ישראל 2065. סרן אופיר יצא ברגל לכיוון הטייסת. זה היה חודש אוגוסט, וכשיצא מהמגורים הצטער שלא לקח את המכונית. הטמפרטורה בחוץ הגיעה ל־49 מעלות. הוא חש את סוליות נעליו נצמדות לאספלט ונפרדות מהן בנשיקה. הוא הלך מהר. הבסיס היה בכוננות. איומים חדשים הגיעו מכיוון המשטר החדש באיראן.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
מפקד חיל האוויר, הרמטכ"ל ושר הביטחון התחננו כבר לפני שנתיים להתחיל בבניית מסלולי המראה תת־קרקעיים. מסלולי ההמראה והנחיתה שלהם החלו להתבקע בשנים האחרונות בקיץ. אבל התקציבים הופנו לחיזוק החומה מול מצרים. מאז משבר המזון והמים במצרים אלפי פליטים מנסים להסתנן לישראל מדי שבוע, ואיתם גם גורמי טרור. בחודשים האחרונים שירותי הביטחון סיכלו שלושה פיגועים באילת. הצבא עצר חמישה מחבלים חמושים באזור רמת נגב. היעד שלהם היה באר־שבע. טוב, חשב לעצמו אופיר בחיוך, כולם מעדיפים את באר־שבע.
המצב בתל־אביב נהיה בלתי נסבל. העיר הפכה לאי לוהט שאי אפשר לצאת לרחובותיה ביום. מי היה מאמין שבשנת 2025 אנשים עוד ישבו בחוץ בבתי קפה? שלא לדבר על העבודות הבלתי נגמרות על קו החוף. אי אפשר ליהנות מהים, ולא רק בגלל נחילי המדוזות, שכבר גרמו למותם של שלושה ילדים.
אופיר המשיך ללכת לכיוון הטייסת ונאנח. הוא הרגיש לחוץ. הבת הקטנה שלו הייתה חולה. למרות שנזהרו וביצעו הדברה באזור המגורים, היא נעקצה על ידי יתוש. אשתו, רופאה במקצועה, נשארה איתה בבית. עברה שנה בדיוק מאז שהחולה הראשון בקדחת התגלה, ומאז התפשטה המחלה בכל רחבי ישראל.
מתי בפעם האחרונה שמעתם את שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש אגף המודיעין או אפילו מפקד חיל האוויר מדברים על משבר האקלים? לא שמעתם. ד"ר שירה עפרון, עמיתת מחקר בכירה ב־INSS (המכון למחקרי ביטחון לאומי), פועלת כדי שמערכת הביטחון בישראל תבין שמשבר האקלים הוא עניין של ביטחון לאומי. אחרת, תרחיש הבלהות שתיארנו כאן, שנראה לרבים ב־2021 כדמיוני, עוד עלול להפוך למציאות.
ד"ר עפרון, תושבת רמת־השרון, נשואה פלוס שלושה ילדים, הגיעה ב־2019 ל־INSS במטרה לשלב את נושא שינויי האקלים באג'נדה הביטחונית־לאומית בישראל. בעוד שמשבר הקורונה חידד את ההבנה כי נושאים אזרחיים משפיעים לא פחות על חוסנה של חברה ומדינה, משבר האקלים עדיין לא זוכה לאותה הבנה. ב־2011 הצטרפה למכון ראנד, מכון המחקר הגדול ביותר בעולם, שם היא חוקרת ומנהלת גם היום את תוכנית המחקר על ישראל. היא עבדה על מגוון מחקרים בנושא ביטחון תזונתי, מים ואנרגיה במזרח התיכון, והקשר שבין שינויי אקלים והיעדר מים ומזון על ביטחון לאומי.
