בילדותה חלמה שני דרור לגדל כלב בבית. אביה סלד מכלבים והתנגד נחרצות, והיא נאלצה להסתפק בגידול חתולים, עכברים וברכיבה על סוסים. אבל האהבה לכלבים מעולם לא דעכה, להפך. כיום, כשהיא בת 33, היא מקדישה את הקריירה שלה למחקר מוחם של חבריו הטובים ביותר של האדם.
כתבות נוספות למנויים:
במסגרת לימודי הדוקטורט שלה באוניברסיטת ELTE בבודפשט היא בודקת את יכולתם של כלבים להבין את השפה האנושית, כחלק מצוות מחקר בינלאומי שפרסם לאחרונה מחקר יוצא דופן על כלבים גאונים שמסוגלים ללמוד עד 37 שמות של צעצועים! "בסוג של נקמה", היא אומרת בחיוך, "הלכתי עם האהבה לכלבים עד הסוף".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
דרור נולדה וגדלה בקיבוץ כברי. בגיל שבע התחילה לרכוב על סוסים, ובגיל 12 כבר אימנה קבוצת רכיבה של ילדים צעירים ממנה. "לאהבה הגדולה שלי - הכלבים - הגעתי בצבא", היא אומרת. "שירתי במדור הדרכת בעלי החיים של משטרת ישראל ואז פגשתי את הכלבנית שרון רונן, שזכתה בשנת 2009 באליפות העולם באילוף כלבים, ונהיינו חברות טובות. התחלתי להתאמן איתה ולהכיר לעומק את העולם הזה. אחרי השחרור עבדתי בכלבייה. פגשתי שם גור קטן של רועה גרמני והתאהבתי בו עד מעל לראש.
"כשסיימתי לעבוד קיבלתי אותו במתנה מבעל הכלבייה. ומיתוס כבר בן 11, נמצא איתי עד היום".
הוא מחונן?
"לא. עשיתי לו אילוף תחרותי של כלבי עבודה - כלבים המשמשים לצורכי כוחות הביטחון. הרגשתי שזה הכיוון שלי והתחלתי במסלול אקדמי מותאם".
לאחר שסיימה תואר ראשון במחלקה למדעי בעלי החיים בפקולטה לחקלאות ברחובות, היא ומיתוס טסו לגרמניה. במהלך שלוש השנים שחיו שם, ייצגו השניים את ישראל באליפויות עולם ודרור למדה לתואר שני. נושא התזה: שימוש בדבורים למיגור התפשטות פילים בשדות בתאילנד - עבודת מחקר שנעשתה במסגרת שילוב פעולה אקדמי גרמני־תאילנדי. בלימודי הדוקטורט, שאליהם המשיכה ישירות, כבר חזרה, כאמור, לעולם הכלבים.
למה בחרת דווקא אוניברסיטה בבודפשט?
"חיפשתי את המקום המתקדם ביותר והגעתי למחלקה לאתולוגיה, שחוקרת התנהגות של כלבים בכל מיני הקשרים. זו המעבדה הכי גדולה בתחום, ופרופ' אדם מיקלוסי, העומד בראשה, הוא מחלוצי המחקר בנושאים אלה. הצוות הספציפי שלי, בראשות ד"ר קלאודיה פוגאדה מאיטליה, מתמקד בזווית מיוחדת: איך כלבים מצליחים להבין את השפה האנושית ואילו מנגנונים קוגניטיביים משותפים יש לכלבים ולבני האדם".
תסבירי.
"ברוב המחקרים שנעשו עד כה ערכו השוואה בין בני אדם לבעלי חיים כדי לראות מה מייחד את בני האדם. אנחנו חוקרים דווקא את הדומה, המשותף ביניהם. זה נעשה מתוך הבנה שבתהליך הביות כלבים התפתחו בסביבה אנושית, גדלו והתבגרו בה, ולכן הם מהווים מודל מחקר אידיאלי לבדיקת מגוון התנהגויות אנושיות, וביניהן מהו המקור לכישרון ייחודי ומהי השונות הקוגניטיבית בין פרטים, כלבים או בני אדם.
