לפני כשבוע הגיעה נועם (שם בדוי) לביקור סטנדרטי אצל רופא המשפחה שלה. הדוקטור, שמכיר אותה כבר שנים אבל לא ראה אותה זה זמן רב, תהה מה שלומה ולאן היא נעלמה. נועם חייכה וסיפרה שהיא סטודנטית לרפואה ברומא כבר שנה שלישית, ושהיא לא נמצאת הרבה בארץ. הרופא בתגובה תקע את העיניים במסך המחשב, גיחך קצרות ומלמל בהתנשאות: "אה, באיטליה? נו... משתתף בצערך".
נועם לא נעלבה. היא כבר מכירה את התגובות האלה. כמו רבים וטובים אחרים, היא ניסתה להתקבל ללימודי רפואה באחד מהמוסדות האקדמיים בישראל, לא עמדה בתנאי הקבלה הנוקשים ונסעה להגשים את החלום במדינה זרה. היא מסווגת בקטגוריה המפוקפקת של "אלה שלא התקבלו", קטגוריה שמכילה אלפי צעירים וצעירות הישגיים ובעלי מוטיבציה אינסופית להיות רופאים שלא צלחו את הליך המיון הישראלי - זה שסיכויי הקבלה בו מקבילים לאלה של קורס טיס.
לכתבות הקודמות במדור "תנועת ההשכלה":
הכניסה לפקולטות לרפואה בישראל מבוססת על ציוני בגרות ופסיכומטרי, לצד הצלחה במבדקים הבוחנים משתנים אישיותיים. למרות המחסור החמור ברופאים בישראל, מספר המקומות להכשרת רופאים היה ונשאר זעום, ועל כל כיסא מתחרים עשרות מועמדים. ההיצע הנמוך והביקוש העצום מייצרים רף קבלה כמעט בלתי אפשרי, כזה שאומנם משאיר בחוץ מועמדים לא ראויים אבל גם מועמדים ראויים מאוד, בעלי הישגים מרשימים במיוחד.
הנחושים מבין המועמדים האלה נזרקים למסלול לימודים מפרך בן שש שנים במדינה זרה, בשפה זרה ולרוב בתשלום אסטרונומי. חלקם יחזרו לכאן בתום הלימודים ויתמודדו עם בחינות הרישוי, ואם יעמדו בהן בהצלחה יחפשו לעצמם סטאז' באחד מבתי החולים בארץ. בין לבין הם ייתקלו בכל מיני חוכמולוגים שיעקצו אותם על "הבחירה" ללמוד בחו"ל. אחרים לא יחזרו לכאן לעולם ובסיום הלימודים, במקום לשוב למולדת שזקוקה נואשות לרופאים חדשים, הם יהפכו לרופאים במדינות אחרות.
בעיה נוספת שנולדה בעקבות המצב הזה היא הורדת הסטנדרטים. חלק מהסטודנטים החלו ללמוד במדינות שבהן רמת הלימודים באוניברסיטאות ורמת הרפואה בבתי החולים נמוכות בהרבה מהמקובל בישראל. לפיכך, ביוני 2019 התקבלה במשרד הבריאות ההחלטה להקשיח את התנאים עבור החוזרים מחו"ל: סטודנט יוכל להגיש בקשה לגשת לבחינות הרישוי לרפואה בישראל אך ורק אם למד רפואה באוניברסיטה המצויה באחת ממדינות OECD, למעט אוניברסיטאות חריגות שהוכרו על ידי ה-WFME - ארגון בינלאומי שמטרתו לשפר את איכות ההשכלה הרפואית ברחבי העולם. בקשה של סטודנט שלא עומד בתנאים הללו תידחה על הסף. במילים אחרות, הוא לעולם לא יוכל להיות רופא בישראל.
במטרה להילחם בבריחת המוחות, התפרסמו באותה השנה המלצות ועדת הלפרין-מרום - שקראו להגדיל את מספר הסטודנטים לרפואה בישראל - וכן הוחלט להעביר תקציב לפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל.
ובינתיים, בשטח אין שינוי משמעותי. בבתי ספר שונים לרפואה על פני הגלובוס לומדים כיום מאות ואלפי ישראלים. כמה בדיוק? אף אחד לא יודע, אבל על פי הערכות, למעלה מ-50% מהבוגרים הצעירים שניגשים לסטאז' בישראל הם בוגרי חו"ל. רוב הרופאים הצעירים במדינה בכלל לא למדו פה.
במרבית הפקולטות לרפואה באירופה מוותרים לגמרי על הבחינה הפסיכומטרית (או המקבילות שלה) ומסתפקים בציון עובר בבחינות הכניסה, לצד ריאיון קבלה ותעודת בגרות מלאה עם הרחבת יחידות לימוד באנגלית ובאחד המקצועות המדעיים. חלק מהמועמדים מתכוננים לבחינות הכניסה במסגרת מכינה ייעודית.
"המכינה היא בעצם קורס בן ארבעה חודשים בפיזיקה, ביולוגיה וכימיה שמותאם לבחינות הכניסה לאוניברסיטאות", מסביר ד"ר אריק אלחלל, המנכ"ל והבעלים של MedStudy, אחת המכינות הישראליות שמסייעת לסטודנטים לצלוח את בחינות הכניסה.
