ד"ר הגר להב, מרצה לתקשורת במכללת ספיר, כבר תפסה סטודנטים על העתקה בעבודות אקדמיות. זה אף פעם לא נעים כשמישהו מנסה לעבוד עלייך, אבל ברוב המקרים אפשר כמעט לסמן מראש מי ינסה. "מעולם לא הייתי במצב שבו קיבלתי עבודה מועתקת מלמעלה עד למטה, הסתכלתי על שם הסטודנט וחטפתי בוקס בפרצוף", היא מספרת. מעולם, חוץ מפעם אחת.
זה קרה לפני כמה שנים בקורס סמינריון לתלמידי שנה ג', שבסופו מוגשת עבודה סמינריונית הנחשבת לגולת הכותרת של התואר הראשון. מדובר בעבודה מקיפה שנכתבת לכל אורכה של שנת הלימודים האחרונה, ודורשת היערכות מראש, חשיבה, שיקול דעת וזמן מרבי. הסמינריון שד"ר להב העבירה עסק בייצוגים בכלי התקשורת, והסטודנטים, כמו בכל עבודת סמינר אחרת, נדרשו ראשית לבחור את הנושא שבו תעסוק העבודה שלהם ולאשר אותו מול המרצה.
כתבות נוספות במדור תנועת ההשכלה:
"הגיעה אליי סטודנטית ממש בתחילת השנה, ואמרה שהיא רוצה לעשות את העבודה על שידורי הרדיו של משפט אייכמן. אמרתי לה: 'אני מצטערת, זה פשוט לא נושא הקורס שלנו. אנחנו עוסקים בהווה ולא בעבר, והפרספקטיבה של הקורס היא סוציולוגית ולא היסטורית. אני לא יכולה לאשר דבר כזה'. ואז היא אמרה: 'סבא שלי ניצול שואה והוא העיד במשפט אייכמן. הוא בימיו האחרונים ואני מאוד רוצה לעסוק בזה'. לא רק שהאמנתי לכל מילה, אפילו התרגשתי. אמרתי לה: 'או.קיי, לנוכח הנסיבות אני מאשרת לך'".
לאורך שנת הלימודים הסטודנטית המדוברת העבירה את כל מטלות האמצע הרלוונטיות. היא עמדה בכל הדרישות בצורה המיטבית. שום דבר לא הכין את ד"ר להב לעבודה שהגיעה בסוף. "אני מקבלת את העבודה, קוראת שם כל מיני פסקאות ומוצאת את עצמי ממלמלת: 'רגע, מאיפה היא הביאה את זה? לא יכול להיות שאני אמרתי דבר כזה'. היו שם כל מיני משפטים שהיו אומנם מצוינים אבל לא מתאימים לתפיסת ההוראה שלי, מילים שאני לא אשתמש בהן ומושגים שאני מבינה ומעבירה אותם בצורה אחרת".
ד"ר להב שלפה משפט אחד מהעבודה, הכניסה אותו לגוגל וגילתה שהעבודה כולה נרכשה מבנק עבודות. "זה פשוט עמד שם, ככה, מול העיניים שלי. עבודה שרכשו אותה בכסף". באותה תקופה הסטודנטים עוד לא למדו שתקציר העבודה חשוף בגוגל, בעוד שיתר העבודה חסום, ולכן לא רצוי להשתמש בתקציר.
ד"ר להב הזמינה את הסטודנטית לבירור, וההודאה באשמה לא איחרה לבוא. "שאלתי אותה על חלקים מסוימים בעבודה - 'כשכתבת כך וכך, למה בדיוק התכוונת?' - ומהר מאוד היה ברור שאין לה מושג. היא פרצה בבכי, אמרה שנלחצה מהסמינר ושלא הייתה בטוחה שתצליח לעבור אותו ולכן העתיקה. ההלם שלי לא היה בגלל שסטודנטית הגישה לי עבודה לא מקורית. היו הרבה כאלה, ועוד יהיו. זו הדרך שהיממה אותי.
"הרי מה שקורה בדרך כלל זה שסטודנטים מתחילים סמסטר, ובסופו 'נופל' עליהם בבום הר של עבודות ובחינות. הם נדחקים לפינה, ומהמקום הזה עשויים למצוא את עצמם מגישים עבודה קנויה. אבל זה מקרה חריג, מתוכנן מראש ובנוי על מניפולציה מגעילה. לא סבא ניצול שואה ולא בטיח. הייתה לה עבודה מוכנה בבית, והיא רק רצתה להצליח להעביר אותה בסמינר שלי. היא עשתה את זה בצורה חכמה, אבל המוסר היה ממנה והלאה. זה מה שקורה כשמקבלים סטודנט ללימודים גבוהים על בסיס פסיכומטרי ובגרויות: כתוצר של התפיסה המערבית הרציונליסטית, שמניחה את הקוגניציה מעל הכול, תהליך הקבלה לא כולל שום היבטים של בדיקת המוסריות של האדם, היושרה, הערכים שלו או היכולת שלו להתמודד עם לחצים".
הסטודנטית, למקרה שתהיתם, זומנה לוועדת משמעת, הסמינריון שלה בוטל והיא נאלצה לפתוח את שנת הלימודים הרביעית שלה במוסד.
