מבחינה סטטיסטית, נסיעה באופניים ברחובות תל אביב מסוכנת הרבה יותר ממפגש חזיתי עם כריש. ולמרות זאת - כרישים מעוררים אצל רובנו תגובות אוטומטיות של פחד ואימה. בשנים האחרונות הפכו מפגשים מקריים עם כרישים לתופעה של ממש בחופי ישראל - בעיקר באשדוד, באשקלון ובאזור חדרה. הם מגיעים קרוב בעיקר בתקופת החורף, כדי להעביר כאן חלק מהזמן, ובזמן שרוב האנשים נחרדים מהמחשבה על מפגש שכזה, ד"ר אביעד שיינין רק מחכה להזדמנות להגיע כמה שיותר קרוב ליצורים הימיים המופלאים. הצטרפנו אליו, עם הרבה חשש והרבה יותר סקרנות, כדי לראות אותם כמה שיותר מקרוב.
מסע אל חקר הכרישים
"יותר ויותר שחיינים וצוללים מדווחים על מפגשים עם כרישים", מספר ד"ר שיינין, מנהל תחום טורפי-על בתחנת מוריס קאהן לחקר הים בבית הספר למדעי הים ע"ש צ'רני שבאוניברסיטת חיפה. אבל זה לא בהכרח אומר שפתאום מבקרים בישראל יותר כרישים - אלא שתהליכים מסוימים מסייעים לנו לגלות בצורה רחבה יותר את הנוכחות שלהם: "למשל המצאת הרחפן, שנותן לנו נקודת מבט אווירית חדשה שלא הייתה זמינה קודם, וגם הרשתות החברתיות שבאמצעותן מפיצים במהרה תמונות וסרטונים ממפגשים עם כרישים". נוסף לאלה, החקיקה המתקדמת יחסית בישראל בכל הנוגע להגנה על בעלי חיים - ובפרט על כרישים - מייצרת לדבריו "גן-עדן עבורם - כי אסור לדוג או לצוד אותם".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
- הפרופסור האופטימי: "החוכמה האנושית תכבוש את המחלה"
- זורקים עליו דוגלי? כך נראית בר-מצווה של כלב
- שיגעון בחלל: פתאום כולם רוצים להגיע לירח
הוא יליד אשקלון, נולד וגדל על הים שתמיד קסם לו. החיבור לטבע, לצד שירות צבאי כקצין בחיל הים, הובילו אותו לחקר דולפינים ומשם לחקר טורפים גדולים - בהם הכרישים. מחקר הכרישים שלו נמשך מאז שנת 2016, במטרה לעקוב אחר אוכלוסיית הכרישים לאורך שנים. שיטות העבודה פותחו תחילה עם התקבצות הכרישים באזור חדרה, ויושמו בהמשך באזורים נוספים בארץ. שיינין מבקש להבין טוב יותר מה משאיר כאן את הכרישים בתקופת החורף ולאן הם משייטים בימי הקיץ, אבל גם הוא מודה שלפעמים נראה שיש יותר שאלות מתשובות.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"נוכחות של טורפי-על, וכרישים בפרט, מהווה אינדיקציה טובה למערכת אקולוגית-ימית בריאה", מסביר שיינין את חשיבות המחקר, שכבר קנה לו מקום של כבוד ברשימת החוקרים העולים של ה"נשיונל ג'יאוגרפיק" לשנת 2021. בזכות החקיקה בישראל, חוקרי כרישים נהנים מנגישות ייחודית לטורפים הימיים - כזו שאין בשום מקום אחר באזור הים התיכון. הם עובדים קשה כדי לאסוף כמה שיותר נתונים על כרישים - למדוד את גודלם, את תמונת הדם ואת מצב הרבייה שלהם, ולהמשיך לעקוב אחריהם לאורך זמן.
לפני שאנחנו צוללים לנתונים, בוא נסגור את זה רגע אחת ולתמיד: עד כמה הפחד שלנו מכרישים מוצדק?
"כרישים תמיד מעוררים תחושת ויברציה בעור. זה טבוע בכולנו מגיל קטן. זה יושב בתת-מודע שלנו, בין השאר בזכות 'מלתעות'. יש בהם משהו שמייצר מצד אחד המון סקרנות, ומצד שני המון אימה, והדיסוננס הזה מייצר משהו שבאמת מרתק המון אנשים. לשמחתנו, הכרישים שיש לנו פה במזרח הים התיכון הם לא מסוכנים לאדם באופן עקרוני. מדובר בכרישים העפרוריים - הם מגיעים לאורך של 3.5 מטר ולמשקל של 180 ק"ג. זה בעל חיים גדול שאינו טורף אנשים, אבל במצבים מסוימים ובאינטראקציה אינטימית בהחלט יכול להיות מסוכן. לכן צריך לכבד אותו".
