ב-2017 פרסמה רשת NBC News ששר החוץ האמריקני דאז, רקס טילרסון, כינה את טראמפ "אידיוט". טילרסון הכחיש שהביע זלזול בוטה שכזה באינטליגנציה של הבוס שלו, אבל טראמפ לא נשאר חייב - ובריאיון שהעניק ל"פורבס" אמר בתגובה: "אני חושב שזה פייק ניוז, אבל אם טילרסון באמת כינה אותי אידיוט אז ניאלץ להשוות מבחני איי קיו, ואני יודע מי הולך לנצח".
בסופו של דבר טראמפ ויתר על הצורך לבחון למי יש יותר גדול, חימש את טילרסון במכתב פיטורים ושלח אותו הביתה. היה זה עוד אחד מהמקרים שבהם מישהו זרק לאוויר את המונח "איי קיו" כהוכחה אפשרית לעליונותו, אף על פי שבעולם הזה מסתובבים לא מעט אידיוטים עם איי קיו גבוה.
אינטליגנציה היא שם כולל לסך הכישורים שבאמצעותם ניתן לפתור בעיות הדורשות חשיבה בצורה יעילה. לכל אדם יש אינטליגנציה מסוימת, וגם לחלק מבעלי החיים ובעידן שבו אנחנו חיים אפילו למכונות, מה שמכונה בינה מלאכותית. מקור המילה אינטליגנציה במילה הלטינית Intelligere, שפירושה לבחור ולהחליט. בהתאם לכך האינטליגנציה מוגדרת כיכולת להבין דבר אחד מתוך אחר ולהבחין ביניהם. הדרך המקובלת כיום למדוד את מידת האינטליגנציה שיש לאדם היא באמצעות מבחן איי קיו (IQ, ראשי תיבות של Intelligence Quotient; בעברית מנת משכל).
כתבות נוספות למנויי +ynet:
מדובר בתוצאה מספרית המחושבת תמיד בהתאם לשאר האוכלוסייה באותה קבוצת גיל, כך שהתוצאה משקפת את המיקום היחסי של יכולות הנבדק בתוך קבוצת הייחוס שלו. הציון הממוצע בכל קבוצת גיל הוא 100. כמו כל מבחן, התוצאות בהכרח מושפעות ממצב הרוח וממידת המוטיבציה של הנבדק בזמן המבחן, כך שהן משקפות תמונת מצב שנכונה לנקודת זמן מסוימת. לפיכך, ישנה סטיית תקן של 15 נקודות - כלומר ברור לכולם שאם הנבדק יפתור את המבחן במועדים שונים ציונו עשוי להשתנות, אך ברוב המכריע של המקרים הוא לא ישתנה ביותר מ-15 נקודות לכאן או לכאן.
כמו תכונות רבות אחרות, התפלגות האיי קיו באוכלוסייה היא התפלגות נורמלית שיוצרת גרף דמוי פעמון: לכ-68% מהאוכלוסייה מנת משכל של בין 85 ל-115, ולכ-95% מהאוכלוסייה מנת משכל בטווח ה"תקין" (עד שתי סטיות תקן לכל כיוון, בין 70 ל-130). מנת משכל מתחת ל-70 נחשבת כמוגבלות שכלית קלה, ואילו מעל 130 כמחוננות או גאונות.
ועכשיו, אחרי שבהינו במספרים וניסינו לנחש איפה בדיוק אנחנו ממוקמים על הסקאלה, אולי הגיע הזמן לשאול את השאלה החשובה באמת: מתי בכלל התחלנו למדוד את רמת האינטליגנציה שלנו, ולמה?
השנה היא 1905. ממשלת צרפת מעבירה חוק חינוך חובה, ומבקשת מהפסיכולוג אלפרד בינה ליצור מבחן שיעריך את היכולת האינטלקטואלית של הילדים לצורך סיווגם לרמות. המטרה הייתה טובה: תוצאות המבחן יוכלו להצביע על התלמידים המתקשים, ואלה יזכו לסיוע מטעם המדינה. בינה חובר לעמיתו תאודור סימון, והשניים מפתחים יחדיו מבחן שבודק נושאים שאינם נלמדים בבית הספר, ומורכב מארבעה תחומים עיקריים: היגיון מילולי, היגיון מופשט/ויזואלי, היגיון כמותי וזיכרון לטווח קצר.