רמאויות בדרך אל התואר אינן עניין חדש. אנשים מרמים, מזייפים ומשקרים משחר ההיסטוריה של האנושות במסחר, במערכות יחסים, במשפט ובכל תחום אחר שניתן לחשוב עליו. העתקות בבחינות ועיגולי פינות בהגשת מטלות התקיימו ככל הנראה מאז ומעולם ברמה זו או אחרת, אולם כניסתו של האינטרנט לחיינו הפכה עניין שולי הנעשה בחדרי חדרים לתופעה של ממש. הנגישות, הזמינות והשפע לקחו את הרמאות צעד אחד קדימה.
אם פעם היו כאן רק כמה מאגרים של עבודות מוכנות מראש, כיום חיפוש פשוט בגוגל מציג גם עשרות חברות וכותבים פרטיים שמציעים הכנת עבודות אקדמיות מקוריות, התפורות למידותיו ולבקשתו של הלקוח הספציפי. העבודות הן בכל נושא ובכל סדר גודל - החל ממטלת אמצע פשוטה בת עמוד אחד וכלה בעבודות תזה לתואר שני. הכנת העבודה מתחילה ברגע שהסטודנט מזמין אותה, ומבוססת על חומרי הקורס ודרישות המרצה שהסטודנט מעביר לכותב. אין קופי-פייסט מעבודות קודמות או מהרשת - מה שהופך את חשיפת הזיוף לקשה עד בלתי אפשרית.
החברות, לדבריהן, מעסיקות כותבים אקדמאים עם תארים מתקדמים ומבטיחות מטלות כתובות ברמה גבוהה. דורון, מנהל באחת החברות הגדולות בשוק, מסביר איך זה עובד: "מגיעים אלינו סטודנטים מכל התחומים: מדעי החברה, מדעי הרוח, חינוך, משפטים וכו'. יש הרבה סטודנטים שעברית היא לא שפת אימם והם מתקשים בכתיבה. יש גם כאלה שיש להם בעיה רצינית עם אנגלית. בעצם זה אותו פרופיל של האנשים שקיבלו שיעורים פרטיים בתיכון. אנחנו ההמשך של השירות הזה".
אתם מכינים עבודות שלמות, מההתחלה ועד הסוף?
"אם זה מה שצריך, זה מה שאנחנו עושים".
איך מוודאים דיסקרטיות?
"דיסקרטיות זה משהו אינהרנטי בכל בית עסק. החומרים כאן לא מפורסמים ולא משותפים - בטח לא עם שמות הלקוחות - וגם באופן כללי, לא מעניין אותי מה שם הלקוח ואני לא צריך לראות אותו. שיפנה מאיזה מייל שהוא רוצה".
כמו בכל תחום, גם פה יש חברות שעושות את העבודה ויש כאלה שמחפפות. "זה בדיוק כמו לקנות רהיט. את רוצה להזמין ספה? יש לך את האופציה לפנות לכל עסק שמוכר רהיטים - כאלה שיש להם בסטה או חברה מסודרת. בסופו של דבר אין ודאות מוחלטת, כמו שאין ודאות מוחלטת שכשמזמינים משלוח מאמזון הוא יגיע, אבל עדיין כולנו קונים שם ואיכשהו זה תמיד מגיע. בחברה שלנו עובדים חבר'ה אקדמאים מצטיינים עם תארים מתקדמים, שעוברים תהליך גיוס מקיף. חשוב לנו לעמוד בהתחייבויות שלנו מול הלקוחות. נכון, לא כולם מרוצים. אנחנו נותנים שירות להרבה אנשים, ותמיד יהיה מישהו שמשהו לא מצא חן בעיניו".
מה זה "לא מוצא חן בעיניו"?
"סטודנט שקיבל ציון לא טוב או סטודנט שציפה לקבל משהו מסוים וקיבל משהו אחר. עבודה אקדמית להגשה זה לא תרגיל במתמטיקה, שיש לו רק תשובה אחת נכונה. כתבתי הרבה עבודות בחיים שלי, וגם ראיתי הרבה עבודות. היו מקרים שבהם עבודה שחשבתי שהיא על הפנים קיבלה ציון מעולה, ועבודה שבעיניי הייתה טובה קיבלה חרא של ציון. הכול בעיני הבודק".
מה עושים עם לקוח לא מרוצה?
"בודקים מאיפה זה מגיע. אם המרצה לא מאמין לסטודנט שהוא עשה את העבודה, זה לא מעניין אותי. הסטודנט אמור לעמוד מאחורי העבודה. לעומת זאת, אם הרמה של העבודה נמוכה, אבדוק אם זה בגלל שהכותב לא עשה את המוטל עליו או בגלל שהוא לא קיבל את כל ההנחיות. היה פה סיפור של סטודנט שקיבל נכשל והתקשר לצעוק, ובסוף מתברר שהוא הגיש את כל העבודה בלי הערות השוליים. אפילו אלוהים לא יכול לעזור לסטודנט הזה. הוא מחק במו ידיו חלק קריטי בעבודה. אז מה עכשיו? שאני אקח על זה אחריות? ממש לא. יש כל מיני סיפורים. פתאום אתה קולט שהמרצה דרש להתייחס למשהו ספציפי, ושהסטודנט מעולם לא העביר את הבקשה לכותב. אם אני מגלה שהכותב הוא זה שפספס, מחזירים כסף או עושים עבודה חוזרת. יש לנו מוניטין להגן עליו".
