אנחנו רגילים לכך שפטריות גדלות בטבע, וליתר דיור במעבה היער. אבל בפקולטה לחקלאות ברחובות, במעבדה נסתרת, הן גדלות בצנצנות ולא באדמה. עשרות מכונות, מאות מבחנות עמוסות נוזלים שעומדים להתפקע מתוכן, ובתווך נמצאים החוקרים, לבושים חלוקים לבנים ומתרוצצים בין מכונה למכונה, מטפטפים חומרים מאחת לשנייה, זורקים מילים שאינן מובנות לאוזנו של האדם הסביר, ומתגאים בכל מבחנה כאילו הייתה בתם הבכורה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
מי ידע שדווקא כאן, בין אלפי סטודנטים וסטודנטיות חרוצים, חבורה של יזמים מגדלים זן מיוחד של פטריות. ולא סתם פטריות, אלא בעצם פטריות הזיה שנועדו לטיפול בדיכאון.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
נעים מאוד: PsyRx היא חברה ישראלית שמפתחת תרופות על בסיס חומרים פסיכדליים צמחיים לטיפול בדיכאון. החברה הוקמה על ידי שלושה יזמים סדרתיים מובילים בתחומם: איתי הכט, ד"ר אשר הולצר וד"ר קובי בוקסדורף. החזון של החברה הוא פיתוח תרופה מובילה לטיפול בדיכאון ובהתמכרויות, עם יעילות מקסימלית והשפעה כמעט מיידית, וללא תופעות לוואי משמעותיות.
הדבר מתאפשר הודות לתכונות המופלאות של חומר בשם פסילוסיבין בשילוב עם טיפול קיים וידוע. החברה, שייחודה בפיתוח שיטות לגידול מעבדתי של החומרים בצורתם הטבעית ולא הסינתטית, כבר הגישה בקשה לפטנט לתרופה המהפכנית שלה. הכט: "אנחנו רוצים לדעת לייצר את החומרים ברמה גבוהה ונקייה שתתאים לפרמה ותימכר לחברות תרופות, לא לצריכה אישית. אנחנו עכשיו עובדים קשה בגידול החומר הביולוגי".
"אנחנו מייצרים כאן פטריות פסילוסיבין", מציג את המעבדה ד"ר קובי בוקסדורף, ומתחיל עם המילים הקשות. "ובמילים פשוטות יותר — פטריות כובע, כדוגמת השמפיניון. זו קבוצה של פטריות המכילות מרכיבים פסיכו־אקטיביים כדוגמת פסילוסיבין ופסילוסין", הוא ממשיך.
"הפטריות מורכבות מרשת סנסורית תת־קרקעית חסרת צורה מוגדרת אך אינסופית באורכה, חומר לבן שנראה כמו שערות, מאוד חכם עם זיכרון מטורף. השערות מתפשטות וגדלות בטבע מתחת לקרקע ולאט־לאט יוצרות רשתות ענקיות, שבאיזשהו שלב מוציאות גוף פרי, שזה הלבן הקטן שממשיך את הכובע ויוצר שמפיניון לצורך העניין. לשמפיניון עצמו, אם הופכים את הכובע שלו, יש למטה מדפים. המדפים הם מיליוני נבגים, שטסים עם הרוח לכל מקום ועומדים בתנאי מזג אוויר הכי מטורפים, אש, רוח, קור, הכל, הם הכי יציבים שיש בעולם".
ואיך הפטריות גדלות במעבדה?
"מגדלים את הפטריות בצנצנות במקום באדמה. בדרכים שלנו מזינים את הפטרייה בכל הדברים שהיא צריכה כדי להתקיים. בצנצנות יוצא גוף הפרי, לוקחים אותו, מייבשים אותו, ושם נוצר פסילוסיבין טהור. לאחר המון מחקרים אנחנו יודעים 'לעבוד' על הפטרייה ובמקום לגדל רשתות ענק מתחת לאדמה ואז את גוף הפרי, אנחנו מייצרים פסילוסיבין בלי לגדל את הפטרייה".
ויש גם הדגמה, כדי לפשט מעט את ההסברים המסובכים: ד"ר בוקסדורף מראה לנו מספר צלחות מעבדה ובתוכן רשת לבנה דקיקה, דומה לצמר גפן במראה ובתכונות. "החלק הלבן שאת רואה זה הרשת התת־קרקעית והירוק זה הפסילוסיבין", הוא מתגאה. מול הצלחות עומדות מבחנות ענק עם כדורי עיגולים צהובים מאיימים למראה שמקפצים לכל עבר.
"העיגולים הם הפסילוסיבין שהעברנו למבחנות והצלחנו לגרום לו לגדול ולגדול. כל עיגול כזה יכול להתפרק לעשרות מטרים מתחת לאדמה".
אבל זו לא פטרייה.
"זה הפסילוסיבין שבתוך הפטרייה. אין שום הבדל בין פסילוסיבין שנוצר בפטרייה רגילה לזה, רק שבמקום לגדל את הכל מתחת לאדמה אנחנו מגדלים את הפסילוסיבין בתוך נוזל שנקרא מצע מזון שהוא בעצם מרק של כל מרכיבי המזון שהפטרייה אוהבת, בתוספת חומרים שונים".