אחד המחקרים הבולטים שלה היה עבור חיל האוויר האמריקני: "סביבה, גיאוגרפיה ועתיד הלוחמה", שסקר את ההשפעה של שינויי האקלים על חיל האוויר האמריקני. ספוילר: המצב לא נראה טוב. ההתחממות הגלובלית פוגעת בתפקוד מטוסים, הן אזרחיים והן צבאיים, ועליית מפלס הים מסכנת לפחות 78 בסיסי חיל אוויר אמריקניים. באותה מידה ד"ר עפרון הייתה יכולה לכתוב את הדוח על ישראל. זוכרים את שמונת מטוסי הקרב שנפגעו בהצפות הקשות בסערה של 2020 בבסיס חיל האוויר בחצור?
למה המערכת הביטחונית לא מתחילה לדבר על משבר האקלים ולהתכונן לקראתו?
"ישראל היא מדינה קטנה באזור בעייתי, עם אתגרי ביטחון שתמיד נמצאים בדחיפות עליונה, שדוחקת הצידה כל אתגר שנראה פחות בהול. שינוי האקלים הוא תהליך מתמשך, שאת שיאו עוד לא התחלנו להרגיש. קשה למערכת הישראלית העסוקה ב'כאן ועכשיו' להיערך קדימה, ועוד למשהו אמורפי כזה. בארצות־הברית, למשל, יש שיח בין הקהילה הביטחונית לקהילה המדעית. באופן כללי, גורמי הביטחון הישראליים לא מתייעצים עם הקהילה האזרחית. זה קורה בגלל שישראל היא מדינה צעירה, ותמיד יש טיל במשאית של חיזבאללה שצריך למצוא".
ועדיין, ב־INSS הבינו שהם נדרשים להתייחס לנושא משבר האקלים. קובץ הפרסומים האחרון שלהם בפברואר 2021 זכה לכותרת "סביבה, אקלים וביטחון לאומי: חזית חדשה לישראל", תולדה של נוכחותה המרשימה של ד"ר עפרון במכון.
אז מה המערכת הביטחונית צריכה לעשות כדי להיות מוכנה למשבר האקלים?
"האקלים צריך להיכנס לתוכניות העבודה, איך זה משפיע על תקצוב, תשתיות, ציוד ביטחוני ועל כוח אדם. תופעות האקלים שהכי צריכות להטריד את ישראל הן עליית הטמפרטורה, מחסור במים שמוביל למחסור במזון, עליית פני הים ואירועי מזג אוויר קיצוניים. הטמפרטורה הממוצעת בישראל עלתה מאז 1950 במעלה וחצי, והיא צפויה לעלות בעוד כמעלה אחת עד 2050. נורא קשה לתפוס מה זה אומר. אנשים אומרים: מה הבעיה? עוד מעלה, יהיה חם ונדליק מזגן. אבל לא, המצב יהיה רע או רע מאוד. יהיו לנו הרבה יותר ימים ולילות חמים, מלווים בירידת משקעים של עד 30% עד סוף המאה, עלייה בשכיחות ובעוצמת גלי חום ועלייה הדרגתית של פני הים התיכון. אם יהיו פה 150 ימים בשנה שהטמפרטורה בהם תהיה 35 מעלות, איפה הצבא יתאמן? איך הוא יכול להתאמן? זו לא הדאגה היחידה בהקשר של אקלים, אבל בהקשר של צה"ל והביטחון הלאומי זו דאגה גדולה. זה פוגע בצבא, בכולנו".
איך עוד שינוי האקלים פוגע בצה"ל?
"מבחינת תשתיות, בהודו אנחנו רואים שתחת חום קיצוני האספלט פשוט מתבקע. אנחנו רואים את זה בבסיסים צבאיים, במסלולי המראה ונחיתה. הטמפרטורה הממוצעת בבסיס חצרים לא רחוקה מהטמפרטורה הממוצעת בקטאר ובאבו־דאבי. בטמפרטורות מסוימות מערכות אוויריות במטוס פשוט משותקות. הן לא נועדו לפעול תחת עומסי חום קיצוניים כאלה. יש שיגידו: בסדר, אז לא נטיס מטען כבד מחצרים. אבל מה עם מטוסי הקרב? זה כבר קורה היום".