"למעשה, המחקר שלנו מתפתח בשלושה תחומים מרכזיים: תחום השפה - היכולת האנושית להשתמש בשפה נוצרת מיכולות קוגניטיביות רבות, ואנו רוצים לפרק אותן ולראות מה קיים גם אצל כלבים. תחום החשיבה - לבחון את הייצוג המנטלי של העולם אצל כלבים, ותחום הגאונות - מהם המנגנונים המובילים לפיתוח כישרון ייחודי".
ניסוי של המחקר
מחקר הכלבים הגאונים, שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי Scientific Reports, כלל אימון של 40 כלבים במשך שלושה חודשים, במטרה ללמד אותם שמות של לפחות שני צעצועים. כדי לאתר את הכלבים למחקר, השיק הצוות את פרויקט Genius Dog Challenge במדיה החברתית וקרא לאנשים להציע את כלביהם כמועמדים למחקר. "הכלבים הגיעו ממקומות שונים בעולם. לצערי, בגלל הקורונה, לא יכולנו לגעת בהם אלא רק להדריך את הבעלים מרחוק, בזום או בסקייפ", היא מסבירה. "מדי יום נתנו לבעלי הכלבים תרגילי אימון והוראות איפה להניח את הצעצועים השונים תוך שהם חוזרים על שמות הצעצועים ומבקשים מהכלבים להביא אותם. אנחנו עקבנו אחר הסיטואציות השונות ואחר היכולת של הכלבים להצליח במשימות".
ומה גיליתם?
"למרות האימון האינטנסיבי, מרבית הכלבים, בלי קשר לגילם, לא הראו עדויות לכך שהם למדו את שמות הצעצועים. אבל שישה כלבים שבעליהם דיווחו שכבר ידעו לפני המחקר את שמותיהם של מספר צעצועים וכלבה אחת שלא היה לה ניסיון קודם, הצליחו ללמוד בין 11 ל־37 שמות של צעצועים חדשים. המסקנה: מדובר ביכולת גנטית, וכלבים שיש להם את הייחודיות הגאונית הזאת של זכירת שמות, יכולים ללמוד במהירות שמות רבים נוספים".
ומה אפשר להסיק מכך על בני אדם?
"זה נתן לנו מודל לחקר שונוּת קוגניטיבית, להבין למה יש אנשים שיש להם כישרון ייחודי - למשל, במתמטיקה או מוזיקה - ולאחרים אין. זו בעצם נקודת התחלה במסע שיאפשר לנו לבדוק יותר לעומק את תופעת הגאונות והמחוננות של אנשים בתחומים ספציפיים. אנחנו מאמינים שההבנה מה גורם לכלב מסוים להיות בעל יכולות גבוהות יותר תוכל ללמד אותנו גם על המנגנונים במוח האנושי ומה מבדיל, למשל בין איך שאני עושה מתמטיקה לאיך איינשטיין עשה".
תסתכלו על הכלבים ותראו אותנו.
"לגמרי. הסרטונים של הכלבים המחוננים רצים ברשת, כי זה בעצם פרויקט של מדיה חברתית עם ניסויים אונליין, אבל המטרה שלנו רחבה יותר: לעניין אנשים בבעלי חיים ובכלבים בפרט ולאפשר להם להבין אותם טוב יותר. יש לנו המון מה ללמוד מבעלי חיים, וכשאנחנו מנסים ללמוד מהם אנחנו צריכים לנסות לאמץ את נקודת המבט שלהם ולא לכפות את נקודת המבט האנושית".
כלומר?
"חשוב להבין את הכלב, וזה מתחיל מלהסתכל על ההתנהגות שלו, מתי הוא עושה מה ולראות את ההקשרים בין הדברים שהוא עושה. אנשים מאוד אוהבים לפרש את ההתנהגות של הכלב שלהם מהמקום האישי שלהם, של מה הם היו עושים. צריך לקחת את נקודת המבט של הכלב ולפרש מתוך הצרכים והאינסטינקטים שלו, שהם לא בהכרח שלנו".
אבל אנחנו מאלפים אותם בהתאם לרצונות שלנו.