למה הפטרייה צריכה את הפסילוסיבין בעצם?
"זה חומר שצומח כרעלים בפטריות, כדי לפגוע במי שתוקף אותן, כמו חרקים וצמחים אחרים. הפסילוסיבין הוא רעל בשביל החרק אבל זהב בשבילנו".
מעבדת המחקר הזו אינה היוזמה הראשונה של ד"ר בוקסדורף. "יש לי חברת קנאביס בשם קנדורף, חברה נוספת שמייצרת חלב מתורבת בשם ביוריקס ועוד דברים שאני שותף בהם. מדעי המוח זה דבר מעניין ומסקרן ואף אחד לא יודע על זה כלום באמת. כל החומרים הפסיכדליים נחקרו הרבה מאוד במאה הקודמת והיו תוצאות מדהימות. אבל אז בא נשיא ארצות־הברית ריצ'רד ניקסון וסגר את השלטר לגמרי".
למה?
"כי הוא היה רפובליקן שמרני. יש גרף שמראה כמה החומרים הפסיכדליים נחקרים כשדמוקרטים בשלטון, וכשהרפובליקנים בשלטון כמה זה נחקר הרבה פחות. זה משהו שקיים הרבה זמן אבל ירד מהמיינסטרים לגמרי ובשנים האחרונות דווקא חזר".
אתם הראשונים שהולכים להשתמש בפטריות הזיה לצרכים רפואיים?
איתי הכט: "ממש לא בעולם, אבל כן בארץ. יש חברה בארה"ב שקיבלה אישור להשתמש בפטריות האלו נגד דיכאון והן הביאו לתוצאות מדהימות".
פשוט נותנים פטריות לפי מרשם?
"ממש לא. מה שהם עושים זה יצירת פרוטוקול טיפול שבועי או דו־שבועי עם מטפל, ובאחד הטיפולים נותנים סילוסיבין, החומר הפעיל בפטרייה, בריכוז יחסית גבוה. בפעם אחת זה מטפל בדיכאון".
איך כל כך מהר?
"סילוסיבין משנה את התודעה. מוחק דפוסים שיש במוח והופך אותו להרבה יותר אלסטי. בבדיקות MRI שעשו ראו שבזמן צריכת הסילוסיבין יש במוח פעילות חשמלית פי כמה וכמה יותר גבוהה מאשר במצב רגיל. עדיין הרוב נסתר על הגלוי, אבל חוקרים ולומדים את זה כל הזמן. זה מאוד מעניין כי זה עוזר ויכול לפתור הרבה בעיות של דפוסים כמו דיכאון, פוסט־טראומה והתמכרויות למיניהם".
זה ממש לשחק במוח.
"משחקים, אבל יודעים מה עושים. זה לא סם שאתה רוצה לעשות בו שימוש יומיומי. זה גרף עשרות אחוזים של הצלחה".
למרות כוח האדם הגברי ששולט במעבדה, השריף האמיתי של המקום היא פרופ' מגי לוי שמתמחה באינטראקציות בין צמחים. "פרופ' לוי לומדת את המנגנונים שאיתם פטריות תוקפות את הצמח, ובעיקר את המנגנונים הגנטיים שמפתחים עמידות נגד פטריות כמו חיידקים וחרקים", מסביר ד"ר בוקסדורף בשמה. "פרופ' לוי עושה עריכה גנטית לפטריות – מחדירה, מוציאה ומשתילה גנים כדי להשפיע על התכונות של הפטרייה דרך הרצף הגנטי שלה".
אחרי סיור שנראה בדיוני לגמרי ומלווה בעשרות מילים בלתי מזוהות, השאלה הרצינית ביותר היא האם הפטריות, שנחשבות לסם הזייתי מסוכן, יוכלו באמת להיות מאושרות כחוק במדינת ישראל, בדומה לתהליך שעשה צמח המריחואנה בדרך ללגליזציה. "אם כיום, וגם לאורך שנים ארוכות בעבר, מיליוני אנשים בעולם צורכים פסילוסיבין באופן חופשי לצורך הנאה אישית, ורק חלקיק קטן הגיע עם סימפטומים לבתי החולים, זה מראה עד כמה הסגולות מהפטרייה הן בעיקרן חיוביות", מסביר איתי בביטחון.
"אין ספק שיש תקלות, במיוחד במוח, אבל בכל תרופה יש תקלה, ולעומת תרופות אחרות לטיפול בדיכאונות זה סם טבעי בטוח לשימוש. שנים משתמשים בחומרים האלה, בניגוד לתרופות שמפתחים מאפס, ויודעים שהם לא גורמים נזק שידוע עליו. משום כך הייתי מצפה שהרגולציה תקל. בניגוד לתרופות מוכרות שנבדקות על עכברים, אבל לא יודעים מה הן עושות לבני אדם, בפטרייה אנחנו בטוחים שזה עוזר לבני אדם, כי מיליונים כבר ניסו והשתמשו. אני מאמין שלא ייקח הרבה זמן ונכניס גם את זה לשוק, עניין של שנים אחדות".
