אם חשבתם שמחלות מסוכנות כמו קורונה באות רק מעטלפים בסין, טעיתם. שורה של מחלות, שלא שיערנו שיגיעו לישראל, עלולות להגיע ולהתפשט כאש בשדה קוצים כתוצאה מ"יבוא" של מינים שונים של בעלי חיים פולשים. הכוונה היא למינים שהופצו אל מחוץ לתחום תפוצתם הטבעי, בעזרת האדם. מין אחד כזה הוא למשל יתוש הטיגריס האסייתי. "היתוש הזה יכול לגרום מחלות קשות מאוד כמו קדחת דנגי וצ'יקונגוניה", אומרת ד"ר גל זגרון, מנהלת אגף מזיקים והדברה במשרד להגנת הסביבה. קדחת דנגי גורמת כאבי שרירים, פריחה, דימומים, ועד הפרעת קרישה מסוכנת. צ'יקונגוניה גורמת חום גבוה, כאבי ראש, דלקת מפרקים ופגיעה בעיניים. בשנת 2007 סבלה עיירה קטנה באיטליה מהתפרצות של צ'יקונגוניה בעקבות הגעת היתוש, וב-2017 הייתה התפרצות נוספת.
עוד מחלה שנגרמת על ידי עקיצת היתוש, ושממנה אנחנו כן סובלים בארץ, היא קדחת הנילוס המערבי, שגורמת לדלקת קרום המוח ולדלקת המוח. "לגבי מניעת הגעתו של הטיגריס האסייתי זה כבר אבוד לנו, הטיגריס איתנו ומפושט", אומרת זגרון. עכשיו נשאר רק להילחם בו ולמזער את הנזקים.
יש גם קרציות פולשות שעלולות להביא מחלות שלא הכרנו. "לישראל הגיעה קרציה שמעבירה את מחלת הליים", אומרת זגרון. מדובר במחלה הפוגעת במפרקים, ולעיתים במערכת העצבים המרכזית, בלב, בעיניים, ועוד. לדברי ד"R זגרון, עם שינויי האקלים הקרצייה מתחילה להתבסס ולהתפשט בארץ. "ייתכן שהגיעה באמצעות ציפורים. היא נצפתה לפני כארבע שנים, ואנחנו לא יודעים עד כמה התפשטה".
פגיעתם של מינים פולשים היא לא רק בריאותית, אלא גם כלכלית. בספטמבר האחרון זיהו עובדי המעבדה האנטומולוגית (חרקים) של משרד הבריאות את אחד הפולשים המסוכנים ביותר בעולם: טרמיט-העל הפורמוסי, שמקורו בסין. הם ידעו שזה רק עניין של זמן עד שיגיע לארץ. הטרמיט יכול לפורר מבנים, עמודים וריהוט. הוא חודר לפלסטיק, גומי, בטון ומתכות רכות, ופוגע בצינורות מים ובתשתיות תת־קרקעיות של חשמל וטלפון. בעולם הוא גורם לנזקים בעשרות מיליארדי דולרים מדי שנה. בסין הוא חפר תעלות באלפי סוללות מגן שנבנו נגד הצפות, וכתוצאה מכך נגרמו נזקים אדירים בעונת השיטפונות. בארץ הוא התגלה בינתיים בשלוש שכונות מגורים. הטיפול בו מצריך הדברה חזקה ויקרה, ויש הערכה שאם יתפשט ויגרום נזקים הוא עלול להוריד את מחירי הדירות ב-10%.
הטרמיטים שהתגלו לפני כמה חודשים בפתח תקווה
(צילום: תומר לו - טוטאל הדברות ואלון בר, המשרד להגנת הסביבה)
מדוח חדש של משרד החקלאות, המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים, המתפרסם כאן לראשונה, עולה כי הנזק הכולל שעלול להיגרם ממינים פולשים בישראל הוא כ-473 מיליון שקל בשנה, בהערכה שמרנית. זה כולל נזק לחקלאות ולכלכלה, לבריאות ולמערכת האקולוגית. הנפגע העיקרי הוא ענף החקלאות, כתוצאה ממזיקים שהתבססו והפכו לפולשים, למשל חדקונית הדקל שמאיימת על ענף התמרים. מעבר לפגיעה ביבולים הטיפול בפולשים מגדיל את עלויות החקלאים ופוגע ברווחיות. מינים פולשים עלולים לגרום גם לצריכה גדולה יותר של מים, דשן ועוד. הפגיעה הבריאותית כתוצאה ממינים פולשים כוללת טיפול תרופתי וימי אשפוז (בדוח לא נלקחו בחשבון עלויות מקרי מוות או אובדן ימי עבודה).
