אני לא יודע לקבוע מה בוער יותר או חשוב יותר, שמירת המגוון הביולוגי הייחודי למדינת ישראל או המאבק במשבר האקלים. על אחת כמה וכמה כששני הנושאים כרוכים זה בזה. ועם כל הרצון הטוב, אני לא בטוח שהידע והמחקרים המדעיים הקיימים כיום יכולים לספק תשובה לדילמה הסביבתית הזו. אבל הנה, דווקא במדינתנו הקטנה והצפופה, יש התנגשות, ואפילו חזיתית, בין השניים, מפני שהאנרגיה המתחדשת והנקייה מפליטות הפחמן שלנו היא בעיקר אנרגיית השמש, שהפקתה דורשת שטח גדול מאוד, והשטחים הפתוחים במדינת ישראל ערכיים מאוד ובעיקר מתדלדלים.
בשבוע שעבר התקיים במועצה הארצית לתכנון ובנייה דיון על צרכי התכנון של משק החשמל בישראל לשנת 2030. אם בעבר הלא רחוק עמדו במרכז דיונים שכאלה תחנות כוח המונעות בגז טבעי, הפעם הדיון התמקד בסוגיית האנרגיה הסולארית, כשסוף סוף נציגי המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות וראשי רשויות מקומיות קראו: אנרגיה סולארית תחילה! אבל הדיון לא הסתכם בכך, אלא התמקד בדרישה של משרד האנרגיה להקצות שטחים נרחבים לא רק לשדות סולאריים אלא גם לתשתיות הולכה, בעוד שיתר הנוכחים התעקשו להתמקד בייצור חשמל על שטחים מבונים, כלומר גגות ואפילו קירות של מבנים פרטיים וציבורים ועוד. במקביל, השבוע פורסם מכרז להקמת תחנת הכח הסולארית הגדולה בישראל, בין דימונה לירוחם, לרבות אגירה בסוללות.
ייצור מקומי של אנרגיה סולארית על שטחים מבונים, לא רק שלא פוגע בשטחים פתוחים, אלא גם דורש הרבה פחות תשתיות הולכה, לעומת הקמת שדות סולאריים באזורים מרוחקים בנגב או בצפון. כמו כן, ייצור על מבנים מאפשר לציבור הרחב לא להיות רק צרכן של חשמל, אלא גם יצרן, כזה המייצר בראש ובראשונה את צרכיו הוא, כשאת העודפים הוא מוכר לרשת ממנה הוא קונה את החוסרים שלו. ייצור שכזה נותן ליצרן-צרכן (produce and consumer=prosumer) תחושה טובה יותר של כמה חשמל הוא צורך ולא פחות חשוב כמה חשמל הוא מבזבז, ויכול להגביר את המחויבות האישית והציבורית לצריכה חכמה של חשמל. יחד עם זאת, מדובר על ייצור מבוזר עם אלפי יצרנים, שהרגולציה ובעיקר הניהול שלו מורכבים יותר.
לפי עבודות שונות שנעשו לאחרונה, עד שנת 2030 ניתן לייצר כ-50% מצריכת החשמל הלאומית רק על שטחים מבונים. אולם צריך לזכור שקצב גידול האוכלוסין בישראל גדול ושצריכת החשמל עולה משנה לשנה, בעוד שמבחינת בינוי התחזיות הן למעבר לבניינים גבוהים יותר, שיצטרכו לשאת על הגג, שהולך ונהיה קטן יותר לכמות האוכלוסייה בבניין, תשתיות רבות. לכן, הגיע הזמן להתקדם גם ליישום של קירות סולאריים, והטכנולוגיות בשטח הולכות ומשתכללות. כמו כן, יש להגביר את השימוש ההיברידי (או הדואלי) בשטחים פתוחים חקלאיים לטובת הפקת אנרגיה סולארית, ומחקרים שונים מראים לאחרונה שתכנון נכון מאפשר חקלאות יעילה ומניבה אפילו בצל שדות סולאריים. יחד עם זאת, אם היעד הוא כלכלה מאופסת פחמן, ומעבר מלא מדלקים מאובנים מזהמים לאנרגיה מתחדשת, ובעיקר אנרגיה סולארית, צריך יהיה, כנראה, לוותר גם על שטחים פתוחים אלה ואחרים לטובת הפקה, אגירה והולכה.
שטח רב בדרום. תחנת הכוח באשלים
(בראל אפרים ואמיל טבוסוב)
הוויכוח הזה, כנראה, יעמוד במרכז הדיונים בנושא משק החשמל בישראל בשנים הקרובות. וכבר עכשיו משרד האנרגיה מאיים שאם לא יוכל להקים שדות סולאריים גדולים עם תשתיות הולכה, לא יוכל לעמוד ביעד החדש שקבעה זה מכבר הממשלה לשנת 2030- ייצור 30% מהחשמל באמצעות אנרגיות מתחדשות. ואולי המשרד מכין מראש את התירוץ מדוע לא יעמוד ביעד שהציב, כמו גם תירוצים למה לא יוכל להציב יעד גבוה יותר, כפי שתובעים ארגוני הסביבה והמשרד להגנת הסביבה.
בתוך כך ברור שבעוד שכולם מדברים על חיסכון בייצור, צריך לדבר גם על חיסכון בצריכה, כלומר על התייעלות אנרגטית ושימור אנרגיה. ללא ספק החשמל שאנחנו לא צורכים ולכן גם לא צריכים להפיק הוא הזול ביותר והסביבתי ביותר. גם במקרה זה, של שימור אנרגיה והתייעלות אנרגטית, הביצועים של המדינה שואפים לאפס, ורחוקים מכל יעד שהציבה בעבר. והנה השבוע השיק משרד האנרגיה תוכנית חדשה להתייעלות אנרגטית ובה יעדים בתחום הבנייה הירוקה והתקנת מערכות חימום מים יעילות במבנים, כמו גם "איפוס צריכת החשמל המוניציפלית".
האתגרים של משק החשמל בישראל גדולים מאוד, בטח ובטח כשמשק הגז נושף כל הזמן בעורפו. לכן, כדי לעמוד בהם צריך להשתמש בניהול חכם, באמצעים טכנולוגיים חדשניים ובשותפות אזרחית.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
