מסע בעקבות הנמרים של ג'להנה. סרטו של רן לוי-יממורי
(צילום: רן לוי-יממורי, Swapnil Kumbhojkar, Ajay Arora, Bablu Gurjar, Shubham Mandavgane, מוסיקה: עידו סגל, הקלטה: עידן ערמוני)
)
כשאנו מדברים על היחסים בין האדם לחתולים הגדולים, אנו מתייחסים לשפת העימות וחוסר סבלנות וסובלנות של האדם לטבע שפוגע בו. העובדה שאוכלוסיות האדם היא כיום הרבה מעבר ליכולת הנשיאה של כדור הארץ. האדם פולש לכל בית גידול אפשרי, המוביל לעימותים עם בעלי החיים של אותם אזורים נכבשים ו"מפותחים" על ידינו.
זה לא חייב להיות כך. ג'ייפור היא עיר הבירה של מדינת רג'סטן בצפון-מערב הודו. ארץ של שבט מאוד גאה, מסורתי, מלכותי והידוע דורי דורות כלוחמים ללא חת – הרג'פוטים. יחידת הפרשים של ה"רג'פוטים" היא זו ששיחררה את חיפה מידי העותמנים במלחמת עולם הראשונה כשהודו עדיין נשלטה ע"י הבריטים.
רבים מהם דתיים (ג'יינים) מסורתיים המתחשבים בסביבתם. הדת מכתיבה סובלנות לכל בעלי החיים, באם יש להם תועלת לאדם או לא.
הנמרים פרחו לאחר עצמאות הודו
בית המלוכה של ג'ייפור החזיק בבעלותו ארמונות, מבצרים וקרקעות רבים במשך מאות השנים שהם שלטו בממלכה. הם נאלצו לוותר על רוב הרכוש במסגרת הרפורמות שממשלת הודו בראשותה של ראש הממשלה אינדירה גנדי כפתה על המהרג'ה העשירים. התוצאה היתה עזיבה המונית של מבנים מלכותיים וקרקעות ע"י בתי המלוכה השונים. אחת מהן בקרבת העיר עצמה ושטחה כ-29 קמ"ר ונקרא ג'להנה.
אזור מיוער זה הכיל בתוכו אוכלוסיות גדולות של איילים ושל טורפים, שהגדולים בהם היו הטיגריסים והנמרים. בהמשך , עם הרצון לרצות את השליטים הבריטים, החלו לעסוק בציד, והראשונים שהוכחדו היו הטיגריסים. אוכלוסיות הנמרים הצליחו לשרוד תקופה זו ולפרוח לאחר שהודו זכתה לעצמאות. שטח היער נשאר כפי שהוא והאדם לא דאג לו. במקביל אוכלוסיית האדם גדלה מאוד והעיר נבנתה מסביב ליער. כיום העיר ג'ייפור מונה אוכלוסיה של כמעט 3.5 מיליון תושבים.
היער המבודד שימש במשך כמה עשורים כמקום בילוי לתושבי העיר ולניצול המשאבים. מסתבר שבכל הזמן הזה האנשים והנמרים למדו זה את זה. נוצר מצב ייחודי שבו שני הצדדים כיבדו את הנוכחות של זה את זה. נוצר מצב של הבנה ודו-קיום מאוד לא שגרתי בין הנמרים של ג'להנה לאנשים החיים על גבולותיה. בשנת 2017 שטח מיוער זה הוכרז כשמורת טבע עירונית לנמרים.
במקביל, נתבקשתי לחקור את התופעה הייחודית הזו יחד עם דוקטורנט שלי, סוופניל קהומבוג'קר. חקרנו מספר רב של נושאים הקשורים ליחסם של התושבים לנמרים והשירותים הסביבתיים שלהם הם זוכים בתמורה.
הנמרים מסתובבים בלילה בשכונות
הופתענו לגלות שכמעט ואין עוינות כלפי הנמרים המסתובבים בשכונות בלילה. התושבים גילו הבנה מאוד גדולה לבעלי החיים שבסביבתם. בנוסף, הם מוקירים תודה לשטח הירוק הגדול באמצע העיר שמהווה מוקד לספיגת החום המדברי בחודשי הקיץ, הנגר העילי ועודפי המים בחודשי המונסון, וקליטת פחמן דו-חמצני וזיהומים נוספים של הרכבים והתעשיות של ג'ייפור.
במחקר ראשוני של גללי הנמרים התברר שהטרף העיקרי הם כלבים. בשיתוף פעולה עם הרשות הוטרינרית הצלחנו להבין ששירות סביבתי חינם זה מראה שלעיר ג'ייפור יש את המספר הנמוך ביותר של נשיכות כלבים והפצת מחלת הכלבת בשנה – בג'ייפור כ-711 מקרים כלעומת 5164 במומבאי ו-כ-3500 במדינת ישראל.
ישנם אירועים בהם הנמרים טורפים עגלים, כבשים או בעלי חיים אחרים שבשירות האדם מהשכונות הכפריות יותר, אך האזרחים אינם יוצאים למסע נקם ומקבלים זאת בהבנה. לרוב הם גם זוכים לפיצוי מטעם רשות היערות הממלכתית.
רשות היערות בנו חומה וגדר של כמעט 4 מטר בכדי לנסות ולצמצם את המגע בין הנמרים לתושבים. הצלחנו לתעד איך הנמרים למדו תוך זמן קצר לעבור מעל הגדר ולהמשיך בפעילותם הלילית ללא הפרעה. בנוסף, רשות היערות בנתה מרכז מבקרים מרשים בכניסה הרשמית של השמורה החדשה וכעת ניתן לסייר בג'יפים בשמורה. הסיכוי לראות נמרים גבוה. בנוסף, אפשר גם לראות מיני איילים, צבועים, שועלים, נחשים, כוח, ומגוון מיני ציפורים.
הנמרים חיים לצד תושבים ותיירים
הצבנו מספר גדול של מצלמות מחקר. הופתענו מיכולתינו לזהות כל פרט ולתעד את ההתנהגויות של הנמרים. האמהות מחנכות את גוריהן לסובלנות והתעלמות מהתיירים; או הכפריים שעדיין מגיעים ליער בכדי לאסוף עשבים או לקושש עצים להסקה בחורף. על-יד בורות המים שנחפרו בשמורה, ניתן לראות את האמהות מלמדות את גוריהן להמשיך באורח חייהם הרגיל למרות התקרבות של הג'יפים.
רשות היערות מנסה להטיב עם הנמרים והתיירים בכדי להבטיח את המשך הדו-קיום. מחנכים את הנהגים לתיירות אחראית והוכנסו ג'יפים חשמליים במטרה להוריד את הרעש בשמורה למען בעלי החיים. כעת האתגר הוא להמשיך ולשמר את מרקם היחסים המאוד מיוחד של ג'הלנה בג'ייפור.