ישראל מוקפת מדינות המאיימות עליה. ואם אנחנו לא מוכנים למשבר האקלים, הן ודאי שלא מוכנות.
"אחת הסיבות למלחמת האזרחים בסוריה הייתה בצורת נוראית שנמשכה מ־2005 ועד 2011, לצד ניהול לקוי של משק המים לאורך שנים. זה הוביל להגירה של מיליון וחצי חקלאים מאזורים כפריים לאזורים עירוניים. זה גרם לעלייה במתחים אתניים וכלכליים, והוביל למלחמת האזרחים. אני לא צריכה לספר מה זה עשה לאזור שלנו. במצרים עשו חוקרים סימולציה מה יקרה ב־2030. הצפי הוא של הגירה המונית, מחסור במזון, מחסור אדיר במים, כשהעיר אלכסנדריה בסכנה להיות מוצפת".
יהיו גורמים ביטחוניים שיתהו איך המסת הקרחונים בגרינלנד בכלל רלוונטית לגבינו.
"אם נראה למערכת הביטחון שהמסת הקרחונים היא עניין לדאגה רק באלסקה ובגרינלנד, הם טועים. זה משפיע על התחרות בין המעצמות שכרגע מכתיבה את הסדר העולמי, מה שיכול להשפיע על מעמדה של ארה"ב מול רוסיה וסין. ואת הריקושטים של התחרות הזאת, אמנם כסרדין קטן בין הלווייתנים, ישראל מרגישה כבר היום בדרישה האמריקנית להגביל שיתוף פעולה עם סין".
גורמי הביטחון בכלל פתוחים לנושא? הם מבינים שאקלים קשור לביטחון לאומי?
"אני מרגישה שהאנשים שאני מדברת איתם על זה יש להם צמא אדיר ללמוד. יש הכרה ששינוי האקלים זה הנושא הגדול. הקורונה פתאום הפילה לאנשים את האסימון, שחייבים להסתכל על דברים שהם מעבר לביטחון הלאומי המסורתי כמו נשק, טרור ומתחים גיאו־אסטרטגיים. בסוף מגיע וירוס וטורף את כל הקלפים. זה קובע מי תהיה המעצמה שתגדל ותתחזק. הקורונה הכניסה את ישראל לגירעון והחזירה את הכלכלה עשרים שנה אחורה. וזו לא מלחמה. חייבים להכיר בזה כגורם מעצב של ביטחון לאומי בישראל. אבל זה לא מספיק, כי שינויי האקלים ישפיעו על הביטחון הלאומי של ישראל גם במובן הצר של המילה - על היציבות האזורית, על הצבאות, על ארגוני טרור ועל יעילותם של אמצעי לחימה".
איך את רואה את ישראל ב־2050 אם נמשיך ככה, בלי לשנות דבר?
"יהיה יותר יבש. כשיהיו גשמים הם יהיו עוצמתיים יותר. יהיו יותר שריפות, ובמקביל יותר שיטפונות. יותר מחלות שמגיעות מיתושים. תהיה סכנה גדולה יותר של מחלות מידבקות שישפיעו על בריאות הציבור. יהיו פחות שטחים חקלאיים. יהיה פה פחות אוכל. המים יהיו פה נורא יקרים. מזון יתייקר עוד יותר. יהיה יותר קשה לגור בישראל, והפערים בין המעמדות יגדלו. וזה אחד הדברים ששינוי אקלים עושה, כי לשכבות החלשות אין את האמצעים להתמודד עם השינויים.
"המזרח התיכון יהפוך לפחות יציב. מצרים תהפוך למדינה מייצאת טרור, וגם סוריה וירדן. אלה התרחישים הגרועים ביותר. אבל אפשר להתכונן לשינויים האלה ולנסות למנוע, או לכל הפחות לצמצם ולהתמודד איתם. בכל הנוגע ליעד הטמפרטורה הגלובלית קצרה ידה של ישראל מלהושיע, כי בסוף צריך את המעצמות ושיתוף פעולה של כל המדינות. ישראל לא באמת תשנה את זה".