המסלול הרגיל ללימודי רפואה כללית נפרש על פני שש שנים, ומחולק לשנים הפרה-קליניות ולשנים הקליניות, הכוללות מפגש עם חולים וטיפול בהם. מרבית הישראלים לומדים בתוכניות בינלאומיות המתקיימות בשפה האנגלית. יחד עם זאת, כל התוכניות כוללות כמה קורסים ללימודי השפה המקומית, הדרושים כדי לקיים אינטראקציה עם המטופלים בהמשך.
"קטונתי מלהגיד מאיפה ייצאו רופאים טובים ומאיפה לא", אומר אלחלל. "זה תלוי מאוד באדם עצמו. יצאו רופאים מאוד טובים מאוניברסיטאות לא יוקרתיות, ויצאו רופאים מאוד לא טובים מאוניברסיטאות יוקרתיות מאוד".
8 צפייה בגלריה
מוותרים על פסיכומטרי, דורשים מבחן כניסה. תרגול של סטודנטים לרפואה
(צילום: Shutterstock)
ישראלים לומדים רפואה בכל העולם, אולם יש מדינות מסוימות שהפכו ברבות השנים לאלטרנטיבה מועדפת ומדי שנה פוקדים אותן עשרות ישראלים. כיצד הם עשו את הבחירה? איך נראים הלימודים שלהם? באילו קשיים הם נתקלים? וכמה זה עולה?
כבר 30 שנה שהונגריה נחשבת ליעד הבריחה הקלאסי עבור צעירים ישראלים שרוצים ללמוד רפואה, ובימים אלה לומדים כ-500 סטודנטים ישראלים באחת מתוך ארבע האוניברסיטאות שמציעות מסלולים ללימודי רפואה באנגלית: אוניברסיטת סמלווייס בעיר הבירה בודפשט, אוניברסיטת דברצן, אוניברסיטת סגד ואוניברסיטת פץ'. נכון לשנת 2020, סגד מדורגת בין המקומות 700-601 בדירוג האוניברסיטאות העולמי (כל האוניברסיטאות בכתבה מדורגות לפי דירוג שנגחאי הכללי) - גבוה יותר מדברצן ומסמלווייס (1,000-900), וכן מפץ' שכלל לא מופיעה ברשימה. כולן מוכרות על ידי מדינת ישראל ועל ידי האיחוד האירופי.
הפקולטות לרפואה במדינה נחשבות לבעלות סטנדרטים אירופיים גבוהים, ומתהדרות במתקנים חדישים ובספריות מצוינות. שכר הלימוד באוניברסיטאות בהונגריה עומד על כ-18 אלף דולרים לשנה (כ-60 אלף שקלים) - גבוה בהרבה מבמדינות מערב אירופה. יחד עם זאת, המחיה במדינה זולה מאוד, בעיקר כשמתרחקים מעיר הבירה.
בשל מספר הסטודנטים הישראלים הגבוה במדינה, הן בבודפשט והן בדברצן קיימות אגודות של הסטודנטים הישראלים. ליאל אבולעפיה (27), מרעננה במקור, היא סטודנטית שנה שלישית בדברצן, העיר השנייה בגודלה בהונגריה הממוקמת בחלק המזרחי של המדינה, ומכהנת כסגנית יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה. ללימודי רפואה במדינה זרה היא הגיעה אחרי שהגישה מועמדות פעם אחת לשתי אוניברסיטאות בארץ.
"יש לי נתונים די גבוהים אבל בכל זאת לא התקבלתי. ההורים שלי הסבו את תשומת ליבי לכך שהאופציה ללמוד בחו"ל קיימת. אמרתי לעצמי שאני כמובן יכולה לנסות שוב בישראל בשנה הבאה, אבל למה? ברור לי שזה מה שאני רוצה ללמוד ושבסופו של דבר אני אהיה רופאה, ונמאס לי לחכות. טסתי לכאן למכינה של חצי שנה באוניברסיטה, ומשם המשכתי ללימודים".
למה דווקא הונגריה?
"היה לי חשוב לבחור במדינה שהיא חלק מה-OECD עוד לפני שהרפורמה נכנסה. רציתי מדינה מוכרת שהאוניברסיטאות בה נחשבות טובות. כששאלתי רופאים מאיפה מגיעים סטודנטים ברמה גבוהה, אז רבים מהם דיברו על הונגריה. האוניברסיטאות באיטליה הן כמובן ותיקות יותר אבל הלימודים שם, לפי מה ששמעתי, מתנהלים קצת בסגנון של אוניברסיטה פתוחה, כשאין חובת הגעה לשיעורים. פה השיטה יותר הדוקה: יש חובת נוכחות ויש מבחנים במהלך הסמסטר, כך שאנחנו ממש חייבים להיות עם יד על הדופק וללמוד במהלך כל הסמסטר בשביל לסיים כמו שצריך. זה מקשה עלינו ביומיום, אבל בטווח הרחוק זה חיובי".