תלמידי צרפת נבדקים בהמוניהם, ובינה מגלה את מה שנתפס כיום כמובן מאליו: במקרים רבים אין באמת קשר בין גיל התלמידים ליכולותיהם הקוגניטיביות. אחרי עשרות אלפי תוצאות של בחינות, בינה המציא את המונח "גיל מנטלי", וטען שילד פחות אינטליגנטי יבצע את המבחן ברמה המאפיינת ילד צעיר יותר, בעוד שילד אינטליגנטי מאוד יתפקד ברמה המאפיינת ילד בוגר יותר. במבחן שבנה היו פריטים ברמת קושי עולה, וככל שהילד הצליח לענות על יותר שאלות הגיל המנטלי שלו הוערך כגבוה יותר. הגיל המנטלי הושווה לגיל הכרונולוגי של הילד על מנת להעריך את רמת התפתחותו השכלית. עם זאת, הבחינה לא התאימה לאנשים מבוגרים, כי הרי החל משלב מסוים האינטליגנציה נותרת קבועה ואילו הגיל ממשיך לעלות. בעצם, אם המבחן של בינה שיקף משהו, היו אלה אך ורק יכולות בהווה ולא יכולות עתידיות הטמונות באדם. לזכות בינה יאמר שהוא עצמו ציין כי המבחן שניסח מוגבל, והדגיש כי בכל מקרה, הניסיון למדוד את בינת האדם באמצעות מספר אחד ויחיד הוא שגוי. אז הוא הדגיש. אז מה? תן למדוד בשקט.
כעשור אחר כך יובא המבדק לארה"ב על ידי הפסיכולוג לואיס טרמן מאוניברסיטת סטנפורד, וקיבל באופן רשמי את השם "מבחן סטנפורד-בינה". את טרמן לא עניין לאתר את התלמידים המתקשים ולסייע להם. הוא העדיף לאתר את בעלי האינטליגנציה הגבוהה ביותר ולהקים תוכנית לטיפוח מחוננים.
שנה אחרי שטרמן התחיל לחפש מחוננים ברחבי ארה"ב, ובעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, נשיא איגוד הפסיכולוגים האמריקני דאז, רוברט ירקס, פיתח שני סוגי מבחנים שקיבלו את השם "צבא אלפא" ו"צבא בטא", שמטרתם הייתה למיין טירונים לתפקידים שונים בצבא. ירקס טען כי המבחנים נועדו לבדוק "אינטליגנציה טבעית", אך בפועל השאלות הושפעו באופן מובהק מגורמים סביבתיים ותרבותיים. כך או כך, בסוף המלחמה השתמשו במבחנים הללו כדי לסנן מהגרים לארצות הברית: אינטליגנטיים אין, אינטליגנטים פחות - אאוט.
המתנגד הראשי למבחן סטנפורד-בינה היה הפסיכולוג האמריקני דיוויד וכסלר, שטען כי מבחן שמתיימר לאמוד אינטליגנציה חייב לבחון את כל מגוון היכולות האנושיות המרכיבות אותה, וכי יש להתאים את המבחן לגיל הנבדק. בראשית שנות ה-40 פרסם את "סולם וכסלר" למדידת אינטליגנציה בקרב מבוגרים, וכמה שנים מאוחר יותר את סולם וכסלר למדידת אינטליגנציה אצל ילדים. המבחנים שיצר וכסלר מחולקים לשתי קטגוריות עיקריות: מטלות מילוליות – שאלות ידע, הכללה והבחנה, חשבון, אוצר מילים, הבנה וזכירת ספרות; ומטלות ביצועיות – השלמת תמונות, סידור תמונות, סידור קוביות, סימון מספר, הרכבת פאזל ומבוכים. כל קטגוריה מקבלת ציון נפרד, מה שמאפשר לקבל תמונה מקיפה של נקודות החוזק והחולשה של הנבחן.
המבחנים של וכסלר עברו עדכונים, התאמות ושינויים לאורך השנים, ולמרות עשרות השנים שחלפו מאז הוצאת הנוסח הראשון של המבחן, מבחני וכסלר השונים הם עדיין הכלים הפסיכולוגיים היעילים ביותר למדידת איי קיו. כיום קיימות שלוש גרסאות נפוצות של המבחן, התואמות טווחי גיל שונים: מבחן WPPSI לילדים בגילי גן (6-2), מבחן WISC לילדים בגילי בית ספר (16-7) ומבחן WAIS למבוגרים מגיל 16 ומעלה.