מינים פולשים יכולים לפגוע גם בתשתיות – כבישים, מדרכות, מבנים, מערכות ביוב - לגרום שריפות, לפגוע ברכוש פרטי, בגינות ובשטחי ציבור ולגרור השקעה בהרחקה ובהדברה. הם עלולים לפגוע גם במערכת האקולוגית, למשל בייצוב חולות, ספיחת פחמן, זמינות מים מתוקים ומזון, האבקת פרחים, ועוד. הרס המערכת האקולוגית עלול לפגוע מצידו בתיירות המבוססת על הטבע ומשאבי הטבע. במילים אחרות, לתיירים ולטיילים יהיה פחות מה לראות.
לעומת עלות הנזק, עלות המניעה, הטיפול והביעור של מינים פולשים מוערכת בדוח בכ-35 מיליון שקל בשנה בלבד. כלומר, פחות מ־10% מעלות הנזק. אלא שבישראל לא מושקע התקציב הדרוש כדי להתמודד עם הבעיה. במשרד להגנת הסביבה אומרים כי המשרד הקצה עד היום כ־7 מיליון שקל או מעט יותר לטיפול במינים פולשים. רשות הטבע והגנים מוציאה כ־3 מיליון שקל בשנה בלבד, בממוצע, על טיפול במינים פולשים בשטחי שמורות וגנים, ואילו למשרד החקלאות אין כלל תקציב לטיפול בנושא.
בנוסף להיעדר תקציבים, החקיקה מיושנת ואינה מתאימה למציאות. בימים אלו מתבצעת עבודה לתיקון החוקים הקיימים, ושלושת הגופים שחיברו את הדוח גם הציעו תוכנית למניעה והדברה של המינים הפולשים, שעלותה כ-35 מיליון שקל בשנה. "המטרה בפרסום הדוח החדש", אומרת זגרון, "היא לעזור לכל מקבלי ההחלטות במשרדים ובאוצר לקדם את החקיקה. לרגולטור ולאוצר קשה לראות את הנזק העתידי. רק כשקורה משהו, אנחנו חכמים בדיעבד".
הכי מסוכנים - החרקים
הדוח בוחן 80 מיני בעלי חיים פולשים שנמצאים בארץ (בהם תן, חזיר בר, דררה, מיינה, עורב אפור, זרזיר בורמזי, שחף אגמים, עגור, שקנאי, טיגריס אסייתי, נמלת האש הקטנה, עכבישים פולשים, צרעות ענק אסייתיות, סרטן הנהרות הסיני, ועוד). אבל לא רק בבעלי חיים עסקינן, אלא גם בצומח, ולעיתים במינים שנמצאים בארץ כבר שנים רבות והם חלק מהנוף היומיומי שלנו, כמו אקליפטוס, דקל וושינגטוניה, פיקוס, ועוד.
האקליפטוסים, למשל, שהובאו לארץ מאוסטרליה לפני 120 שנה לצורך ייבוש הביצות, הוגדרו ברשות הטבע והגנים כמין פולש, והיום הרשות כורתת אותם בשמורות טבע. הסיבה: העלים שלהם יוצרים מצע שמתחתיו מיני צומח אחרים לא יכולים לגדול, מה שפוגע במגוון הביולוגי המקומי. גם עץ השיטה הכחלחלה, זה עם המוני הפרחים הקטנים הצהובים שאנחנו רואים באזורים שונים, עושה צרות: הוא משתלט על צידי כבישים ומסילות ברזל, והשורשים שלו פוגעים בתשתיות צנרת וגורמים לקריסת גדות נחלים. נוסף לעצים יש גם מיני עשבים וצמחים פולשים, כמו אמברוסיה מכונסת או נר הלילה החופי, צמחי מים פולשים כמו יקינטון המים ואזולה שרכנית, ושיחים פולשים כמו שיטת ויקטוריה וטבק השיח.
עם כל הכבוד לצמחים, אומדן הנזק הגדול ביותר הוא מקבוצת פרוקי הרגליים – חרקים, עכבישים וסרטנים – שעלולה, לפי הדוח, להסב לנו נזק של כ־150 מיליון שקל, 32% מהנזק הכולל ממינים פולשים. הכנימה הצהובה, למשל, שמקורה בארה"ב, ניזונה מעצי פקאן. היא חדרה לישראל כנוסעת סמויה ביבוא לא חוקי של פקאן מארה"ב, והיא הגורם המשמעותי ביותר בחיסול ענף הפקאן בארץ. עלויות ההדברה שלה יקרות, והיא שחקה את רווחיות הענף עד להתמוטטותו ממש.