טווח המחירים נע מ-500 שקל לעבודה קטנה בתואר ראשון, בסדר גודל של עמוד-שניים, ל-4,000-3,200 שקל לעבודות בהיקף גדול יותר, כמו סמינריון של 20 עמודי תוכן.
אתם מכינים גם עבודות לתארים מתקדמים כמו תזה?
"בתארים מתקדמים זאת כבר לא עבודה בסגנון 'שגר ושכח', אלא ליווי מלא עם הטלפון של הכותב לאורך כל התהליך. התשלום מתבצע לפי שעות עבודה, והמחיר משתנה ותלוי בתחום העבודה, בכותב וברמת הדחיפות. זה מתחיל מ-250 שקל לשעה פלוס מע"מ ויכול להגיע גם ל-500 שקל לשעה. כל כותב מגיע עם תעריף מסוים. אם הוא לא רוצה להתעסק עם העבודה הזו והלקוח לוחץ, הוא יכול להעלות את התעריף. מי שהפרוטה מצויה בכיסו ומוכן לשלם לפי שעה לכותב עם תואר דוקטור יקבל גם תזה, אבל זה פחות נפוץ כי אתה מבין שמדובר בליווי שוטף ולא במתן הנחיות, ושעבור הליווי הזה אתה תיאלץ להיפרד מעשרות אלפי שקלים".
על פניו, החברות הללו נוטלות חלק בהונאה ברורה. הסטודנט מגיש את העבודה שהכינו עבורו, והציון שהוא מקבל - ובסופו של דבר גם התואר - מושג במרמה. בשל כך הייתם מצפים שהחברות הללו יהיו בלתי חוקיות, אבל בישראל שמתחזקת מוחות מפותחים ומוסר מפותח קצת פחות למדו כבר מזמן איך לעקוף את החוקים.
"אין חוק שאוסר על סחר אקדמי, וגם לא יהיה. זה לא סמים. אנחנו דורשים מהסטודנטים בכתב לעבור על העבודה, לשנות אותה, לשכתב אותה ולהפוך אותה לשלהם. אני יודע שלא כל הלקוחות עומדים בהתחייבות הזאת, ושיש ביניהם כאלה שמגישים את העבודה כמו שהיא, אבל אין לי מה לעשות עם זה".
זאת קצת היתממות. אתה יודע שהוא מתכוון להגיש את העבודה. אם הוא היה רוצה להכין אותה בעצמו, הוא לא היה פונה אליך מלכתחילה.
"אני לא מסכים. הרבה פעמים הם כן משנים חלקים גדולים בה, ובכל מקרה זו האחריות שלהם, לא שלי. כשבן אדם מגיע לחנות וקונה סכין, הוא יכול להשתמש בו כדי לחתוך סלט או כדי לדקור בן אדם. אז מה? אני לא אמכור לו את הסכין?"
יש קווים אדומים?
"התקשרו המון בתקופת הקורונה שרוצים שנעשה להם מבחן אונליין, וזה משהו שאנחנו ממש לא מוכנים לתת לו יד. הם רוצים שנשב על המחשב בזמן נתון ונעשה את הבחינה עבורם. יש חברות שמספקות לזה מענה, אנחנו לא. אין כאן בכלל ספק שזה עניין לא חוקי, לא מוסרי ולא אתי".
לטענת דורון, אם המערכת רוצה להבין למה כל כך הרבה סטודנטים מוצאים את עצמם רוכשים מטלות אקדמיות בכסף, שתסתכל על עצמה: "המערכת מציבה לפעמים דרישות לא רלוונטיות, נגיד במקצוע ההוראה. למה גננת בגן ילדים צריכה לדעת לכתוב ספר? הרי סמינריון זה 20 עמודי תוכן, שהם כמו ספר באורך 80 עמודים. למה זה חלק מדרישות התואר שלה? היא צריכה ללמוד שיטות הוראה, לקרוא מאמרים, להתנסות... כתיבה? לא שם הייתי שם את המוקד. הם מאבדים אנשים טובים ככה, ואחרים מוצאים לעצמם פתרונות. מעורך דין, למשל, הייתי דורש שיידע לכתוב".
ועדיין, גם סטודנטים למשפטים פונים אליכם.
"נכון".
את הסטודנטים שבוחרים לרכוש עבודה במקום לכתוב אותה ניתן לחלק באופן גס לשלוש קטגוריות עיקריות. הראשונה מורכבת מסטודנטים חלשים או כאלה שעברית אינה שפת האם שלהם, והם מתקשים לייצר עבודה אקדמית ראויה. בקטגוריה הזו שולטים סטודנטים מהמגזר הערבי וסטודנטים עם לקויות למידה שונות. תחת השנייה חוסים דווקא תלמידים טובים מאוד, שמתקשים לשאת את הרעיון שיגישו עבודה לא מושלמת - יש להם פתאום המון מטלות להגיש, והחרדה משתקת אותם. מישהו שיכתוב עבורם את העבודה וישחרר אותם מהעול נשמע כמו פתרון סביר. ויש גם קטגוריה שלישית - סטודנטים שפשוט אין להם זמן לזה.
דור הוא בוגר תואר ראשון ושני במנהל עסקים מאחת המכללות בארץ. בכל אחד מהתארים הוא נדרש להגיש עבודת סמינריון אחת, ובשתי הפעמים הוא בחר לוותר על הכנת העבודה ולרכוש אותה בכסף.