ליאל התלבטה בין אוניברסיטת דברצן לאוניברסיטת סמלווייס בבודפשט, ומה שהכריע את הכף הייתה תחושת הקהילה. "בשתי האוניברסיטאות לומדים הרבה ישראלים. לפני שהכרעתי טסתי עם ההורים שלי להונגריה כדי לבקר ולהכיר. דיברתי עם סטודנטים משתי האוניברסיטאות, וגם פגשתי כאן את מי שהייתה אז יו"ר אגודת הסטודנטים. מאוד משכה אותי העובדה שיש קהילה ואתה לא מרגיש לבד. חשוב לזכור שבסופו של דבר אנחנו לא נמצאים בבית לתקופה מאוד ארוכה. אין חברי ילדות, אין את העניין הזה של לקחת שניצלים מאמא להמשך השבוע. הרגשתי שאני זקוקה לאיזה עוגן, קהילה, סוג של לאמץ לעצמי משפחה אלטרנטיבית כשאני בחו"ל. כשהגעתי לבודפשט ודיברתי שם עם אנשים קיבלתי את התחושה שזו עיר גדולה, ושהסטודנטים הם יותר 'זאבים בודדים'. שלושה סטודנטים שונים אמרו לי: 'מה שטוב פה זה שאת יכולה להיעלם'. ובכן, לי זה פחות מתאים".
אוניברסיטת דברצן היא אחת הגדולות בהונגריה ולומדים בה כמעט 30 אלף סטודנטים, מתוכם כ-4,300 סטודנטים זרים. הפקולטה לרפואה נוסדה ב-1951, ותוכנית לימודי הרפואה בשפה האנגלית החלה את דרכה בשנת 1987, עם 49 תלמידים בלבד. כיום מדובר במעצמה של ממש. רק מישראל לומדים בתוכנית 150 סטודנטים. "אנחנו קהילה מאוד מגובשת. אנשים משנים מתקדמות מסייעים לאלה שלומדים בשנים שמתחתיהם. אנחנו מעבירים סיכומים וחומרים וממש עוזרים זה לזה".
מה ההבדל הכי גדול בין לימודי רפואה פה ללימודי רפואה בארץ?
"פה הקבלה הרבה יותר קלה, אבל הלימודים עצמם מאוד קשים. בארץ הסינון הגדול מתקיים בכניסה לאוניברסיטה. פה הוא מתרחש במהלך הלימודים. יש כאן סינון מסיבי, ויש הרבה שלא עוברים משנה א' לב' ומב' לג'. יש קורסים מסוימים שידועים כמסננים גדולים, אנטומיה לדוגמה. הישראלים כאן דווקא צולחים את זה לא רע בהשוואה לאחרים, אבל עובדים מאוד קשה".
הלימודים הדחוסים לא ממש מאפשרים לסטודנטים לעבוד, ובכל מקרה לסטודנטים זרים אסור לעבוד במדינה. הוויזה שלהם מאפשרת לימודים בלבד. מי מממן את התענוג הזה? ההורים כמובן.
"זה עסק יקר", מודה ליאל, "שכר הלימוד שלי הוא 17 אלף דולר לשנה, וזה לא מסתכם בזה - יש ספרי לימוד וציוד לימודי כמו חלוק או סטטוסקופ שעולים מאות שקלים וכמובן, טיסות לארץ. למרבה הצער, אין מלגות בכלל. ההורים שלי מממנים את זה, כמו אצל הרוב המוחלט של הסטודנטים פה. ברור שמישהו שרק סיים צבא לא יכול לממן את זה לבד".
בכל הנוגע למחירים, אם יש נחמה כלשהי, היא טמונה בעלויות המחיה. "המחיה פה מאוד זולה", היא מספרת, "אני גרה במרכז העיר לבד בדירת 70 מ"ר, משופצת ומרוהטת קומפלט, ואני משלמת 1,500 שקל שכר דירה. על אוכל, נסיעות, בילויים ובזבוזים אני מוציאה כ-1,500 שקל נוספים בחודש. אפשר כמובן גם להוציא הרבה פחות, אם מתגוררים בדירת שותפים ומנסים לחסוך".
ליאל מתכננת לשוב לישראל בסיום הלימודים, וברור לה שהנחיתה לא תהיה רכה. "אני יודעת שיש סטיגמות על סטודנטים לרפואה בחו"ל. אומרים שהם שילמו יותר בשביל התואר ושהם פחות שווים, אבל אני רואה את האנשים שלומדים איתי והם ברמה מאוד גבוהה".
מבין המדינות המועדפות על ישראליים ללימודי רפואה, איטליה היא היחידה שנמצאת במערב אירופה. היא מציעה תוכנית לימודי רפואה באנגלית במגוון רחב של אוניברסיטאות ציבוריות מצוינות, שרובן ממוקמות בערים הגדולות והן בעלות מיקום מכובד בדירוג האוניברסיטאות העולמי: אוניברסיטת לה ספיינצה ברומא (200-151), אוניברסיטת מילאנו (200-151), אוניברסיטת בולוניה (300-201), אוניברסיטת טורינו (300-201), אוניברסיטת פאביה (500-401) ואוניברסיטת נאפולי (400-301). מבין כולן, לה ספיינצה בעיר הבירה היא הגדולה והמפורסמת ביותר.
