"הנער שהשתלטו עליו השדים", כך היו מתארים אנשים את הנער שהכרתי, שהיה חווה תנועות פתאומיות בגפיים, נופל כשראשו פוגע ברצפה, מדמם מפיו ומאפו וגם "נרדם" לזמן מה. זה היה אמנם מחזה לא שכיח, אך כילד תמיד הפריע לי הכעס של בני משפחת הנער כשבאו לאסוף אותו. האם הם כועסים עליו או על "השדים" שעשו לו זאת?
הרעיון שכוחות חיצוניים משתלטים על חולה האפילפסיה אינו חדש. את התיאור המוקדם ביותר של אפילפסיה ניתן לייחס לתרבויות הקדומות ביותר במסופוטמיה (האזור המשתרע בין הפרת והחידקל, עיראק של ימינו), 2,000–3,000 שנים לפני הספירה. התיאור הראשון של המחלה נכתב בשפה האכדית בערך בשנת 2000 לפני הספירה, שבו תיאר המחבר חולה שצווארו פונה שמאלה, כשידיו ורגליו מתוחות, עיניו פקוחות ופיו מזיל ריר. המצב אובחן אז כ-"יד החטא שהביא אלוהי הירח".
באחד הביקורים שלי במוזיאון הבריטי בלונדון, לשם נסעתי ללימודי הפוסט-דוקטורט בקולג' האוניברסיטאי של לונדון, נתקלתי בלוח חימר מהסדרה הבבלית שנכתב לפני כ-3,000 שנה (1067–1046 לפני הספירה), ובו נמצא תיאור של תסמינים רבים, טיפולים ואף ניבוי לגבי התפתחות המחלה של מה שנקרא אז בשפה האכדית כ-Sakikku miqtu "מחלת הנפילה". בלוח זה נכתב כי "כוחות על טבעיים" גורמים למחלה.
היפוקרטס, בספרו "On the Sacred Disease"-כלומר: "על המחלה הקדושה"- שכתב בערך בשנת 400 לפני הספירה, היה הראשון לחלוק על הטענה הרווחת עד אז וטען כי האפילפסיה הינה מחלה של המוח כאשר "עודף של כיח נכנס לדם" ושהיא איננה "מחלה אלוהית". אבל עד למאה ה-19 אמונות טפלות ותיאוריות דתיות - כמו ענישה אלוהית או דיבוק - נחשבו כגורמים למחלת האפילפסיה בתרבויות שונות. בהמשך, חלה התקדמות אדירה בחקר האפילפסיה, והשתחררות מאמונות טפלות. יחד עם זאת, אמונות כאלו עדיין נפוצות כיום ברחבי העולם, ואף במדינות מפותחות.
כשהייתי תלמיד מחקר לתואר שני ושלישי בבית הספר לרוקחות של האוניברסיטה העברית בירושלים, התמקדתי בעיקר בפיתוח תרופות חדשות לטיפול באפילפסיה. כיום, ישנן למעלה מ-25 תרופות לטיפול במחלה וישנם גם טיפולים שאינם תרופתיים כמו ניתוח באזור שהוא המקור להתקפים או קוצב המעורר את עצב הואגוס, השולט באיברים פנימיים בגוף. אולם, למרות ההתקדמות האדירה במחקר והטיפול במחלה, אין כיום טיפול למניעת ההתפרצות של האפילפסיה (למשל לאחר פגיעת ראש), ואין גם טיפול המוביל לריפוי של המחלה, אלא רק להקלה בתסמינים. כ-70% מהחולים יגיבו לטיפול התרופתי הקיים, אולם כ-30% מהחולים ימשיכו לסבול מהתקפי אפילפסיה למרות הטיפול.
אז אולי בכל זאת זוהי "מחלה קדושה" שלא ניתן למנוע או לרפא?
במסגרת לימודי הפוסט-דוקטורט בלונדון, התמקדתי בחקר התהליכים המתרחשים במוח אשר גורמים להתפתחות מחלת האפילפסיה, ובמוקד פיתוח טיפול למניעת ההתפרצות של המחלה לאחר פגיעה מוחית. באחד המחקרים הצלחנו לפתח טיפול שמונע הצטברות של מולקולות חמצן פעיל במוח, ובכך למנוע את ההתפתחות של האפילפסיה אצל 70% מהחולדות שקיבלו את הטיפול. בנוסף, עבדתי על פיתוח טיפולים חדשים עבור סוגי אפילפסיה שאינם מגיבים לטיפולים הקיימים כיום, בהתבסס על תרפיה גנטית, טכניקה שמאפשרת תיקון של גנים לקויים האחראיים להתפתחות מחלות או להחדיר לתאים גנים טיפוליים.
במעבדה החדשה שלי בבית הספר לרוקחות באוניברסיטה העברית, אנחנו עובדים על פיתוח גישה טיפולית חדשה, המבוססת על תרפיה גנטית, אשר תדע לזהות את התאים העצביים (הנוירונים) שמעורבים בתהליך האפילפטי, ותטפל באופן ממוקד בתאים אלו במטרה לשמר תאים בריאים ברקמות הסובבות אותם.
הגישה שאנו מפתחים עשויה לתת מענה לחולים עמידים לטיפולים קיימים ולאפשר טיפול במוקדי אפילפסיה באזורים החיוניים לתפקוד במוח, אשר לא ניתן להסירם בניתוח כירורגי. תרפיה גנטית מאפשרת גם פיתוח טיפול ספציפי ברמת התא הבודד, אשר יכול לסייע הן במניעת ההתפרצות (או ההחמרה), ואולי אף בריפוי של "המחלה הקדושה".
דר' תאופיק שיח' אחמד הינו מרצה בכיר בבית הספר לרוקחות של הפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית בירושלים.
חוקרים פרטיים הוא מדור שבועי בערוץ המדע של ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נעשה בסיוע "האקדמיה הצעירה הישראלית"
