופו של דבר להתרסקותה של החללית על הירח. עוד באותו לילה הסבירו אנשי עמותת SpaceIL והתעשייה האווירית כי מקור התקלה בנחיתה באחד ממדי התאוצה של החללית, והבטיחו לקיים תחקיר מפורט ולפרסם את פרטיו. התחקיר אומנם נעשה, אבל הפרטים לא פורסמו מעולם באופן מסודר. כאן הם מובאים לראשונה.
רצף של בעיות
כמו בכל תאונת חלל (כמעט), התרסקותה של בראשית לא נעוצה בתקלה אחת, אלא בסדרה של כשלים. חלקם טמונים בתכנון המקורי של החללית, שהייתה כאמור קטנה מאוד ונבנתה בתקציב זעום יחסית למשימות חלל כאלה - 100 מיליון דולר כולל עלויות השיגור והתפעול. חלקן האחר היה טעויות אנוש.
כבר בליל השיגור הודיע הצוות ההנדסי על בעיה בעוקבי הכוכבים - צמד מצלמות שנועדו לצלם את השמיים, לזהות כוכבים מסוימים, וכך לקבוע את הזווית של החללית במרחב - כלומר אם היא טסה "קדימה", "אחורה" או "על הצד". יש לכך חשיבות קריטית בזמן הפעלת המנוע, כי זווית לא נכונה תשלח את החללית למסלול שונה לגמרי מהמתוכנן, ואולי אף לאבדון. ככל הנראה בעת ההיפרדות מטיל השיגור נחתו חלקיקי אבק על המגינים הכהים שאמורים להגן על עוקבי הכוכבים מאור השמש ישיר, החזירו אור ו"סינוורו" את המצלמות.
הנסיונות הראשונים לעקוף את הבעיה באמצעות הוראות תוכנה חדשות לא צלחו. במקום זאת מצאו המהנדסים פתרונות יצירתיים, בהם הטיית החללית על צידה בעת התמרונים, ושימוש במדי התאוצה במקום בעוקבי הכוכבים בתמרונים שבהם לא הייתה אפשרות לחמוק מאור השמש. השינויים האלה אילצו את הצוות להשקיע עבודה רבה, וגם הקשו על איתור מקומה של החללית, משום שכל הטיה עלולה גם להסיט מעט את מסלולה.
כמה ימים לאחר השיגור אירעה תקלה נוספת, כשמחשב החללית אתחל את עצמו במפתיע ודחה תמרון מתוכנן. בעיית האתחולים המשיכה ללוות את החללית בדרכה אל הירח, כנראה בשל ליקוי בתפקודה של קופסת האלקטרוניקה המתווכת בין המחשב למערכות החללית, בשל חשיפתה לקרינה העזה בחלל. זה חלק מהמחיר שמשלמים על חללית קלה וקטנה, עם מיגון קרינה מינימלי ועם רכיבים זולים יחסית, שחלקם, כמו אותה קופסה, נבנו במיוחד למשימת בראשית ולא נבדקו מעולם בחלל.
מחיר נוסף של משימת חלל זולה הוא שהיה בחללית רק מחשב אחד. לכן את הרחבות התוכנה שנועדו להתגבר על בעיות לא צרבו בזיכרון המחשב עצמו במהלך המשימה, אלא רק בזיכרון העבודה (RAM). עקב כך ההרחבות נמחקו בכל אתחול של המחשב, והיה צורך להעלותן שוב בקובץ פקודות.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי :
אינסולין מותאם אישית
בעיצומה של ההנמכה אל פני הירח, כשהמנוע פועל כל הזמן, כבה מד התאוצה, המכונה IMU (קיצור של Inertial Measurement Unit). לחללית היו שני מדי תאוצה כאלה, והיא תפקדה היטב עם אחד בלבד. עכשיו היה הצוות צריך לקבל החלטה מהירה: האם להמשיך עם אחד תקין בלבד, ולקוות שלא יתקלקל גם הוא, או לנסות להפעיל את זה שכבה. ההחלטה הייתה להפעיל.
אולם בגלל הלוגיקה התכנונית של החללית, הפעלת מד תאוצה אחד חסמה לזמן קצרצר את העברת המידע ממד התאוצה התקין. במשך פחות משנייה המחשב לא קיבל נתוני תאוצה, ולכן הכריז על תקלת ניווט, ובמקרה כזה הוא תוכנת לאתחל את עצמו. האתחול נמשך פחות משתי שניות, אבל המחשב חזר לפעילות בלי הרחבות התוכנה, שעל פי קובץ הפיקוד של הנחיתה היו אמורות להיטען ליתר ביטחון כל דקה. כתוצאה מכך המחשב אתחל את עצמו שוב ושוב, ורק אחרי כחמישה אתחולים כאלה עלו לבסוף גם ההרחבות.