בניגוד למדינות מרכז אירופה ומזרחה, שבהן שכר הלימוד לרוב לא יורד מעשרת אלפים יורו בשנה, איטליה מציעה לימודים במחיר שווה לכל נפש, ואנחנו מתכוונים ממש לכל נפש: שכר הלימוד באוניברסיטאות הציבוריות הוא 2,000-1,000 יורו בשנה. אם שכר הלימוד הנמוך הזה עדיין כבד למישהו בכיס, כל האוניברסיטאות מאפשרות להגיש בקשה למלגה על בסיס סוציו-אקונומי או על בסיס הצטיינות. בשורה התחתונה, ניתן ללמוד רפואה באיטליה עבור כמה מאות יורו בשנה. לזה תצטרכו להוסיף את עלויות המחייה, שהן אומנם גבוהות יחסית למדינות מזרח אירופה אך עדיין נמוכות בהשוואה לתל אביב או לירושלים: כאלף יורו בחודש עבור שכר דירה, חשבונות, אוכל ויתר ההוצאות (בולוניה ומילאנו יקרות יותר - שם ההוצאות החודשיות מוערכות בכ-1,700-1,500 יורו). ויזת הסטודנט מאפשרת עבודה חוקית בהיקף של עד 20 שעות בשבוע.
תנאי הקבלה ללימודי רפואה באיטליה בכל האוניברסיטאות במדינה הם תעודת בגרות מלאה, ציון פסיכומטרי 400 (או במילים אחרות פשוט לגשת לבחינה, הציון לא חשוב) ומבחן כניסה בשם IMAT, הבוחן ידע בכימיה, בביולוגיה, במתמטיקה ובפיזיקה וכן חשיבה כמותית והיגיון. המועמד מדורג על פי הציון שלו בבחינה ומדרג בעצמו את האוניברסיטאות שבהן הוא מעוניין ללמוד, ממש כמו במנילה של צה"ל. מספר המקומות בכל אוניברסיטה מוגבל, וכל אחת מהן מקבלת לשורותיה את בעלי הציונים הגבוהים ביותר שנרשמו אליה.
אלון שפיץ בן ה-29 מגן יבנה סיים ממש השבוע את המבחן האחרון בתואר שלו ברפואה. בעוד כמה חודשים הוא יארוז את חפציו וייפרד מהעיר שהייתה לו לבית בשש השנים האחרונות - נאפולי.
"בחרתי באיטליה כי הייתי משוחד מלכתחילה", הוא מספר. "אבא למד רפואה בבולוניה, הוא פגש שם את אמא שלי והיא עשתה עלייה. כל החיים שמעתי איטלקית בבית. אומנם אני עצמי לא דיברתי את השפה אבל גדלתי במחיצתה. עם השנים החלטתי ללכת בדרכי אבא וללמוד רפואה, ואיטליה הייתה המקום שבו הרגשתי שאני יכול לעשות את זה בצורה הכי טובה.
"כשהתחלתי ללמוד היינו 20 סטודנטים בתוכנית, שמתוכם עשרה ישראלים. בעצם חצי כיתה הייתה מישראל. כיום הכיתות גדולות הרבה יותר, ומספר הישראלים גדל יחד איתן. פעם קראנו לקבוצת הוואטסאפ של הסטודנטים הישראלים 'קיבוץ נאפולי', כי היינו קטנים וכולם הכירו את כולם. היום הפכנו לעיר, ויש המון ישראלים באוניברסיטה שאני לא מכיר. אנחנו כמו באר שבע, רק באיטלקית".
ללימודי רפואה בישראל הוא ניסה להתקבל פעם אחת ופרש. "ויתרתי די מהר בעקבות חוויית הפסיכומטרי. זה מבחן שלדעתי לא משקף שום דבר שקשור לרפואה או לסיכויי ההצלחה במקצוע. התבאסתי אבל אמרתי לעצמי, יש לי את האופציה ויש לי את יתרון השפה, אני יוצא למסע".
הוא נרשם למבחן הכניסה IMAT וכיוון לאוניברסיטת לה ספיינצה ברומא, אולם לא התקבל. "רציתי את רומא לה ספיינצה כי היא נחשבת לטובה מכולן וגם כי אני אוהב את רומא, ביקרתי בה המון כילד ורציתי לחיות בה. באותה שנה היו ברומא עשרה מקומות לסטודנטים זרים. הגעתי למקום ה-12. אם הייתי מחכה עוד כמה ימים יכול להיות שהייתי גולש למעלה ברשימה כי לא כולם נרשמו, אבל אני מיהרתי להתחיל. לא רציתי לוותר על השנה הזו. בנאפולי התקבלתי מיד אז הלכתי על זה. בהמשך התאהבתי בה. נאפולי היא גם עיר גדולה, תוססת, חיה וכאוטית לחלוטין, וזה מה שיפה בה".
ויש דרך נוספת לוודא שהתקבלת לאוניברסיטת לה ספיינצה ברומא: לבחור בתוכנית הלימודים באיטלקית. שחר בירנבאום בת ה-26 מזכרון יעקב לומדת בימים אלה בשנה הרביעית של התוכנית בשפה המקומית ולא, היא לא דוברת איטלקית מהבית.
איך צעירה מישראל מגיעה ללימודי רפואה באיטלקית?
"מאוד רציתי להתקבל ללימודי רפואה בארץ ועשיתי שני פסיכומטרי כשהשתחררתי, אבל לא השגתי ציון מספיק גבוה. אחר כך נסעתי לשליחות בת שלושה חודשים במקסיקו מטעם הסוכנות היהודית שהתקיימה כולה בספרדית, התנדבתי שם עם רופאים והבנתי שני דברים: ראשית, אני מסתדרת לא רע בכלל עם שפה זרה; שנית, רפואה זה מה שאני רוצה לעשות בחיים, ויהי מה.
