לשהות הממושכת בתנאי חוסר כבידה יש השפעות רבות על בריאות האסטרונאוטים, חלקן עלולות להיות מסוכנות. לאחרונה תואר בכתב העת New England Journal of Medicine חקר מקרה (case study) של תופעה מדאיגה נוספת - פקקת ורידים עמוקה, כלומר קריש דם בווריד הצוואר, שמחזיר דם מהראש והפנים אל הלב, אצל אסטרונאוט ששהה בתחנת החלל הבינלאומית.
שיגור חללית לתחנת החלל
(צילום: נאס"א)
החשד התעורר בעקבות בדיקת אולטרסאונד שנעשתה לאסטרונאוט בצוואר במסגרת מחקר שנועד לבדוק פיזור מחדש של נוזלי הגוף בתנאי חוסר כבידה. האסטרונאוט לא דיווח על כאב ראש או החרפה בגודש הנוזלים בפנים, שאופייני לתנאי חוסר כבידה, וגם היה ללא היסטוריה משפחתית או אישית של פקקת. בדיקת אולטרסאונד נוספת שעשה האסטרונאוט בעצמו יום לאחר מכן, בהדרכת שני רופאים רדיולוגים – מומחים לדימות - ששהו בכדור הארץ, וגם פירשו את התוצאות, איששה קיום של פקקת ורידית.
לצורך טיפול בבעיה, פנתה סוכנות החלל הרופא סטפן מוֹל (Moll), מומחה לקרישי דם מאוניברסיטת קרוליינה הצפונית. בשל החשש להיסחפות קריש הדם אל כלי הדם במוח והסיכון לשבץ בעקבותיו, הוחלט לטפל באסטרונאוט באמצעות נוגדי קרישה. בהצהרה שפרסמה נאס"א לאחר המקרה, נאמר שבתחנת החלל הייתה כמות מוגבלת של התרופה Enoxaparin שניתנת בזריקה לתוך העור. לכן בדק מוֹל איזה מינון יטפל ביעילות בפקקת של האסטרונאוט ובו בזמן יספיק עד שיגיע משלוח חדש של התרופה מכדור הארץ. שישה שבועות לאחר אבחון הקריש, הגיע משלוח של התרופה Apixaban שנלקחת בבליעה, והטיפול הוחלף לתרופה זו.
המשך מעקב אחר מצבו של האסטרונאוט באמצעות אולטרסאונד, משבוע לאחר תחילת הטיפול ב-Apixaban, הראה צמצום בנפח הקריש. מוֹל גם שוחח עם האסטרונאוט באמצעות דואר אלקטרוני ובטלפון, כדי לעמוד על מצבו הרפואי. הטיפול הופסק ארבעה ימים לפני החזרה לכדור הארץ, ועם הנחיתה נראתה באולטרסאונד זרימה תקינה של דם בווריד הצוואר, המעידה על כך שהוא אינו חסום עוד, ולכן הוחלט שלא להמשיך בטיפול. הקריש נעלם לחלוטין עשרה ימים לאחר הנחיתה, ושישה חודשים לאחר הנחיתה, האסטרונאוט לא הראה תסמינים חריגים.
1 צפייה בגלריה
טיפול מרחוק במצב רפואי שלא נתקלו בו קודם בחלל. מול במרכז לאימון אסטרונאוטים
(צילום: נאס"א)
לקחים לעתיד
במאמרם, הרופאים מציינים את המקרה המתואר כדוגמה למורכבויות שמאפיינות רפואת חלל: הצורך לקבל החלטות טיפוליות בהיעדר ראיות מחקריות, שכן טיפול בפקקת בתנאי חוסר כבידה לא נעשה בעבר; הצורך בביצוע בדיקות אולטרסאונד על ידי החולה עצמו, בהדרכה של רדיולוגים; כמות מוגבלת של נוגדי קרישה ושל מזרקים; והקושי לשאוב נוזל ממבחנה בהיעדר כוח כבידה שיכול להתגבר על מתח פנים. כדי להתגבר על כל הקשיים והאתגרים הללו, נדרש מאמץ משותף של קבלת החלטות רפואיות בכמה סוכנויות חלל.
המקרה שלפנינו מצטרף למחקר שנעשה ב-2019 על 11 חברי צוות בתחנת החלל, שהצביע על זרימה חריגה של הדם בווריד הצוואר. שני המחקרים מדגישים את הייחודיות של התופעה לתנאי חוסר הכבידה, שכן קריש דם בוריד הצוואר כמעט ואינו מופיע על פני כדור הארץ ללא גורמי סיכון, למשל: סרטן, צַנְתָר ורידי מרכזי (צנתר קבוע שמוחדר לוריד גדול לשימוש ממושך), או גירוי יתר של השחלה כתוצאה מטיפולי פוריות. לא זו בלבד שגורמים אלו לא התקיימו, כמובן, אצל האסטרונאוט, הוא אף לא היה בעל היסטוריה רפואית, משפחתית או אישית, של פקקת.
נראה שהמזל שיחק לאותו אסטרונאוט: הוא לא חווה תסמינים יוצאי דופן, ולולא בדיקת האולטרסאונד שעשה לצרכים מחקריים, ייתכן שהפקקת לא היתה מתגלה כלל ואין לדעת כיצד היה מסתיים המקרה – כך נאמר בהצהרה של נאס"א. מוֹל עצמו הוסיף, שנדרש עוד מחקר על התנהגות של קרישי דם בחלל. "האם מדובר במשהו שנפוץ יותר בחוסר כבידה? איך מפחיתים את הסיכון לפקקת? האם יש צורך בעוד תרופות בתחנת החלל? אלו שאלות שיש לענות עליהן בייחוד לאור התכניות לשלוח אסטרונאוטים למשימות ארוכות יותר בירח ובמאדים". במאמר הרופאים מדגישים שהממצאים מחייבים לחקור את הנושא באופן מעמיק יותר, בין אם בשימוש במודלים ניסיוניים או בניטור קפדני יותר של האסטרונאוטים בחלל, כדי לפתח אסטרטגיות למניעה של פקקת או לפחות להתמודדות עמה.
ד"ר עידו מגן, מכון דוידסון לחינוך מדעי