"מה שלמדנו במכללה היה מאוד תיאורטי. בשביל ליצור את העבודה בעצמי הייתי חייב להוריד דברים לרמת הפרקטיקה, לחקור וללמוד דברים שלא באמת למדתי בתואר, וזה הצריך המון זמן שלא היה לי, בטח לא בשביל לקבל ציון טוב. במקביל ללימודי התואר הראשון עבדתי במשרה מלאה בעבודה די סיזיפית, מהבוקר עד הלילה. בתואר השני נוספה לעבודה וללימודים גם ילדה שצריך לגדל.
"אם הייתי מכין אותן לבד, כל אחת מהן הייתה לוקחת לי לוקח לי חודש וחצי-חודשיים, ולא יכולתי לאפשר לעצמי את זה. יצרתי קשר עם מישהי שמכינה עבודות בתשלום. כשאתה לומד במכללה, אתה כל הזמן שומע מסטודנטים שנמצאים שנה אחת מעליך שהם מכירים מישהו שמכיר מישהו... או שאתה פשוט שואל. זו לא בעיה למצוא מישהו שיכין לך.
"שילמתי 2,500 שקל על כל אחד מהסמינריונים. מדובר בסמינר בזוגות, כך שבסופו של דבר זה יצא זול - כל אחד מאיתנו שילם 1,250 שקל. זה עבר חלק. קיבלתי 85 על העבודה הראשונה ו-90 על העבודה השנייה. גם אם הייתי מקבל 80, מבחינתי זה היה סבבה. כמובן, אם הייתי עושה אותה בעצמי, משקיע ומקבל 80 הייתי מתבאס, אבל בשביל עבודה קנויה זה בסדר גמור".
יש נקיפות מצפון?
"חד-משמעית, כן. בחיים לא עשיתי את זה קודם, וזה לא אופייני לי. לא שמעניין אותי מה חושבים עליי מסביב, אני לא מתבייש. פשוט ביני לבין עצמי אני מרגיש רע על זה. כל עבודה שקיבלתי בחיים, עשיתי אותה על הצד הטוב ביותר בלי להתחמק. הגעתי למצב הזה רק מחוסר זמן".
פחדת להיתפס?
"מאוד. אני מכיר אנשים שהמרצה קרא להם לבירור על העבודה כי הוא חשד בהם בהעתקה. כדי לשמור על עצמי טרחתי במהלך הכתיבה לדבר הרבה עם זו שהכינה לי את העבודה. התקשרתי אליה, ביררתי התקדמות, התעניינתי, ראיתי מה היא עשתה. בסופו של דבר אתה צריך לדבר עם המרצה באופן שוטף והוא יכול לשאול אותך שאלות מתקילות, אז אתה חייב להיות מסוגל להסביר את העבודה שלך.
"אותי היה קשה לתפוס, כי בסך הכול הייתי תלמיד טוב. אם יש עבודה עם ציון גבוה של סטודנט שבכלל לא טרח להגיע כל השנה לכיתה, זה בטח ידליק נורה אדומה אצל המרצה. יש סטודנטים שלקחו שיעורים פרטיים כדי להיות מוכנים לשיחה איתו".
אילו סטודנטים בעיקר קונים עבודה?
(צוחק) "כולם קונים עבודות. ממש כולם, ללא יוצא מן הכלל".
נטע בסך הכול חיפשה עבודה קלה מהבית. היה לה תינוק בן כמה חודשים שאותו היא החליטה לא להכניס עדיין לגן, והיא חיפשה דרך להכניס קצת כסף. מהר מאוד היא מצאה עבודה כפרילאנסרית בחברה שמספקת עבודות אקדמיות לסטודנטים. מה שהתחיל כהכנסה צדדית, של כ-6,000 שקל בחודש עבור 5-4 שעות עבודה ביום, הפך במהרה לאימפריה עצמאית של כ-50 עובדים, שהכניסה בשיאה כ-70 אלף שקל בחודש וריפדה את חשבון הבנק של נטע הרבה מעבר למה שהעזה לחלום.
"הקמתי אתר שהציע כתיבת עבודות, וכשהעסק גדל התחלתי לשכור כותבים. חוץ מרפואה כתבתי על הכול: פסיכולוגיה, סוציולוגיה, תקשורת, קולנוע, משפטים... אלו תחומים שקל לכתוב בהם עבודות. אני עצמי למדתי מנהל עסקים לתואר ראשון, אבל כדי לכתוב עבודה אקדמית זה בכלל לא משנה מה למדת. זה עניין של פרקטיקה. ברגע שקולטים את העיקרון זה פשוט: לחפש את החומרים, לנסח ולהוציא את העיקר.
"הכנתי עבודות של עמוד אחד, מטלות אמצע וסמינריונים. מתארים מתקדמים השתדלתי מאוד להתרחק, כי מדובר בליווי ארוך מדי שלא שווה את הכסף. על מטלת אמצע גביתי 200-120 שקל לעמוד. תמחור הסמינריון היה תלוי בתקופה. בתקופות שבהן הייתה תחרות גדולה יותר הורדתי מחירים, אבל זה תמיד היה באזור ה-3,000 שקל.