עוד דוגמה היא דבורת הדבש הננסית. ציפי סבג-פרידקין, מנהלת תחום חקר שווקים בחטיבה לאסטרטגיה של משרד החקלאות: "הדבורה הננסית הגיעה אלינו מדרום לאילת, והיא עושה בימים אלה את דרכה צפונה. היא פשוט יושבת באגזוזי מכוניות, ונהגים מסיעים אותה טרמפ צפונה. היא מסוכנת מאוד לדבורת הדבש שלנו כי היא תתחרה על מקורות המזון של הדבורה המקומית, שיש לה תפקיד חשוב בהאבקת פרחי בר בישראל, ועלולה לפגוע בתהליכי ההאבקה של גידולים חקלאיים. מדובר בפוטנציאל לאסון חקלאי ולפגיעה קשה במגוון הביולוגי".
הבאים בתור אחרי החרקים הם עופות פולשים, שעלולים להסב נזק הנאמד ב־127 מיליון שקל – כ־27% מאומדן הנזקים הכולל. המיינה, למשל, ציפור שהגיעה בשנות ה-90 מהודו והיום נמצאת בכל מקום, היא רשעית מרושעת. היא אוכלת את פירות המטעים והכרמים, פוגעת בתשתיות חשמל בגלל תכונתה לקנן במבנים ובעמודי חשמל, ומגרשת מינים מקומיים כמו נקר סורי מחורי הקינון שלהם. היא חומסת ביצים וגוזלים של ציפורי שיר ומתחרה על מקורות מזון של ציפורים אחרות. בנוסף, היא נשאית פוטנציאלית של מחלת מלריית העופות, שעלולה להיות קטלנית לציפורים המקומיות. גם ציפור הדררה (תוכי) מסיבה נזק עצום למטעי שקדים ולשדות חמניות.
ב-2013 נעשתה עבודה דומה לזו שנעשתה עבור הדוח הנוכחי – עבור המשרד להגנת הסביבה באמצעות חברה חיצונית. אלא שאז סקרו את העלות הכלכלית והתועלת מחמישה זני מינים פולשים בלבד. הדוח קבע שהתפשטות עשב האמברוסיה, המזיק למטעים ולפרדסים, גורם אלרגיות, ופוגע בתשתיות, גינות ופארקים, בכל הארץ תעלה למשק 35 מיליון שקל בשנה. מאז האמברוסיה לא התפשטה אלא דווקא הצטמצמה, בעקבות המאמצים הנעשים למנוע את התפשטותה על ידי צוות ייעודי שהוקם ביחידה הסביבתית ברשות הטבע והגנים. הוא פועל בתקציב וניהול של המשרד להגנת הסביבה, ובמימון גם של הקרן לשמירה על השטחים הפתוחים ומשרד החקלאות. במשרד להגנת הסביבה יש אפילו מוקד שבו אפשר לדווח על הימצאות העשב. מוקד ההפצה של האמברוסיה נמצא באגן נחל שכם, בתחומי הרשות הפלסטינית.
את נזקי מדוזת החוטית הנודדת, שכבר התפשטה בכל הים התיכון, לתשתיות הימיות של חברת החשמל העריכו בכ־30 מיליון שקל. על נמלת האש הקטנה נאמר בדוח של 2013 כי היא תגרום נזק של כ־27 מיליון שקל בשנה בהתפשטות חלקית, ואם תתפשט בכל הארץ אומדן הנזקים יכול להגיע למעל מיליארד שקל. על אף מאמצי המשרד להגנת הסביבה, בשנים האחרונות נראה שהיא התפשטה למקומות רבים בארץ. היא מתפשטת בין היתר דרך משתלות.
מעבר לנזק הכלכלי הישיר, קיימת סכנה של דחיקת מינים מקומיים והפרת האיזון האקולוגי. "אנחנו עלולים למצוא עצמנו בסיטואציה שבה מינים מקומיים נכחדים בגלל פלישה. אנחנו רואים מה קורה עם המיינות", אומר אורי נוה, סגן מנהל חטיבת המדע של רשות הטבע והגנים. "לזהות פלישה זה יחסית קל, והדרך הכי קלה לטפל בנושא זה מניעה, אבל צריך להשקיע בזה".