"התחלתי לברר, וגיליתי שיש עולם שלם של המון צעירים ישראלים אומללים שחולמים להיות רופאים אבל לא יכולים ללמוד בארץ. רוב הישראלים ששמעתי עליהם לומדים בהונגריה. הבנתי שהאוניברסיטאות שם מעולות, אבל זה פשוט הון כסף! זה היה לא הגיוני מבחינתי לקחת כמות כזאת של כסף מהמשפחה, אז חיפשתי אלטרנטיבה והגעתי לאיטליה. גיליתי שבאוניברסיטאות הציבוריות יש תוכנית באיטלקית ותוכנית באנגלית. בתוכנית באיטלקית שמורים מקומות נפרדים לזרים, וזה אומר שמבחינה סטטיסטית יש סיכוי גבוה יותר להתקבל".
למה בחרת באוניברסיטה ברומא?
"הסתכלתי על דירוגי האוניברסיטאות הציבוריות באיטליה, והטובות היו בערים הגדולות. נסעתי לטיול באיטליה כדי להתרשם וביקרתי ברומא, בפירנצה, בבולוניה, במילאנו ובפדובה. אני שומרת שבת, אז חיפשתי עיר מרכזית שתאפשר לי את החיים שלי מבחינת היהדות. דיברתי עם סטודנטים מכל עיר, ישנתי אצלם, ביקרתי בכל מיני מקומות, בדקתי כל דבר מאה פעמים, הלכתי לראשי הקהילות היהודיות, ביררתי אם יש בתי כנסת קרובים והיכן הם. רומא הכי התאימה".
עד כמה יוצאת דופן הבחירה ללמוד באיטלקית?
"בהתחלה זה היה נראה לי הזוי, אבל במסגרת כל הבירורים שלי הגעתי לסטודנט ישראלי שלמד באיטלקית. חפרתי לו והוא אמר לי, 'תראי, זה אפשרי'. הוא לא אמר שזה קל. יש פה הרבה ישראלים שלומדים באיטלקית בלי לדעת איטלקית קודם, ואם הם יכולים - גם אני יכולה. זו כן עבודה יותר קשה. יש קורס הכנה של חמישה חודשים, מבחן כניסה כדי להוכיח שאת שולטת בשפה, וכל המבחנים במהלך התואר הם בעל פה. לעמוד מול מרצה כל פעם מחדש ולדבר איטלקית עם המבטא הישראלי, כשמלכתחילה את בולטת וזרה, זה לפעמים מאוד מתסכל. כבר נתקלתי במרצים שהיו חסרי סבלנות למי שמדבר קצת יותר לאט, אבל בסך הכול זה אפשרי".
על קבלתה לאוניברסיטה התבשרה כמה ימים לפני פתיחת שנת הלימודים. "זה היה די טראומטי", היא נזכרת, "בדיעבד אני לא מבינה איך עשיתי את זה. תוך כמה ימים הייתי על מטוס בדרך למדינה זרה, בת 22 עם שלוש מזוודות. כמו עולה חדשה, אבל למדינה שאת לא באמת רוצה לגור בה".
את מתכוונת לחזור לישראל בסיום הלימודים?
"כן, והלוואי שגם את השנים האלה הייתי יכולה להעביר בישראל. אני משלמת מחיר נפשי גדול וחווה הרבה רגעי בדידות. אומנם הלימודים באיטליה הם חוויה מטורפת שאני לומדת ממנה המון, אבל בסופו של דבר אנחנו שייכים לאן שאנחנו שייכים. אני בטוחה שיהיה קשה מאוד לחזור, אני יודעת שמבחן הרישוי הישראלי לא פשוט ושמנסים להקשות אותו עוד ועוד כל הזמן, ובצדק. יש הרבה ישראלים שנוסעים לחו"ל ולא באמת לומדים, אז אני מבינה את הרצון לשמור על הסטנדרט. יחד עם זאת, יש פה גם הרבה אנשים שקרעו את עצמם במשך שנים, וכשהם חוזרים הם נתקלים ביחס מתנשא ומזלזל. מעבר לזה שאיאלץ להתמודד עם הקושי הטמון בהתחלת הקריירה כמו כל הסטודנטים שמסיימים לימודי רפואה, אני אצטרך להתמודד גם עם היחס הזה, שעוד יותר יקשה עליי ויוריד אותי למטה. זה מאוד מבאס ועצוב, ועדיין, למרות קבלת הפנים שממתינה לי בארץ, אני עדיין רוצה לחזור אליה".
ניב סלע תמיד ידע שהוא יהיה רופא. כשהיה בן 16 נתקל הנער מקריית אונו בפרסומת של מכינה ללימודי רפואה בחו"ל. בגיל 18 הוא כבר הגיע לכנס של המכינה. אחרי שהשתחרר מהצבא עבד כדייל אוויר, חסך כסף ובגיל 23 נרשם למכינה. בספטמבר האחרון, בגיל 24, התחיל את לימודי הרפואה באוניברסיטת וילנה שבליטא.
על אף שהוא דובר איטלקית וצרפתית ברמה סבירה, הוא פחד ללמוד בשפה שאיננה אנגלית. "עם האחרות אני מסוגל לתקשר, אנגלית אני ממש יודע", הוא מסביר, "לכן ויתרתי על האופציה של לנסות בשפה זרה".
למה דווקא ליטא?