כיום נמשכת העברת המבחן בין 50 ל-75 דקות, וכל הווריאציות כוללות עשרה עד 15 תת-מבחנים המניבים תוצאות מספריות בחמישה מדדים:
הבנה מילולית - מתייחסת להכרת מילים וליכולת לעשות בהן שימוש, כלומר להבין, לגבש מושגים מילוליים, לנמק ולהתבטא כשורה.
תפיסה חזותית-מרחבית - מתייחסת להבחנה בין פריטים חזותיים, ליכולת להתמצא במרחב ולחבר בין אובייקטים, להבנת הקשר בין חלקים המרכיבים דבר שלם ולשילוב בין מיומנויות חזותיות למיומנויות מוטוריות.
יכולת הכללה והפשטה - מתייחסת ליכולת להבחין בקשר בעל משמעות בין אובייקטים חזותיים וליישום ידע נרכש על ידי יכולת זו.
זיכרון עבודה - מתייחס ליכולת ריכוז, לשימת לב לדברים, לאחיזה במידע וליכולת עיבוד מידע. מדד זה כולל שני תת-מבחנים הבודקים את היכולת השמיעתית והחזותית.
מהירות עיבוד - מתייחסת לזיכרון לטווח קצר, לתיאום חזותי-מוטורי וכן למהירות ולדיוק של סריקה חזותית ואיתור אובייקטים חזותיים.
מנת המשכל הכללית המתקבלת במבחן IQ מחושבת כממוצע של חמשת המדדים השונים. מי שיגיע להישגים גבוהים במבדקי הפשטה מילולית, ובמקביל להישגים נמוכים מהנורמה במטלות הבודקות תפיסה חזותית-מרחבית, יציג בסופו של דבר מנת משכל כללית ממוצעת.
למרות השימוש השגור במבחני אינטליגנציה, קיימת מחלוקת ארוכת שנים לגביהם. הביקורת השכיחה ביותר נגדם גורסת כי המבחן לוקה בהטיה תרבותית ומגדרית. המבחן פותח במדינות מערביות בידי אנשים מהמעמד הבינוני, ומבוסס על הערכים המקובלים במדינות אלה ובמעמד זה. לפיכך, על אף שהוא מתיימר לבחון אינטליגנציה כתכונה גלובלית, אנשים מתרבויות לא מערביות או ממצב סוציו-אקונומי נמוך עשויים להגיע להישגים דלים בלבד. בנוסף, רוב כותבי המבחנים הם גברים, ובהחלט ייתכן שהשאלות מתאימות פחות לנשים.
אבל גם אם נניח שהמבחנים יעברו התאמה תרבותית-מגדרית, עדיין יש איתם בעיה מהותית: סוגי המיומנויות שמבחני האינטליגנציה בודקים מוגבלים ביותר. מכיוון שגם בחלק הביצועי של המבחן נדרשת יכולת הבנה מילולית, אדם בעל יכולות מילוליות נמוכות ויכולות ביצועיות גבוהות יקבל ציון נמוך גם בחלק הביצועי, והמבחן לא ישקף את יכולותיו כראוי. כמו כן, המבחנים אינם בודקים כישורים מסוימים שנחשבים גם הם לביטוי של אינטליגנציה כמו כישורים גופניים-תנועתיים, מוזיקליים או רגשיים. המלחין מוצרט, למשל, כנראה לא היה מקבל ציון גבוה במבחני האינטליגנציה העכשוויים, על אף שהיה גאון מוזיקלי. כך גם לגבי ספורטאים, רקדנים, זמרים, שחקנים וציירים שניחנים ללא ספק בכישורי עילית.
טענה נוספת היא שתוצאות המבחן מושפעות מאופיו ומאישיותו של האדם, ואינן רק שיקוף של מנת המשכל שלו. אחת הבעיות העיקריות היא שכולנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שהנבדק ניסה להשיג את התוצאה הטובה ביותר, אולם בפועל לאנשים יש רמות שונות של קשב ונחישות. לא בטוח בכלל שילד בן תשע מתעניין כל כך בבחינה שמולו או מבין את משמעותה. לא יהיה זה בלתי סביר להניח שכל מה שהוא רוצה זה רק לסיים כבר עם הדפים האלה וללכת לשחק בחוץ. לפיכך, יכולתו של הנבדק להתמודד עם לחצים, כמו גם מידת התחרותיות והמרץ שלו בזמן המבחן, עשויות להשפיע על תוצאות המבחן.
