בגלל הקורונה: שיחת וידאו עם צלופח
צלופחי הגינה באקווריום בטוקיו שינו את התנהגותם אחרי שהמבקרים חדלו לפקוד את התצוגה שלהם בגלל משבר הקורונה. למנהלי האקווריום היה רעיון מקורי איך לעזור להם להסתגל למצב החדש
הבידוד וכללי הריחוק החברתי שנקבעו במטרה למנוע את התפשטות נגיף הקורונה, מיושמים כמעט בכל מדינות העולם: הסתגרות בתוך הבית לתקופה בלתי מוגבלת בזמן, הימנעות ממפגשים חברתיים ומשפחתיים ושמירה על מרחק של מספר מטרים האחד מהשני במרחב הציבורי. בני האדם, יצור חברתי בטבעו, נדרשו להישמע לכללים אלה במשך תקופה ארוכה, עובדה שלפי מומחים לבריאות הנפש עלולה לגרום לחרדה, לדיכאון וללחצים נפשיים אחרים. למעשה, לדעת מומחים ההשלכות על הבריאות הנפשית כמו גם הפיזית, עלולות להיות לא פחות חמורות ממחלת הקורונה עצמה.
אולם מתברר שלא רק בני האדם חווים חרדה ושינוי בהתנהגות בעקבות הבידוד והריחוק החברתי. בתחילת מרץ דלתות האקווריום "סומדיה" שבטוקיו נסגרו לקהל בשל מגפת הקורונה. מאז, צלופחי הגינה שחיים באקווריום החלו להתחפר בחול בכל פעם שאנשי הצוות עברו לידם.
במקום הסבירו שהירידה המשמעותית בכמות בני האדם ליד האקווריום של הצלופחים כנראה שינתה את התנהגותם והוסיפו שתופעת הביישנות החדשה בקרב הצלופחים בעייתית מכיוון שכעת הצוות לא יכול לוודא שהם בריאים. כדי לעזור לצלופחים לחזור להיות קצת יותר חברתיים, יזמו באקווריום אירוע בשם "face-showing festival", שבו הזמינו את הציבור לשיחת facetime עם הצלופחים, ועודדו את המשתתפים לנופף ולדבר אליהם (אבל לא חזק מדי, כדי שהצלופחים לא ייבהלו).
עוד כתבות ב"זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה"
סביב האקווריום של הצלופחים הוצבו חמישה מכשירי אייפד, שעליהם הוקרנו פניהם של המשתתפים בשיחה, זאת, בתקווה שהצלופחים ישובו להרגיש בנוח בסביבת בני אדם ויישארו מחוץ למחילותיהם גם בנוכחות אנשים, במקום להתחפר בהן.
אוהבים להישאר במחילה
"מדובר בצלופחי גן, שחיים במחילות אישיות בחול", מסבירה ד"ר שבי רוטמן, מנהלת אוסף הדגים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב. "בים, הם תלויים בזרם המים שיביא להם זואופלנקטון (בעלי חיים זעירים החיים בגוף המים כגון סרטנים, תולעים ויצורים ג'לטינים מהם ניזונים דגים רבים ואף כרישי לווייתן) שמשמש להם כמזון. כלומר, הם לא יוצאים מהמחילה כדי לחפש אוכל, אלא נשארים בתוכה ומוציאים את הראש לגוף המים בעיקר כשיש זרם עם זואופלנקטון. היציאה היחידה שלהם מהמחילה היא לצורך הזדווגות. ניתן לראות את קרובי המשפחה שלהם במפרץ אילת - צלופח שנקרא גנון, שנראה מרחוק כמו ספגטי שיוצא מהחול, וברגע שיש תנועה מסוימת או שבצלופחים רואים גורם שמאיים עליהם הם מיד נכנסים לתוך המחילה והמשטח נראה כאילו אין שם כלום".