אתחולי המחשב גרמו לכיבוי המנוע הראשי של החללית, שבשלב הזה היה אמור לפעול כל הזמן ולהאט את הנחיתה. המחשב היה אמור להפעיל מיד את המנוע, אבל כאן השפיעה תקלה שהצוות ההנדסי גילה לפני השיגור אך לא הספיק לתקן: כדי להפעיל מחדש את המנוע, עליו לקבל מתח משני מקורות, אבל בעקבות האתחול רק אחד מהם עבד - והמנוע הראשי לא נדלק. החללית המשיכה בנפילה אלכסונית לעבר הירח, כשרק מנועי הכיוון הקטנים ממשיכים לפעול, ואף שומרים על הכיוון הנכון שלה. היא פגעה בקרקע הירח במהירות של יותר מ-3,000 קמ"ש, וכנראה התרסקה לרסיסים.
דברים זולים עולים ביוקר
כאמור, חלק מהבעיות של בראשית נגרמו משימוש ברכיבים זולים יחסית, שלא כולם הוכיחו את עצמם במשימות חלל אחרות. אפילו מדי התאוצה, שפעלו היטב לכל אורך המשימה עד לאותה תקלה קריטית, לא פותחו באופן ייעודי למשימות חלל, והמידע על תפקודם בלוויינים היה חלקי וחסר. החשש מליקויים בתפקודם הביא לכך שזה היה אחד הרכיבים היחידים שהייתה להם כפילות בבראשית.
"במשימה נורמלית לא היינו משגרים את החללית במצב כזה", אומר עופר דורון, שהיה עד לפני חודשים אחדים מנהל מפעל "חלל" של התעשייה האווירית שהוביל את המיזם עם עמותת SpaceIL. "לא הייתה כמעט יתירות של רכיבים ומערכות, חלק ניכר מהרכיבים לא נבדקו בחלל, והסבירות לנחיתה מוצלחת הייתה נמוכה מאוד, ולא היינו מספיק מוכנים. בדרך כלל אנו לא משגרים אם אין סבירות גבוהה להצלחה, אבל החללית שוגרה כי זה "ניו ספייס" (משימות חלל קטנות וזולות; א"נ) - וככה זה עובד בתחום הזה. גם צוות המשימה לא היה מתורגל מספיק, למרות שעשו המון אימונים והכנות. בלוויין נורמלי היינו דוחים את השיגור, אבל כשאתה טרמפיסט ולא המטען העיקרי, אין אפשרות כזו. החלטנו שזה מספיק טוב ויצאנו ברמת מוכנות נמוכה יותר ממה שרצינו".
עם זאת, דורון מדגיש כי עצם בניית החללית בזמן קצר ותפעול הבעיות שהתגלו הם הישגים עצומים. "חבורה מופלאה של אנשים עשתה מאמץ עילאי להוציא לפועל משימה על גבול הבלתי אפשרי, והגיעה קרוב מאוד לכך. הם ראויים להרבה הערכה. הנחיתה לא נכשלה בגלל טעות אנוש, אלא בגלל שרשרת שלמה של דברים".
"החללית לא תוכננה לעמוד בשתי תקלות בלתי תלויות, אחרת היא לא הייתה עולה מאה מיליון דולר אלא מיליארד", מחדד עידו ענתבי, מנכ"ל SpaceIL בזמן המשימה. "אי אפשר לבדוק איך חללית מתפקדת בטיסה לירח לפני שהיא טסה לירח, אבל עשינו את כל הבדיקות וההדמיות שאפשר לפני המשימה, ולא היינו משגרים אם לא היינו מוכנים".
אז מדוע התחקיר המלא לא פורסם עם כה? "כשגמרנו להכין אותו הכול כבר היה ידוע וברור, ונראה שלא היה בזה טעם", אומר ענתבי. ודורון מוסיף, "הגענו למסקנה שאין עניין להמשיך לדון בזה. לא לנו ולא לציבור".
החיפוש המתיש
האם הימנעות מהפעלת מד התאוצה שכבה הייתה מונעת את רצף התקלות ומאפשרת נחיתה תקינה? אי אפשר לדעת כמובן, וייתכן שבעיות אחרות היו צצות. ברצף אירועי הנחיתה, זמן קצר לאחר שניתנה ההוראה להדליק את מד התאוצה נשמעו קריאות לא לעשות את זה. האם מדובר בטעות אנוש? כשל בשיתוף מידע בין הצוותים? הצטברות של בעיות בחללית? תלוי את מי שואלים. על דבר אחד אין מחלוקת: בשבעת השבועות של משימת בראשית, הצוות עבד הרבה יותר קשה מהמתוכנן בגלל בעיה אחרת לגמרי.
נוסף על בעיות האתחולים והקשיים עם עוקב הכוכבים, הייתה לצוות בעיה מהותית לדעת איפה בדיוק נמצאת החללית - עניין שפחות שותף עם התקשורת והציבור. חישוב המיקום המדויק של החללית נעשה באמצעות התקשורת עמה: מודדים כמה זמן נדרש לאות שלה להיקלט בתחנות הקרקע, וכך קובעים את מרחקה מאיתנו. על פי המדידה של אפקט דופלר, כלומר השינוי בתדירות של גלי הרדיו, מחשבים את מהירותה וכיוונה. הנתונים האלה, לצד הזוויות המחושבות בעזרת עוקבי הכוכבים, מספקים את המידע הדרוש להפעלות המנועים בתמרונים.