נקבות הכריש העפרורי הן אלה שפוקדות את חופי ישראל לרוב, ולצידן חוקר שיינין גם את הכריש הסנפירתן הקטן יותר, ושממנו רואים פה בעיקר זכרים. על הימצאות הכריש העפרורי באזור הים התיכון עדיין אין הרבה מידע, ואילו הסנפירתנים מצויים בסכנת הכחדה משמעותית באזור - ולכן חשוב לחוקרים להבין מהם אזורי הרבייה האידיאליים של הזן. "מצב הכרישים בעולם הוא רע מאוד", אומר שיינין. "יש תעשייה שלמה של סנפירי כרישים שנמכרים בעיקר במזרח, והיא מעודדת קטל של בעלי החיים האלה. חשוב להבין שבניגוד לדגים אחרים בים, ובדומה מאוד ליונקים - כרישים מתרבים בקצב מאוד איטי".
יום המחקר מתחיל בסקירה אווירית: שיינין בודק את מצב נוכחות הכרישים בעזרת רחפן, או בעזרת מידע שקיבל מצוללים ומשחיינים. במעבדה מתכנס הצוות שמכין את הציוד הדרוש - מצופים, פתיונות וחבלים - ובודק שוב שהתגים - שמיים וגם אקוסטיים - תקינים ושמישים. מעמיסים את הסירה ויוצאים לים. השעה האפקטיבית ביותר ביממה למפגש עם כרישים היא דמדומי השקיעה. מרגע שהכרישים נלכדו, שיינין והצוות שלו מתחילים במדידות. בפרק זמן של חצי שעה הם צריכים להספיק לקחת מדדים, להעניק תגים שמיים נסרקים ותגים אקוסטיים שמשדרים למקלטים שמצויים במים, ולשחרר אותם לדרכם.
כל יום מחקר כזה מזמן לך מפגש עם כריש. איך זה מרגיש?
"תמיד לקראת יציאה לים יש התרגשות גדולה. מאוד מסקרן מה נפגוש, וזה מרגש כי יש לנו הרבה שאלות. כל כריש מוסיף עוד נדבך, כל כריש הוא עולם ומלואו, חתיכה בפאזל הזה של מידע על אוכלוסיית הכרישים בישראל. לתפוס כריש זה מרגש מפני שמדובר בבעל חיים מאוד מרשים. אני מסתכל עליו ואומר 'וואו, אלה באמת הטיגריסים והאריות של הטבע - ממש פה מתחת לארובות של חדרה. זה מדהים".
הם שמחים להשתתף במחקר? משתפים פעולה?
"הכרישים חכמים מאוד, וחשדנים. לרוב הם לא לוקחים את הפיתיון".
אז יש פעמים שיוצאים לים וחוזרים בידיים ריקות?
"בהחלט. זה מאכזב אומנם, כי מושקעים פה המון מאמצים ויש הרבה הכנות, אבל מצד שני צריך לזכור לנשום, ולהבין שמדובר פה במחקר ארוך טווח. לזכור שאם זה היה כל כך פשוט, המון חוקרים כבר היו עושים את זה קודם. יחד עם זאת, כל פיסת מידע חדשה שאנחנו מביאים היא מתגמלת מאוד, וזו הסיבה שאנחנו פה".
היו היתקלויות כואבות גם? חטפת ביס?
"למרות שדווקא הכרישות הן הגדולות יותר מבחינה פיזית, הן גם הרבה יותר רגועות לעומת הזכרים. הן המלכות של הים, ולכן הן הרבה פחות מתרגשות מכל הדגימות והבדיקות שאנחנו עושים להן. הכרישים הקטנים יותר הם דווקא אלה שמרתיעים אותי יותר, ואין עונה שאני לא חוזר ממנה פצוע. הפחד לחטוף ביס מהכרישים הקטנים הוא הרבה יותר נוכח. צריך להיות מאוד זהירים ומאוד מכבדים, כי מחיר הטעות הוא מחיר כואב".
ספר על מקרה כואב במיוחד.
"בתחילת הדרך עבדתי באיי הבהאמה במעבדת מחקר. באחת המשמרות שלי פגשתי בכרישה טיגריסית ענקית, באורך של ארבעה מטרים. כששחררנו אותה בחזרה אל הים היא החליטה פתאום לנגוס בסירה שלנו. ראיתי את השיניים העצומות שלה, והיה ברור שהכעסתי אותה ולכן היא הגיבה לזה בצורה דרמטית. האירוע הזה שם את הכול בפרופורציות בשבילי".