"בשיאו של העסק שילמתי 12 אלף שקל בחודש רק על פרסום. המשכתי לכתוב רק עבודות שעניינו אותי. הגעתי למצב שבו אני כותבת סמינריון לתואר ראשון בעשר שעות בלבד. כל העבודות שלי היו מקוריות. התחייבתי על זה, וגם נהגתי לבדוק את העבודות של הכותבים שלי. אין עבודה אחת ששחררתי בלי לבדוק אותה, גם מבחינת איכות וגם מבחינת העתקות".
מי פנה אלייך?
"כולם. סטודנטים שחייבים להתפרנס ואין להם זמן לכתוב עבודות, אימהות צעירות שיש להן תינוק בבית ואין להן מושג מאיפה להתחיל בכלל. היו לי גם בנות מפונקות עם אבא מלא בכסף, שאמרו לי 'רגע, אני אעשה ועידה ואבא ייתן לך את האשראי'".
כלומר ההורים יודעים.
"בוודאי. אין להם עם זה בעיה".
ולך הייתה בעיה עם זה?
"זה תחום אפור. מצד אחד, אי אפשר להגיד בפה מלא שזה חוקי. מצד שני, ככותבת, לא חל חוק שאוסר עליי לכתוב למישהו אחר. החוק חל רק על מי שמגיש. בנספח להצעת המחיר הדגשתי שהגשת העבודה היא באחריות הסטודנט, ושאני מציעה לקבל את המסמך שאני מגישה כטיוטה ראשונית בלבד. זה בעצם סוג של כסת"ח שכל החברות משתמשות בו, אבל בתכלס אני לא אשקר. יש לי בעיה מוסרית עם זה".
אחרי שש שנות עבודה שהניבו רווחים נאים מאוד, הבעיה המוסרית ניצחה ונטע בחרה לסגור את העסק שלה. "זה אומנם הכניס לי המון כסף, אבל לגמרי מאסתי בתחום. זה לא עסק קל. התחרות קשה כי יש המון חברות, והסטודנטים הם קהל יעד מאוד לא נעים. היו המון תגובות מחממות לב בנוסח 'וואי, איזו מלכה', 'הצלת לי את התואר' ו'בזכותך סיימתי', אבל לצידן היו גם הרבה כאלה שדיברו לא יפה וחשבו שכל העולם מגיע להם. הדבר הכי חשוב הוא שהיום המצפון שלי שקט. לא בא לי יותר לקבל סמס מסטודנט בעשר בלילה שכותב לי שמחר מעלים אותו לוועדת משמעת כי עלו עליו. את יודעת איזו הרגשה חרא זה להדריך מישהו מה לעשות בוועדת משמעת?"
איזו הדרכה נתת לו?
"זו לא בדיוק הדרכה אלא יותר תמיכה נפשית, כי למי הוא יבכה, לאבא שלו? הרי אני זו שהוא שילם לה 3,500 שקל! הנחיתי אותם - תקראו את העבודה, תכירו אותה, תהיו מסוגלים לדבר עליה, תבואו מוכנים. זה כל מה שאת יכולה לעשות בשלב הזה. אחרי כל הדרכה כזאת לא ישנתי לילה שלם כי חשבתי על הסטודנט הזה. הרבה פעמים הם עברו את הוועדה ואיכשהו החליקו להם כי לא היו הוכחות, אבל מבחינתי כל יום שחררתי 7-5 עבודות, וידעתי בוודאות שיעלו על חלק מהסטודנטים ושחלקם לא יצלחו את הוועדה. מבחינה נפשית זה גמר אותי והחלטתי שזה לא שווה את זה".
לא בכל החברות מקפידים על תוכן מקורי. "פעם בחודש מתקשרים לכאן לקוחות עם דמעות בעיניים", אומר דורון. "יש בשוק הזה הרבה עקיצות. צריך להבין שעל כותבי העבודות מופעל לחץ כבד. חלק מהמקומות משלמים שכר רעב, אז הכותבים מעגלים פינות כדי לגמור את החודש. יש אנשים נאלחים שלוקחים מקדמה וייתנו ללקוח עבודה קנויה או מיקס של עבודות קנויות, פשוט קופי פייסט מכל הבא ליד. להרבה סטודנטים אין בכלל את היכולות להבין שזה ככה והם לא מריצים את הקופי-פייסט בגוגל, וגם אם כן – הם לא יראו את הכסף בחזרה. יש גם חבר'ה שהם כותבים ותיקים ויש להם מאגר עבודות משל עצמם. הם יכולים להעביר ללקוח עבודה שהוגשה כבר לפני שנתיים. הוא יכול להריץ אותה בגוגל כמה שהוא רוצה והוא לא יגלה כלום, כי זו הייתה עבודה מקורית פעם. אם הוא יבחר להגיש אותה כמו שהיא, הוא יאכל אותה. הסטודנט מאוד חלש בסיטואציה הזו. אם הוא נדפק, אין לו למי לפנות. לפעמים פשוט מאיימים עליו: 'אם אתה תפתח את הפה, אנחנו נוציא החוצה את כל התכתובת בינינו'. זה קצת כמו לקנות גראס גרוע מהדילר שלך. מה תעשה עם זה? תלך למשטרה ותגיד שהדילר דפק אותך?"
סטודנטים כאלה כמובן לא ייגשו למשטרה, אבל במדינה מתוקנת, המשטרה הייתה ניגשת לחברות מיוזמתה כבר לפני עשור.