התקשורת נעשתה באמצעות מערך האנטנות של החברה השבדית SSC, אך לוותה בתקלות רבות, בעיקר בשבועות הראשונים, והנתונים חייבו בדיקות חוזרות ונשנות. לכך הצטרפה הבעיה בעוקבי הכוכבים, משום שהפעלתם דרשה לעיתים לסובב את החללית על צירה במהלך שעלול לשנות מעט את מסלולה. כך אירע שכל קביעת מיקום דרשה שעות עבודה רבות בהרבה מהמתוכנן. גם העבודה על הרחבות התוכנה דרשה השקעה לא מעטה. מהנדסים קיצרו או ביטלו חופשות בגלל עומס העבודה, ולא אחת גם ישנו במפעל של התעשייה האווירית.
העומס על הצוות גדל במיוחד בשבוע האחרון, שבו תוכננו תמרונים רבים במסלול סביב הירח. נוסף על העייפות של הצוות ההנדסי, גודש העבודה השוטפת הביא לביטולם של תרגולי צוותים שתוכננו להתבצע במהלך המשימה. האם התרגולים הללו היו מצליחים לחשוף ולסכל מבעוד מועד את הכשלים שהובילו להתרסקות? אי אפשר לדעת. מספר התרחישים האפשריים עצום, ואין שום ודאות שהיו מתרגלים דווקא את התרחיש שאירע.
המשימה המדעית שלא צלחה
נוסף על האתגר של הנחיתה על הירח, צורפה לבראשית גם משימה מדעית בהובלת פרופ' עודד אהרונסון ממכון ויצמן למדע. המשימה התבססה על מגנטומטר למדידת שדות מגנטיים מקומיים, בניסיון להבין טוב יותר את הגיאולוגיה של הירח ואת תהליכי התהוותו. המגנטומטר היה אמור למדוד את השדות המגנטיים בעיקר בשלבי הנחיתה, כשהחללית חולפת מעל פני הירח בגובה נמוך יחסית, ולשדר את המידע בזמן אמת, עם התמונות, באמצעות רשת התקשורת של נאס"א. לאחר ההתרסקות הביעו המדענים והמהנדסים תקווה שיהיה שימוש בנתונים שהועברו, אבל כעת מתברר שהמשימה המדעית לא העלתה כל מידע חדש.
"הפעלנו את המגנטומטר לניסיון בשלבים מוקדמים של המשימה, והוא פעל היטב במהלך הנחיתה. קיבלנו נתונים מעל גובה 20 קילומטר, אבל לא את המדידות המעניינות ביותר מגובה נמוך יותר. החללית כנראה המשיכה למדוד, אבל כבר לא שידרה את הנתונים", אומר אהרונסון. "מהנתונים שכן התקבלו לא יכולנו להוציא מידע שימושי. מאחר שהשדות המגנטיים של הירח חלשים יחסית, והחללית עצמה יצרה שדה חזק, המגנטומטר פעל חלקית מחוץ לטווח המתוכנן, כך שקשה להפיק מידע מהנתונים ולהסיק מסקנות חדשות על הירח".
מכשיר מדעי נוסף, של נאס"א, צורף למשימה ממש לקראת השיגור, בעקבות ההסכם עם סוכנות החלל האמריקאית על שימוש ברשת התקשורת שלה. המכשיר היה רפקלטור - כיפה קטנה בקוטר של חמישה סנטימטרים, מצופה מראות מיוחדות שנועדו להחזיר אות לייזר מהלוויין האמריקני LRO המקיף את הירח. הוא מאפשר לקבוע במדויק את גובה הלוויין וכמובן את מקומה של החללית. במשך כמה שבועות סרקו אהרונסון ומפעילי הלוויין את אזור ההתרסקות בניסיון לזהות החזר לייזר מהרפלקטור, אך לשווא. "יכול להיות שהוא התרסק, יכול להיות שהוא נשאר שלם אך נקבר בחול, ויכול להיות שפשוט פספסנו אותו", סיכם אהרונסון.
דובונים וחקירות
לקראת השיגור הותקנה בחללית 'ספריית הירח' ובה מידע רב על כדור הארץ כולו ועל ישראל, וכן ציורי ילדים של בראשית, ומזכרות נוספות שבחרו מפעילי החללית בשיתוף עם הציבור. הספרייה לא מכילה מידע דיגיטלי, אלא טקסטים ממוזערים חרוטים על דפי ניקל דקיקים. מי שייצר אותה ואף שילם ל-SpaceIL סכום ניכר על שיגורה לירח הוא ארגון Arch Mission Foundation, המגדיר עצמו ארגון ללא מטרת רווח שמטרתו ליצור גיבוי של כדור הארץ. במילים אחרות (שלהם): "לשמר ולהפיץ בזמן ובמרחב (חלל) את הידע החשוב ביותר של האנושות". כארבעה חודשים אחרי התרסקות פרסם המגזין האמריקני Wired כי הארגון הוסיף לו גם דגימות DNA של בני אדם וכן דובוני מים (Tardigrades), יצורים זעירים שהתפרסמו בעמידותם הגבוהה לתנאים קשים.