צורתם המוארכת ותנועתם של הצלופחים עלולה להטעות ולכן רבים נוטים לחשוב שמדובר בסוג של נחש, אך צלופחים הם בעצם דגים מאורכים מאוד שאיבדו את סנפירי הבטן שלהם וסיגלו לעצמם טכניקת שחייה שונה משאר הדגים: הם מתפתלים ויוצרים סוג של גל לאורך גופם, עליו הם "רוכבים" ודוחפים עצמם קדימה. לצלופחים אין קשקשים וכמו בדגים אחרים, ריר מופרש מגופם ומגן על בריאותם. לצלופחי הגינה הפרשה מוגברת של הריר הזה, מצפה את דפנות התעלה ומאפשרת למחילה שלהם להישאר קבועה, כך שלא תקרוס.
לדגים יש מערכת של חושים שמאפשרת להם לברוח מטורפים. מלבד חושי הראיה והריח, הם יכולים להרגיש תנועות עדינות במים כמו למשל בועות אוויר שמגיעות מצוללן, וכך חשים באיומים קרובים אליהם. "בים, כל מה שמאיים על צלופחי הגינה ועובר לידם מיד גורם להם להיכנס לתוך המחילה", מסבירה רוטמן. "באקווריום המקרה שונה. אני מניחה שהם התרגלו לנוכחות של הרבה אנשים וקצת איבדו מהפחד. כלומר, סביר להניח שהצלופחים באקווריום גם לומדים לקשר בין העובד שמטפל בהם לאוכל, ולא מרגישים מאוימים. האדישות היחסית שלהם לנוכחות של אנשים הופכת את האקווריום רלוונטי לתצוגה, שכן, אקווריום עם צלופחים חששנים שמסתתרים רב שעות היום במחילה, לא יהיה אטרקטיבי לקהל המבקרים".
"לצלופחים אלו יש חוש ראייה טוב יחסית לדגים אחרים, אבל אני לא בטוחה שהפתרון שהציעו באקווריום יעבוד", מוסיפה רוטמן. "המסכים שהציבו בפני הצלופחים הם לא תחליף לתנועה של בן אדם. אני לא יודעת אם אי פעם נחקרה היכולת של הדגים האלה להבחין בדמויות דו-ממדיות, אבל זה בטח לא אותו דבר כמו דמות תלת-ממדית שהם יכולים להבחין בתזוזה שלה במרחב, כולל ההופעה של אור וצל. אני חושבת שזה יותר יהיה נחמד לצופים שיהיו בצד השני של הציבור ויראו את הצלופחים, מאשר לבעלי החיים עצמם".
הצלופחים יתרגלו למצב החדש
יכול להיות שהכוונה הטובה של מנהלי האקווריום לא תשפיע רבות על הקשיים החברתיים של הצלופחים, אבל ביכולתה של יוזמה זו לחשוף אותנו, את הצופים, לדפוסיה הייחודיים של החיה.
"החשיפה שלנו לבעלי חיים בדרך זו היא מאוד חיובית. כששמים מצלמה במים ומניחים את החיות לנפשן, אנחנו יכולים לראות התנהגויות אחרות שעוד לא נחשפנו אליהן. זו פעולה שמשתמשים בה גם במחקר כדי לתעד התנהגויות ובכלל הופעה של כל מיני יצורים שהם קצת יותר ביישנים. כך ניתן לראות קצת יותר פרטים כמו איך הם יוצאים מהמחילה ואיך הם אוכלים במים", אומרת רוטמן. "בסופו של דבר אחרי שהחיים יחזרו לשגרה ואנשים יחזרו לבקר באקווריום, בשלב הראשוני כנראה שבאמת לא יראו את הצלופחים כי פתאום זו תהיה שוב הפרעה, אבל אני מאמינה שאחרי שהצלופחים ישובו להתרגל לנוכחותם של אנשים הם יצאו מהמחילות ללא חשש".
הכתבה הוכנה על ידי "זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה ".
לפנייה לכתב/ת 