"ליטא באיחוד האירופי, ועומדת בכל התקנים החדשים של משרד הבריאות הישראלי. ידעתי שאין סיכוי שלא יקבלו את התואר שלי בארץ אם ארצה לחזור, וביחס לשאר האוניברסיטאות היא עוד איכשהו עמדה בתקציב שלי".
מה לגבי לימודים בישראל?
"לא ניסיתי בכלל להתקבל לרפואה בישראל. עשיתי פסיכומטרי פעם אחת בתת-תנאים, הוצאתי 651 וויתרתי. יש לי חברים עם 730 שלא התקבלו, וידידה עם 765 בפסיכומטרי שנדחתה. זה מטורף. הבחורה גאון, והיא לא התקבלה כי יש להם פרמטרים אחרים שאלוהים יודע מהם. אם היא לא התקבלה עם הציונים האלה, איך לי יהיה סיכוי?"
איך אתה מממן את הלימודים והמחיה?
"חסכתי מראש, ואמא שלי עוזרת לי במה שהיא יכולה. בהתחלה אמרתי לעצמי שאין ברירה אלא לגור במעונות אבל מפונק שכמוני, לא עמדתי בזה. עזבתי ושכרתי דירת חדר וחצי ב-220 יורו בחודש. הקצבתי לעצמי 400 יורו בחודש, כולל שכר דירה, חשבונות, אוכל וכל היתר, ואני עומד בזה וגם חי ממש טוב".
בליטא שתי אוניברסיטאות המציעות לימודי רפואה באנגלית, אוניברסיטת וילנה ואוניברסיטת קאונס (קובנה). אוניברסיטת וילנה היא הוותיקה מביניהן, ואחת העתיקות באירופה כולה. כיום לומדים בה קרוב ל-20 אלף סטודנטים, מתוכם כ-1,900 סטודנטים בינלאומיים. בדירוג האוניברסיטאות העולמי הנוכחי היא ממוקמת בטווח המקומות 800-701.
בינתיים ניב מבסוט על הבחירה שלו: "ליטא מהממת, וחיי הלילה כאן מטורפים. קנקן ענק של קוקטייל בבר עולה פה 7 יורו - לא כוס, קנקן! בתל אביב זה היה עולה מאה שקל. זו עיר נקייה מאוד והאנשים נחמדים מאוד. קשה להם עם האנגלית אז נאלצתי ללמוד קצת ליטאית כדי לתקשר, אבל הם חביבים ממש. הלימודים עצמם מפרכים אבל מעניינים. אנחנו 16 סטודנטים בכיתה: שתי פיניות, 12 גרמנים, אחד אמריקאי וישראלי אחד שזה אני, אבל בפקולטה כולה יש בערך 50 ישראלים. זה מאוד נחמד שיש קהילה, יש מפגשים ועזרה הדדית. יש לי חבר משנה חמישית שדואג לי לחומרים. התמיכה הזו מאוד חשובה".
ובעוד הוא מחמיא למקום מגוריו החדש, על ישראל יש לו בטן מלאה: "בכל הנוגע ללימודי רפואה המצב בארץ בעייתי. לא מספיק שנאלצתי לעבור למקום אחר וללמוד באנגלית, נראה שישראל עושה כל מה שהיא יכולה כדי להקשות. למרות שאני סטודנט כרגע, לא מכירים בי כסטודנט בביטוח לאומי או בשום מוסד רשמי אחר של המדינה. אני יודע שלא קיבלתם אותי ללימודי רפואה, אבל אני לומד כרגע רפואה וזאת עובדה. יש לי ממוצע 90, אני עומד בבחינות וקורע את עצמי. למה לא להכיר בזה?"
אתה מתכוון לחזור בסוף הלימודים?
(נאנח) "למרות שחצי מהרופאים בישראל למדו בכלל בחו"ל, במערכת הבריאות בישראל עדיין יש מידה מסוימת של זלזול בנו, אז למה שאני אעשה את זה לעצמי? ישראל היא הבית שלי, אבל אם הדברים לא ישתנו אז אני אשאר באירופה. אני דובר איטלקית וצרפתית, ואם צריך אני יכול ללמוד שפות נוספות כי זה בא לי בקלות יחסית. אף אחד מהחברים שלי שלומדים עכשיו רפואה בחו"ל לא מתכנן לחזור".
מדי פעם, כשלחץ הלימודים נרגע ונוצר פתאום קצת זמן פנוי, דור קיי נוסע לאתר סקי, מרחק 40 דקות נסיעה בלבד. אם קיץ בחוץ אז הוא מחליף את הסקי בטיול בטבע. ככה זה כשגרים בקושיצה, העיר השנייה בגודלה בסלובקיה, הממוקמת סמוך להרי הטטרה.
הוא בן 27 מראשון לציון. את לימודי הרפואה התחיל כמה חודשים לאחר שחרורו מצה"ל. היום הוא כבר סטודנט שנה חמישית באוניברסטית UPJS.
"כשהחלטתי ללמוד רפואה פרסתי את כל האופציות לפניי, בהסתמך על עצות של חברים, משפחה ואינטרנט. יש לי חבר שלמד פה ואחותי למדה בהונגריה, כך שהיה לי ידע על כל מיני אוניברסיטאות בעולם. הכרתי דרך פורומים כל מיני אנשים ושאלתי את כל השאלות הנדרשות: איך החיים, מהן העלויות ואיך הלימודים, ובסוף קיבלתי את ההחלטה שסלובקיה היא המקום הנכון עבורי. זו מדינה עם הרבה טבע ונופים נהדרים, האוניברסיטה מצוינת ויש פה מגוון מרתק של אנשים מכל העולם", הוא מסביר.