אנשי SpaceIL לא ידעו דבר על היוזמה של מייסד הארגון נובה ספיבק (Spivack) להוסיף למשימה חומר ביולוגי. הימצאותו לכאורה בחללית עוררה חשד לזיהום הירח בחומר כזה. סיפור דובוני המים פורסם בהרחבה, אך עכשיו אנו מפרסמים לראשונה שבעקבות הדברים פתח מינהל התעופה האזרחית בארצות הברית (FAA) בהליך בדיקה נגד SpaceIL ונגד SpaceX, ששיגרה בפועל את החללית, אף שאין שום ראיה שאכן היה חומר ביולוגי על בראשית פרט לדבריו של ספיבק עצמו. SpaceIL נאלצה לשכור לשם כך ייעוץ משפטי בישראל ובארצות הברית, בעלות ניכרת. ההליך הסתיים כעבור כמה חודשים בלי שננקטו שום צעדים נגד החברות, בין השאר לאחר שספיבק עצמו הסביר במכתב שהוא לבדו אחראי למעשה.
נוסף על ההוצאות הכספיות החמיצו SpaceIL והתעשייה האווירית גם אירוע שהיה יכול לספק לבראשית תמונת ניצחון יפה. "שלחנו את דגם החללית לוועידת האסטרונאוטיקה הבינלאומית שהייתה באוקטובר האחרון בוושינגטון, והתוכנית הייתה לארגן עם נאס"א צילום משותף של החללית עם כל האסטרונאוטים שדרכו על הירח ועדיין חיים", מספר דורון. "בגלל הליך הבדיקה נאס"א הורידו אותנו מזה. זה היה יכול להיות אקורד סיום פנטסטי".
"מייסד ה-Arch Foundation הצהיר בפורומים שונים, שהעמותה לא הייתה מודעת לנושא", נאמר בתגובת SpaceIL. "כאמור אנחנו עד היום לא יודעים אם באמת היו דובוני מים על החללית. בבדיקת ה-FAA נקבע כי העמותה פעלה כשורה ולפי כל האמנות והנהלים המקובלים".
"העניין נופח מעל ומעבר לכל פרופורציה", מסר ספיבק בריאיון בהתכתבות שנערך עימו לצורך הכתבה. "ארצות הברית השאירה על הירח כמעט מאה שקים של הפרשות אדם, הסינים הנחיתו זרעים וגידלו צמח על הירח בשנה שעברה. חלליות רבות התרסקו על הירח וזיהמו אותו בדלקים רעילים. דובוני המים שנשלחו לכאורה היו בחומר אפוקסי, לא במצב חי, ובכמות מזערית. לשם השוואה, אם אדם חותם את שמו על נייר בעט כדורי, הדיו בחתימה מכיל יותר חומר ביולוגי מזהם. זה לא היה אלא 'חתימה' פואטית מכדור הארץ".
עם זאת, ספיבק סירב לאשר מפורשות כי אכן היה חומר ביולוגי בחללית. "אפילו אני לא יכול להוכיח שהיו או לא היו דובוני מים. אני יכול לומר כי הסיכוי שיש דובוני מים חיים על הירח הוא אפס. את התעלומה אפשר לפתור רק באמצעות ביקור בירח ובדיקת השרידים של בראשית ושל הספרייה".
כשבודקים את המפרט הטכני המלא של ספריית הירח, מסמך בן 107 עמודים המופיע באתר של Arch Mission, מגלים שיש בו גם "כספות" - רשימה של 23 אוספים, שרק שמונה מהם פורטו ועל 15 כתוב "לא פורסמו עדיין". השמונה שתוכנם פורסם כוללים לצד דובוני המים וה-DNA גם כתבים של כל הדתות, חומר על עמים ושבטים ילידים באזורים שונים, שרידים של קדושים ודגימות קרקע מאתרים קדושים. ספיבק סירב לומר מה יש באוספים האחרים, אך טען שהם אינם מכילים חומר ביולוגי.
"עזרנו ל-SpaceIL, כי סיפור דובוני המים הביא את בראשית לתודעה של ציבור רחב, ועורר עניין חיובי בקרב ילדים וסטודנטים, שממשיכים עד היום לעסוק בשאלה אם יש דובוני מים על הירח", הוסיף ספיבק. "אני חושב שבסך הכול הייתה לאירוע השפעה חיובית על SpaceIL מבחינת תדמיתם ומקומם בהיסטוריה. אנו תומכים גדולים שלהם ונשמח לסייע להם לחזור לירח גם בעתיד. הם לא עשו שום דבר לא תקין ושום חוק לא נשבר. היה קצת בלגן, ואני מתנצל על כך".