בנוסף, לדעת רבים, המבחן בודק הישגים לימודיים ולא רק אינטליגנציה. כלומר, הוא בודק ידע קודם ולא רק את יכולת השימוש בו. המשמעות היא שהכנות למבחן אינטליגנציה ותרגול מרוכז עשויים לשפר את ציון המבחן. ולמי יש זמן לתרגול מרוכז? ניחשתם נכון, למי שיש לו כסף ופנאי לתרגול כזה. לפי מחקריו של הפסיכולוג פרופ' אלדר שפיר, לחץ כלכלי מוריד 13 נקודות במבחן איי קיו. לדידו, היכולות הבסיסיות של עניים זהות לאלה של העשירים, אולם תנאי העוני פוגעים ביכולתם לקבל החלטות מושכלות. מנגד נטען כי תוצאות המבחן הוכחו כמהימנות ויציבות לאורך זמן, וגם לאחר אימון ותרגול, מרבית האנשים אינם משפרים את ציונם ביותר מחצי סטיית תקן.
על אף שמבחן איי קיו כנראה לא מודד אינטליגנציה בצורה אידיאלית, רבים מתייחסים אליו כמנבא הטוב ביותר של הצלחה אקדמית - וגם פה יש בעיה. אינטליגנציה לא מעידה על יצירתיות, והמבחן לא בודק מאפיינים אישיותיים רבים אחרים שדרושים לאדם כדי להצליח באקדמיה, כמו מוטיבציה, תחרותיות, אורך רוח וסבלנות, נחישות, יכולת התמודדות עם לחצים ורצון להשקיע.
וגם אם איי קיו יודע לנבא ציונים באקדמיה, הוא עדיין אינדיקטור מוגבל מאוד לתפקוד מוצלח בחיים האמיתיים. במחקר שערכו הפסיכולוגים ג'ון מאייר, פיטר סאלובי ודיוויד קארוזו, הם מצאו כי מנת המשכל תורמת לכל היותר כ-20% להישגים בחיים - ועוד לא אמרנו מילה על העובדה שיש די מחקרים המצביעים על היעדר מתאם בין איי קיו לצבירת הון. כלומר, יש הרבה אנשים אינטליגנטיים שמעבירים את חייהם בעבודה ממוצעת ובערבים בוהים בסדרה בינונית בנטפליקס, ומנגד יש די אנשים לא מאוד חכמים שעושים הרבה כסף בזמן שאתם קוראים את הכתבה הזו. כן, ליידיז אנד ג'נטלמן, האינטליגנציה שלכם, למרבה הצער או השמחה, לרוב לא מתרגמת את עצמה לדולרים. גם לא ליורו.
המבקר הגדול ביותר של מבחני האיי קיו על כל סוגיהם הוא הפסיכולוג פרופ' הווארד גרדנר מאוניברסיטת הרווארד. הביקורת שלו לא מתייחסת למבחן איי קיו ספציפי אלא מערערת על המהות: בבסיס כל מבחני האינטליגנציה שפותחו בעולם אי פעם עומדת הנחת היסוד כי אינטליגנציה היא ישות אחידה ותורשתית. כלומר, יש סוג אחד של אינטליגנציה, ובני האדם נולדים עם כמות ידועה של אינטליגנציה שלא ניתן לשנותה.
כ-80 שנה לאחר פיתוח מבחן האיי קיו הראשון ערערו גרדנר ועמיתיו, דייוויד פרקינס ורוברט סטרנברג, על עמדה זו והציעו תיאוריה בשם "אינטליגנציות מרובות". לטענתם, לא ניתן להסביר את ההתנהגות האנושית לאור אינטליגנציה אחת בלבד. במקום זאת, יש להרחיב את מושג האינטליגנציה ולחלקו לכמה סוגים של יכולות למידה.
לטענת גרדנר, האינטליגנציה האנושית מכילה סדרות רבות של יכולות שכליות, שלהם שלושה תפקידים מרכזיים: איתור קיומן של בעיות, הצגת שאלות בקשר לבעיות אלה ופתירתן. בני האדם הם בעלי אינטליגנציות רבות, אוטונומיות במידה רבה ובלתי ניתנות למדידה כמותית פשוטה. לפיכך, כל מבחני האיי קיו הקיימים לא באמת משקפים את רמת האינטליגנציה של האדם.
