חוות טורבינות רוח תוקם באזור יער יתיר בנגב, לאחר שבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע דחה את העתירות של קיבוץ הר עמשא והאגודה השיתופית החקלאית להתיישבות שביישוב שני ליבנה, נגד התוכנית. העתירה הוגשה נגד המועצה הארצית לתכנון ובנייה, רשות מקרקעי ישראל, החברה היזמית "כרמי הרוח", רשות הטבע והגנים וגורמים נוספים.
במדינת ישראל, בדומה למדינות רבות אחרות בעולם, גוברת ההכרה כי דלקי מאובנים הם משאבים מתכלים ומזהמים, ועל כן יש למצוא חלופות להפקת אנרגיה. זאת, כדי לשפר את הביטחון האנרגטי, לגוון את מקורות הייצור וכן העלות הנמוכה של הפקת אנרגיה מאנרגיות מתחדשות כמו אנרגיית רוח, משאב שאינו מתכלה ונחשב לאנרגיה נקייה. אלא שלטורבינות הרוח יש גם חסרונות כגון הפגיעה בבעלי כנף, השפעות בריאותיות ופגיעה נופית.
את התוכנית להקמת טורבינות הרוח במקום יזמה שותפות "כרמי רוח", שבה שותפות חברת אנלייט בע"מ וחברת אוירם בע"מ. זו התקשרה עם אגודות חקלאיות של יישובים בדרום הר חברון. התוכנית מתפרשת על שטח של כ-236 דונם, לא רחוק משטחי המגורים של בית יתיר, הר עמשא ושני ליבנה.
העותרים טענו כי נפלו בהליך התכנוני פגמים רבים. רשות הטבע והגנים הודיעה כי ככלל, אינה מתנגדת לייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים, ובכלל זה טורבינות רוח, בכפוף לשמירת האיזון בין היתרונות בהפקת חשמל באנרגיית הרוח, לבין החסרונות הידועים ובראשם הסכנה לבעלי הכנף, בהם ציפורים ועטלפים.
השופט גד גדעון החליטה לדחות את העתירה וקבע כי אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה המחוזית. "בין הצדדים נטושה מחלוקת אמיתית וראויה לבחינה, לגבי האיזון הראוי בין הצורך במציאת מקורות אנרגיה מתחדשת לבין ערכים של שמירה על הנוף, הסביבה, הבריאות ואיכות החיים", הוא קבע. "יחד עם זאת הסוגיות שבמחלוקת נוגעות למהות הליכי תכנון, ובית המשפט לא יטה להחליף את שיקול דעתם המקצועי של מוסדות התכנון בשיקול דעתו שלו, אלא אם הוכח כי נפל בהחלטותיהם פגם, העשוי להצדיק התערבות במעשה המנהלי".
לאחר הקמת חוות הטורבינות היא אמורה לייצר 42 מגה וואט והיא תספק את תצרוכת החשמל של בין 11 אלף ל-17 אלף בתים. "החלטת הוועדה המחוזית התקבלה לאחר הפעלת שיקול דעת מקצועי ומשקפת איזון ראוי בין הערכים שעמדו בפניה", כתב השופט גדעון. עוד קבע כי הפגיעה ביער יתיר צפויה להיות מצומצמת, שכן רוב שטחי התוכנית אינם ביער, אלא בשטחים המיועדים לחקלאות.