לא כולם מסכימים איתו. "זה אירוע הזוי ולא ברור לי איך הוא לא גמר בכלא", אומר דורון. "זה מכעיס מאוד והיה מבחינתי כתם על הפרויקט, ולא הלך עם הרוח של בראשית", מוסיף יגאל הראל, שהיה ראש פרויקט החללית ב-SpaceIL. "הצוות ההנדסי לא היה חלק מקביעת התכנים של הדיסק - היינו צריכים רק לוודא שהוא עומד בדרישות השיגור לחלל. אם אומנם היו בדיסק דובוני מים אני מניח שהם לא שרדו את הפיצוץ שנוצר עם התלקחות הדלק בזמן ההתרסקות".
הראל הוסיף כי אחת הסיבות לסגירת ההליך הייתה העבודה המסודרת של SpaceIL עם מינהל התעופה האמריקני. "הם ראו לכל אורך הדרך את הרצינות שלנו, וכשקרתה המִרמה הזו הם התחשבו בכך".
איפה הכסף?
עמותת SpaceIL הוקמה ב-2011 כדי להשתתף בתחרות Lunar X-Prize של חברת גוגל, שהציעה פרס של 20 מיליון דולר ליוזמה פרטית שתנחית חללית לא מאוישת על הירח. במקביל לפיתוח הגרסאות הראשונות של החללית פעלו שלושת המייסדים, יריב בש, כפיר דמרי ויהונתן ויינטראוב, לבסס אותה גם כעמותה חינוכית, המשתמשת בפרויקט החללית לעידוד ילדים ובני נוער ללמוד מדעים והנדסה.
בסוף שנת 2014 החליט איל ההון מוריס קאהן, שסייע למייסדים בשנים הראשונות, להגדיל את השקעתו במיזם ולסייע בגיוס תורמים נוספים. זה איפשר לעמותה לגייס צוות מקצועי של מהנדסים מתחום החלל ולהזניק את המיזם קדימה. SpaceIL הייתה הראשונה מהמשתתפות בתחרות שחתמה על חוזה שיגור, עם חברת SpaceX, והעבודה התקדמה במשנה מרץ, בסיוע התעשייה האווירית שהחללית נבנתה במפעל שלה.
בסוף 2017 אזל התקציב והדרך לירח נראתה רחוקה מתמיד. העבודה המשיכה בכל זאת על חשבון התעשייה האווירית, והעמותה צברה חוב של כ-10 מיליון דולר למפעל. בתחילת 2018 ניחתה מכה נוספת על המיזם, כשגוגל הכריזה - לאחר כמה דחיות - על סיום התחרות בלי זוכים. סכום הפרס, שהיה חלק מהתקציב המתוכנן של המיזם, נגרע ממנו, והפרויקט היה על סף קריסה. SpaceIL והתעשייה האווירית חיפשו תורמים נוספים וביקשה גם מהממשלה להגדיל את הסיוע.
כללי התחרות של גוגל איפשרו לקבוצות לקבל סיוע ממשלתי בהיקף של עד עשרה אחוזים מעלות המיזם. משרד המדע התחייב בראשית הדרך לתמוך בחללית ב-5.5 מיליון שקל, שהיה אז כעשרה אחוזים מהתקציב המשוער, אבל שילם רק כשני מיליון שקל. כשהתבקש הסיוע הנוסף הגדיל המשרד את הסיוע המתוכנן, והוסיף 7.25 מיליון שקל - כלומר קצת פחות מ-10 מיליון שקל בסך הכול. אבל תקציב החללית הגיע בינתיים ל-100 מיליון דולר, כך שהממשלה יכלה להגדיל פי ארבעה את תרומתה, ואף יותר מכך לאחר שהוחלט לשגרה גם מחוץ למסגרת התחרות שהסתיימה.
אף על פי שמשרד המדע והטכנולוגיה והשר אופיר אקוניס התהדרו רבות בהישגי בראשית, כעת מתברר שברגע האמת המשרד לא נענה לפניות להגדיל עוד את התקציב ולהציל את מיזם החללית הישראלית. השר אקוניס, שאף טס לפלורידה לצפות בשיגור מקרוב, הרבה להבליט את ההישג של בראשית ואת חשיבותו למדינת ישראל, והדגיש לא אחת את התרומה של משרדו לפרויקט, שהייתה לדבריו במגבלות התחרות. אך מי שבסופו של דבר הציל את בראשית היה שוב מוריס קאהן, שהגדיל את סכום התרומה מכיסו ליותר מ-40 מיליון דולר, והתנה זאת בכך שהתעשייה האווירית תוותר על החוב. בסופו של דבר הסכימה התעשייה האווירית לדרישה בשני תנאים: קבלת בעלות מלאה וזכויות על כל הידע של בראשית, ושותפות מלאה בניהול המשימה, וגם ביחסי הציבור והפרסום שלה.