גרדנר מצא שמונה סוגים שונים של אינטליגנציה:
אינטליגנציה מילולית (לשונית) - הבנת מילים ומשפטים, שימוש אפקטיבי במילים בעל-פה ובכתב, רגישות לדקויות של משמעות, לצלילים של מילים ולרבדים של שפה. כושר שכנוע, יכולת כתיבה
אינטליגנציה לוגית-מתמטית - הבנת מערכות פורמליות ומופשטות, זיהוי תבניות כמותיות, חישוב, הסקה ואיתור מבנים לוגיים, פתירת בעיות במהירות
אינטליגנציה מרחבית - ביצוע עיבודים, שינויים והתאמות בתפיסה החזותית, יכולת לשחזר, לדמיין ולתפעל חלקים מהעולם החזותי גם בלי לראותם בפועל, מיקום אובייקטים במרחב, ניווט והתמצאות, רגישות לצבע, לקו, למתאר, לצורה ולחלל
אינטליגנציה מוזיקלית - זיהוי רכיבי יסוד במוזיקה, הבנת מסרים ויכולת לחבר מסרים באמצעות הרכיבים האלה, רגישות לטונים ולמקצבים שונים
אינטליגנציה גופנית-תנועתית - שליטה בתנועות הגוף והבעת מסרים שונים באמצעותו, טיפול בעצמים במיומנות וביעילות
אינטליגנציה תוך-אישית - מודעות עצמית גבוהה, מודעות להלכי רוח פנימיים, כוונות, מניעים, מזגים ומשאלות, משמעת עצמית, הבנה עצמית והערכה עצמית
אינטליגנציה בין-אישית/רגשית - יכולת לאמוד אנשים אחרים ולעמוד על מצב רוחם, מזגם, רגשותיהם, מניעיהם וכוונותיהם. מכונה גם "אינטליגנציה חברתית"
אינטליגנציה נטורליסטית - יכולת התמודדות עם איתני הטבע ותופעות הטבע, יכולת לקרוא את הסביבה הטבעית ולהתנהל על פיה
התיאוריה של גרדנר לא התקבלה בעולם הפסיכולוגיה. טענו נגדה כי כל אחת מהאינטליגנציות המובחנות על ידי גרדנר היא גורם כלשהו באינטליגנציה, וכי למרות קיומם של גורמים ספציפיים לתחומים שונים, עדיין קיים גורם אינטליגנציה כללי.
על אף שנדחתה, יש לה השפעה רבה בתחומי הפסיכולוגיה והחינוך והיא זכתה לתהודה גדולה במערכות החינוך השונות, בעיקר בארה"ב ובישראל, שקיבלו על עצמן להתייחס למגוון אינטליגנציות בתהליכי ההוראה ובאופני ההערכה של התלמידים.
בני אדם אוהבים מדדים ברורים וקבועים, והם בעיקר אוהבים להשוות, אבל חוץ מחיבה למספרים וצורך לטפוח לעצמנו על השכם, היכן יכול מבחן האיי קיו להועיל? מה באמת אפשר לעשות עם תוצאה במבחן איי קיו?
ובכן, כמעט כלום. התוצאה לא תשדרג לכם את השכר בעבודה, ולא תגרום לכם להתקבל לעבודה נחשקת. אם אתם מכירים מישהו שאמר בריאיון עבודה: "קח אותי! יש לי איי קיו 130!", אתם כנראה יוצאי דופן. אין לתוצאה שום משמעות כשמנסים להתקבל לאוניברסיטה, ולא משנה באיזו מדינה (בישראל, לדוגמה, יש תנאי קבלה שמבוססים על פסיכומטרי ועל תעודת בגרות), או להוציא ויזה לארה"ב (עבודה קבועה והיעדר עבר פלילי יסייעו פה יותר). היא גם לא תשיג לכם הצלחה עם בני/בנות המין השני, כי אף אחד לא מגיע לדייט, שולף טופס מהכיס ואומר: "את רואה? אני 125! אפשר לנשק אותך?"
איי קיו גבוה גם לא יאפשר לילדים שלכם להתקבל ללימודים בתוכניות השונות למחוננים ולמצטיינים של משרד החינוך, כי במדינת ישראל כדי להיחשב מחונן על הילד לעבור מבחן מחוננים ייעודי למטרה זו שיצר משרד החינוך. אם פניתם לאבחון פרטי והמאבחן אמר לכם שהילד גאון, אבל הגאון הפרטי שלכם לא צלח את הבחינה של משרד החינוך, הוא ילמד בכיתה רגילה.