אין איסור מתאים בחוק
מינים פולשים מהווים בעיה קשה בעולם כולו. מסקירה שערכו מומחים נמצא כי בארה"ב בלבד אומדן הפסד הייצור והפגיעה ביבול כתוצאה מפגיעתם של מינים פולשים נאמד בכ־450 מיליארד דולר בשנה. ב־2011 היקף ההשקעה האמריקאית בטיפול במינים פולשים נאמד בכ־100 מיליון דולר, וכלל בין היתר פעולות של מניעה, ניטור, ביעור, מחקר חקלאי וסביבתי, שיתוף פעולה בינלאומי ושיקום בתי גידול. בישראל הטיפול במינים הפולשים נופל בין הכיסאות בהיעדר חקיקה מתאימה, וזו הבעיה הגדולה.
רוב הסמכויות הקיימות בנושא מניעה וניטור ובקרת מזיקים נמצאות אצל משרד החקלאות. החקיקה, למרבה הצער, עדיין מיושנת, והחוקים העיקריים המסדירים יבוא של צמחים ובעלי חיים לא מונעים יבוא של מינים היוצרים סיכון אקולוגי. בעיית המינים הזרים, הפולשים, כמעט שאינה זוכה להכרה בחוק. חוק הגנת הצומח, חוק גנים לאומיים והחוק להגנת חיות הבר רחוקים מלטפל בבעיה. וכך, בפועל, אין כל איסור על שחרור, רשלני או מכוון, של מינים זרים אל הטבע.
"הסכנה מחדירת מינים פולשים היא מהותית ועלולה לפגוע באופן קריטי במגוון הביולוגי בישראל, תוך גרימת נזקים אקולוגיים וכלכליים משמעותיים ביותר. המניעה במקור היא הפתרון הסביבתי והכלכלי הנכון ביותר", אומרת השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל.
הסכנה מחריפה לנוכח התגברות משבר האקלים העולמי. "מינים פולשים הם הגורם השני בחשיבותו לאובדן המגוון הביולוגי, אחרי אובדן שטחים פתוחים", אומרת ציפי סבג־פרידקין ממשרד החקלאות. "בעקבות העלייה בהיקף הסחר העולמי במאה השנים האחרונות חלה עלייה דרמטית בקצב התפשטות המינים הפולשים ובנזקיהם. שינויי האקלים, הצפויים להקצין בשנים הקרובות, עלולים להחמיר מגמה זו".
באזור הים התיכון שינויי האקלים כתוצאה מההתחממות הגלובלית צפויים להיות קשים יותר, ולמינים פולשים – אם לא יטופלו – יהיו השלכות הרסניות. מדוזת החוטית הנודדת היא דוגמה אחת לפולש שמתרבה בעקבות התחממות הים התיכון.
סבג־פרידקין מודה שהמדינה כשלה בטיפול בפולשים, אך מקווה לשינוי. "אנחנו לומדים מטעויות, ואני מקווה שבאוצר ישתפו פעולה ויקצו את הכסף הדרוש", היא אומרת.
המזיקים והנזקים
מיינה:
הבעיה: אוכלת את פירות המטעים והכרמים, פוגעת בתשתיות חשמל, מגרשת ציפורים וחומסת ביצים וגוזלים, נשאית פוטנציאלית של מלריית העופות הקטלנית לציפורים.
הנזק: 64 מיליון שקל
שיטה כחלחלה
הבעיה: משתלטת על צידי כבישים ומסילות ברזל, שורשיה פוגעים בתשתיות צנרת וגורמים לקריסת גדות נחלים
הנזק: 19.3 מיליון שקל
נמלת האש
הבעיה: עקיצתה כואבת מאוד, מהווה מטרד בבתים, חצרות, מקומות בילוי וצימרים ומרחיקה מבלים. פוגעת בעיני חיות מחמד עד עיוורון, מעודדת כנימות שמזיקות לחקלאות
הנזק: 103 מיליון שקל
טרמיט פורמוסי
הבעיה: מפורר מבנים, עמודים וריהוט. חודר לפלסטיק, גומי, בטון ומתכות רכות, פוגע בצינורות מים ובתשתיות תת־קרקעיות של חשמל וטלפון
הנזק: בעולם – עשרות מיליארדי דולרים
אמברוסיה
הבעיה: מזיקה למטעים ולפרדסים, גורמת אלרגיות, פוגעת בתשתיות, גינות ופארקים, מתפשטת במהירות וקשה להדברה
הנזק: 45.5 מיליון שקל