מנהל סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע והטכנולוגיה, אבי בלסברגר, מדגיש בתגובה כי הגדלת התקציב של בראשית ביותר מ-7 מיליון שקל ב-2018 הייתה כעשירית מתקציב סוכנות החלל, ושהיא נוספה לפעולות רבות שעשו הסוכנות ומשרד המדע למען המיזם. "לתוספת התקציב שלנו היה חלק חשוב בהחלטה של קאהן להמשיך את הפרויקט", הוא אומר. "כמו כן סייענו במיליון שקל למימון הפעילות החינוכית של העמותה וב-700 אלף שקל למימון המשימה המדעית. בנוסף, אנחנו חתמנו עבורם על ההסכם עם נאס"א לשימוש ברשת החלל העמוק, שהיה שווה להם מאות אלפי דולרים והם לא היו מגיעים לכך בלעדינו. אנו גם פועלים עם נאס"א כדי לסייע להם במשימה הבאה".
ממשרד המדע והטכנולוגיה נמסר עוד: "סוכנות החלל יזמה וקידמה בשיתוף עמותת SpaceIL פעילות חינוכית לעידוד צעירות וצעירים לקידום החשיפה לחלל ולימודי המדע והטכנולוגיה, והיא מקדמת את החשיפה של פעילות SpaceIL באירועי השיא של משרד המדע, ובהם שבוע החלל הישראלי, יום המדע הישראלי ושבוע והחלל העולמי, ובתוכניות חינוכיות מגוונות. שיתוף הפעולה הנרחב עם משרד החינוך ועם Space IL משמש בפועל כמכפיל כוח ליעד המרכזי של יצירת 'אפקט בראשית' אצל הדור הצעיר". במשרד ציינו עוד כי השר אקוניס התחייב להכפיל ל-20 מיליון שקל את התמיכה ב"בראשית 2".
חללית ושאר ירקות
באופן רשמי, משימת בראשית נועדה להפגין את היכולות הטכנולוגיות של ישראל וליצור השפעה ציבורית דומה ל"אפקט אפולו" - העניין הרב שגילו צעירים אמריקנים במדע וטכנולוגיה בעקבות הצלחת המשימות המאוישות הראשונות לירח. ואכן חלק ניכר מהמאמצים בפרויקט הושקעו ביחסי ציבור, מתוך אסטרטגיה תקשורתית ברורה: לייצר הצלחה בכל מחיר.
"כדי ליצור הזדהות בנינו קמפיין תקשורתי שנועד להפוך את החללית לחללית של כולנו - במטרה לרתום את כל עם ישראל למיזם", מספר דורון. "לכן החלטנו בין השאר לשתף את הציבור בבעיות ובקשיים שהתעוררו במהלך המשימה".
"בבסיס האסטרטגיה התקשורתית עמדה הנחה שיש סיכוי סביר שלא נצליח לנחות על הירח, ואולי אפילו לא נגיע אליו. לכן החלטנו לייצר עוד לפני השיגור רצף של הצלחות מתוקשרות היטב, כדי שגם אם המשימה תסתיים בשלב מוקדם נוכל להציג אותה כהצלחה. לכן עשינו אירוע ענקי להכרזה על מועד השיגור, עוד לפני שהיה מועד שיגור מדויק, יזמנו אירוע של הצגת החללית לתקשורת, הפעלנו קמפיין לבחירת שם לחללית, ובחרנו את החומרים שיישלחו ב'ספריית הירח'.
"הטקס של הכנסת דיסק המידע ובו הספרייה לחללית היה הצגה לתקשורת - התקנת הדיסק בחללית נעשתה כמה ימים אחר כך בידי הצוות הטכני. גם אירוע השילוח של החללית לאתר השיגור היה מופע תקשורתי - מההובלה לנתב"ג עם ליווי משטרתי מיותר לגמרי, ועד להעמסתה על מטוס המטען. הציבור לא ידע שכדי לחסוך בעלויות, המטוס שהוביל את בראשית לארצות הברית עצר בליאז' שבבלגיה לפרוק מטען של ירקות".
גם במהלך המשימה עצמה הושקעו משאבים רבים בקידום האסטרטגיה התקשורתית ויחסי הציבור. "הסלפי של החללית עם כדור הארץ נועד להיות 'תמונת ניצחון' למקרה שלא נגיע לירח, וכדי לצלם אותו ניהלנו משא ומתן עם מינהל התעופה האזרחית האמריקני, שלא אישר בתחילה לצלם בקרבת כדור הארץ, אך בסוף נענה לנו", מוסיף דורון. "תמונת הסלפי מעל הירח כבר גבתה מאיתנו מחיר משמעותי, כי היה צריך 'לבזבז' עליה קובץ פיקוד של המחשב".