מתי בכל זאת יש לו איזושהי משמעות? במקרים שבהם ילד מציג קשיים לימודיים, חברתיים או רגשיים, הן בבית והן במסגרת החינוכית, מומלץ לקחת אותו לאבחון פסיכו-דידקטי מקיף הכולל, בין היתר, מבחן איי קיו.
תוצאת הבחינה, כאמור, היא הממוצע בין חמישה מדדים שונים. אם אתם רוצים רק את השורה התחתונה - לדעת כמה איי קיו יש לכם - לא ממש משנה איזה ציון השגתם בכל מדד, אבל אם הילד שלכם מביע מצוקה כלשהי ואתם רוצים לסייע לו, הבנה עמוקה יותר של תוצאות הבחינה בעזרתו של פסיכולוג מוסמך יכולה לספק מידע רב על סגנון הלמידה, היכולות ונקודות החוזק והחולשה של הילד.
כעיקרון, אם הציונים זהים פחות או יותר בין התפקודים, אזי מנת המשכל הכוללת שהתקבלה כנראה מתארת באופן די מדויק את מצבו של הילד. לעומת זאת, תנודות חדות בין הציונים במדדים השונים עשויות להעיד על ליקויים משמעותיים בתפקודים מסוימים. הסיבות השכיחות לכך הן הפרעת קשב וריכוז (ADHD), לקויות למידה או עיכוב התפתחותי. לדוגמה, ילד שבמבחן איי קיו נמצא בעל מיומנויות מילוליות מפותחות מאוד, ובמקביל בעל זיכרון עבודה לקוי, סביר להניח שיתקשה לעמוד בקצב הדרוש לסיכום דברי המורה בכיתה או שלא יצליח לקלוט את המשמעות המלאה של הדברים. עלות של אבחון שכזה נעה בין 2,000 ל-4,000 שקלים.
בארה"ב לאיי קיו יכולה להיות גם השפעה משפטית, כמו במקרה של פרדי הול. ב-1978 הול וחבר נוסף חטפו את קרול הרסט בת ה-21 שהייתה אז בחודש השביעי להריונה, לקחו אותה לאזור מיוער, התעללו בה פיזית ומינית במשך שעות ולבסוף ירו בראשה. הול נעצר, הועמד לדין ובית המשפט גזר עליו עונש מוות. בניסיון להימנע מגזר הדין הציגה ההגנה ראיות מבית הספר שבו למד בילדותו, שלפיהן כבר כתלמיד לקה בפיגור שכלי. בית המשפט שלח את הול למבחן איי קיו והתוצאה הייתה 71, נקודה אחת מעל הרף שמגדיר מוגבלות שכלית. בית המשפט לא השתכנע וקבע שהתוצאה גבוהה דיה בשביל להוציאו להורג, אולם ב-2014 ביטל בית המשפט העליון את ההחלטה וטען שהרף "קשוח מדי". ב-2002 אסרו בארה"ב כולה להוציא להורג אנשים עם מוגבלות נפשית או שכלית. באותה פסיקה נקבע כי פיגור שכלי יוגדר על פי שלושה קריטריונים כלליים: תפקוד אינטלקטואלי נמוך מהממוצע (ציון פחות מ-70 במבחן איי קיו), היעדר כישורים חברתיים בסיסיים וקיומם של שני הקריטריונים הללו עוד לפני שהנידון היה בן 18.
גם בישראל ניתן משקל ממשי למבחן איי קיו בכל הנוגע לפלילים. כאשר אדם מובא לדין על מעשה פלילי ומתעורר ספק לגבי קיומה של מוגבלות שכלית-התפתחותית אצלו, השופט רשאי להפנותו לוועדה לאבחון מוגבלות שכלית-התפתחותית. הוועדה עורכת בדיקה רפואית, בדיקה פסיכולוגית (הכוללת מבחן איי קיו) ובדיקה סוציאלית-התנהגותית, וכל אחד מאנשי המקצוע מציין את התרשמותו ואת חוות דעתו.
לפי סעיף 34ח בחוק העונשין, שכותרתו "אי שפיות הדעת", נקבע כי "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם, בשעת המעשה, בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של ממש להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או להימנע מעשיית המעשה".
ובכל זאת, בשורה התחתונה, מרבית האנשים זקוקים למבחן איי קיו כמו שבריטי זקוק למשקפי שמש בינואר - אפשר אבל מיותר.