"אנשים שכותבים עבודות אקדמיות בפירוש נותנים יד לעבירה, אבל יש איזושהי פרצה בחוק", מסביר דן נתיב, עורך דין פלילי. "הם מבחינתם רק כותבים חומר אקדמי ומעבירים אותו הלאה. הם כמובן יודעים היטב מה הולך לקרות עם העבודה שהם כתבו כרגע, אבל הסטודנט שמגיש את העבודה הוא זה שנושא באחריות. זה כמו טלגראס של האקדמיה שפועל מתחת לאף של המשטרה. יש פה לחלוטין אלמנטים פליליים".
אבל לא רק החברות לא מגיעות למשטרה, גם הסטודנטים שנתפסו לא מגיעים אליה. על אף שהונאה היא עסק פלילי, במוסדות האקדמיים מעדיפים לכבס את הכביסה המלוכלכת בבית, במסגרת ועדות משמעת.
"אין ממש סעיף נגד רכישת עבודות אקדמיות בחוק. הפעולה הזו אומנם נכנסת תחת ההגדרה של הונאה, אבל אף אחד לא מגיע עם זה למשטרה", אומר עו"ד נתיב. "כל עוד לא מדובר ברכישת דוקטורט או התחזות לאדם אחר, זה ייגמר בין כותלי האוניברסיטה, עם עונש של ביטול הקורס, שנה הרחקה או סנקציה אחרת".
במסגרת עבודתו, עו"ד נתיב מייצג סטודנטים בוועדות משמעת במוסדות השונים, והוא מתאר הידרדרות מסיבית בשנים האחרונות. "זה הפך למכה של ממש. פעם נדרשת להקיש בגוגל את שם העבודה ולקבל אותה עם הצעת מחיר, היום זה כבר מתבצע בפורומים של הסטודנטים. נכנסים לשם אנשים וממש משווקים קניית עבודות לפי התואר והמוסד הספציפי. יש אפילו חשד שעוזרי המרצים, מתרגלים, מכינים את העבודות האלה.
"היה לי מקרה של סטודנט שנפל למלכודת כזו. הוא ביקש עזרה בפורום, פנה אליו מישהו בפרטי וכתב לו 'עזוב, אני אעשה את זה בשבילך עבור 1,500 שקל'. זה סטודנט שהתכוון להכין את העבודה בעצמו ורק ביקש עזרה במשהו מסוים. נקודת המוצא שלו לא הייתה רכישת עבודה. מובן שיש לו אחריות כי הוא היה אקטיבי בהליך, אבל יש כאן ממש שידול ופיתוי".
מה בוחנים בעת מתן העונש בוועדת המשמעת?
"בעיות משמעת בעבר, משקל העבודה בקורס או בתואר (העתקת סמינר, לדוגמה, יכולה לגרור הרחקה לכמה שנים או לצמיתות), באיזו שנה הסטודנט ומה המקצוע שהוא לומד. יש מקצועות שממש מחייבים אמינות כמו משפטים. ברפואה סביר להניח שתעוף מיד. זה גם מאוד תלוי במוסד האקדמי. יש לא מעט מכללות שנוטות להעלים עין ולא ששות לטפל בבעיה".
הקורונה, לדבריו, הגדילה במאות אחוזים את מספר ועדות המשמעת: "כמות ההעתקות היא בלתי נתפסת. יש המון. הבחינות מתקיימות בזום וכשהכול וירטואלי, ההעתקה היא הרבה יותר קלה. במקביל יש הרבה יותר עבודות הגשה, בניסיון להשאיר את הסטודנטים מחוברים לתוכני הקורס, והם קונים אותן. הרמה האקדמית בגלל הסיפור הזה היא בקאנטים. הדרך היחידה לעבור את התואר היא לקנות עבודות ולהעתיק בבחינות. הם מרמים את דרכם לתואר, ובסוף יוצא לך עורך דין שלא יודע שום דבר מהחיים שלו".
למה בעצם המשטרה לא עושה עם זה כלום?
"שאלה טובה. המשטרה לא עושה הרבה דברים שהיא צריכה לעשות. משטרת ישראל לא מגדילה ראש. היא לא תעשה מבצע לאיתור פשיעה כזו מיוזמתה. היא עובדת על בסיס תלונות, ובמקרה הזה צריך להודות שגם המחוקק נרדם בשמירה. מי שצריך להניע מהלך כזה זה האוניברסיטאות והמכללות, המועצה להשכלה גבוהה - המל"ג. זה חייב לבוא מהן, אבל לתחושתי מתרחש כאן משהו שאף אחד לא באמת רוצה לעסוק בו. זה מין תפוח אדמה לוהט כזה שאף אחד לא רוצה להתקרב אליו".
גם מוסד מבקר המדינה הסכים שהתחום בעייתי, ולא נעשה די כדי להתמודד עימו. בדו"ח שפורסם ב-2017 נכתב כי מרבית המוסדות לא פעלו מעבר לפעולות הסברה, למרות עלייה בהיקף הרמאות בבחינות ובעבודות. הדו"ח כינה את מוכרי העבודות האקדמיות ברשת "תעשייה שלמה הפוגעת בתהליך הלימוד ובאמינות תעודת הבוגר שמעניק המוסד האקדמי", והמליץ כי המשטרה תסייע למוסדות להיאבק בתעשייה הזו.