"המהות של אילוף זה ליצור לכלב אינטראקציה עם הסביבה, גירוי שיעניין אותו. כשכלב חי בבית הוא חייב גירוי מנטלי. גם אנחנו, אם נשב כל היום בבית ולא יהיה לנו מה לעשות - נשתעמם. לא משנה מה אני מלמדת את הכלב כל עוד זה מעניין אותו. מה שחשוב זה שיש לנו מפגש איתו. יש כאלה שפונים לאילוף כדי לפתור בעיות ספציפיות, ואני רוצה שאנשים יסתכלו על זה מעבר לכך, כדרך להעמיק את הקשר עם החבר הכי טוב שלנו".
וויסקי גרה בנורווגיה, היא יודעת כ־200 שמות של צעצועים, ובזכותה התחיל מחקר כלבים המחוננים.
"בשנת 2018 הגיע לבודפשט הלגה, הבעלים של וויסקי, כדי לראיין לספר שהוא כתב, את ד"ר קלאודיה פוגאדה, ראש הצוות שלי. על הדרך הוא סיפר לה על הכלבה שלו", אומרת שני דרור. "מכיוון שעד אז תועדו בספרות המדעית רק שישה כלבים שהציגו את היכולת הזו, לא ממש האמנו להלגה. אבל ליתר ביטחון קלאודיה נסעה לבקר אותו ואת וויסקי בנורווגיה והייתה המומה מהיכולות שהיא הציגה. בין היתר, יכולת ספונטנית לקטלג חפצים על פי צורה ויכולת ללמוד שמות חדשים אחרי ששמעה אותם רק ארבע פעמים".
אחרי המפגש המפתיע עם וויסקי, החלו החוקרים לחפש כלבים מחוננים ברשתות החברתיות ובאמצעות שיחות עם מאלפים מכל העולם. "כיום, אחרי הרבה מאוד מאמצים, הצלחנו לאתר 20 כלבים מחוננים מכל העולם שמשתתפים בפרויקט", אומרת דרור. "אגב, לכלבה הכי מחוננת בעולם, שכבר אינה בחיים, קוראים צאיסר והיא זכרה שמות של 1,032 צעצועים".
מחקר מרתק שפורסם באחרונה, התמקד ביכולות התקשורתיות של כלבים איתנו, בני האדם. המחקר, של צוות חוקרים מאוניברסיטת אריזונה, בחן את יכולתם הייחודית לעקוב אחרי תנועת היד שלנו שמצביעה על דברים. במשך עשורים הייתה מחלוקת בין החוקרים אם כלבים רוכשים יכולת קוגניטיבית זו בהשפעת סביבת בני האדם שבה הם חיים או שהם נולדים איתה, כמו גם עם יכולות קוגניטיביות חברתיות נוספות.
במחקר נבדקו 375 גורי כלבים בני שמונה שבועות מסוג גולדן רטריבר ולברדור שיועדו להיות כלבי שירות. בניסוי אחד מצאו החוקרים שהצבעה על מזון שהוסתר מתחת לכוס עזרה לגורים למצוא אותו בכמעט 70% מהמקרים. שיעור ההצלחה היה גבוה כבר מראשית הניסוי, כלומר, הכלבים לא למדו לעקוב אחרי האצבע אלא ידעו לעשות זאת באופן ספונטני. כמו כן הוכח כי מציאת המזון לא הושפעה מיכולת ההרחה המפותחת שלהם. בחינת נתוניהם של הורי הגורים וקרובים אחרים מצאה שגורמים גנטיים השפיעו ב־43% מהמקרים.
בניסוי נוסף, שבמהלכו דיברו החוקרים אל הגורים ב"דיבור תינוקי", נמצא כי כמו אצל ילדים צעירים, רוב הגורים הבינו והגיבו לאנשים המדברים אליהם, אולם בגיל שמונה שבועות עדיין לא פיתחו את הכישורים החברתיים הנחוצים לבקש עזרה מאנשים.
לדברי החוקרים זהו מחקר ראשון מסוגו שנערך בקרב קבוצה גדולה של כלבים, והוא מוכיח שהם לא רוכשים יכולות חברתיות באמצעות למידה אלא נולדים כאלה.