באוקטובר 2018, כארבעה חודשים לפני השיגור, נחתם הסכם לשיתוף פעולה עם נאס"א, שאיפשר ל-SpaceIL להשתמש ברשת החלל העמוק של סוכנות החלל האמריקנית (Deep Space Network) כדי לתקשר עם החללית בפס רחב יחסית ולהעביר מידע רב בזמן קצר. הרשת היא מערך מתקדם של אנטנות בכמה אתרים בעולם, והצוותים ההנדסיים נדרשו למאמץ כביר, כדי להקים בזמן קצר את ממשק התקשורת עם המערכת של נאס"א. "עשינו בארבעה חודשים עבודה של שנתיים", אמר אחד המהנדסים שעבדו על הפרויקט.
"ההתעקשות להשקיע משאבים רבים במערך התקשורת עם הרשת של נאס"א נועדה בעיקר כדי לאפשר לנו לשלוח תמונות מהנחיתה בזמן אמת. עשינו הרבה מאוד מאמצים והכנות כדי שיעבור מסר של הצלחה גם אם ההצלחה לא תהיה מלאה", הוסיף דורון. בסופו של דבר ייתכן שההחלטה הייתה נכונה: תמונת הסלפי של בראשית משלבי הנחיתה, על רקע הירח, היא הדבר הקרוב ביותר לנחיתה שנותר מהמשימה.
"למרות שלא נחתנו, המשימה הייתה הצלחה אדירה", מסכם דורון. "גם האמריקנים וגם הרוסים נכשלו פעמים רבות לפני שביצעו נחיתה רכה. הסינים היו היחידים שהצליחו בכך, ואנחנו המשוגעים היחידים שהייתה להם החוצפה לנסות נחיתה במשימה ראשונה כזו. למרות הקשיים הרבים הגענו רחוק מאוד".
ההשפעה של בראשית
למרות הכעס המוצדק על הצעד של ספיבק והמחיר של התנהלותו, ייתכן שיש משהו בדבריו על האפקט התקשורתי של פרשת דובוני המים. נראה שהדיון בשאלה אם דובוני מים יכולים להתקיים על הירח הגיע לקהל רחב יותר מזה שמתעניין באופן כללי במשימות חלל, כולל ילדים וצעירים. שאלת החיים במקומות אחרים בעקבות הגילויים על משימת בראשית ממשיכה להדהד ברשתות החברתיות גם כיום.
גם בעמותת SpaceIL ביקשו להדגיש את ההשפעה החינוכית של המשימה: "בראשית הובילה את מדינת ישראל להישג חסר תקדים והפכה את ישראל למדינה השביעית בעולם שהקיפה את הירח. אומנם לא הייתה נחיתה רכה על הירח, אבל חשוב לזכור שמשימתה העיקרית של בראשית הייתה פה, על כדור הארץ, ליצור 'אפקט אפולו' ישראלי, והיא הגיעה להצלחה חסרת תקדים כשכל ילדי ישראל חשבו, למדו וחלמו חלל וירח. התעוזה והיכולת ההנדסית שהדגים במשימה הצוות ההנדסי כולו, פורצות דרך בכל קנה מידה עולמי".
האם אפקט בראשית הגיע גם למסדרונות האקדמיה? המוסד היחיד בארץ שמציע לימודי הנדסת חלל בתואר ראשון הוא הטכניון. בדיקה בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל העלתה כי השנה התקבלו ללימודים בה 110 סטודנטים לתואר ראשון, לעומת 97 בשנה שעברה - גידול של כ-13 אחוז. לדברי דיקן הפקולטה, פרופ' טל שימא, ייתכן שהגידול נובע מההצלחה והחשיפה של המשימה הישראלית לירח, אך עם זאת הוא מציין שבפקולטה נפתחה גם תוכנית מצויינות חדשה, בשיתוף צה"ל, וגם היא מושכת סטודנטים.
נוסף על ההשפעה החינוכית והציבורית, נראה שלמשימת בראשית הייתה השפעה ישירה גם על חקר החלל, כשהמחישה שאפשר להגיע לירח בחלליות קטנות וזולות. "כשמסתכלים על החברות שזכו במכרזים של נאס"א לחלליות לא מאוישות לירח, רואים שהתקציבים שלהן לפרויקטים האלה הם בסדר הגודל שלנו – עשרות מיליוני דולרים ולא מיליארד דולר", אומר ענתבי. "זו השפעה עצומה על תחום הניו-ספייס, בזכות X-Prize ובזכות ההישג שלנו".
אתגרים חדשים
על פי התוכנית המקורית הייתה SpaceIL אמורה לסיים את הפעילות בחלל עם סיום משימת בראשית. כל המהנדסים קיבלו מראש מכתבי פיטורים, והעמותה הייתה אמורה להמשיך את פעילותה החינוכית ולמנף את משימת החלל. אולם מיד אחרי כשהתברר שהחללית התרסקה על הירח, הבטיח ראש הממשלה בנימין נתניהו, "ננסה עוד פעם. הגענו לירח אבל אנו רוצים לנחות יותר בנחת". יומיים לאחר מכן הודיע קאהן, נשיא עמותת SpaceIL, "אנו עובדים מהיום על בראשית 2". בעקבות זאת נדחו פיטוריהם של חלק מהמהנדסים, שנשארו לעבוד על תחקיר ההתרסקות ולהתחיל לגבש את המשימה הבאה.