"בחרתי בתוכנית שמאפשרת לעשות את השנה הראשונה בישראל. בזמנו היה שיתוף פעולה בין אוניברסיטת תל אביב לאוניברסיטה שלי, ממש כמו חילופי סטודנטים. את השנה הראשונה למדתי בארץ, והחל מהשנייה עברתי ללמוד בסלובקיה. תנאי הקבלה שלי לתוכנית כללו תעודת בגרות מלאה עם הרחבה במקצועות מדעיים, ריאיון אישי ומבחן קבלה, אבל בעיקר צריך לצלוח כאן את השנים הפרה-קליניות הראשונות. הרבה סטודנטים נושרים במהלכן. אז אולי מבחן הקבלה הוא לא הכי קשה בעולם, אבל הרמה הגבוהה בשנים הראשונות ממיינת אותך, אם תרצה ואם לא".
מה לגבי לימודי רפואה בישראל?
"עשיתי פעמיים פסיכומטרי, אבל הבנתי מהר מאוד שזה בזבוז זמן. למה לנסות במשך שלוש-ארבע שנים להתקבל ללימודים בארץ כשבאותו הזמן אני כבר יכול פשוט להתחיל ללמוד? אם הייתי מתעקש, יכול להיות שרק עכשיו הייתי מתחיל ללמוד רפואה במקום לסיים בשנה הבאה".
המוסדות האקדמיים המועדפים על ישראלים בסלובקיה הם אוניברסיטת מרטין המדורגת 700-601 בדירוג האוניברסיטאות העולמי, האוניברסיטה הסלובקית בברטיסלבה ואוניברסיטת ספאריק בקושיצה (UPJS). שתי האחרונות אינן מדורגות.
בפקולטה לרפואה באוניברסיטת UPJS בקושיצה לומדים כ-1,600 סטודנטים, מתוכם כ-250 סטודנטים בינלאומיים. הפקולטה לרפואה פועלת בשיתוף עם בית החולים הציבורי הצמוד אליה, מה שמקל על הסטודנטים בנגישות ובהגעה לבית החולים, שם מתקיים חלק נרחב מההכשרה הרפואית.
"אני מעריך שלומדים באוניברסיטה כמאה סטודנטים ישראלים, חלקם רפואה ואחרים וטרינריה ופסיכולוגיה. אנחנו עוזרים זה לזה, אבל אין כאן קומונה כזו רק של ישראלים ואני מאוד שמח שזה ככה. המקום הזה הוא כמו כפר קטן שבו כולם ממש מתחברים".
החיים בקושיצה, לדבריו, נוחים מאוד: "זו עיר קומפקטית. אם גרים באזור המרכז והאוניברסיטה, יש כל מה שצריך במרחק נגיעה. העיר חיה על הסטודנטים, ולאן שאתה לא הולך נותנים לך הרגשה שאתה רצוי, כאילו חיכו רק לך. יש המון ספריות שאפשר ללמוד בהן, ובבתי הקפה יש מקומות לסטודנטים וה-WiFi חופשי. מספר הסטודנטים באוניברסיטה הולך וגדל משנה לשנה, ובמקביל העיר מתפתחת והופכת להיות יותר ויותר מערבית - קניונים, מסעדות, ברים, בתי קפה וכו'. ממש מרגישים שהמקומיים מנסים להעלות את הרמה של העיר. קושיצה כל הזמן בבנייה, תמיד משפצים פה. היא עדיין לא לונדון, אחרי הכול אנחנו במזרח אירופה, אבל אני מאוד מרוצה".
שכר הלימוד השנתי הוא כ-11 אלף יורו, ומלגות ניתנות על בסיס הצטיינות בלימודים בלבד. כדי לרכך את המכה, המחיה זולה מאוד ביחס לארץ - וגם ביחס למקומות אחרים באירופה.
"הכול שאלה של באיזו רמת חיים אתה רוצה לחיות. אפשר לגור במרכז העיר, איפה שהעיר נראית קצת יותר חיה, ולשלם יותר, גם מבחינת מצרכים בסופר וגם מבחינת שכר הדירה, ואפשר לגור במעונות. סטודנט בהחלט יכול לחיות פה טוב בתקציב של 900-400 יורו לחודש. בשנתיים האחרונות אני גר לבד במרכז העיר, אחרי שגרתי כמה שנים עם שותפים. אני משלם 500 יורו לחודש עבור דירה מרכזית מאוד, מאובזרת ויפה. ההורים מממנים את זה, ועבור חופשות והוצאות חריגות אני משתמש בחסכונות שלי. אין אפשרות לעבוד בסלובקיה. אשרת הסטודנט לא מאפשרת עבודה, ובכל מקרה, למי יש זמן לעבוד?"
אתה מתכוון לחזור בסוף הלימודים לארץ?