התייחסת לסוריה ולמדינות השכנות, אבל אנחנו שוכחים שיש לנו שכנים קרובים יותר: עזה, הרשות הפלסטינית. הדיבור עליהם הוא רק בהקשר של טרור ולא של אקלים.
"האוכלוסייה בעזה גדלה בקצב מסחרר. עד 2050 יכולים להיות 3.5 מיליון איש בעזה. כבר היום מדברים על 2.2 מיליון. יש כל מיני רעיונות לטפל בפיצוץ האוכלוסין שם - להרחיב את עזה, שהמצרים ייתנו להם שטח. אבל מהכרותי עם גורמים רשמיים במצרים, שום שטח מצרי הם לא יקבלו. כל האקוויפר שם לא ניתן לשימוש. בכל הנוגע לחשמל יש להם רק חצי יום. מתקני טיהור שפכים זה משהו שעדיין חסר. 80% מהאוכלוסייה מקבלת סיוע בינלאומי. היום בונים מתקן התפלה בעזה במימון האיחוד האירופי, ואם לא יהיה עימות והמימון יימשך המתקן יקום ב־2025. יש התגייסות להקמת מתקן טיפול בשפכים, אז הביוב פחות זורם ברחובות. האם זה יפתור את הבעיות של עזה בטווח הארוך? לא. יביא לפחות אבטלה? לא. הבעיות המהותיות של עזה נשארות, אבל לפחות יש אופק של תשתיות מים בסיסיות".
ד"ר עפרון מבהירה שהגורל של תושבי עזה קשור קשר הדוק לזה של ישראל. לא רק בהקשר הביטחוני. "כיום אונר"א, שזה ארגון מאוד בעייתי, מחסן את ילדי הפליטים בעזה נגד פוליו. אחוז המתחסנים בעזה גבוה יותר מבישראל. אם לא יהיה אונר"א או קהילה בינלאומית מחויבת, מי יחסן אותם? אתם חושבים שזה לא יכול להגיע אלינו? אף אחד לא מדבר על זה. ב־2018 היה חשש אמיתי מהתפרצות כולרה בעזה. מזל שהייתה היערכות של הקהילה הבינלאומית. האם המשבר חלף? קרוב לוודאי שהוא חלף רק בינתיים".
דיברנו על כל כך הרבה תרחישי אימה. את אופטימית בנוגע לעתיד ישראל?
"נושא האקלים הוא רק נושא אחד. הרבה אנשים מודאגים היום מעתיד מדינת ישראל, אבל אני אופטימית. קודם כל, בהשוואה לארה"ב נושא האקלים פה לא שנוי במחלוקת מבחינה פוליטית. ראינו שבבחירות האחרונות מפלגות מימין ומשמאל התייחסו לנושא, מה שאומר שאפשר להירתם לפעולה. בסוף, אם הממשלה תחליט באמת שזה נושא בסדר העדיפויות הלאומי, וצה"ל ומשרד הביטחון יתגייסו, כל האלמנטים יסתדרו במקום ותקציבים יוקצו. ישראל היא גם מעצמה טכנולוגית בתחומי המים והמזון, וכמובן אנחנו מובילים גם בתחום הביטחוני. אם תעשיית ההיי־טק והתעשיות הביטחוניות יתגייסו להתמודדות עם שינויי האקלים, אני בטוחה שישראל תהפוך במהרה למובילה עולמית במאבק הזה. מה שהכי מעודד אותי זה הדור הצעיר בארץ ובעולם, שהוא הרבה יותר מודע לנושא האקלים, והם קוראים לפעולה בכל העולם. השאלה היא האם זה לא יהיה מאוחר מדי".