כמה מהמהנדסים ניסו גם ליזום פרויקטים חדשים על סמך הידע שנצבר בבראשית. אך מכיוון שזכויות הקניין עברו לתעשייה האווירית, ובהעדר מימון לפרויקט נוסף - פוטרו כולם בסופו של דבר. כחודשיים לאחר מכן הודיעה הנהלת SpaceIL כי בראשית 2 בוטלה, וכי "הניסיון לחזור על מסע לירח אינו מאתגר מספיק".
חלק מהמהנדסים של בראשית השתלבו בגופים אחרים העוסקים בתחומי חלל, אחרים הקימו חברות עצמאיות בתחום החלל, או נמצאים בשלבי הקמה שלהן. אחד מהם הוא הראל, שייסד לאחרונה את חברת WeSpace - חברה מסחרית שבכוונתה לפתח כלי רכב חדשניים לחקר מערות הלבה על הירח. מדובר במערות טבעיות שנוצרו בעקבות הפעילות הגעשית הקדומה על הירח ולא נחקרו עד כה, אף על פי שיש להן פוטנציאל רב, למשל כמסתור מוגן למגורי אסטרונאוטים. מקווים גם למצוא בהן קרח שלא התאדה, משום שהמערות אינן חשופות לאור השמש.
"יש לנו פיתוח חדשני של יכולת להגיע למקומות האלה. בשלב הזה יש יוצאי SpaceIL שעובדים עימנו בהתנדבות. ברגע שנצליח לגייס את הכסף רובם יצטרפו אלינו", מבטיח הראל. "שוק ההשקעות בתחום החלל הוא עצום, ולנו יש יתרון משום שמעט מאוד חברות פעילות בתחום החלל העמוק - וזה הדבר הבא".
בראשית האמריקנית
למרות הכול, בחודשים האחרונים נראה כי המשימה הבאה של SpaceIL תהיה בכל זאת לירח. "אנו מתכננים חללית דומה מאוד לבראשית, אבל עם דגש רב יותר על משימות מדעיות, ואולי עם מרכיב נוסף כמו לוויין שיישאר במסלול סביב הירח. אנו רוצים שיהיה ערך מוסף למשימה חוץ מהנחיתה עצמה", מדגיש כפיר דמרי, אחד משלושת מייסדי SpaceIL והסמנכ"ל לענייני חינוך של העמותה. "הניסוח של ההודעה הקודמת לא הביע בצורה מדויקת את התפיסה שלנו. ההנחה הייתה שאנו לא רוצים לחזור על משימה זהה, אבל פיתוח ובנייה של חללית אחרת זה אתגר מסדר גודל שונה לגמרי".
"אנו לא רוצים לחזור על אותה משימה בדיוק אלא לבצע משימה שתרגש ותעורר השראה", מוסיף יהונתן ויינטראוב, גם הוא ממייסדי SpaceIL, המעורב בתכנון המשימה החדשה. "יש לנו הזדמנות להצטרף למאמץ הבינלאומי להנחית בני אדם על הירח, והשאלה היא איך ישראל תוכל לתרום לכך".
אף על פי שלא היו זוכים בתחרות של גוגל, קיבלה SpaceIL מעין "פרס תנחומים" של מיליון דולר ממארגני התחרות. בחודש שעבר הודיעה קרן משפחת בלווטניק (Blavatnik) על תרומה של מיליון דולר נוספים למיזם. "הכסף מ-X-Prize מיועד להמשך הפעילות החינוכית, והתרומה האחרונה מיועדת לעבודה ראשונה על החללית הבאה", מסביר דמרי. זה איפשר לנו לגייס מנכ"ל חדש, שמעון שריד, שייכנס לתפקידו בחודש הבא ויתחיל לתכנן את המשימה הבאה. גם אם נצליח לגייס מימון ממקורות נוספים - מהמדינה או מתשלום על נשיאת ניסויים מדעיים - אני מניח שרוב התקציב יגיע מפילנטרופיה".
בראשית עצמה עשויה לנחות בסופו של דבר על הירח בגלגול אחר. מפעל "חלל" של התעשייה האווירית הוא שותף של חברת Firefly האמריקנית, המתמודדת עם החללית Genesis (בראשית באנגלית) במכרז של נאס"א לשיגור חלליות לא מאוישות לירח, לקראת חידוש הטיסות המאוישות במסגרת תוכנית "ארטמיס" של נאס"א. החללית האמריקאית היא גירסה כמעט זהה של בראשית הישראלית, ומבוססת על הידע והפיתוחים ששייכים עכשיו כאמור לתעשייה האווירית. "אנו מאחלים להם שיצליחו", מסכם דמרי. "פיתחנו את החללית גם כדי לקדם את הידע של האנושות כולה".
איתי נבו, העורך הראשי של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
לפנייה לכתב/ת 