"אני חד-משמעית רוצה לחזור, אבל בואי נגיד שלא מקבלים אותנו בזרועות פתוחות. יש לנו חובה לבצע התנסות בבתי החולים בארץ במהלך הקיץ, ושם מורגש שהסטודנטים הישראלים מתקבלים בקצת יותר סימפטיה מאיתנו. יש איזו תפיסה שלפיה סטודנטים שלמדו בחו"ל, ולא משנה איפה, למדו פחות קשה. אני מניח שהתפיסה הזו התגבשה על ידי אנשים שלמדו בארץ, ולא באמת יודעים מה קורה בחו"ל. בעיניי, סטודנט שרוצה לדעת, להעמיק ולהיות הכי טוב שיש יכול להגיע לזה בין אם הוא לומד בחו"ל, בארץ או על הירח.
"אני מקווה שבמחלקות בבתי החולים בארץ ובקהילה אנשים מבינים שמאוד קשה להתקבל לרפואה בארץ, ושמספר הרופאים שהאוניברסיטאות בארץ יכולות להכשיר הוא כלום ביחס למספר הרופאים שאנחנו באמת צריכים במדינת ישראל, במיוחד בתקופה הזאת אבל גם לפניה. אני חושב שלאט-לאט מבינים שאנחנו חבל ההצלה של מערכת הבריאות הציבורית במדינה".
לא רק לצעירים בעלי תעודת בגרות ופסיכומטרי קשה להתקבל ללימודי רפואה בארץ - גם בוגרי תואר ראשון המעוניינים בהסבה לרפואה נתקלים בקשיים.
לקובי סיביה בן ה-30 מנתניה כבר היה תואר ראשון בביולוגיה מאוניברסיטת בן גוריון. הניסיון לבצע מעבר לרפואה בישראל לא צלח. "היו חסרות לי כמה נקודות, והחלטתי שבמקום לנסות שוב ולבזבז זמן וכסף אנסה להתקבל לפולין", הוא מספר. "כשהצלחתי ויתרתי על ישראל והגעתי לפה".
בפולין יש לא מעט מקומות שבהם ניתן ללמוד רפואה, אולם מרבית הסטודנטים הישראלים מרוכזים בפוזנן, בשצ'צ'ין, בגדנסק, בוורשה ובקטוביץ. מבין כולן, אוניברסיטת ורשה נמצאת במקום הגבוה ביותר בדירוג - 400-301. להבדיל ממדינות אחרות, תוכניות לימודי הרפואה במדינה מכוונות את הסטודנטים למבחני הרישוי האמריקניים, כך שרבים מהם ממשיכים בסיום הלימודים להתמחות בבתי חולים בארה"ב. פולין מציעה תוכנית שש-שנתית רגילה, אבל גם תוכנית ארבע-שנתית ייחודית לבעלי תואר ראשון במדעי החיים.
קובי הוא סטודנט שנה א' במסלול הארבע-שנתי ב-SEUM (האוניברסיטה הרפואית בשלזיה) בעיר קטוביץ'.
"לא היה לי אינטרס ללכת על תוכנית שש-שנתית. חיפשתי את המסלול המקוצר, ופולין היא אחד המקומות היחידים באירופה שמאפשרים תוכנית ארבע-שנתית. היא רצה כבר כמה שנים ואני מכיר בוגרים שמאוד המליצו, הן על האווירה והן על איכות האוניברסיטה. בנוסף יש לי אופציה לעשות את השנתיים הקליניות בבית חולים בארץ, וזה יתרון משמעותי.
"התוכנית היא בינלאומית ולומדים איתי הרבה זרים מכל העולם - מאירלנד, מהודו, מסרי לנקה, מאנגליה וכו'. בעצם אנחנו מצטרפים לשנה ג' של לימודי הרפואה 'הרגילים'. במחזור שלי יש למעלה מ-20 ישראלים, כך שאני ממש לא לבד. יש ארוחות שישי משותפות, חגים ביחד וזה מאוד נעים".
עלות שכר הלימוד היא 11,600 יורו בשנה. "זה לא מעט", מודה קובי, "ולפי מה שאני יודע אין אפשרות למלגות. מצד שני, המחייה בקטוביץ' ובפולין די זולה. אני גר עם שני שותפים שאיתי בתוכנית בדירה מאוד נחמדה בלשון המעטה, עשר דקות מהאוניברסיטה. כל אחד מאיתנו משלם 1,300 זלוטי (כ-1,200 שקלים). מדובר בדירה ענקית ומשופצת בשכונה מאוד טובה. התחבורה הציבורית זולה, וכשאני הולך לסופר אני ממש מרגיש את זה. לא משנה מה אני קונה, החשבון בסוף יוצא ממש זול".
קובי מתכנן לשוב בסיום הלימודים ארצה ולהשתלב במערכת הבריאות בישראל. על היחס המתנשא שמצפה לו הוא כבר שמע, אבל הוא לא מבין מאיפה הוא מגיע: "אני יודע שיש המון סטודנטים לרפואה שלומדים היום בחו"ל. אנחנו נעשים הרוב. בסופו של דבר זה תלוי בסטודנט עצמו - כמה הוא משקיע, כמה הוא חותר לידע וכמה הוא רוצה את זה. אני לא מדבר על דברים קיצוניים כמו אנשים שקונים את התואר שלהם או לומדים בכל מיני חורים ברמה מאוד נמוכה. אם מדובר על אחת ממדינות OECD ועל אוניברסיטה שמאושרת על ידי משרד הבריאות, עם תנאי קבלה ותנאי לימודים הגיוניים, אז מה הבעיה? אין סיבה שאני אהיה רופא פחות טוב ממישהו שלמד בארץ".
פורסם לראשונה: 09:19, 04.03.21
