עץ תמר שאותו החוקרים מכנים "חנה", שנבט מזרע קדום שהתגלה במערות קומראן ומתוארך למאות 1-2 לספירה, הניב כעת פירות ראשונים. אנשיי מכון הערבה ללימודי הסביבה, היו הראשונים מזה 2,000 שנה, לקטוף ולטעום את פרי התמר המקראי.
אז איזה טעם יש לתמר הקדום? "זה תמר גדול, הוא לא רזה כמו תמר המג'הול", אמרה ד"ר איליין סולווי, מנהלת המרכז לחקלאות בת קיימא במכון הערבה שבקיבוץ קטורה, "הוא אדום ובעל טעם שמזכיר דבש. התמר הוא חצי יבש, ואני חושבת שהתמרים הרכים כיום יותר מתאימים לימינו, עם מקרר. זה דווקא תמר טעים. אכלתי שניים. אולי בשנה הבאה הם יהיו יותר טובים".
גדיד התמרים הוא שיאו של מחקר בן עשרות שנים, להחייאת זנים קדומים של עצי תמר, המנוהל על-ידי ד"ר סולווי. "קיבלנו 111 תמרים מאשכול אחד. שלחנו את התמרים לצרפת, שווייץ ולמקומות נוספים שבהם יוכלו לעשות עבודות מחקר".
ב"ניו יורק טיימס" פורסם היום על אודות ההצלחה בערבה. "בימים אלה של שינוי אקלים, זיהום והכחדת מינים בכמויות מבהילות, להחזיר משהו חזרה לחיים אחרי שהיה רדום זה דבר כל כך סמלי", אמרה ד"ר סלון ל"ניו יורק טיימס".
מקורם של עצי התמר, המכונים אדם, בועז, חנה, יונה, יהודית ואוריאל, הוא במקבץ של 32 זרעים שנתגלו במהלך השנים 1963 עד 1991 במערות קומרן שליד ים המלח וגילם המוערך הוא 2,400-1,800 שנה. בשנת 2005 הנביטו לראשונה זרע תמר קדום שנתגלה בחפירות מצדה, וקראו לעץ הזכרי שהתפתח ממנו, "מתושלח". בסופו של דבר ד"ר סולווי וד"ר שרה סלון, מנהלת מרכז המחקר לרפואה טבעית בבית החולים הדסה, הצליחו להנביט ולגדל עבורו בנות לוויה נקביות, מניבות פרי.
"זה מאוד מרגש לטעום את התמרים, מכיוון שלא היו לנו ערובות שנקבל עץ נקבי מניב-פרי. לכן זה נראה כמו נס בכמה רמות", סיכמה ד"ר סולווי.
"שתי החוקרות שלנו עבדו על זה במלוא המרץ. זו הייתה התרגשות רבה אחרי כל כך הרבה שנים. אמרו להם שהן משוגעות ושלא ניתן להצמיח דבר מהזרעים", אמרה עליזה מאיו, סמנכ"לית מכון ערבה, "התמרים לא נראים כמו תמרים שיש בשוק, והוא לא מתוק כמו המג'הול. מזל שזה היה טעים. כי מה היא הייתה אומרת אחרי כל ההשקעה הזו אם הפרי לא היה טעים?"