המל"ג פנתה בעניין למשטרה, ראו תגובות מפורטות למטה.
אם יש משהו שלמדתי במהלך הכנת הכתבה, זה שעו"ד נתיב צודק. זה באמת נושא שאף אחד לא שש לעסוק בו. רוב הסטודנטים שאליהם פניתי לא רק שסירבו לדבר על רכישת עבודות, אלא גם ממש ביקשו "לרדת" מהכתבה. "למה להעיר את המתים?" שאל סטודנט אחד. "תרדו מהנושא, לטובת הסטודנטים החדשים", ביקש אחר. "אף אחד לא נפגע, אז למה סתם לייצר גלים?", תהתה סטודנטית נוספת, רגע לפני שניתקה לי בפרצוף.
גם רוב החברות שעוסקות בכתיבת עבודות מיהרו לסיים את ההתקשרות, תוך שהן מטיחות בי שאמצא משהו אחר לכתוב עליו. "תני לעבוד", אמרו לי, "מה כואב לך?". והמוסדות האקדמיים? להם בוודאי לא ייצא שום דבר טוב מכתבה שתתהה בקול רם כמה מבוגריהם באמת ראויים לתואר.
"המוסדות האקדמיים עושים כל מה שהם יכולים כדי שמי שנכנס בשעריהם יסיים את התואר", אומרת יעל (שם בדוי), מרצה בכירה באחת המכללות בארץ. "מוסד אקדמי שסטודנט לא מצליח לסיים את התואר בו תוך כמה שנים 'נענש כספית' על הסטודנט הזה. יש הרבה סטודנטים שסיימו את כל המטלות לתואר אבל נתקעו בשלב הסמינר, כי הוא באמת הדבר הכי קשה. המכללות עושות הרבה מאמצים כדי שהם יסיימו בכל זאת, באמצעות שיעורים בקיץ או סמינר מרוכז. סביב האנשים האלה יש שיח של 'יאללה, תעיפו אותם וגמרנו. תפטרו אותם מאיתנו ואותנו מהם'. ובסמינר כזה הסיכוי להעתיק גבוה, והסיכוי שמישהו יגיש תלונה על העתקה נמוך.
7 צפייה בגלריה
''המוסדות האקדמיים עושים כל מה שהם יכולים כדי שסטודנטים יסיימו את התואר''
(צילום: Shutterstock)
"ברמה המהותית זו בעיה ארוכת שנים, שהאקדמיה בוחרת לא לדבר עליה ולא להוציא אותה החוצה. כולם מודעים אבל אף אחד לא רוצה לפתוח את קופת השרצים הזו. אחת לכמה חודשים אנחנו נתקלים בפרסומת שמציעה 'עריכה צמודה' או 'ליווי אקדמי' וכולם מצקצקים בלשון, ואז עוברים לנושא הבא. מתקיימת הסכמה בשתיקה שלפיה 'זו בעיה, ואין מה לעשות איתה'".
יעל מצביעה על הבדלים משמעותיים ביחס להעתקות בין מרצים מן המניין למרצים זוטרים: "הביטחון התעסוקתי של מרצים בכירים מובטח בעוד זה של מרצים זוטרים לחלוטין לא מובטח, וזה משפיע על ההתנהלות בכל הקשור לדיווח. מרצים מן החוץ נחמדים יותר לסטודנטים, כי הם לגמרי תלויים בהערכת ההוראה של הסטודנטים בסוף הסמסטר. במסגרת הזו מרצה בלי תקן יעדיף לא לעשות יותר מדי רעש. מרצים בלי תקן נמצאים תחת לחץ לא מדובר, שגורם לרבים מהם להגיד 'אני לא צריך את הבלגן הזה'. מרצה יכול לעלות על העתקה, ולהחליט שהוא לא משתמש בכלים שיש לו לאיתור העתקה".
לדבריה, כשהעתקה כבר מגיעה לוועדת משמעת היא נבדקת במלוא הרצינות, אולם במקרים רבים היא כלל לא מגיעה לשם. "יש תת-דיווח ברור. יש הרבה יותר סטודנטים שמעתיקים מאשר סטודנטים שמופנים לוועדת משמעת. כמובן, ההוראות הרשמיות של המכללה הן 'אם יש ספק אז אין ספק', כלומר אם יש חשד להעתקה, תפנו את הסטודנט לוועדת משמעת. בפועל הרבה פעמים מתקיים איזשהו שיח בין המרצה לעצמו או בין מרצה לקולגות לגבי מה נחשב להעתקה. אם מדובר בעבודה מזויפת מתחילתה ועד סופה אז אין לאן לברוח, אבל אם זו רק פסקה פה ופסקה שם? אולי הסטודנט פשוט לא ידע שהוא צריך להכניס את זה למירכאות? בסופו של יום, מרבית המרצים שומרים את כלי ועדות המשמעת כנשק יום הדין ולא ששים להשתמש בו".
ד"ר להב ממכללת ספיר מסבירה באילו מקרים היא עצמה עשויה להקל על סטודנט. "אם אני מקבלת עבודה מתלמיד שעברית היא לא שפת אימו, שמגיע מתרבות שלא מטפחת את היכולות האקדמיות, עושה כמיטב יכולתו וסובל מפער תרבותי מאוד רחב, יש סיכוי שאסלח לו על דברים שלסטודנט אחר אני לא אסלח".
