חומרים מסוכנים (חומ"ס) הם כימיקלים רעילים, פציצים ו/או דליקים, שיש להם פוטנציאל לפגוע באדם, ברכוש ו/או בסביבה הטבעית. חומרים אלה נמצאים סביבנו, בבית, ברחוב ובאזורי תעשייה, והתכונות שלהם כמו גם הכמות שלהם הם אלה שמשפיעים על פוטנציאל הפגיעה במקרה של תקלה או תאונה בשגרה או בשל אירוע חירום כגון רעידת אדמה, סופה או צונאמי ואירוע ביטחוני כגון פיגוע או נפילת טילים.
עשן מיתמר מהמתקן שליד אשקלון
(צילום: נדב אבס, תומר שונם הלוי)
אמנם יש לא מעט סכנות מחומ"ס בבית, משפך או בליעה של חומרי ניקוי רעילים ועד פיצוץ או דליקה של בלון גז או מכל דלק, אך הסכנה הגדולה היא במקומות בהם חומ"ס נאגר בכמויות גדולות, ממפעלי תעשייה, כגון מפעלי מזון ומפעלים כימיים, ועד לתשתיות שונות, למשל תשתיות לאגירת והובלת דלקים. במקרים אלה יש גם פוטנציאל גדול יותר לאירוע רב נפגעים. יתרה מכך, כאשר המאגרים ו/או המפעלים סמוכים לישובים, וכאשר הם סמוכים זה לזה יש חשש לאירוע גדול אף יותר.
ההערכות לאירוע חומ"ס נעשית בכמה מעגלים, החל באישור לאגירה של חומרים רעילים ומסוכנים במפעלים, דרך מערך של הגנה והתמודדות בשטח במקרה של אירוע בטיחות ועד לדרישה למרחקי הפרדה מתאימים בין מחסני חומרים שונים וביניהם לריכוזים אוכלוסייה. יחד עם זאת, בעת חירום נעשות פעולות משמעותיות יותר להפחתת פוטנציאל הסיכון, אם בהפחתת מלאיים ואם בהקטנת הייצור. אולם בישראל המעבר משיגרה לחירום הוא עניין של רגע, ולא פעם ללא אזהרה. לכן הוא לא מאפשר תמיד הערכות מתאימה, ואז החשש כפול ומכופל.
בסבב ההתכתשות האחרון מול החמאס, פגעה אחת הרקטות במכל אחסון של דלקים במתחם תשתיות נפט ואנרגיה (תש"ן) ליד אשקלון, והזכירה לנו את האיום מבית. הפגיעה הובילה לבערה גדולה, למשך שעות ארוכות, ולמרות שהלהבה האימתנית נראתה למרחוק והעשן הסמיך והרעיל התפזר למרחקים, הרשויות לא מיהרו לדווח ולהזהיר את הציבור, למשל לבקש מהם להתכנס בבתים ולסגור חלונות, מחמת הזיהום. נכון, בו בעת רוב התושבים ישבו גם כך בבתים, מפאתירי הרקטות, אך למרות שכחצי יום לאחר הפגיע הוציא המשרד להגנת הסביבה הודעה באתר שלו ובדף הפייסבוק שלו, שבעיקר ביקשה להרגיע שהזיהום אינו חריג, רק למחרת בבוקר יצאה הודעה מהמשרד להגנת הסביבה וממשרד הבריאות שיש להתמגן מהזיהום.
הפגיעה במכל אחסון הדלקים באשקלון עוררה מיד את שתי הסוגיות הבוערות בהקשר זה, קירבת החומ"ס לתושבים ולמכלי אחסון נוספים ותשתיות נוספות בהן יש חומ"ס, והחשש מסיכון מצרפי, כלומר מאפקט דומינו שבו אירוע חומ"ס בנקודה אחת יגרום לאירוע נוסף בנקודה סמוכה. האירוע באשקלון גם חידד שוב את הקושי המובנה בטיפול בחומ"ס בישראל, באירוע בשיגרה ועל אחת כמה וכמה בחירום, ובעיקר את ריבוי הגופים העוסקים בנושא והקושי בתיאום ביניהם, קושי עליו עמד מבקר המדינה בכמה דו"חות והאחרון בהם בשנת 2016. המומחה והמנחה הלאומי בנושא חומ"ס הוא המשרד להגנת הסביבה, ואילו פיקוד העורף, כבאות והצלה ואנשי הרפואה אחראיים לניהול וטיפול באירוע בשטח, כאשר ניצנים לגלגול האחריות בין הגופים השונים נשמעו בתגובות השונות שנתנו לתקשורת.
אך פגיעת הרקטה במכל באשקלון העלתה שוב גם סוגיות אחסון חומ"ס בכמות גדולה ובסמוך לישובים נוספים בארץ, שכולה נמצאת בטווח רקטות וטילים. והנה, כדי להזכיר, הרקטות שנורו בהפתעה השבוע מלבנון אל הצפון בואכה הקריות, ושוב ללא אזהרה או הכנה מוקדמת, העמיקו את החשש בדבר פגיעה במאגרי הדלקים של תש"ן והחומ"ס של התעשייה הפטרוכימית באזור מפרץ חיפה.
בהקשר זה חשוב לציין כי נוכח איומיי חיזבאללה, הוקמו לאורך השנים ועדות שונות שבחנו את הסיכונים והמיגון הנדרש באזור המפרץ, על אחת כמה וכמה בשל הצפיפות הרבה של מפעלים עם חומ"ס בהיקפים גדולים ומסוגים שונים במקום. כמו כן, עלתה השאלה מה יקרה כאשר יהיה אירוע חומ"ס בכמה מפעלים בו זמנית או אירוע שרשרת.
בשנת 2015 החליטה הממשלה כחלק מ"התוכנית הלאומית לצמצום זיהום האוויר והפחתת סיכונים סביבתיים במפרץ חיפה", על ביצוע סקר סיכונים מצרפי ממתקנים ומפעלים העוסקים בחומ"ס במפרץ חיפה, בשיגרה, כלומר בעת תפעול, או בחירום. הסקר המצרפי בשיגרה הושלם לפני כשנתיים, ומצא כי ככל שמדובר על סכנות תפעוליות, כלומר סכנות שבשגרה, "לא קיים באזור המפרץ סיכון לאוכלוסייה שאינו קביל בהשוואה למקובל במדינות מפותחות". אולם, סקר הסיכונים המצרפי לתרחישי חירום טרם החל, וועדת המנכ"לים שעסקה רק לאחרונה בעתיד התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה שקלה את שיקוליה ללא היבט חשוב זה.
לתהליכים תעשייתיים יש תועלות רבות אך גם לא מעט סיכונים, החל מסיכונים בשגרה, מאירוע תפעולי, תקלה או תאונה, ועד לאירוע חירום כגון רעידת אדמה, פגיעת טיל, חבלה או מתקפת סייבר. מדיניות ניהול הסיכונים לוקחת בחשבון את האיומים השונים, אבל המעבר המהיר ממצב שיגרה למצב חירום במדינת ישראל מצריך זהירות יתרה ומחשבה חדשה ומעמיקה לגבי מיקום חומ"ס בסמוך לאוכלוסייה.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