כשמגישים לך עבודה מועתקת, זה לא פוגע באגו?
"החלק של האגו עובר לי תוך דקה כי זה לא באמת חשוב. הבעיה העיקרית עם העתקת עבודות זה שהיא פוגעת בצורה קשה בסטודנט העובד. זה מזנה תארים, זה גורם לתארים להיות מפוקפקים. זה לא הוגן עבור מי שלומד. מבחינה אתית, הפגיעה של הסטודנט המעתיק איננה בי, ואפילו לא במערכת או במוסד. הפגיעה היא קודם כל בחברים שלו. אם יהיו מספיק כמוהו, אז תואר שאדם עבד עליו כל כך קשה יהיה שווה פחות. זה מקומם אותי".
נועה (שם בדוי), סטודנטית למדעי המדינה, היא אחת מהסטודנטים שד"ר להב מדברת עליהם.
"רוב הסטודנטים מסביבי מחזיקים בתפיסת העולם הזו שהלימודים הם אך ורק כדי לעשות וי, כל הדרך היא חסרת משמעות לעומת הסיום, והקורונה רק העצימה את זה. לפני הקורונה, גם אם קנית את כל המטלות שלך עדיין נאלצת ללמוד לבחינה, כי היכולת להעתיק בבחינה אקדמית מוגבלת מאוד. המשמעות היא שמי שרוצה תואר היה חייב להשקיע קצת בדרך. עכשיו כולם עושים בחינה בזום, עם הוואטסאפ על הברכיים או במחשב, כשכל החומר בעולם פתוח לפניהם. הם יכולים לדבר עם מי שהם רוצים ולהפנות את המסך בזווית כזו שלא ישימו לב. לכל בחינה יש קבוצת וואטסאפ ייעודית. אנשים פשוט עושים בחינה משותפת, וכמות המאיות היא בלתי סבירה.
"במקביל, אנשים רוכשים עבודות כל הזמן. למעט חבר'ה מהמגזר הערבי שמדברים על זה בצורה פתוחה יחסית, כולם מנסים לשמור על דיסקרטיות. רק מלשמוע שאלות של אנשים את מבינה כמה אין להם מושג מה קורה בקורס, ואז פתאום בסיום הם מגישים עבודה ומקבלים עליה 100-90. יש שתי אופציות: או שקרה כאן נס גדול או שהמטלות שלהם נכתבו על ידי מישהו אחר. בואו נגיד שאני לא מאמינה גדולה בניסים.
"כך קרה שבסמסטר הראשון הייתי בטופ של הכיתה ועכשיו, פתאום, הציונים שלי פחות או יותר כמו כל השאר. זה מאוד מתסכל כי אני עובדת קשה בשביל הציונים האלה. נשאלת השאלה איזו משמעות יש בכלל לתואר הזה. אם המטלות לא נעשות על ידיך והבחינות נעשות בזום יחד עם כל החבר'ה, איך בכלל נכון להתייחס לבוגרי לימודים גבוהים מתקופת הקורונה? כשאנחנו אומרים 'יש לו תואר בתחום מסוים', אנחנו מתכוונים 'יש לו השכלה מסוימת בתחום הזה', ולגבי בוגרי הקורונה, אני לא ממש בטוחה שזה נכון".
מהמל"ג נמסר בתגובה לכתבה: "במל"ג רואים בחומרה רבה את התפשטות תופעת ההונאות בקבלת תואר אקדמי ורכישת עבודות ומטלות אקדמיות בתשלום בתהליך הלמידה האקדמי. מכירת עבודות אקדמיות לסטודנטים פוגעת ברמה האקדמית וגורמת לכך שסטודנטים אינם עושים את התהליכים הלימודיים הנדרשים ואינם רוכשים את הכלים האקדמיים המצופים מהם. לעמדתה של המל"ג, הפעילות אותה מקיימים הגופים המשווקים ומוכרים עבודות אקדמיות לסטודנטים משקפת תופעה חמורה ביותר, אשר יש למגר במישור הפלילי.
"בשנים האחרונות נעשתה פנייה של המל"ג למשטרה בדרישה לפעול כנגד חברות שמוכרות עבודות לסטודנטים, אך זו סגרה את התיקים. ב-30 ביולי פנה עו"ד עמרי גולן מהלשכה המשפטית של המל"ג ליועצת המשפטית של המשטרה, תנ"צ איילת אלישר, בבקשת שינוי המדיניות הנוגעת להעמדה לדין פלילי בגין שיווק ומכירת עבודות אקדמיות".
ממשטרת ישראל נמסר: "בעקבות פניית המל"ג למשטרת ישראל קיים ניצב יגאל בן שלום, ראש אגף החקירות והמודיעין, דיון בנושא בהשתתפות גורמי האגף הרלוונטיים, על מנת לבחון את הטענות שהועלו ואם אכן בוצעו עבירות פליליות בהתאם לקבוע בחוק. בסיום הדיון קבע ראש האגף כי על מנת לתת מענה מיטבי לפנייה, חטיבת החקירות תפנה למל"ג להמשך הבדיקה ולמצות את ההליך לגבי טענתם לביצוע עבירות פליליות כאמור. נדגיש כי ככל שיעלה חשד לביצוע עבירה פלילית, היא תטופל לגופה בהתאם למדיניות אכיפת החוק במקרים מעין אלו".
